מסע צלב נגד האהבה

זהו.
תסמונת הדיכאון רקמה לה עור וגידים, ואני מוצאת את עצמי נאבקת במפלצת הירוקה והמגעילה, שהשלכותיה על האורנית המצויה הן בין השאר- הפיכתה לירוקה מצמח בר, וכעוסה מכל ורסיה מועתקת של גברת זעפני המיתולוגית.
אתן מכירות את הרגעים הללו, שבהם הכל נראה חרא דה לה שמעטה, מצב הרוח בקנטים, אין צורך במשקפיים שחורות בכדי לשנוא את כל העולם ואחותו, ומקונן בכן דחף מודחק להעניק בוקס בחסד לכל הסובבים אתכן, בעודכן מתפללות שאם אכן יש אלוהים בשמיים- שיסדר לכן מכת ברק ועכשיו?
אוקיי, קחו את כל זה- והכפילו בשתיים.
אני מכריזה בזאת על יציאה למסע צלב מטורף נגד האהבה. אני לא יודעת מה אתכן, אבל רפלקס ההקאה שלי מתחיל לעשות שמיניות באוויר מרוב שהוא פעיל, בשעה שאני צופה בזוג נאהבים מתגפפים לעיני כל.
תגידו שאני ברייה אבודה המייחלת לפרידות ותככים בין זוגות נאהבים, בפוזיציית כלבה מניפולטיבית א-לה קירסטן מימי חיינו. תגידו ה-כ-ל: אני לא מכחישה. לא מדחיקה, ולא מתיימרת להיות מה שאני לא. אבל, אלוקים (אולי חזרה בתשובה תביא לשינוי בסיטואציה? וסלחו לי על הדיסריספקט) עדי, שאני לא מסוגלת להיות יותר בגפי. לצפות על זוגות חבוקים, מתנשקים, מוצצים אחד את השני לדעת- ולשנוא אותם, אך גם לקנא בהם.
למרבה החלחלה, אותם זוגות מושלמים, נראים כאילו נתלשו מארץ הטלטאביז שטופת השמש, והושתלו בפאקינ' יזראל, מתוך כוונה תחילה, או איזו שהיא קונספירציה שפלה נגדי, שכל מהותה היא להטיח בי בפעם המיליון (כוסאמוק) את העובדה הזאת שאני לא טרחתי לחבוק מבעוד מועד איזה זכרכר חסון לרפואה.
ולכן, במקום להפקיד את נשמתי התועה באיזו קומדיה רומנטית מתוקה כצפיחית דבש, החלטתי לצאת למסע צלב בלתי נלאה נגד האהבה. אותו רגש ערטילאי וכה שכיח, הגורם לפרפרים מעצבנים בבטן (ויקום מי שהמציא את המטאפורה בגרוש הזאת- אטיח בו אמבטיה), לאינטגראציה בין הרגשת אופוריה טוטאלית לתחושת ריחוף וקלילות, אותו רגש מזדיין (וסלחו לי על הפרובוקציה) מדלג עלי מבלי שאפילו פצחתי באותו מסע צלב מדובר.
תגידו, משהו לא בסדר בי?!
אולי בשעה שאותו אלוקים (ישתבח שמו, ויתהדר, ויתפאר, ויתקדש בפי כל חי, אמן!) חילק את החולשה לבני המין השני, ואת האהבה המיוחלת, אני עמדתי בסוף התור?! אחרת אין לי שום פאקינ' הסבר מתקבל על הדעת, או איזה מיתוס ורדרד שיטען במרץ כי אנוכי פשוט "לא מצאה את הזכרכר הנכון להתאהב בו". כאילו, שיואו, התזה הזאת כבר כל כך אולד פאשן… אז תסבירו לי, פור גוד'ס סייק, מה צריכים לעשות כדי להתאהב, ולא למות מזה?!
ואולי, אבל אולי, אינני צריכה לייחס חשיבות לזוטות שכאלה, ולהמשיך לסנגר על חיי העריריים, השלווים והשקטים, שבהם אין שום ריגושים, או קריאות תגר על חיי הזוגיות, האהבה, והחירמונים?
אולי עלי לאזור אומץ, ולהכריז מלחמת גוג ומגוג מקיפה וכוללת על כל הישויות המאוהבות והנאהבות באשר הן (שייפול עליכן טרומבון, פסנתר כנף… ובעצם- למה לא כל הפילהרמונית? שתיפול עליכן מקהלה שלמה!)
סו הלפ מי גוד, הרי שאני קוראת לאלוקים (אלוקים, אלוקים… דווקא!) שיעמוד לצדי, ויעזור לי לסגל לעצמי עמידת סופרמן חסונה ובוטחת, חזות מאיימת, וזיק מטורף בעיניים, למען אוכל לגרום לאותן ישויות מאוהבות המביטות היישר לעיניי, לקפוא! כן כן, זאת אסטרטגיה פשוטה ולא מחוכמת, אך מגניבה בפוטנציה. עלה נעלה.
וכעת אפנה אליכם, זוגות יקרים, בין אם אתם קוראים את המאמר הזה (יופי, מצבי נהייה מזהיר מרגע לרגע. אני מעלה על הכתב מאמרים שטופי כעס וקינה) יחדיו, או שמא- ביחידים, דעו לכם, שלמרות שאתם קונים אחד לשני מתנות שעולות יותר מכל האישיות שלי ביחד, מלקקים את הלשונות של בני זוגכם (תמיד האקט הזה היה דווקא די מגעיל. לשיפוטכם), ומקטלגים את עצמכם תחת קטגוריית 'אני מאושר, אני שמח, בואו תדפקו בי פטיש שניצלים', כל החרא הזה לא מרשים אותי, ולא גורם לכם לזהור באור יקרות, בעוד הילה משובבת נפש מעטרת את פדחתכם, הבנתם?!
יאללה, גם כן אלה, חושבים שהם אליטות בגלל איזה רגש מטומטם… אהבה… טחחח… זה הטרנד החדש היום, אה? גם כן עולם פוסט מודרניסטי.
זהו.
תסמונת הדיכאון רקמה לה עור וגידים, ואני מוצאת את עצמי נאבקת במפלצת הירוקה והמגעילה, שהשלכותיה על האורנית המצויה הן בין השאר- הפיכתה לירוקה מצמח בר, וכעוסה מכל ורסיה מועתקת של גברת זעפני המיתולוגית.
אתן מכירות את הרגעים הללו, שבהם הכל נראה חרא דה לה שמעטה, מצב הרוח בקנטים, אין צורך במשקפיים שחורות בכדי לשנוא את כל העולם ואחותו, ומקונן בכן דחף מודחק להעניק בוקס בחסד לכל הסובבים אתכן, בעודכן מתפללות שאם אכן יש אלוהים בשמיים- שיסדר לכן מכת ברק ועכשיו?
אוקיי, קחו את כל זה- והכפילו בשתיים. אפילו בשלוש, אם תרצו לדייק.
אני מכריזה בזאת, על יציאה למסע צלב מטורף נגד האהבה. אני לא יודעת מה אתכן, אבל רפלקס ההקאה שלי מתחיל לעשות שמיניות באוויר מרוב שהוא פעיל, בשעה שאני צופה בזוג נאהבים מתגפפים לעיני כל.
תגידו שאני לוקה במניה דפרסיה, תגידו שאני ברייה אבודה המייחלת לפרידות ותככים בין זוגות נאהבים, בפוזיציית כלבה מניפולטיבית א-לה קירסטן מימי חיינו. תגידו ה-כ-ל: אני לא מכחישה. לא מדחיקה, ולא מתיימרת להיות מה שאני לא. אבל, אלוהים (אולי חזרה בתשובה תביא לשינוי בסיטואציה? וסלחו לי על הדיסריספקט) עדי, שאני לא מסוגלת להיות יותר בגפי. לצפות על זוגות חבוקים, מתנשקים, מוצצים אחד את השני לדעת- ולשנוא אותם, אך גם לקנא בהם.
למרבה החלחלה, אותם זוגות מושלמים, נראים כאילו נתלשו מארץ הטלטאביז שטופת השמש, והושתלו בפאקינ' יזראל, מתוך כוונה תחילה, או איזו שהיא קונספירציה שפלה נגדי, שכל מהותה היא להטיח בי בפעם המיליון (כוסאמוק) את העובדה הזאת שאני לא טרחתי לחבוק מבעוד מועד איזה זכרכר חסון לרפואה.
ולכן, במקום להפקיד את נשמתי התועה באיזו קומדיה רומנטית מתוקה כצפיחית דבש, החלטתי לצאת למסע צלב בלתי נלאה נגד האהבה. אותו רגש ערטילאי וכה שכיח, הגורם לפרפרים מעצבנים בבטן (ויקום מי שהמציא את המטאפורה בגרוש הזאת- אטיח בו אמבטיה), לאינטגראציה בין הרגשת אופוריה טוטאלית לתחושת ריחוף וקלילות, אותו רגש מזדיין (וסלחו לי על הפרובוקציה) מדלג עלי מבלי שאפילו פצחתי באותו מסע צלב מדובר.
תגידו, משהו לא בסדר בי?!
אולי בשעה שאותו אלוהים (ישתבח שמו, ויתהדר, ויתפאר, ויתקדש בפי כל חי, אמן! וסלחו לי שוב על הדיסריספקט) חילק את החולשה לבני המין השני, ואת האהבה המיוחלת, אני עמדתי בסוף התור?! אחרת אין לי שום פאקינ' הסבר מתקבל על הדעת, או איזה מיתוס ורדרד שיטען במרץ כי אנוכי פשוט "לא מצאה את הזכרכר הנכון להתאהב בו". כאילו, שיואו, התזה הזאת כבר כל כך אולד פאשיון… אז תסבירו לי, פור גוד'ס סייק, מה צריכים לעשות כדי להתאהב?!
ואולי, אבל אולי, אינני צריכה לייחס חשיבות לזוטות שכאלה, ולהמשיך לסנגר על חיי העריריים, השלווים והשקטים, שבהם אין שום ריגושים, אלא רק קריאות תגר על חיי הזוגיות, האהבה, והחירמונים? (היי פוליטקלי קורקט- אמרי 'התגפפויות').
או שאולי עלי לאזור אומץ, ולהכריז מלחמת גוג ומגוג מקיפה וכוללת על כל הישויות המאוהבות והנאהבות באשר הן (שייפול עליכן טרומבון, פסנתר כנף… ובעצם- למה לא כל הפילהרמונית? שתיפול עליכן מקהלה שלמה!)
סו הלפ מי גוד, הרי שקראתי לאלוקים (אלוקים, אלוקים… דווקא! וסלחו לי על הדיסריספקט בשלישית) שיעמוד לצדי, ויעזור לי לסגל לעצמי עמידת סופרמן חסונה ובוטחת, חזות מאיימת, וזיק מטורף בעיניים, למען אוכל לגרום לאותן ישויות מאוהבות המביטות היישר לעיניי, לקפוא! כן כן, זאת הייתה אסטרטגיה פשוטה ולא מחוכמת- מעט נדושה, אך מגניבה בפוטנציה. אבל לצערי ולצערכם, זה היה רק השלב הראשון ברקיחת האסטרטגיה הסופית, וכל הקטע הזה של להקפיא אנשים התגלה כאובר-סוריאליסטי, או לחלופין- כקשקוש-פטפוט שמאלצי מהתקופה החשוכה בחיי- התקופה נטולת האינטלקט (נוק נוק על השולחן.)

גרד'ואלי (בהדרגה, למען השם, בהדרגה!!), החלוט החלטתי שאני מסגלת לעצמי פוטנציאל אנדרדוגי קמעה. גמלה בלבי ההחלטה שמעתה ואילך אתהלך לי שפופה ומלנכולית בחוצות ישראל, ואגדיל לעשות- מתחת לפני השטח, כהשלכה מתוחכמת של הפוזיציה הדכאונית שלי, אגרום לזוגות ורדרדים להתחנן לפרוזק. מאגרי חומצה גופרית יהיו השם השני שלי, פור קראינג אאוט לאוד! דברי חמד שטופי אופטימיזם (עלה נעלה! לעזאזל.) אודות הכולירות המאוהבות סטייל "תמותו אמן, בני עוולה, אינשאללה ייפול עליכם פגוש, זונות, יום יבוא והאהבה תתפוגג בקלאסה! הכל יהיה נטול אהבה- הקולטורה, אורח החיים, היומיום- הכל יעלם באקט של 'הלוך-טשטש'. יום יבוא, ודווקא הרווקים אחוזי התזזית יעוטו על כנפי האושר! זוהי תהיה דינמיקה מאוד מורכבת, קונספירציה גאונית, וואחד קנוניה נגדיכם! ולשם הגראנד פינאלה: נטבח בכם! נתנקם בכם על כל ימי הדפרסיה האפורה שהיו מנת חלקינו, רק משום שאתם החלטתם כי אהבה זה סואו פאקינג קול, וחיי רווקות זה פתטי. במסע הצלב המטורף נגד האהבה אנו נכבוש את כל מעוזי האהבה הנתונים לשליטתכם עד לאחרון, ונתקע פטישי שניצלים בכל הפליטים מהברנז'ה שלכם; בלאבר בויז שכל חיוך שלהם שולח זבנג לאונה הימנית, בכל עלמות החן שהתאכזרו למלח הארץ- להיי סוסייטי- והתעלו מעל הבריות האובר-סופיסטיקיידד: החנונים (שבמקרה, יודעים לחבר בין תאי מוח ללא דופי). זוהי תהיה נקמתם המתוקה של כל אלו אשר נכוו מהפאקינג אמוציה טפו טפו ח-טו הנושאת את השם: אהבה. כוסאמוק, צריכים לשלוח אתכם על פני המים בלי שנורקל!"

אני אהיה מובילת הטבח הנ"ל, אני אהיה רוקחת המבצע, ובעת ובעונה אחת אהיה ההוגה, המבצעת, והנוטלת באחריות. זה יהיה פרוייקט הגמר שלי, הפרח בגני, קרן האור באפילה, השוקו שב"לד", החתול מישל שבשק שלי!

וכעת אפנה אליכם, זוגות יקרים, ככה פייס טו פייס- אין אורדר טו הלפ מי לנהל אתכם סמול טוק לפני מסע הצלב הגלובאלי (דע את האויב, לייק דה!!!). בין אם אתם קוראים את הגוד דאמן מאמר הזה (יופי, מצבי נהייה מזהיר מרגע לרגע… אני מעלה על הכתב מאמרים שטופי כעס וקינה, אני צריכה למות. בום-טראח-זבנג. אני מתה.) יחדיו, או שמא- ביחידים, דעו לכם, שלמרות שאתם קונים אחד לשני מתנות שעולות יותר מכל האישיות שלי ביחד, מלקקים את הלשונות של בני זוגיכם (תמיד האקט הזה היה דווקא די מגעיל. לשיפוטכם), ומקטלגים את עצמכם תחת קטגוריית 'אני מאושר, אני שמח, בואו תדפקו בי פטיש שניצלים', כל החרא הזה לא מרשים אותי, ולא גורם לכם לזהור באור יקרות, בעוד הילה משובבת נפש מעטרת את פדחתכם, הבנתם?! למה, מה?! אני נחותה? אני תת אדם? אני כישלון של האבולוציה? אני… אני סתם מעוררת פולמוסים ותו לא?! האם אני רק ברייה המונשמת על ידי פרובוקציות וניתוץ אידיליות?! האם משום שאני רואה קולות ושומעת צבעים, צריכים לדון אותי לשנים אפילות בחברת חתול שקוראים לו מישל, ולא בצוותא עם זכר תכול עיניים, רחב כתפיים, ומסוקס אוזניים? ומה עם חברה הטרוגנית, הא? מה עם חברה הטרוגנית הטומנת בחובה אנשים אשר חיי הזוגיות עשו מעליהם פליק פלק חינני והעדיפו אנשים אחרים, לצד אנשים שרואים קולות ושומעים צבעים, ובחברותא עם זוגות מאושרים שהאמוציה נוטפת מהם? אתם נאצים, אתם! מתעלים, מתנשאים, גזענים, רודפי גזע מאוהב, רודפי עולם מושלם שבו כולם מחויכים ומאוהבים!!!

רגע, מה? מה ההיא שם אמרה? אני נאצית?! חס וכרפס, למה?! כי אני רוצה לצאת ולפצוח בהשמדה המונית? אני?! מסע צלב?! טבח?! Never!

איייייייייימא, מעלילים עליי עלילות שווא! תגידי להם!!!

אורנית שטרן

ילידת 87, הרצליאנית בפוטנציה, נוטה לכיוון הלונדוניות. יאפית בהתהוות, או לפחות וונאבי מאוד מחוכמת, אובססיבית ואוהבת אובססיות, בעיקר לחיפושיות רוקריות מליברפול, שוקולד לבן, וכתיבה. כתיבה. כתיבה. אני מהז'אנר הישן נושן של חובבות המילה הכתובה, ובאופן רנדומלי להחריד אני גם פמיניסטית. אני נוטה להתאהב בזכרים פסאודו-תרבותיים, עם תסביכי קולטורה ורדיפה אחר כדור שחור-לבן (קונטרסט מהמם לפי דעתי), וכך בדיוק ניתן לתאר את האופי שלי. אני מופרעת, רגועה, מזוכיסטית, סדסיטית, רגשנית, ציניקנית, מלנכולית, מאושרת עד כדי אופוריה, רובים לא הורגים אנשים- אני הורגת אותם, מתיימרת להיות מחוכמת שופרא דשופרא- נשארת ילדונת בת 15 עם כמויות מסחריות של אמביציה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *