בננות בנות שמרשות לעצמן
נתחיל בהגדרת המושג "קרירות מינית", הלא אם לא נבין אותו אנו עשויים לפספס את ליבת הדרמה ופספוס אף אחד לא באמת אוהב.
קרירות מינית נובעת בעיקר מחוויה קשה, טראומטית אפילו, באינטראקציה של סובל הסימפטום עם המין הנגדי (או עם אינדיבידואל בעל אותו המין אם וכאשר מדובר בטיפוס 'עליז').
אנו נזהה אותה כשנבחין בחוסר יכולת בסיסית לתקשר עם אותו מין נגדי – חוסר יכולת שיעלה על כל אי נעימות זמנית המוכרת לנו בסיטואציות יום יומיות.
קרירות מינית אינה מובעת אך ורק בביטול חייו המיניים של החולה אלא משולבת בחוסר עניין (שמגיע לממדי אפטיה לעיתים קרובות) ובדחייה מרעיון המיניות ככלל.
כאשר אדם שרוי במצב זה הוא מאבד כל יכולת ראייה עתידית. הוא איננו מסוגל לדמיין את עצמו עם בן/בת זוג, איננו רואה מעבר לקרירות (הקרח, חברים יקרים הינו חומר אטום למדי בניגוד לתדמית השקפקפה ההוליוודית שלו).
אנו מקווים מאד שהנושא הובן כהלכה. לא ננסה את מזלנו בהגדרות, אלא נמשיך לכיוון הפואנטה.
הדרמה למולנו מספרת על בחורה צעירה (פתוח לוויכוח, היא עוד שניה בת 30 אז כל אחד מוזמן לקטלג אותה כרצונו, אין לה בעיה עם זה), תושבת תל-אביב (חלקכם יאמרו צפונית, היא מעדיפה שלא), בלונדינית מטר שבעים עם עיניים בהירות וחזה גדול (עובר יופי בצ'ט), אדריכלית במקצועה (בחירה שנעשתה כתוצאה מפיקסציה אדיפלית אבל אין מה להיכנס לזה עכשיו), אהודה על חבריה (כן כן, היא מקובלת וזה ממש מהמם), אינטיליגנטית, רגישה ושרמנטיזית.
אותה בחורה, הבה נקרא לה נ', אותה נ' התאהבה יום בהיר אחד בבחור צעיר (נקרא לו י'). אותה נ' התאהבה בי', בחור נשוי דתי והרע מכל – מרוקאי ושעיר! מרוב אהבה ראתה נ' את י' מעבר לפרווה השחורה שעטפה אותו ולמרות אישתו ושלושת ילדיו. נ' היתה מאוהבת, י' אהב חזרה אך לא עזב את צ' (אישתו למען הסדר הטוב) בשביל נ'. כך נחתך בברוטליות רומן נוגה והותיר את נ' בכמיהה אינסופית ללא מושג (מקורביה של נ' עלולים לטעון שזהו דפוס, היא עדיין מכחישה).
מה לא עשתה נ' בכדי לשכוח את י'. היא החליפה מקצוע מאדריכלות לספרות (את י' הכירה במהלך עבודתה), היא ישבה שעות על גבי שעות במשרדה המעופש של ש' (הפסיכולוגית שלה הידועה גם בשמה הסמוי רותי) בוכה על מר גורלה, מנסה למצוא דרך לצאת מעתיד אפלולי ונטול רגשות, היא נסעה לאפריקה ולכל הרוחות, אך כלום לא עזר. י' המשיך לצוץ בחלומותיה ולעולם לא ממש עזב את מחשבותיה.
המצב היה קשה. לא רק שנ' לא קיימה שום מגע אינטימי מזה חודשים, היא אפילו לא הראתה סימנים של סוף. כל כולה היה טבוע בתוך זכרונות האהבה הנכזבת, היא בקושי הצליחה להרים את ראשה מדי פעם לאוויר, פעם אחת היא כמעט נחנקה אבל גם זה לסיפור אחר.
יום אחד התיישבה נ' במכוניתה האופנתית עם חברותיה להן נקרא ו' וק'. לפתע, ללא כל סימן מקדים, הצהירה נ' שהיא שוברת בזאת את הקרירות המינית שלה. חשוב לציין שזהו דבר לא פשוט, לשבור קרירות מינית, זהו תהליך, שאם נעשה כראוי עלול לקחת זמן ממושך והרבה מאמצים פנימיים – אך נ' ידעה באותו יום סתיו אפרורי כי הגיעה העת, היא תצא מזה והצעד הראשון היה להצהיר. אז היא הצהירה.
בערך שבועיים מאוחר יותר יצאה נ' עם חבריה למועדון לילה (צעד אמיץ בפני עצמו) והיתה במצב רוח פלרטטני במיוחד שלא פגע בה כבר חודשים. חלק מחבריה היו מאד מופתעים לגלות את צידה זה ויהיה זה נכון לומר שגם לא ממש אהבו את אותו צד אפלולי (לא שלה זה שינה).
במועדון הכירה נ' בחור צעיר (28, כאן אין מקום לוויכוח, זה בפירוש צעיר), ידידה משכבר הימים של ק' חברתה (חבר של האקס שלה אבל את מי זה מעניין?). ממבט ראשון נראה לה אותו בחור, נקרא לו ד' אף שחלק מחבריו הטובים יאמרו ד' ח', מעניין. היא החלה במלאכת פלירט מייגעת שהסתיימה בטרמפ ארוך במיוחד ולא כלום יותר. נ' לא ידעה מה לעשות הלא עבר זמן רב מאז מצאה עצמה מתעניינת בגברבר צעיר שאיננו דוס מרוקאי אב למשפחה מרובת ילדים. "מה אעשה?" שאלה עצמה נ' כששיערה הבלונדיני מטשטש את שדה הראייה שלה, "האם לומר משהו? האם לוותר?" נ' פחדה מהמצב החדש ולכן שתקה. לא עבר זמן רב ויצא המרצע מן השק, ק' עלתה על נ' והבינה שנ' מעונינת בד' ח' (או שנ' נשברה בהחלטתה לסתום – עניין של סמנטיקה) וכולם ידעו – נ' צעדה עוד צעד קטן לכיוון המסת הקרח.
אך סיפורנו איננו נגמר כאן, ממש לא, הוא ממשיך עד לשינוי מצב צבירה כמעט מושלם (מושלם בפוטנציה). ד' לא לקח את הטלפון של נ' שלא הרשתה לעצמה להתאכזב. לשעות קלות החליטה כי עצם העובדה שהיא הביעה עניין בגברבר צעיר מספיקה בהחלט לשלב זה של שבירת הקרח וכי לבצע כל אקט שעשוי להתפרש כמיני (גם סיגר הוא לא תמיד רק סיגר) עשוי להיות מוקדם מדי ולחבל בהליך הטבעי (בקיצור היא פחדה מדחייה). למרות הפחדים ידידתנו נ', הידועה כטיפוס אמיץ בקרב מעגל חבריה, החליטה כי שיחת טלפון של "אנחנו באזור, חשבנו לקפוץ" בליווי חברתה ק', ובעיקר לאור העובדה שהן אכן היו באזור, היא בהחלט פסיעה קלה אך לא מוגזמת לכיוון הבלתי יאומן. שיחה זו גררה אחריה שיחות נוספות וביקור מאת ד' (הידוע גם בשם ח') בביתה של הנאשמת נ'. לסיום ערב מפרך בו ניסו השניים (בעדינות ראויה לשבח) להיפטר מכל הנוכחים (ק' נשארה עד נורא מאוחר ולקחה את הפצרותיה הפולניות של נ', "אל תלכי, בבקשה לא", ברצינות רבה מדי) נותרו נ' וד' לבדם על ספתה האדומה של נ'. השעה – השחר העולה ונ' וד' מרוחים במבוכה נערית אל מול מסך הטלוויזיה הכבוי מידי. לפתע, תופס ד' את נ' ומנשק אותה נשיקה חמה ומתקתקה. נ' מחייכת בפנים. לאחר חיכוכים (לא חוקי בכמה מדינות) התיישרה נ' ואמרה לד' שזה מהיר מדי בשבילה והוא כתגובה ענה לה: "גם בשבילי". נ' ההמומה נתנה לו לחבק אותה חזק כשהיא נהנית מפתרון נוח למצב לא נעים (בעבר מזמן היתה מוצצת לו רק כדי לא לאכזב אף אחד ושלא יחשבו שהיא חלילה חסודה). לפני התפנית המעניינת הזו פלט ד' את המשפט החמוד להפליא: "מהשניה הראשונה שראיתי אותך ידעתי שזה יהיה מעניין", נ' לעומתו הייתה קצת פחות מקורית באומרה, "גם אני" בלחישה עלובה. ד' צריך להתעורר בשעה שבע וחצי לפנות בוקר (means nothing to me) והחליט שהוא רוצה לישון את שעת השינה היחידה שלו בזרועותיה של נ' (שידועה בחוסר יכולת משווע להירדם עם כל אובייקט חדשני מסוג כזה או אחר) הבעיה השניה שעמדה מולם היתה שר', חברתה של נ', ישנה באותן שעות על מיטתה והותירה לנ' את הספה הנוחה אך הצרה. ד' ונ' התארגנו בחלל המוגבל וכשד' עשה סימנים של ישן התרוממה נ' ונשכבה על הרצפה לצדו (על הפוך – בואו לא ניסחף, היא טוענת שזה הרגיש כמו ענן וזה מענייננו להחליט אם אנחנו מאמינים לה או לא). ד' התעורר וסחב אותה חזרה אליו שם היא חיכתה בשקט שיעבור הזמן ושמחה שנותרה רק שעת שינה אחת, כי עם לילה שלם היא לא היתה מצליחה להתמודד (בעיות נפשיות קשות, תוצאה של לול קטן מדי בינקות). כשצלצל השעון המעורר בפלאפון של ד' שמחה נ'. הוא קם ונשק לה ארוכות, היה חמוד להפליא ויצא מביתה לאחר שכיסה אותה ונשק על מצחה. נ' ישר התחברה לנט וכתבה מייל לחברות, היא לא נרדמה עד עצם היום הזה (קרח שמפשיר יוצר רטיבות וברטיבות לא נוח לישון).
המשך יבוא…
יותר מידי נ' ח' ד' וכאלה, קצת קשה לעקוב….
בכל מקרה, אני לפחות יתן צ'אנס לחלק השני בתקווה שהוא יהיה יותר סוחף וענייני
הנושא דווקא מעניין
כן, בדיוק הבעיה
יותר מידי ג' נ' ה'
במלים אחרות ז' י' ו' ן' ש' כ' ל'
וחבל, מאבדים את העלילה
קראתי בעיון ולהלן הכוונה
נ' הגיבורה (אני מניח שמדובר בכותבת – נוקו)
י' המאהב הנשוי
ד' המאהב החדש
ק' חברה
לא מסובך
זה לא כל כך מסובך לעקוב, רק אם באמת מנסים שלא לשים לב.
קראתי את הסיפור תוך כדי שלוש שיחות איציק כבדות ורגשניות (לא משהו אישי נגד הסיפור, פשוט רוב החומר באתר לא הכי איכותי בעיני) והצלחתי לעקוב.
עוד פעם התחלתם? כל פעם כשמישהו מנסה ליצור משהו חייבות להיות כמה תגובות מיותרות ולא רלוונטיות ואחד שמעיר הערות על מספר האותיות במילה, לתקן שגיאות הקלדה, להסביר לכותב איפה הוא טועה, מה זה? מה קרה ללא להגיב אם אין מה להגיד?
יצירה היא ביטוי של רעיון אישי, לגמרי אישי ואך ורק אישי. יש לכם פה הצצה לתוך מוח של מישהו- קצת כבוד, ראבק. (וכן, אני עושה גם השלכה מהתגובות שאני מקבלת שמביאות לי קריזה גם)
אה, גם אני לא הגבתי לסיפור. סיפור מעניין- עושה לי קצת דה ז'ה וו. מוזר מאוד. גם אחלה ביוגרפיה.
אופס…. בכל אופן אחלה סיפור, מעניין , ודיי גרם לי להמשיך לקרוא (וזה דיי נדיר!). קיצר, מקווה שההמשך יבוא מהההההררררר…..
can't wait!!!!!
מענבל
אוקיי , למרות שזה לא תחום ההתמחות שלי (לפחות לא קיבלתי תואר אקדמאי על זה…) אבל אני חושב שיש לי הסבר שונה לנושא הקרירות המינית המדוברת שנפלה על נ'.
עד כמה שניתן לקרוא בין השורות , וניתן , הרי שבואו נודה ש- י' הוא לא בדיוק הבחור האולטימטיבי שלרצות להכניס ו/או להיכנס איתו למיטה הוא משהו שאמור להיות בלתי נשכח כחוויה חיובית , אז מכאן ועד לתרץ קרירות מינית בגלל "אהבה לא ממומשת" עם מישהו שמתואר כבעל פוטנציאל להיות דוגמן ראשי בכרזה של סרט בשם "כוכב הקופים – הדור הבא" – זה משהו שברור שהוא חסר הגיון , בסיס או איך שלא תרצו לקרוא לזה.
ההסבר אמור להיות הרבה יותר פשוט , נ' (לא עלינו , חמסה חמסה חמסה…) פולנייה.
אמנם עבדכם הנאמן מוכרח להודות שהוא נפל קורבן לא פעם ולא פעמיים שדוד לרגליהן של נציגות מהגזע המדובר , וגם לא עושה רושם שהוא מצליח להיגמל מכך , אבל בחייאת רבאק ,
פולניה באשר היא – פולניה , וככזאת היא סובלת מקרירות מינית שלושה שבועות בחודש , ובשבוע הרביעי היא סובלת מסימפטומים אחרים שהרפואה המערבית , רחמנא ליצנן , חושבת שהיא יכולה להסביר… אז אולי אצל חלק מהקוראים קוראות התגובה הזו מעלה חיוך ואולי אצל חלק מהקוראות !!! היא מעלה חימה , אבל תכל'ס , אף אחד לא יכול להגיד שאני לא צודק.
אוהב אתכם הרבה…
שדודה לרגלי האנתרופולוג, לפחות יום בשנה..
אנתרופולוג יקר! החיים מחייכים אליך? כולי תקווה שכן.
חוצמיזה, רבים יחלקו על דעתך ויאמרו שפולנייה מתנהגת כפריג'ידר אמקור אך למעשה מדובר בשרמוטת על מהסוג הנמוך ביותר, יענו – משתרללת עם עפר הארץ. יש הגדרה בת מילה אחת לבחורה מסוג זה, אבל היא קצת מעליבה, אז בוא נסכם שאם תבקש יפה אני אכתוב…
(-;
הסיפור עצמו ממש חמוד, מעניין מה יהיה בהמשך… ואם לקוראים הנאמנים קשה עם האותיות והקיצורים, שיחזרו לקרוא "דנה נמה" ויעזבו אותנו בשקט.
אז מה, אנתרופולוג, אנחנו מפילות אותך לקרשים?? ?……..
טריניטי , טוב לשמוע ממך מדי פעם.
פאולו קואלו , בספרו המרתק , "המדריך ללוחם האור" , כתב שלוחם האור מודע לחולשות ולחסרונות שלו , וזה מה שהופך אותו לחזק.
אז נכון , אינני מתיימר להיות לוחם אור , אך אני בהחלט מאמין במוטו שלהיות מודע לחסרונות שלך או במקרה שלהלן , ליפול שדוד לרגלי פולניות (מה שנקרא וואחד חיסרון) הופך אותך לחזק/טוב יותר.
לא מזמן קראנו כאן קצת על אדיוט שמצטט את ניטשה ואומר "בלכתך אל האישה קח עמך את השוט…" , אני רק יכול להגיד לך שאבא שלי (שיזכה לחיים ארוכים) תפס אותי עוד כשהייתי נער צעיר , נתן לי 2 סטירות מצלצלות בפרצוף , וכשתקעתי בו מבט המום עם עיני עגל בניסיון להבין מה בדיוק נחת עליי ב-10 שניות האחרונות , הוא אמר לי "בן שלי , אני אוהב אותך כמו שלא אהבתי דבר כל ימי חיי (וזה כולל את אמא שלך – אבל זה פחות קריטי בסיפור הזה) ו-2 הסטירות האלה אמורות להזכיר לך כל יום בשארית ימיך להתרחק מפולניות … הווה אומר , כל פעם שתהיה עם פולניה , מדובר בשאלה של זמן עד שיפול עליך משהו מאוד לא ברור שלעומתו עוצמת הכאב , הבלבול וההפתעה שחווית לפני דקות מספר תהיה כמו הליכה בפארק ביום אביבי.
אבי המקסים , איש מחשבים , ניסה להוסיף לי הסברים בשפה שלו כשתיאר פולנייה כמוצר שהשתחרר לשוק עם באג ומדובר בשאלה של זמן עד שהוא יפיל את כל המערכות באירגון…
אין לי שמץ של מושג אם אני נמשך לפולניות מהסיבה המתבקשת של "אני חייב לקבל את מה שאבא אמר לי שאסור…" או מכל סיבה אחרת , אבל למען האמת , ככל שאני מנסה להתרחק מזה , ככה אני מוצא את עצמי עמוק יותר בכל העניין (בכל מובן שניתן לחשוב עליו…)
אוהב אתכם הרבה…
צדק אביך יבדל"א.
אכן באג. בין אם מדובר בדפיקויות שנוצרו אצלנו כתוצאה מטראומת השואה (אם להיות רציניים לרגע, הרי ידוע לכולם למה אני מתכוונת) ובין אם מדובר בהשקפות עולם מעיקות והתנהגות צבועה ומתחסדת המחפה על דעות קדומות ושאר ירקות.
אין בדעתי לחלוק על אביך, רק מעניין לדעת איך הגיע למסקנה הזו. תסכים לשתף?
טריניטי מתוקה ,
אני לא חושב שיש מקום להצטדקויות בנוסח "אני רק חצי פולנייה" , כי ההצהרה/הודאה מהסוג המדובר גורמת לי לזוז במושבי המרופד בחוסר נוחות כאילו תולעת אקזוטית חדרה לי דרך הישבן אל תוככי המעי הגס ועושה שמות באזור.
הרי אם נקדיש מעט מחשבה להצהרה הזו שלך הרי שהפללת את שני הצדדים השונים שיצרו פרינססה שכמותך…
מצד אחד , אנו יודעים שמדובר בפולנייה ולמרות שהרוק מחליק לו בגרון בצורת מועקה , הרי שהצד השני שמעורב ביצירתך , יהיה אשר יהיה , עשה טעות חמורה עוד יותר כשהצטרף אל האויב…
ולשאלתך , כיצד אבי הגיע אל המסקנה האמורה , אני מרכין ראש , מודה ומתוודה , "הפוסל – במומו פוסל…". אבא שלי , פולני (די , אני לא מאמין , אמרתי את זה… אני מרגיש עירום…)
ועבר את אותה חוויה שאני עברתי בילדותי.
ולמרות שאנחנו נכנסים אל כאן אל נבכי השורשים המשפחתיים שלי , אז סבי עליו השלום , התחתן עם פולניה , דבר שיזכר לדיראון עולם , וכבר ביום למחרת החתונה נשבע לעצמו , שאת בנו בכורו לא יקריב על מזבח ה"אשה הפולנייה" ויתן לו שתי סטירות שילמדו אותו כיצד לשרוד בעולם אכזר זה. לזכות אבי אוכל לומר שהבנאדם מימיו לא "ידע" פולניה (במובן הכימי-ביולוגי של המילה) אך אותה חוויה לא משה מזכרונו במשך כל השנים , ומאז , כל בן זכר שיוצא מרחמה של אשתו , ועבר בדיקת דם כדי להיות בטוח שמדובר בצאצא כשר למהדרין חוטף טקס התבגרות אי שם בשנים שבין הבר-מצווה לשימוש הראשון בקונדום שמנוצל כהלכה.
מקווה שעניתי על שאלתך , במידה ויהיו שאלות נוספות גם הן ייענו באותה הרצינות.
אוהב אתכם הרבה…
קארין
אני מסכימה איתך במליון אחוז, רק אל תשכחי שמותר גם להביע דעת נגד-בשבי זה הרי יש פה את פינת התגובות, אחרת הייתם יכולה לנשק את עצמך בראי כל יום בידיעה שכל הגולשים מגירים ריר למראה הכתבות שלך.
בכתבה של ליהי מי-טל שהייתה בזמנו, זה לא היה מן הנמנע להביע את הזוועה ותת הרמה.
(ואני לא מדברת על הנושא. נושא השירותים של מיכל דאז היה ממש חמוד לדעתי.)
סחטיין נ', סוףסוף סיפור נעורים דבילי שכתוב ב א מ ת!!! בטוב טעם!!!-מחכה להמשך!
שצריך תגובות, אבל תסכימי איתי שוב שרוב התגובות הן לא רלוונטיות, לא אינטיליגנטיות ואין להן למעשה שימוש בשום תצורה או מצב צבירה.
ביקורת שלילית לא צריכה להיות מרושעת ומטופשת- כולנו יודעים את ההבדל, לדעתי, ובמיוחד מי שכותב אותן, וזה גועל נפש עוד יותר גדול אפילו להיות חרא במודע. לחארות ללא שליטה לילדים וכלבים אני יכולה לסלוח.
פולנים זה לא תפוצה, פולנים זה אופי
האנתרופולוג, ידידי ומגני היקר!
קודם כל לא ידעתי שלפאולו קואלו יצא פעם ספר טוב. טוב לשמוע.
דבר שני רציתי להודות לך על שאיימת להיא לקשור לה את הקוקיות למרפקים. התרגשתי מאוד שקמת להגן עלי, אתה ג'נטלמן מושלם.
אם לא היייתי נגד פגישות עיוורות הייתי מציעה לך קפה ועוגיה בלי לחשוב פעמיים. ואני בקרירות כללית, לא רק מינית, כך שזו מחמאה גדולה.
קארין , קצת מפתיעה אותי חוסר האהדה שלך לפאולו קואלו… אמנם ספריו לא נכנסו (ואני מניח שגם לא ייכנסו) להיכל התהילה של עולם הספרות אבל את חייבת להסכים איתי , שכל ספר שלומדים ממנו דבר או שנייים וגורם לך מעט לחשוב ראוי שיקבל מעט כבוד.
בקשר לביצ'ית שנתקלנו בה , אין לך מה לדאוג , עוד באותו לילה חרשתי את האינטרנט בקשר לכישופי וודו , ותקעתי בבובה שלה כ"כ הרבה סיכות שנראה לי שמאז כל התהליכים ההורמונליים בגוף חסר החזה שלה השתבשו לחלוטין , ונכון לכרגע , היא מבייצת בין 20-25 יום בחודש…
אז אנא , הסירי מועקה מלבך , ובפעם הבאה שאת נתקלת בחיה שקשרו לה את המרפקים לקוקיות , אל תתייחסי , אני מבטיח לך שאטפל בבעיה ב"עדינות" הנדרשת.
פחד מפגישה עיוורת ?!?!? – אם היינו צריכים להיפגש היינו נפגשים… ברשותך אוסיף סיפור קטן
מהמדריך ללוחם האור. "מבחינתו של לוחם האור , לא קיימת אהבה בלתי אפשרית.הוא לא נרתע מפני השתיקה , האדישות או הדחייה. הוא יודע שמאחורי מסכת הקרח שאנשים עוטים על פניהם , נמצא לב של אש. על כן מסתכן הלוחם יותר מאחרים. הוא מחפש ללא הפסק את אהבת הזולת , גם אם פירוש הדבר לשמוע פעמים רבות את המילה "לא" , לחזור הביתה מובס , להרגיש את הדחייה בבשרו ובנשמתו. הלוחם אינו נבהל כאשר הוא מחפש את מה שנחוץ לו. ללא אהבה הוא לא כלום…"
לכי תדעי , אולי אני שומר הדרך שלך….
בכל אופן , בלילה קר וגשום זה , בתקווה שאת מכורבלת ועטופה בשמיכת פוך , אני שולח לך חיבוק חם , ונשיקה של אהבה במצח.
אוהב אתכם הרבה…
חוץ מהאלכימאי לא קראתי ספר אחד שלו שהיה ראוי לדפוס, לא בגלל שהתיאוריות שלו גרועות, בכלל לא- ואני מסכימה איתך שלומדים דבר או שניים ואפילו יותר אבל תסכים איתי שהוא כותב פשוט זוועה.
ועכשיו למה שבלט לי: "אם היינו צריכים להיפגש היינו נפגשים"? האם אני מריחה עקבות טריים של הנבואה השמיימית בהבל פיך?
הסבר, פרט ונמק,
על החתום,
מאסטר לרייקי (למגירה)
קוראת בקלפים (לחברות)
וודואיסיטית בזכות עצמה (כשהיא עצבנית)
קארין ,
נדמה לי ש"השטן והעלמה פרים" אם זכרוני איננו מטעה אותי היה גם הוא לא רע. האמת היא שהייתי כ"כ מרוכז ברעיון הכללי , שסיגנון הכתיבה עצמו פחות הפריע לי.
דפדפי בספר שוב בזמנך הפנוי , אולי תמצאי שבכל זאת לא מדובר במשהו גרוע.
הסברים מפורטים לגבי משפט מסוים שכתבתי , לא נראה לי שאני אעשה לך את החיים קלים , מהמעט שהספקתי להכיר אותך , את מספיק חכמה ומוכשרת לקרוא בין השורות…
באיזשהוא מקום אני חייב להודות שאת ושכמותך השפעתן עליי מאוד עד שנראה לי שאני מכניס את החיים שלי ל-HOLD (במובן די דרסטי) ואני בקרוב יוצא לי לדרך חדשה (בניגוד לכל שיקול הגיוני כזה או אחר) שכולי תקווה שבסופה אמצא לי את האושר הגדול , השלווה שאני מייחל לה , וכן , את האהבה האחת והיחידה שמחכה לי שאבוא ואמצא אותה.
ושוב , למרות שאני לא מכיר אותך ,כמו שהייתי רוצה להכיר בכל אופן , הרי שנדמה לי שאת "מודל" של מה שאני מחפש. אין לי שמץ אם לקרוא את מה שכתבתי עכשיו מחמיא לך או מכעיס אותך , אך אם בכנות עסקינן , אני שם את הקלפים שלי על השולחן.
ולגבי כל השאר , אם היית יכולה לראות את החיוך שנמרח לי על הפרצוף עכשיו , אין לי ספק שהיית יוצאת מהקרירות שלך. החיוך ממיס…
אוהב אתכם הרבה…
האם אנו עדים on line לתחילתה של……?
1. אוהב אתכם? הייתי רוצה לדעת מי הקבוצה הזאת.
2. את ושכמותך? אם יש לי כל כך הרבה חברות הייתי רוצה להכיר אותן.
3. אני בהחלט קוראת בין השורות.
4. כן, החמיא לי.
5. אם האי מייל שלך לא היה כל כך חסוי הייתי שואלת אותך אם אנחנו מכירים.
קארין ,
משפט הסיום הקבוע שלי , הקבוצה הזו הם כמעט כל הקוראים. אם היינו כותבים וקוראים בלי נספחים אני מניח שהייתי כותב "אוהב אותך הרבה…"
את ושכמותך ?!?!? , היות ולא מדובר במדע מדויק , הייתי אומר שמדובר על סגנון מאוד מסוים שמשותף לך ולאחרות שיצא לי להיתקל בהן.
גם אם זה היה מתאפשר , לא חושב שהייתי מכיר לך אותן , או לחילופין , אותך להן… אולי מהסיבה הפשוטה של "הפרד ומשול" כי נראה לי שלהתמודד עם חבורה כזו יחד יכולה להיות חוויה שקרב איגרוף של 12 סיבובים עם מייק טייסון יכולה להיראות כמו בילוי בג'קוזי לעומתה.
מכירים ?!?!?! – עדיין לא היה לי הכבוד , אבל מדהים איך שלחיים יש נטייה להכניס לך לחיים את הבלתי צפוי.
ותגידי , אם זה שקיבלת הלילה כ"כ הרבה מחמאות יגרום לך ללכת לישון עם חיוך , אז אני את שלי השגתי…
אוהב אתכם הרבה
נו מה קורה בהמשך?
מעניין אם בשלב הזה קארין הבינה שמדובר בקשקשת חסרת טעם, ולא במושא חשקיה שבחר פתאום להופיע בתור אנתרפולוג נודד. או שהמצב באמת קשה והם המשיכו להתכתב מחוץ לפורום זה.
🙂
שמחה וששון!!!
ההמשך יהיה לעינייך כמובן.
אני לא חושבת שאני יכולה להרשות לעצמי להפסיד את הייעוץ שלך.
מה לעשות, כולן צודקות.
אולי שירלי היתה עושה טוב אם היתה מגיהה קצת.. או עורכת טיפה, או לפחות נותנת עצה פה ושם. ואם לא שירלי – אז מישהי שתוכל לעזור לנוקו ללטש משהו שיכול להיות מבריק למדי, אבל במצב גולמי זה מקפיץ את הנשמות הטובות…
Boaring!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נהניתי, הזדהיתי, אהבתי.
תודה.
ויש גם קרח-עד, אי שם בקרחוני אנטארטיקה, במעמקיו קפואות ממותות, ואולי גם דינוזאורים. יום אחד הם אולי יפשירו, ואז שפילברג יעשה על זה סרט.
מה שכן, תופעה מעניינת בתגובות, הפולנים הם העדה היחידה שזה פוליטיקלי קורקט, שלא לומר, אופנתי, לרדת עליה. הרי אם היינו מוחקים "פולניות" ורושמים, נניח "מרוקאיות", לא היה אפילו מישהו אחד שהיה מוכן לחתום על זה. אני? גזען? מפיתום.
כל העוקצנות הזאת כלפי הפולנים גרמה לי לזוע באי נחת בכסאי,
ולחשוב, מה היה קורה אם העדה היתה שונה.
למה באמת, כשיורדים על פולנים זו אינה גזענות?
אולי יסביר לי אחד המרוקאים..
קחי סיפור על על קרירות מינית (ובקיצור – התחלה, אמצע וסוף – כי באמת מיותר לנתח את זה בפרטים).
אחת, נקרא לה ה' הייתה נשואה לאחד (שלא נקרא לו בכלל) בערך 15 שנה. זה התחיל יפה כמו כל סיפורי האהבה הצעירים. אבל כבר בערב הנישואין (ואפילו מוקדם יותר) הוא לא ממש עשה לה את זה. שנים היא חשבה שזה כניראה פגם מולד (למרות שלפניו היו לה מספר פרטנרים לא רעים, אבל בגיל 18-19 מה מבינים?). זה הלך והחריף עם השנים, למעשה שום זכר לא עשה לה את זה. קרח. אנטרטיקה. לפעמים אחרי כמה שכטות המצב היה משתפר, אבל גם שכטות הן הפכפכות…
לקח לה המון שנים (15 – כפי שכבר נכתב) להבין שזה לא היא, זה הוא. קשה להאמין כמה קל להוליך שולל נשים צעירות ומאוהבות, כמה פשוט לטשטש אותן ולהפוך לסמרטוט אפאטי.
ובכדי לקצר, רק נאמר שהבחור היה זיין כפיתי ששכב עם כל מה שזז, ויותר גרוע, הוא ידע לפלרטט בחינניות עם כל אישה זרה,אבל על ה' היו לא בעיקר טענות.
בכללי אפשר להגיד שהוא די התבייש לצאת איתה מהבית.
ואת מה שכל העיר ידעה לקח לה'15 שנה להבין.ובאמת לא רלוונטי איך ולמה וכמה ארוך יכול להיות טיפול פסיכולוגי. מה שכן חשוב לסיפור זה שאת כל מה שה' לא ידעה הגוף שלה (או שמא הנפש) ידע כבר קודם – ועם אחד כזה ממש לא בא לגופה להזדיין.
בגיל 38 ואם לנערה מתבגרת עזבה ה' את ההוא ללא שם. לקח לה זמן להתאושש, אבל לא יותר מידי. כמה חודשים אח"כ החליפה עבודה, פגשה ידידים חדשים, ופתאום הסתבר לה שהיא כוסית אמיתית. ה' התחילה לצאת למקומות שלא הייתה בהם שנים: פאבים, מועדונים… היא התאהבה בבילויים ובזיונים. ובמקרה שלה לא היה צריך לבלות לילות על ספה,
ונשיקה מאוחר בלילה לא נראתה לה מוקדמת מידי
היום ה' היא אישה מאושרת ומסופקת (מאוד).
אין לה בן זוג (והיא גם לא ממש רוצה) אבל יש לה המון ידידים, היא לא ממהרת להתאהב (אחרי שנכווים ברותחים…) אבל כבר פחות מפחדת מהאפשרות שיום אחד זה יקרה.
אנשים שמכירים אותה מהעבר מרימים גבה – ה', הביישנית ההיא, זאת שפוחדת ממקומות עם יותר מארבעה אנשים זרים… ובגילה? לצאת למועדונים, להיכנס למיטה עם צעירים בני 30? (צעיר/זקן זה עניין יחסי). אבל לה' זה ממש לא מזיז, ומצידה שימותו הקנאים (ובעיקר הקנאיות)!
אתם חושבים שהמפתח להמסת הקרח הוא בעצם זיון טוב ?
…ולא התכוונתי לזה שנמצא או לא נמצא בשמיים….
זה לוקח לפעמים הרבה זמן, להבין שאת נמצאת עם חתיכת קקי של כלב. מנסיון.
אבל התאוריה מצאה חן בעיני – באמת – מה שהיא לא ידעה הגוף, או הנפש, או התת-מודע, ידע.
לפעמים באמת הגוף מאותת לנו ויודע יותר טוב מאיתנו. הרבה תגובות פייולוגיות (ואני לא מדברת על אלו ששומעים שיש לך כאב ראש וישר אומרים "זה פסיכוסומטי") נובעות ממצוקות של הנפש, מנסיון להשתחרר מאיזו מועקה. אנשים חושבים שזה בולשיט, אבל אחרי כמה פגישות עם השרינק מגלים את הקשר, ואיך הגוף מבטא את כאבי הנפש בצורה הבוטה ביותר.
בכל מקרה, אני מאושרת בשביל הגברת. נקווה שלא יהיה לה קשה לאהוב שוב, אחרי המניאק הקטן.
חוצמיזה, איזה יופי של דיאלוג בין קארין לאנתרופולוג!
אולי יצא לנו איזה שידעך, אנתרופולוג יקר, אתה נשמע בחור אנטליגנטי וטוב-לב. נראה לי שזה בדיוק מה שקארין צריכה – רק דיר בלאק לשבור לה את הלב!
ובקשר לפולניות – אני מצדיקה אותך. רק מי שבא מתוך הקלחת מכיר את החסרונות.
בוקר נפלא לכולם!
פיזיולוגים.
זהו.
הי כפרה , בוקר טוב , שאלה לי אלייך (כנציגה של המין המחליש…). עצם זה שהיה לך קשר כמו שאת מתארת , נראה לי אחלה דבר. היכולת לאהוב מישהו עד כאב , זו המשמעות של הכל , תקני אותי אם אני טועה. אני לכשעצמי לא הרגשתי כך כלפי אף אחת (נכון להיום , ממחר הכל פתוח לשינויים). כמובן שאם הקשר לא הדדי בכל מובן אז ישנו פוטנציאל די סביר למצב מחורבן בלתי נמנע , אבל אם אכן זה הדדי אז זה הקשר האולטימטיבי… הפנטזיה המטורפת שלי היא להכיר מישהי שהחיבור והאהבה אליה יהיו כ"כ חזקים שאני ארגיש שאיתה הייתי יוצא להילחם בכל העולם אם הייתי צריך , ובלי שום ספק – מנצח!.
ולגבי הבחור שסיפרת עליו , מקווה שכפכפכת אותו בזמן , פולנייה פולנייה , אבל יודעת מה טוב בשבילה…
אוהב אתכם הרבה
אנתרופולוג חביב, מצטערת על העיכוב, לאחרונה אני עסוקה מידי…..
מה הכוונה, קשר כמו שאת מתארת? האם התכוונת לאיש הנפלא שגרם לי סבל? נשמה, לשונאים שלי אני לא מאחלת קשר כמו שהיה בינינו. יש הבדל בין לאהוב מישהו עד כאב ובין לכאוב בגלל האהבה. אוכל לפרט עד מחר (טוב, אולי רק עוד שעתיים) על הבחור, שלא היה, לדעתי, אדם רע, אלא פשוט…. כל אחד מאיתנו דפוק בצורה כזו או אחרת, חלק יותר וחלק פחות. הוא התכחש לדפיקותו וגרם לי להרגיש כאילו אני לא בסדר. לאורך כל מערכת היחסים הרגשתי שמשהו בי דפוק לגמרי, שמפריע לו לאהוב אותי כמו שהייתי רוצה. הוא שם אותי תמיד במרחק בטוח מהחיים שלו, ואם ניסיתי לדשדש פנימה הייתי מקבלת גונג רציני בראש.
זה מה שאתה רוצה? אהבה כואבת?
מעניין אותי פתאום בן כמה אתה. לדעתי זה עניין של גיל, ואל יעלה בדעתך שאני מזלזלת או משו. חס וחליל. החיפוש אחרי הדרמה והמלחמות באהבה נגמרים מתישהו בגיל 25.
פתאום אתה מתחיל להבין שמגיע לך משהו יותר טוב, לא רק בגלל שלאף אחד לא מגיע לאכל חרא, אלא בזכות מה ומי שאתה.
לא היית רוצה מישהי שתהיה שלוות הנפש שלך, הבית שלך, הנחמה שלך? מישהי שאולי לא תפתור לך את כל הבעיות ותמחק את הצרות, אבל איכשהו תגרום לכל הדברים הרעים להתגמד, ואיתה תדע שהכל יהיה בסדר?
שתוכל ללכת בה לאיבוד, בחיבוק, בסקס, במגע בינכם?
שתדע שתמיד היא תהיה שם בשבילך, אבל אף פעם לא לקחת אותה כמובן מאליו, כי היא כל כך נפלאה עד שכל יום מחדש אתה נגנב, איך בא לך האושר הזה.
לא היית רוצה?
טריניטי מתוקה , חיפוש דרמות וכאב בכלל ואהבה בפרט , רחוק ממני מאוד. אבל אין מה לעשות , זה חלק מהדיל… רק כשאוהבים משהו או מישהו מספיק , הוא הופך להיות בעל פוטנציאל להכאיב לך. אבל את כל השאר אני חושב שהייתי שמח לקבל עכשיו.
אין כמו לחזור הביתה אחרי יום מסריח , כשמרגישים שהחצי השחור בעיגול הזן שלך תופס עוד ועוד נפח , לבוא לזו שאתה אוהב , להיצמד אליה , לשאוף אותה לריאות ולהרגיש איך בשניה הכל נהיה הרבה יותר טוב ומה שהטריד אותך מאוד לפני שנייה הופך להיות חסר משמעות…
אין ספק שזה האידיאל , ואני לא אשקוט עד שאמצא אותו.
אה , ובנוגע לגיל שלי , הוא פוסל לחלוטין את התאורייה שלך.
אל תעבדי קשה מדי , סופ"ש , תנוחי.
אוהב אתכם הרבה
ניתן לראות שספרי מסעות וחניכה מאוד משפיעים עליך, הא?
פרט לכך, ולעניין, האהבה היא כלי נהדר לצלוח מכשולים הרגשה רעה וימים ריקים במיוחד.
אבל לא הייתי אומרת שהיא התכלית. הרעיון של האהבה ככלי שיציל את הפרט הבודד המדוכא
והמיוסר הוא נוצרי במהותו, אם לנתח לרגע. שם האהבה היא לא רומנטית אירוטית,
ולא מופנית כלפי פרט אחר באופן ספציפי. היא כללית, ומהווה גישה לחיים (שכמובן הולכת יד ביד עם גישת הרחמים הנוצרית).הפרט האוהב רואה באדם יותר מסכום מעשים רעים ו/או לא מלוטשים ומלאי פגמים ופיגומים. גישה זו כבודה במקומה מונח, או משהו, אבל הדרך הארוכה שהיא עברה כדי להיהפך לאמונה הדתית של המאה ( האנשים מייחלים לאהבה כמו משיח פרטי, שיציל אותם, וכשצונח קשר חיובי בחיקם הם כמובן מדביקים לו את הזקן הארוך הזה) נראית יותר מתאימה לאדם הצורך שמחזיק קרוב לליבו את האהבה לרהיטים עבודה טובה, אופנוע חוף וכדומה.
ולעניין, אהבה של אחד לאחת או אחת לאחד היא אף פעם לא הדבר הנפלא ביותר . למעשה, אנשים שבאמת מחזיקים מעמד הרבה שנים(מתוך רצון ולא אילוצים כלכליים או חברתיים) בדרך כלל מחזיקים איזה סטודיו, או מעבדה כימית בצד .
הווה אומר, האהבה היא פיגום מועיל חשוב וחינני במבנה האישיותי האנושי.
הי אלינה ,
קראתי שוב ושוב את שכתבת , ואני חייב להודות שהתרשמתי מאוד מהתוכן ודרך הכתיבה.
אבל בכל זאת , אני מניח שמשהו חסר בדברים שלך. זה שאהבה וזוגיות משמשת מקום מפלט להרבה אנשים , זה ברור לי , אני גם חושב שאדם ש"מתאהב"או נכנס לקשר ולו רק בשל הסיבה הלא כל כך מובנת , של לאהוב את הרעיון להיות מאוהב , עושה טעות חמורה , כי הוא משלה את עצמו ואת הצד השני. אבל (ויש כאן אבל גדול…) , מי שכבר נכנס לקטע כזה , וסיבותיו "טהורות" (הווה אומר אמיתיות לחלוטין) וכן קיבל את "עסקת החבילה" של האהבה , אין בזה שום פסול לראות בצד השני חומת מגן לשעת צרה או עיר מקלט.
את יודעת , תוך כדי כתיבת שורות אלו אני חושב לעצמי מה הופך אדם לשלם , שלם עם עצמו, עם הסביבה, כסף?!?!??! – לא ממש נראה לי , כבוד , הערצה ?!?!??! אמונה היא בהחלט אופציה הגיונית , אמונה דתית יכולה לספק לך בהחלט את מה שאתה צריך כדי להיות שלם עם עצמך , אבל ככל שהזמנים הולכים ומתקדמים , והאמונה הדתית תופסת מקום קטן יותר בכפר הגלובלי הקטן שלנו , אנשים מחפשים משהו אחר להאמין בו ,ואת יודעת מה , אני לא בטוח שהאהבה לא עונה על רוב הדרישות.
בשלב הזה אני מניח שגם אני צריך לחשוב עוד קצת על מה שכתבתי כאן , אבל את חייבת להודות שזה מעניין…
אוהב אתכם הרבה
סיפור מקסים
(קצת תחושה של דה זה וו, כאילו כולנו עברנו את זה)
תחושת האופטימיות פורצת מהטקסט
אין ספק שיש רטיבות!
(דרך אגב, הסכמה סוחפת וגורפת – משפט אחרון – גאוני)
סיפור ממש חמוד. כתוב יפה. נהניתי מאוד. מחכה להמשך.
דומני שמה שהפריע כאן לקוראים המתלוננים על בחירת השמות (או אי הבחירה), הוא גם הריבוי בסוגריים, הווה אומר: דברים שגורמים לך להתרחק לרגע מהסיפור, לצאת, לחשוב על משהו אחר, אחר כך לחזור… אני מבינה איך בכתיבה הרעיונות נוזלים ונשפכים ויש צורך לבטא כל כך הרבה דברים שבסופו של דבר יסתדרו מילה אחרי מילה, אבל את הקוראים זה מעייף, וגם מרחיק מהסיפור עצמו.
חוץ מזה, נדמה לי שהסיפור אינו עוסק בקרירות מינית, אלא בעיה רגשית ומובנת, שלא לומר מוכרת, של בחורה שמפחדת להיפגע. אני לא יודעת מהי קרירות מינית וממה היא נובעת, אבל נדמה לי שהיא קשורה ראשית ב, נו, מין. העובדה שהתאהבת ונפגעת, קשה לך לצאת עם מישהו חדש, וכשאת כבר עושה את זה את לא מזדיינת אתו בהזדמנות הראשונה עושה אותך פריג'ידית? נו. והבחירה לעשות את צעדיה לאט לאט, נראית לי יפה ונכונה.
והמילה "מעניין" לא נראית לי חמודה להפליא. אולי זאת רק הנוירוטיות שלי, אבל המורה לאומנות, ששנאה דברים שעשיתי, היתה מכנה את עבודותיי מעניינות. מאז אני מתרחקת ממורות לאומנות, ומאנשים שלא יודעים להגיד פשוט את מה שהם רוצים להגיד.
ומה שהדהים אותי בסיפור הוא השם של הכותבת. זה אמיתי או פאה? מבטאים את זה בשורוק או בחולם? כאילו, ככה ההורים שלך קראו לך?אפשר לקבל אותו בהשאלה פעם, כשארצה נוראות להרשים מישהו?
אני מצטערת לומר על דבריך
מעניין
שטויות במיץ
הסיפור מרתק
ההמשך נדרש
השימוש באות ראשונה, חינני
והסוגריים מוסיפות הומור וקסם
נוקו מותק
אל תתיחסי לשטויות
אל תשתני
מחכה להמשך
מיכל
אין כמו לקרוא על סקס,
בין אם הוא חם או קר
בין עליזים או בין קווים ישרים
ישר כח
והמשך דרך צלחה
נ.ב – כתיבתך התמה
נעמה לי להפליא
ומותירה טעם נשי טוב בפה
(שוב חזרנו לנושא הרטיבות?)
אחלה סיפור. אני מכירה את הנושא מאד מקרוב ומאד הזדהיתי.
ככה זה כשבחורה מתחפשת לפרוצן יוגורט לתקופה ארוכה מידי – כשזה כבר מפשיר זה שצף קצף!
לדעתי הסוף יהיה מריר, אבל זה סתם השלכה.
🙂
ממש אהבתי.
בחצי הראשון הרגשתי דה ז'ה וו ארוך מאוד, עד השלב בו היא קפצה אליו לביקור והיחסים ביניהם השתפרו להפליא.
אף פעם זה לא קרה אצלי. אולי התרגלתי לחיים הטובים, כשמישהו רוצה אותך פונה אלייך ישירות (במקום לשחק משחקים) ואם הוא לא מהמם את מסרבת ומחכה שהוא יסתכל לעברך שוב, כדי לתת לו צ'אנס שני (נו, לשחק אותה).
אבל הבנים האלו התחלפו. לגברברים החדשים כבר אין הרבה כוח לשאול פעמיים אם בא לך לרקוד/ללכת לטיול, לשלוח חיוך מפתה ולגשת לשיחה. הם החליטו שהם מחליפים תפקידים (איתי, כמובן, ועוד בלי הסכמתי), מקסימום מנסים לגעת שלוש פעמים, לחייך וללכת. ואז לחכות. ולחכות. ולחכות. עד שהיא תעשה את הצעד הגדול. (צרפתים, לכו תבינו).
אני חס וחלילה לא שוללת את האפשרות שזה בגללי. ברור שזה בגללי. אני יצרתי את מצב הקרח הזה, אני זאת שצריכה לצאת ממנו.
אבל חייבים דרבון כדי לצאת ממנו, לא ככה?
בת של בנות.
אוי כל כך תודה!!!
ממש ממש נהנתי, חמוד בטרוף, מקסים, חביב, אדיב, מופלא ונהדר.
תודה תודה תודה
שלא יגידו שמגיב ברשעות אבל ביקורת יש לי:
קודם כל : הפולניה הקרירה? כמה סטיגמטי.
כמה פשטני.
ולתגלית המרעישה: יש ויש גם מרוקאיות, גרוזיניות, כורדיות ועיראקיות מקפיאות. נתקלתי בכמה מהן במהלך חיי לצערי.
דבר שני, קרירות מינית היא לא הבעיה של גיבורת הסיפור, לא לפי התיאור שמתאורת נ'.
הבעייה העיקרית שלה היא קרירות וריקנות ריגשית.
ודבר שלישי ואחרון: הדמות הראשית נ', כשמה כן היא, שטוחה, לא ברורה, מטושטשת, לא ממש אמינה ובעיקר לא גמורה.
.
לא גמרה, אתה מתכוון. אני מבינה שזה הכאיב לך, בוודאי נתן לך תזכורת מכאיבה לאי אילו לילות שעברו עליך. נורא עצוב. ודרך אגב, אני מאמינה בכל ליבי שהדמות נ' אמורה בכוונה להיות שטוחה, כי הרי היא מוצגת כבלונדינית עם חזה גדול (בטח יש לה גם פאג'רו), אבל המחברת בהחלט אינה מתיימרת להיות מצאצאיו של קפקא, ועם כל הכבוד, ברוש קוקי, הניתוח שלך טיפה יומרני, בניגוד לסיפור- שמתכוון להיות בדיוק מה שהוא- פארודי!!!!!
כולו להעביר ביקורת על מה שנראה לי קצת צורם.
אבל מהתגובה הבנתי שמישהו הצליח להיפגע.
פארודי?
המממ…
צר לי, אני לא קלטתי את הפארודיה בסיפור.
אם הכוונה להפכו פארודי, אולי אף להקצין קצת יותר שיהיה ברור שגרוטסקי ופארודי ?
ולמה כל כך להתעצבן ולקרוא למלחמה?
כולו ביקורת של הקורא ברוש שלא הבין מהסיפור את כוונת המחבר.
.
בכלל לא, יקירי, רק רציתי להסביר לך איך אני רואה את דמותה של נ'. ואגב פארודיה, אני חושבת שהחיים כפי שהם הם כרבה יותר פארודיים מכל ליטוש שנוכל ללהט בעפרונינו. הם יותר פארודיים ממה שאני יכולה לסבול לפעמים.
מלחמה? חלילה.
karin A
הרבה- זה היה הרבה- מקלדת צפופה, סורי.
גדול! פשוט גדול! חמוד לאאלה, כבר מכקה לחלק השני!
ונ.ב זה לא מפריע שיש הרבה י' ונ' וכאלה……
סיפור פשוט נפלא!
אאמץ לרגע גישה רס"רית. גם הקרירות המינית מתחלקת לשלושה חלקים, כדלקמן:
1. מה שנקרא "פאסון". האישה שמשחקת אותה "קרה" להשגה. בובת חרסינה. לראות בלי לגעת, לחשוק אך לא לממש. האובייקט המיני במיטבו. היא מאד רוצה אבל היא לא תראה. היא מרטיבה בגלונים אבל מייבשת מהר בפן שלא יבחינו. האישה שפוגעת בשמן הטוב של הנשים שרוצות ולא רוצות להחשב זונות בעולם הצבוע של חיינו.
2. האישה שבדאון מיני. לא בחשק כרגע. קורה. בו לא נעשה מזה דרמה. לפעמים הסיבה היא משבר זהות בצורת פגיעה באגו הנשי. לא רצו אותי, אני מתנזרת. לא מכירה אבל מסתבר מהתגובות שזה קורה. אצל אחרות זה מסיבה יותר מתקבלת על הדעת וגם מצערת וטראמטית הרבה יותר. אונס לדוגמא. יש גם מצבים של עומס קוגניטיבי וריגשי בו מה לעשות יצר במין נדחק לשורה אחרונה וממרר "א-ני בתור" בלא יועיל. סובלימציה בא יצרתיות אחרת עונה על הצורך המיני. אורגזמה ספרותית היא מדהימה ומחזיקה יותר זמן. כדאי לנסות.
3. האישה שאסור לה להיות מינית. כן נושא שכולם מעדיפים להתעלם ממנו אבל הוא קיים. נשים שמנות, מבוגרות, שלא עונות על מוסכמות היופי המערבי (והמרעיב), נשים עם מוגבלות שיושבות למשל על כסא גלגלים וכולם מעדיפים לראות אותן כמסכנות במקום כנשיות ויפיפיות. הן כופות על עצמן פעמים רבות קרירות מינית. לא כי הן לא מרגישות מיניות ולא כי הדגדן לא מדגדג להן. אלא פשוט כי זה לא יהיה "נכון" בעיניים הצרות של החברה.
הסיפור כתוב בצורה משעשעת אבל כל כך אליטיסטי. אישה אשכנזיה, יפיפיה, בעלת ביטחון פיננסי וכו' וכו'. ומסכנה התאהבה במכוערציק נשוי פלוס. גורל אכזר. ממש טופיק לאופרת סבון סוחטת דמעות.
קלישאה של ההגמוניה ארוזה יפה. לפעמים אני לא מבינה מה רוצים במגדל השן הזה שקרוי בננות ומכיל תכנים כל כך צרים ולא מפתחים. זיוני מוח בעטיפה ורודה.
רציתי לשתף אתכם במקרה פרטי שהיה לי שהייתי קוראת לו גם דפוס רוטינלי..
קרירות והפשרה זה דבר אחד. אבל מה קורה כאשר ההפשרה מאחרת מלבוא?
כבר כמעט שנתיים אני במצב של קרירות שלא מוכנה ,לא משנה כמה אני אוציא עליה את גרוני -להפשיר.הקרירות שלי מתאפיינת בקושי ליצור אינטארקציה קרובה ורגשית עם בחור..המערכת יחסים שלי עם אחד מבני המין השני יכולה להגיע ,מקסימום מבחינה אנושית לחיוך קריר נוטף קרח מוצק.
שלא תבינו אותי לא נכון..שנתיים זה אולי הרבה זמן ויש הרושם כי מדובר בבחורה שלא נראית במיטבה.
אז זהו.. שלא.. אני כוסית (וצנועה) בעלת מבט צפוני תמידי גם אם ה"מובט" הוא בחור בעל פוטנציאל זוגי גבוה מאוד מבחינתי(דהיינו:נדלקתי עליו)..וזה מפריע לי כי הקרירות לא נפסקת גם אם יוצא לנו לדבר(דבר שלא קורה מאחר שמתברר שרוב בני האדם לא ממהרים לפתח קשר או לדבר עם מקררים ).לפעמים נראה לי שהמצב באמת הוא אבוד..וכי אין אפשרות שאני אוכל לפתח קשר חמים ופושר עם בן המין השני..זאת, מסתבר, כתוצאה מהתנסות לא נעימה שהייתה לי שאיימה על גורלי כמקרר אנושי:
הכרתי בחור שאיכשהו גרם לי להגיע לשיא הנתינה שלי: כן, לחיוך הפריג'דריאלי שלי, ומתוך נואשות בלתי מובנת (ממש…)מיהרתי להיכנס איתו למיטה בפגישה השנייה, לנצל את הפתח שנפער אליי ולרוץ ספרינט לעבר הצאנס לטרנספורמציה תנורית.(כלומר : להפשיר).
הרי שעשינו מה שעשינו..בבוקר.. להפתעתי (ובטח להפתעתו שגילה שיש לו עסק עם סכיזופרנית)
חזרתי שוב 20 צעדים אחורה להתנהגות הקרירה והמרוחקת שלי כלומר לדפוס הישן בלתי נושן…
מאז..
ועד היום…
אני מחכה להזדמנות נוספת שכזאת(למרות, כפי שתיארתי מקודם את הסיבה, לא יוצא לי בכלל להיתקל בהזדמנויות שכאלו).ובו זמנית מאבדת תקווה, אם בכלל….
אהפוך לתנור…
תעזרו לי..מישהו…
נל,
סליחה על האחור, כרגע קראתי את התגובה שלך.
העצה היחידה שאני מסוגלת לתת מנסיוני היא שברגע שאת מרגישה את הדפוס המרוחק מתקרב (ויש כזו שניה, תמיד שניה אחת שאפשר לעשות בה את ההחלטה, ימינה או שמאלה, קר או חם) באותו רגע תקפצי למיים. תשכיחי מעצמך פחדים, תאזרי עומץ ותקפצי. אל תתני לריחוק להשתלט. גם אם בפעם הבאה שתתקרבי למישהו ותצליחי לדחוק את הריחוק- תפגעי, זה לא ממש נורא משום שהמאבק הגדול הוא עם עצמך. ברגע שתצליחי לעבור את המשוכה הזו הנצחון בידייך. אם זה לא יהיה עם האדם הנכון לפחות גילית שאת מסוגלת. או בקיצור- אין מה להפסיד אז לכי על כל הקופה.
המון הצלחה
לכי לפסיכולוג, זה מאוד עוזר.
לי זה עזר
אמנם שנה איחור אבל מי סופר.
העזרה שאני יכול להציע לך זו סבלנותי הפרטית עד שיפשיר הקרח
נוקו היא "מספרת סיפורים" אמיתית כמו שוולטר בנג'מין היה שמח לגלות. מישהו צריך לפרסם את מה שהיא כותבת בהארד-קופי (או שמא הקסם כבר קרה ובהיותי חי הרחק מהמולדת נבצר ממני המידע…)
נוקו, נגעת ללבי ברגישות שלך ובאומץ שלך לחטט ולהתעמת עם תופעה שבעיניי היא מפחידה מאד. חוש ההומור שלך עזר לי "לזרום" עם הסיפור שלולא היה שזור בו נראה לי שהיה מדובר בטרגדיה יותר מאשר ב"דרמה". אם יורשה לי, לפחות כעוסק בתחום (גם אם לא בשפת הקודש), כתיבתך אינה זקוקה לעבודת עריכה (לא רבה לפחות) כלל וכלל, על אף מה שהציעו כמה מהתגובות.
אולי זה לא נשמע טוב אבל יש דבר נוסף על לבי והוא מופנה דווקא לאנתרופולוג… הצלחת להרגיז אותי באמצעות ניפנוף בידע מוגבל (ודאי תעדיף name-dropping), פלירטוט מצ'ואיסטי ובאותו זמן מתחסד, מהסוג הזול ביותר. מעל הכל אתה חוטא בפטרונות רגשית כלפי הכותבת. צר לי שהמציאות ממקמת אותך כקול גברי דומיננטי בקשת התגובות. "אוהב אתכם הרבה", אם בפסיכולוגיה בגרוש "עסקינן" (כמו שאתה אוהב לחרטט), נקרא הרבה יותר טוב כ"שונא אתכם משהו אש" ויש לומר "שונא את עצמי ככה טוב טוב…"
ולסיום, הא לכם חופש הביטוי במיטבו: כתיבה ישירה, זורמת, אישית ולא שופטנית מחד, ושטיפת מוח מרקיבה, דעתנית, רציונאלית מדי ומתנשאת מאידך.
אני לא אקרא יותר את התגובות אבל את נוקו כן. זה ברור.
I just read this and pitty that I read it so late. I am almost 41 and unfortunately my whole life were strongly affected by an event which happened to me at age six. I never develop a will to be with a man (and I am not lesbian- I do not have a will to be with a woman either). I feel that I lost my whole life because of this. I forced myself to be in some relationship but I always felt frightened and humiliated when the guy stearted to be interested in me pfisically. The problem with men developed further to a global social problem because I was different in my fear from men. I tried not to expose this but people are not stupid. Now I am 41 and more or less feel that I'll rather die. I do not see any hope for my both sexual and social life and the meaning is to live without much meaning. During my life I tried different approachs and wasted a lot of money on psychologist of any kind. My conclusion is that they do not know what they are speaking about and they do not understand the essence of problems of this kind. When I speak about this with people I look crazy or different so I need to live as is and to be very carefull about what I am saying. I am not sure if I explained my situation in a way that the ordinary people can get it. I hope I am not seem too bizzar here as well. This fact that my experience is so different from others experimence and that I have to keep something so meaningful to myself – the fact that I am alone so many years with this problem – this is the reason that I am seriousely considering ending my life. My parents, at the time of the event did not spoke with me about this. They were in trauma as well and felt guilty. In fact my mother never let me discussing this. I hope that people would not attack me again as they sometime do when I try to tell my story. I hope that they will try to lean from it about the size of such an effect .
אין לי הרבה עצות לתת לך, למעשה אני מבינה ממך שאת מה שקיים בך בפנים חקרת כבר בכל הדרכים הקונבנציונאליות ועדיין הקושי קיים.
אומר לך רק שדברייך נגעו לליבי. הלוואי ולא היית צריכה לחוות את הבעיות שאת חווה, הלוואי ולא היית צריכה לסבול.
אבל שש, התאבדות איננה פיתרון, אני משערת ששמעת את המשפט הזה מעוד מיליון אנשים בדרך אבל אני חייבת להצטרף אליהם. ולא כבן אדם זר לרעיון אלא דוקא כבן אדם שקרוב אליו. ישנן דרכים שונות לחיות את החיים האלה שניתנו לנו, כל אחד מאיתנו צריך למצוא את הדרך הייחודית לו. לפעמים בדרך הזו יש מכשולים מאיימים, לפעמים הדרך צרה מנשוא, אבל היא הדרך שלנו ושלנו בלבד. נסי למצוא, עכשיו באמצע החיים, את הדרך שלך שאולי לא כוללת מיניות אבל יכולה לכלול, ובודאי כבר נמצאים בה, המון דברים אחרים.
לא ראיתי בדברים שכתבת מוזרות או כל אלמנט "מפחיד" אחר. ראיתי בהם המון רגישות והמון כאב. כאב שאני מקווה שיהיו בו גם פריצות קטנות של נחמה.
יש בנט המון פורומים לתמיכה ואולי הם יוכלו לעזור לך. לינק לדוגמא: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1152&cat_id=306.
שיהיה לך רק טוב.
נוקו
אני לא רוצה שתסתובבי עם רגשי אשמה שלא מנעת התאבדות. אני לא הולכת לבצע משהו מהסוג הזה בקרוב אבל אין לשלול את האפשרות שזה יקרה כאשר כבר לא תיוותר לי כל אפשרות לחוש משמעות בחיי. כאשר אין לך חיי מין אתה נידון לנידוי. יש באנשים הרבה גאווה על המיניות שלהם והרבה בוז כלפי אלה שאין להם. זה יותר גרוע מלהיות הומו.
אין לי כוח לקבוצות תמיכה של אנשים שמרחמים על עצמם (פעם הצטרפתי לכזו וזה היה פתולוגי) ואין לי כוח לפסיכולוגים שעסוקים בקריירה של עצמם – ואכן ביליתי שנים בהכרות עם המגוון החל מפסיכואנליזה פרוידיאנית וכלה מטיפול לטווח קצר פמיניסטי וכל מה שבינהם. היום אני גם מכירה הרבה פסיכולוגים בגילי וזה מוסיף להרגשה שלי שהמקצוע הזה הוא לא באמת מקצוע. הדבר שהייתי רוצה יותר מכל זה להפוך למינית. רק זה יאפשר לי איזהשהם חיים נורמלים. וזה כנראה לא אפשרי. גברים הם אויבים. אני מבינה בראש שזה לא בדיוק כך אבל הגוף שלי הגיע מטיל ווטו. עכשיו מקוה שהסברתי את עצמי ומקווה שתסירי רגשי אשמה מעצמך.
ושיהיה טוב למי שעוד יכול להיות לו טוב
שש
נתחיל מזה שהחיים יכולים להיות מלאים ונפלאים ללא סקס העיקר שתמצאי דרך לתת את האהבה שלך. להגשים את עצמך. לכל בעיה יש פתרון. אצלך זה לא פסיכולוג אבל יש עוד דרכים ועוד מטפלים. הבעיה שלך יכולה ליצור לך מסלול בחיים שעיקרו מאמץ לצאת מזה להבריא או החלטה אמיצה שאת מוותרת ומוצאת לך תחליף.
שמתי לב שלא ציינת מה ראית את הורייך עושים. כנראה שהטראומה עוד רצינית ויש למה שראית כוח קסם עליך. ברגע שתצליחי לפרק את זה ולקחת מזה את התחושה של כוח זה יהפוך לעוד חווית חיים.
בהצלחה
היא חולה היא חולה
רק אני אציל אותה
הי, רציתי לדעת מה קרה לשש
יש מצב רציני שזה קורה לכולם…אבל אח"כ לא מבינים מה היה הסיפור- למה לעזאזל ננעלנו??