האם אתן משתייכות לז'אנר שזקוק בדחיפות לטיפול התנהגותי עם היתקלותו בתיקנים? איפה היו המקקים שאלוהים חילק את היופי? ובכלל, על מה המהומה? מירי גריי על האליפסה החומה התובעת התיחסות מוגזמת

ג’וקופוביה

לחברה שלי יש חלון אחד בחדרה הבינוני-מינוס באחד מבנייני העיר וגם אותו היא סוגרת כשיורדת החשכה, ואז נהייה מחניק. שלשום היא שכחה לסגור את החלון. סתם כי איבדה את עצמה קצת מול מסך המחשב.

דויד שיחק באותו הזמן עם יוסי בכדור-מחוש, מתחת לבניין של חברה שלי. יוסי התרגז וטען שנילי, החיפושית השחורה, הפריעה לו להבקיע גול והוא התחיל לרדוף אחרי דויד במעלה הקיר המתקלף של הבניין סמוך לצינור המים. יוסי כמעט והשיג אותו, אך למזלו של דויד הוא הצליח להתעופף ברגע האחרון לתוך חלון פתוח, לא מרושת, ונחת מרוצה מעצמו, הישר על המצעים הלבנים של חברה שלי. היא עוד הספיקה לחטוף את הסלולרי מהמיטה לפני שנמלטה בצעקות חנוקות מהחדר. הוא נבהל, והסתתר מאחורי שידת התמרוקים. יוסי התייאש והלך הביתה לאכול מהחומוס של אימא רוחמה.

ג’וקים, מקקים, תיקנים, איכס. הקיץ התמקם בנוחות, והתמרים המעופפים תובעים התייחסות מוגזמת.

הם חוקרים בדקדקנות את צדי המדרכות הצבועות, ואת גדרות הבטון שם אני עוקפת אותם בזהירות מימין, נמנעת מלהביט לעברם כמו רב אורתודוקסי בחוף מציצים. על הדשא אני לא מעיזה לטפס, כי הם נופשים שם בהמוניהם, קלאב מד שדרות בן גוריון אלפיים ושתיים, כשהאטרקציה המרכזית היא טיפוס על גזעי העצים. הבעיה מחריפה כשהם נקלעים לחללים הסגורים. שם הם מאבדים לגמרי את שפיותם, ואני את שלי.

כי יש לפחדים האלה שמות, לא סתם. יש את האנטנומופוביה הלא מוכר, הפחד מחרקים, הארכנופוביה, זה מהסרט, הפחד מעכבישים, ויש את זה מהמקקים, אבל המוחות הגדולים לא חושבים עדיין כנראה שנחוץ לו שם משלו.

איור תמים של מקק מונח לפני כשאני מנסה לחפור לכיוון מקורות האימה שלי מפרוק הרגליים הבלתי מזיק הזה, ואפילו עכשיו אני מכסה את רוב עיני השמאלית (והימנית גם). המראה בעייתי. זה ברור. אליפסה חומה, בגודל של הסלולרי החדש של אח שלי, מכונפת עם מחושים מתנענעים. אני תוהה איך עם כל כושר ההישרדות המדובר שלהם, הם לא נדחפו בתור כשחילקו את היופי והאסתטיקה, אבל אז נזכרת שגם עכביש ארוך הרגליים הוא לא איזה פלא בריאתי. איכס כבר אמרתי?

אז אולי זו האתלטיות שלהם. אצנים מהירים מאין כמוהם, מעופפים זוכי מדליות, נחושים, אסרטיביים, מכוונים למטרה. לא כמו החומייני המצוי הכסיל, שתזוזותיו השיכורות באוויר הם בדרך כלל סוג של ניסוי ותעייה.

אומרים שפוביות מועברות מההורים, אבל אימא שלי בכלל מפחדת מציפורים. עושה רושם שהבעתה התפתחה אצלי דווקא בהדרגה, ודרך כמה נקודות ציון מעניינות. הדגדוג המשונה שהרגשתי בתוך הרולר-סקייט בגיל עשר, מה שהסתבר להיות מקק הרפתקן וחובב ריחות רגליים. קופסת התכשיטים הנורמלית לגמרי שקיבלתי בגיל ארבע עשרה, הכילה אחד מת, נח ברוגע על כר צמר גפן צהבהב. ובעיקר, סיפורי הזוועה שהגיעו לאוזניי מאחיותיי להיסטריה. על מפגשים אינטימיים בחדרי שינה, וסצנות מקלחת סומרות שיער, וזה עוד בלי להזכיר הכרויות חדשות בארצות זרות עם מקקים בעלי מנטליות שונה.

אז נכון שלא כולם מבינים על מה המהומה. דרגות ההצטמררות מגוונות למדי. יש את אלו החובבים בעלי חיים מכל סוג, מגדלי מושבות הנמלים בינקותם, מנתחי החרקים עם אזמל במעבדות באוניברסיטה. הם אלה שמסוגלים לאפשר לג’וק לשוטט להם על הזרוע, וישמחו להיפטר ממנו בשבילך ללא היסוסים. עוד לא הספקת להסתתר בנקודה המרוחקת ביותר בדירה מהמפגע הביולוגי, והגוויה השחומה כבר גולשת במגלשות המים של הביוב. אבל הם מיעוט. הקבוצה הגדולה יותר כוללת את רוב הבנים, האבות, וגם חלק ניכר מהבנות. הם לא מפחדים מג’וקים. הם פשוט חושבים, ובצדק, שהם מגעילים מאד. הם לא ימלטו תוך שניה כשיתקלו באחד, אבל אולי יקמטו את האף ב”פויה” משכנע. הם עלולים להתווכח קצת עד שיסכימו להרוג אותו בשבילך, וינקטו לשם כך בשיטות סטריליות עד כמה שניתן, כמו העפת כפכף מהקצה השני של החדר או ריסוס אלגנטי של הפינות שלו. הקבוצה השלישית כוללת אותי. טוב, נו, ואולי עוד כמה זקוקות (ואולי גם זקוקים?) בדחיפות לטיפול התנהגותי.

ואולי יש מה לעשות, אפילו אם מתעלמים לרגע מהשיטות הפסיכולוגיות (כמו טיול רגלי ברחוב עם רצועה), שלא באות בחשבון בחיים האלה. החלונות בחדר יכולים להישאר תמיד סגורים למשל. כן, אפשרי, אבל לא לשכוח את מזגן הטורבו החדיש של אלקטרו הי-טק. אפשר לבקש שישדכו לך איזה מדביר, מהרציניים בשוק, אולי אחד דוקטור ג’וק, אבל אז צריכה להיות מוכנות להיתקל במקקים רבים בתנוחתם המתפננת על הגב. רצוי גם שיהיה איזה ידיד שגר בסביבה במצב היכון, ורצוי מהקבוצה הראשונה כדי שלא תצטרכי לנהל פתאום משא ומתן מפרך או להכאיב לברכייך במסע התחנונים המתמשך. מודעת דרושים נואשת אני כבר פרסמתי בחיפוש אחר ‘חלילן’ מודרני, שיוליך את כל היצורים לקול הלמות הדרבוקה, לתוך מימיו העכורים של הירקון. אבל החביבה עלי היא ההאנשה. ככה אפשר לייחס להם תכונות של בני אדם (לא שהם פחות מפחידים). לדמיין שהם משחקים בכדור, או שלפעמים רבים אחד עם השני, ולקרוא להם בשמות כמו יוסי, דויד או רוחמה.

על הכותבת מירי גריי

ילידת 1976, בוגרת פסיכולוגיה, בדרך כנראה ללמוד קצת עיתונאות

תגובות

  1. רק בנות יכולות לכתוב מאמר שלם על גוקים, וכול העולם הפנימי שקשור לתופעה ?

    אבל למה לשתף את כולם בזה ?

    • קוקיה

      למה העולם חייב להיות מלא באנשים שליליים כמוך שמתים רק להביא אותה בבאסה, ישר ככה על תחילת התגובות?
      אה? למה? לממממממממממממהההההההההההה?

    • רועי

      המכה המגעילה הזו שנוחתת על שוכרי הדירות בתל אביב (תנסו לגור בקומת קרקע בקיץ אם יש לכם אומץ) בהחלט ראויה להתייחסות וטוב שכך. אמנם אנו הגברים קצת פחות היסטריים אך העובדה שיש כמה כתמים שחורים מרצדים על הרצפה מטריפה אותנו ועד שכולם לא נמעכים תחת נעלי צבא איש מאיתנו לא רגוע.
      ככה חולף לו ערב שלם במרדף אחרי שלל היצורים. לא מדובר רק בג’וק המעופף אלא גם באחיו החורגים קטנים יותר וחמקמקים.

      בקיצור, ריסוס פעם בכמה חודשים, חלונות סגורים ןכי חשוב באמת, לא להשאיר זבל בבית. והג’וקים יבינו שיש להם עסק עם מקצוענים והם יינטשו את הדירה במהרה.
      מה לעשות, כל אחד והג’וק שלו.

    • טרללה

      רק אנשים חלולים כמוך יכולים להתחיל לקרוא כתבה שלא מוצאת חן בעניהם ולהבין את זה רק בסופה של הכתבה , ועוד כאילו זה לא מספיק לטרוח ולכתוב תגובה.

  2. בוטן

    ותרי על שכנים מזדמנים ועצלנים.
    אמצי לך חתול. אפשר גם חתולה.
    (המונים בכל הגילאים ממתינים בצער בעלי חיים)
    בתמורה תקבלי ים של אהבה ו…
    בית נקי מחרקים.

    טוב, ריק מחרקים חיים.

    וכל זה בתקווה שלא פיתחת גם חתולופוביה.

    • אביב

      בית נקי מחרקים??

      קח סיפור קטן. חתולה שלי (בת שנתיים וחצי) די שומרת על הבית נקי מג’וקים, רק עם בעיה חדשה אחת. מאז שהיא קופצת דרך החלון לגגון של השכן, היא מביאה אותם הביתה בפה שלה נותנת להם להשתולל 3 שניות ומתחילה לשחק איתם. ואז אתה תקוע גם עם חתולה מטומטמת וגם עם ג’וק חי/מת..

      • בוטן

        “קחי” – כמה פעמים צריך להגיד?

        חוץ מזה, אין חתולים/חתולות מטומטמים/מות.
        רק בעלים לא מספיק כנועים.
        ברור?

        בוטן שולפת ציפורניים

        • שולה

          בוטן יקירה.
          היו לנו את חילוקי הדעות שלנו אבל עכשיו אני אוהבת אותך.
          כמה נכון… איזו חיות מופלאות.

          • בוטן

            אותך חזרה

            בוטן מגרגרת בהנאה

            • חזיז ורעם

              תשמעי
              אין לי התנגדות עקרונית לעשות לך נעים בין האזניים
              ולטפל לך בכל הג’וקים ובני דודיהם הערסים

              אבל בחיאת, תזיזי ממני את החתול הוא עושה לי מגרד בעיניים.

  3. שירי

    אז מה, מירי, זה מ שלומדים בתואר לפסיכולוגיה…
    עכשיו אפשר להבין למה גם שרהל’ה (נתניהו, למי שהספיק לשכוח) הצליחה לצלוח אותו….

    משעמם

    • buttercup

      יאאאאאח.

      אין ספק – הקבוצה השלישית שולטת.

      חזקי ואמצי אחותי, אנחנו איתך בהזדהות עמוקה ובלתי נשלטת.

  4. מזדהה לגמרי עם המאמר. אומנם אני תופסת את עצמי כאדם רציונלי והגיוני, אבל ברגע שמופיע ג’וק בסביבה – חבל על הזמן.
    אז כמו שיש פוביות זרות ומוזרות יש גם אנשים שפוחדים מג’וקים – ואין בזה שום דבר פסול.

  5. מאיה

    עברתי לא מזמן לת”א(קומה ראשונה בלי רשת, גוועלט) וכל בעיית הג’וקים הזו חדשה לי(כנראה שחיתי עד כה בגן עדן עלי אדמות בו הג’וקים לא היוו בעייה) עלי להודות שכשאני נתקלת בג’וק כל הבניין יודע על זה(למרבה המבוכה אני ממש נבהלת)

    זה מגעיל.. ו.. מלוכלך.. והם רצים מעופפים ומזיזים את המחושים שלהם!!!! כשמנסים לתפוס אותם(בהתחלה ניסיתי להמנע מלרצוח אותם וכל שרציתי היה לתפוס אותם בעדינות בעזרת נייר טואלט ולזרוק אותם החוצה) הם בורחים ומסתתרים בפינה ומשאירים את המחושים שלהם בחוץ ומזיזים אותם בלעג!!!! —-

    sigh.

  6. מירב

    סוף סוף מישהו מבין אותי ועוד מנסח את זה כ”כ טוב!!!!! מירי, אני איתך!

  7. גבר ישראלי לא טיפוסי

    אני גבר ורציתי לחזק את ידיה של הכותבת.
    זו אכן בעיה וגם אני קצת נלחץ כשאני רואה
    ג’וק ואז בדרך כלל מתחילה מלחמה קטנה
    עד שאני מביס את היריב. גם אותי הם
    מגעילים. לכן באמת יש כאלה שסוגרים חלונות
    בלילה ואז באמת עלול להיות מחניק אבל
    אפשר להתקין רשתות על החלון ואולי זה יכול
    לעזור (לא ניסיתי בעצמי…).
    הדבר הכי מגעיל שקרה לי עם יצור ממשפחת
    התיקנים הוא שפעם,לפני כמה שנים, באמצע
    לילה קיצי הרגשתי משהו עדין מתוףף על
    כתפי הרחבות – אין צורך לציין שקפצתי
    במהירות וחיסלתי את האויב… אבל לקח לי
    עוד שעתיים בערך לאחר מכן להירגע ולהרדם…
    אז כמו שאמרו כבר, כמו להרבה בעיות,
    הגישה השיטטית של חיטוי, סילוק זבל,
    נקיון וחלונות סגורים או רשתות עשויה להקל
    ואני מאחל לכם שלא תדעו עוד ג’וקים…

  8. צב מעבדה בחופשה

    יום אחד ביקרתי חבר שעבד עם צירעה טפילית לג’וקוקופטרים (במחלקה למדעי החיים בן-גוריון). הבחור החליט שהוא צריך להראות לי איפה הם מגדלים את חיות המחמד שלהם ולקח אותי למרתף חשוך עם פחי פלסטיק (עגולים) ענקיים הוא פתח פח אחד ובפנים היו אלפים! אלפים! של ג’וקוקופטרים חומים (ג’וק תמר) רצים לכל הכיוונים. עם כל אהבת בעלי החיים שלי שאפילו אפשרה לי להתגבר על הפחד (כנראה מולד) מג’וקים ולחזיק אותם ביד בפעמים קודמות גם כשהיו חיים, המראה של אלפי תמרים רצים עורר בי קבס נוראי.

  9. ג'וקי חמודי

    ואני יוצאת בזאת בקריאה נרגשת –
    אנשים – קצת חמלה …..
    תארו לכם יצורי על שמוחקים בהינף יד כל יצור שקצת מכוער , וכן זה נראה לי אפילו את או אתה.
    אז די, הם לא יאכלו אתכם , לא יחרבנו עליכם ולא יגרמו לכם לשיתוק מוחי (מה שכן יכול לגרום נפילה על הגב עקב ניסיון התחמקותמרדף ה י ס ט ר י אחריהם)

    ואם זה נורא קשה לכם דמיינו אותם כמיני קואלה מעופפת …

    אבל מה שכן – כתבה מדהימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    • לולה

      אם אתה רוצה תחלוק עם כולם איפה אתה גר ונוריד אצלך גוויות חומות
      ומצמררותשם תחיה איתה בהרמוניה שלמה

      בנתיים כולנו מחכים לאביר על הסוס הלבן(המדביר)

  10. מיכי

    יש לי חתול
    הוא ממש דגול
    הוא אלוףבחיסול
    והבית נטול(גו’קים)…

    נסו גם אתם…

  11. אין מה להגיד הקבוצה השלישית היא אכן השולטת… החבר שלי כבר יכול להצטרף לליגיון שכירי חרב עם כל החללים שהוא הפיל הקיץ. רק שאצלי המצב הרבה יותר חמור… אני יכולה למות מההיסטריה גם שאני רואה תולעת, זה פשוט מגעיל אותי ברמות מטורפות !!! כן, גם תולעי משי שאמורות להיות חיות מחמד שילדים מגדלים, מאיפה הגיע הקטע הזה?

    שיהיה לכולם לילה טוב ונטול ג’וקים…

  12. תיקן שמרשה לעצמו

    לכו יא מגעילים, תחזרו לדירות הפנטהוז בהרצליה של אמא ואבא.
    אבל לפני שאתם סוגרים את החלונות, הנה 3 סוגים של אחי התיקנים הישראלים:
    הרשו לי להציג את הראשון, נמצא על ידיכם כשהוא מתחזה למת, מוטל על גבו ומאורר את המנוע.
    אתם נוטים לחשוב בטעות כי נהרג ונתון לחסדיכם ובפיסת נייר מבקשים להעביר אותו לפח האשפה, או אז, אני ניתר ממקומי ומבצע היפוך מרשים, מנצל את גורם ההפתעה ומסתער על קורבני המבועת!
    השני הוא פסיכופט מקקי, מתגנב אל קורבנותיו כשהם נמים את שנתם ומבצע בהם את זממו הגועלי.
    את השלישי כולכם מכירים ופוגשים יום יום, מגיח סתם פתאום מאפלה שבחוץ, מעופף בכנפיו החומות, בודק מצב, מחרח קצת קירות, סתם פקיד ג’וק אפורורי בעוד לילה שיגרתי, לרוב חייו קצרים וצפויים – עוד צרחה ונעל ניחתת , סוף.
    ועתה, שאנו קרובים יותר, (אני בעצמי פוקד לעיתים קרובות את האתר בננות לצורך הכרת האויב) אני לוחש באוזניכם: אין לאן לברוח!!!

  13. מאד משכנע ומעורר הזדהות עמוקה ובכל זאת אני לא מצליחה להבין את הקשר בין גודלו של הג’וק והנזק המכסימלי שהוא עשוי לחולל, לבין רמות ההסטריה העוינות, החרדה והבעתה המלווים כל מפגש אקראי עם אחד שכזה. למישהו יש הסבר?

  14. ההיסטרית

    טוב לדעת שיש עוד בני אדם שפויים (רוב הזמן) שחולקים איתי את האימה הזאת. הייתי יכולה לספר סיפורים של שעות על המפגשים המועטים אך מלאי האימה שלי עם המפלצות החומות, אבל השבוע עשיתי היסטוריה – הצלחתי, לראשונה, להרוג אחד (בעזרת כמה ליטרים ל ריסוס, כל עיתוני סוף השבוע, כמה קפיצות על העיתונים – לוודא הריגה ופירמידה של ספרים עבי כרס על העיתונים, כדי שהגופה לא תברח) – אולי אני בדרך להחלמה (no way).

  15. בנות, לא קצת הגזמתן? כולה ג’וק. כל מה שצריך זה לשמור על קור רוח, וטיימינג נכון בהנפה אלגנטית של הכפכף על הג’וק. לא צריך אפילו למעוך… מספיקה מכה אחת עדינה בכדי לשתק את היצור המסכן. למה צריך להרעיל את כל הבית והסביבה עם בקבוקים שלמים של סנו קיי 600 שגם ככה לא מזיזים לגו’ק? בהצלחה וקיץ נעים!

  16. יש עצה
    (לא זאת עם הביצה)

    הצטיידו במגוון נעלים
    שבו בנוחות בכורסא
    ובכול פעם שרואים אחד כזה רץ
    השליכו לעברו במדוייק
    את אחת הנעליים

    לא רק שנפטרתם מעוד מקק
    גם שיפרת את קורדינציית העין-יד שלכם

    אז מי אמר שאי אפשר להרוג 2 ציפורים במכה?

    (ויסלחו לי “תנו לחיות לחיות”)

    שלום עליכם

    mish 🙂

  17. הניגעלת

    קודם כל כמה שהכתבה יפה וכתובה בשנינות אין צורך לציין!
    ועכשיו לסיפור אישי שלי… אני, חולת חיות ידועה לשימצה, צמחונית, שמגדלת צער בעלי חיים כמעט אצלה בבית, כן אותה אני עדיין, נכנסת לאטרף נוראי כשאני רואה אחד כזה.
    לפתע נפלטת לי פשוט בלי להרגיש צווחה צייצנית ואני מתחילה לקפץ במקום תוך כדי, מין ריקוד מוזר שכזה שלא היה מבייש אפילו את בת שבע!
    נולדתי עם הפחד הזה והוא גבר עם השנים. נקודת השיא הייתה בלילה אחד שבו הלכתי אל המיטבח עם מנת לשתות, התעצלתי ללחוץ על המתג של האור, ועל כך שילמתי ביוקר.
    רגליי היו יחפות וכל שאני זוכרת הוא שלפתע שמעתי רעש איום ומצמרר והרגשתי משהו נימרח לי מתחת לכף הרגל. עצמתי עיניים והתפללתי שזה לא מה שאני חושבת שזה.
    הרמתי אט אט את רגלי..וכן..משהו חום היה מרוח שם וחלק מימנו נותר על הרצפה.
    על הרגעים הנוראיים שעברו עליי אחרי אותו רגע אני לא אספר, אך מה שכן אספר שמאותה תקרית מצערת, בכל מפגש שלי עם יצור כזה אני משננת לעצמי שאין ברירה וכדי למנוע ממוחמד להישאר על ההר, אני אצטרך לרסס למוות את מוחמד.
    בגבורת על, אני נמלטת לחדרי ולובשת את נעלי העקב ההכי גבוהות שיש לי, זאת על מנת להימנע כמה שיותר מקשר עם הקרקע עליה עומד הג’וק.
    ואז.. שולפת את הסנו-קיי600 באלגנטיות.. ומרססת את היצור המבריק והמזוויע למוות.
    מוחמד הוכרע. אפשר לנשום לרווחה.
    ואז… אני חוזרת למקום אחרי חצי שעה ורואה שהוא עדיין מתפתל על הגב ומזיז מדי פעם את הרגליים המגעילות שלו.
    כן, המחזה מגעיל אותי, במיוחד פתאום שאפשר להתמקד בכל האיברים שלו, אבל למרות הכל אני מרחמת עליו.
    היצור המכוער והמיסכן שוכב שם כבר חצי שעה ועדיין לא ניגמרו יסוריו… מישהו בסנו-קיי צריך לשכלל משהו..

  18. CUP OF TEA

    שעמום גדול, גם המאמר וגם התגובות
    כולה ג’וק, ונגיד שגם אותי זה מגעיל, יש לי ואני מניחה שלכולנו בעיות יותר גדולות בחיים

  19. חתול אחד

    1. לעוף הם אמנם יודעים, אבל לא לנחות. מעניין למה האבולוציה לא הגיעה עד לשלב הזה.
    2. תנסי חתול: לי יש חתולה, שבימים כתיקונם עושה מדיטציות ממושכות עד כדי כך, שעלולים לטעות בה שהיא עצלנית, או ישנה. אבל, רק יחדור תיקן אל המרחב האוירי שבשליטתה והיא מזנקת ומחסלת אותו בשניות (רן פקר יוצא פראייר לידה).

  20. לא קראתי שום דבר ניכנסתי רק בגלל התמונה.. מאוד יפה אם רצית לדעת.

  21. טלטול

    אחלה כתבה לא הפסקתי לצחוק
    מזדהה עם כל מילה!
    גם אני למדתי לסגור את התריסים כשיורדת החשכה….אחרי שג’וק נכנס לו בתעופה ישר אל תוך חדרי (בדירה שכורה בת”א…….) וכן, בהחלט צריך לשכלל את התרסיסים!

  22. חזיז ורעם

    תפסיקו לרסס אותם,
    הם נורא מרים אחרי זה.

  23. ההיסטרית

    איתך, איתך, איתך!!!

  24. מתבוננת לרגע

    יום אחד ישבנו בבית, כל המשפחה על הספה בסלון – כשמקק גדול ועצבני (הוא נופף במחושים שלו בעצבנות, אני נשבעת) החליט לנחות היישר לכיוון רגלי הספה, מתחת לשולחן.
    את האירועים הבאים אני יכולה לשחזר בקושי, אני זוכרת אותי ואת אחותי פוצחות בצרחה מלווה בתנועת רגליים מהירה לכיוון מעלה. על הספה. אבא שלי ואחי פשוט קפאו במבוכה. אפשר היה לראות שהם מתים לעשות כמונו אבל לא נעים להם.
    וכמו בסצינת הגיבור מהסרטים, החבר שלי דאז, התכופף אל הג’וק, אסף אותו בעדינות בין ידיו והוציא אותו החוצה.
    כולם נאנחו אנחת רווחה, וכשהוא חזר פנימה החלטתי – אני צריכה להתחתן עם כזה!

  25. אושרת

    בדיוק אתמול ישבנו כמה חברים בפאב והזדמן לנו לדבר על ג’וקים-אין לי מושג איך הגענו לנושא אבל אמרתי להם שחייבים למצוא שם לפחד מג’וקים כמו ארכנופוביה שגם היא התפתחה אצלי לאחרונה לאחר שעכביש נשך אותי באצבע כשהתחבא מתחת לכרית שלי כשהגעתי לישון.(זה הסתיים במיון לאחר שנוצר שביל אדום ונפוח במעלה היד מתוך האצבע הכואבת והנפוחה שלי,אבל זה כבר סיפור אחר..)
    הבטחתי לעצמי שהיום אני מחפשת איזה פורום בנושא ג’וקים-ידעתי שאני לא היחידה!!
    יש לי סיפורי זוועות על כך , לא סתם נוצא בי הפחד התהומי מהיצורים הנוראים האלו.ואגב זו הסיבה שמהיום שאני זוכרת את עצמי אני לא יכולה לראות , שלא נדבר על לאכול תמרים-איכס!
    לצערי גם אני כמו אחת מהמגיבות למעלה מעכתי ג’וק כשרגליי היחפות נפגשו בו במטבח לפני שהפלורוסנט החילט להידלק סופית.זה קרה לפני 6 שנים בערך אז אני כותבת את זה ברוגע יחסי אבל ברגע שהבנתי מה קרה ורצתי לסלון כדי למרוח את השאריות על השטיח-מה יכלתי לעשות?? אני רק יכולה לומר לכם שאחותי שהיתה אז בחודש 9 להריון כמעט קיבלה צירים מוקדמים בגללי-בכל זאת קפתי על כל ספה בסלון בצווחות איומות ולא יכלתי אפילו לספר מה קרה לי רק צרחתי.
    גם נקעתי את היד בגלל ג’וק שהמתין לי בגובה העיניים בחדר המדרגות מעל מתג האור וברגע שראיתי אותו הסתובבתי לברוח על נפשי וידי נחבטה בקיר בעוצמה גדולה.לכו ספרו לרופא במד” א שזה בגלל ג’וק.איזה בושות…
    טוב יש לי עוד מלא סיפורין לצערי אבל אני לא ייגע או יפחיד אתכם יותר מכך.
    ז כל הכבוד על הכתבה ואחיי ואחיותי לפחד-אני רק מקווה שמישהו ימציא איזה חומר שירחיק אותם מאיזורי מגורים, עד אז שימרו על עצמכם ושימו לב לכל תנועה חשודה בבית , כבר פיתחתי כישרון לכך..

  26. את גדולה.
    אני ממש מרגישה כמוך.
    אני ממש נכנסת להיסטריה כשאני רואה ג’וק, איכס איזה גוגל.
    ממש יצורים דוחים ומיותרים.

  27. אני ממש מזדהה
    אני נהיית היסטרית בשנייה שאני רואה ג’וק
    אין לי אומץ להרוג אותו ואפילו לא להעיף החוצה ג’וק מת עם מטאטא
    ני ממש שוקלת ללכת לטיפול
    לפחות אני לא לבד
    איכססססססס

  28. אני ממש מזדהה
    אני נהיית היסטרית בשנייה שאני רואה ג’וק
    אין לי אומץ להרוג אותו ואפילו לא להעיף החוצה ג’וק מת עם מטאטא
    ני ממש שוקלת ללכת לטיפול
    לפחות אני לא לבד
    איכססססססס

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *