אמא של שחר

הטיול בפארק התארך כי פגשתי את רונית. כבר היה כמעט חושך לגמרי, ושחר נרדם בעגלה.
חיכיתי הרבה זמן למעלית, וזה עיצבן אותי. השכנים מלמעלה עוברים דירה, והם מעמיסים רהיטים במעלית. לא הצלחתי להכניס את המפתח לחור המנעול. ניסיתי כמה פעמים. בסוף שמעתי צעדים נגררים בכפכפים, ואבא שחר פתח לנו את הדלת מבפנים.
"אה, אתה בבית", אמרתי לו והכנסתי את העגלה לפניי.
הוא זז ופינה לי את הדרך, ונעל את הדלת אחריי.
הוא לבש גופיה ואת המכנסים הארוכים של העבודה. אני לא אוהבת שהוא נשאר עם המכנסים האלה בבית. הוא יכול לקמט אותם או לעשות בהם כתם.
השארתי את העגלה בכניסה ולקחתי את שחר למיטה שלו.
כשחזרתי אבא של שחר ישב ליד השולחן. מולו היה מונח המוסף של שבת (היום כבר יום חמישי). הוא ישב שם ואכל סנדביץ' עם נקניק. לאט לאט הוא לעס, ובינתיים דפדף בעיתון ומידי פעם התעכב באיזה דף. כל הדמות שלו הרכונה מעל הכריך והעיתון הייתה כל כך מוכרת, כל כך חלק מהבית הזה, ובכל זאת זרה.
עמדתי בפתח והכנסתי ידיים לכיסים. לא ידעתי מה להגיד.
"מתי הגעת?", שאלתי אותו ושילבתי ידיים על החזה.
"לא נורא מזמן", הוא הרחיק את הכריך מפיו וסובב אלי את הפנים שלו, משתדל לבלוע במהירות. הצללית האפורה של הומר סימפסון כבר כיסתה את הפרצוף שלו, והמסביב של העיניים שלו היה בצבע דומה. ליד הרקה היה לו כתם שחור, כנראה גירד שם אחרי שדפדף בעיתון. הוא הניח את הכריך והסתכל עליי, ובינתיים חיפש עם הלשון פירור תועה בין השיניים הקדמיות.
"יש מים חמים?", שאלתי אותו, והלכתי אל המקלחת.
"לא יודע", הוא עוד אמר בטון השקט, כאילו לא שם לב שהתרחקתי במסדרון.
במקלחת, כשהורדתי את הבגדים, ראיתי את החולצה הלבנה שלו בכיור. הוא כנראה הכתים אותה, וניסה לנקות את הכתם בסבון. הוצאתי את הראש מפתח המקלחת וכבר מילאתי את הריאות.
הוא ישב ובהה אל הקיר שמולו והרים את הכריך שוב בידיו. החזרתי את הראש למקלחת, וכיסיתי אותו בכובע הפלסטיק הוורוד.