להיות בחורה זה בהכרח אומר שישלחו לך ידיים מתחת לחצאית? שימששו לך את הציצי בגיל הנעורים? על בנות בצריח, עינוגי רשת ומשחקי איציק

דברים שגברים לא מכירים

להיות בחורה זה בין השאר לשאת בזיכרונך הרבה טראומות קטנות, הרבה מעשים קטנים שגברים עשו כנגדך עם השנים, שכשהיית קטנה לא הבנת, וכשגדלת קצת היית חסרת ישע או קפואה מכדי להגיב עליהם, ולפעמים, עד היום, את פשוט מופתעת מדי.

הבנים על הבנות


הראשון
שאני זוכרת היה בגן. שלום כיתה אלף, דנה קמה, בבוקר כל ילדי הרחוב היו הולכים ביחד לביצפר, בחזרה לא תמיד, ויום אחד מיכל ואני חזרנו דרך הגן הציבורי, ועמד שם איש. הוא חצי הסתתר מאחורי עץ, וכשחלפנו על פניו הוא הוציא משהו מהמכנסיים והתחיל לעשות תנועות קטנות ומוזרות כאלה. אני חשבתי שהוא מגרד, אבל לא הבנתי את מה.

אחר כך, בכיתה גימל
, הייתה חבורה של ילדים מכיתה וו שלא הכרתי, ששיחקו כדורגל כשיצאתי מבית הספר, והכדור שלהם התגלגל לידי, אז בעטתי אותו בחזרה אליהם. הייתי לבד. אחד מהם התקרב והציע לי לבוא לראות את הגורים שיש להם במחסן. אני מאוד אוהבת חתולים. הלכתי איתם, הם היו שלושה. במחסן הם סגרו את הדלת מאחורי, ואז כבר הרחתי שמשהו מאוד מסריח ושאין שם שום גורים. ניסיתי להימלט. הם תפסו אותי והתחילו להפשיט אותי, אחד אחז בי מאחור והשניים האחרים נלחמו ברגליים הבועטות שלי ומשכו את המכנסיים שלי כלפי מטה. נדמה לי שצעקתי, אבל אני לא זוכרת. הם הורידו לי את המכנסיים עד הנעליים. נשארתי בתחתונים. התחלתי לבכות ולצעוק בקול רם, ממש חטפתי התקף בכי והשתנקות עד כדי קושי לנשום. אחד מהם ריחם עלי פתאום ואמר לשניים האחרים, יאללה, עזבו אותה. הם השאירו אותי שם. אחרי כמה זמן קמתי והתלבשתי. ניערתי מעלי את האבק והגועל. כעסתי על עצמי שהסכמתי לבוא איתם. איזו טיפשה. לא העזתי לספר להורים שלי, שלא יכעסו.

לשלישי
קראו גילי, והוא למד איתי בחטיבה. השדיים שלי התחילו לצמוח, והיו רגישים אימים. כשהשדיים גדלים, בגיל ההתבגרות, כל מכה קטנה בהם, כל נגיעה, יכולה להשאיר אותך חסרת נשימה. כן, ממש כמו אשכים. פתאום אני נזכרת בכאבים האלה, שלגמרי שכחתי מהם. לגילי היה קול של צפרדע ולא חיבבתי אותו במיוחד. ואז יום אחד הוא עבר מולי במסדרון בית הספר, הושיט יד אל השד שלי, מישש אותו, ואמר, ”זה עוד לא ציצי”. הוא המשיך ללכת לכיוון שלו ואני לשלי. הייתי המומה מכדי לומר משהו, ובלילה חזרה לי שוב ושוב התמונה שלו נוגע לי בשדיים, ולא הצלחתי להירדם מהכעס ומהבושה. שבועיים, בערך, אחרי זה, זה קרה שוב. איכשהו לא שמתי לב שהוא בא מולי, והוא שוב פשוט הושיט את ידו ומעך את השדיים שלי. זה כאב נורא. הוא זרק לאוויר משהו מעליב, והמשיך ללכת. ואני פשוט עמדתי שם וכעסתי על עצמי שלא שמתי לב שהוא מתקרב. גם בלילות אחר כך לא נרדמתי, תכננתי כל מיני נקמות איומות ונוראות בו. בסוף העזתי לספר לחברה שלי, ענת. היא הסתכלה עלי בהלם והודתה בביישנות שגם לה הוא עשה את אותו הדבר. פחדנו להתלונן עליו. אבל מאז למדתי להיזהר ממנו. מיד כשראיתי אותו בא מולי הייתי נמלטת לשירותים ומחכה לצלצול של סוף ההפסקה.
שכחתי לספור את “המתנגשים” ואת “הנצמדים”. אלה אירועים שקורים כל כך הרבה פעמים, שבאמת אין טעם לספור. המתנגשים נפוצים בעיקר בעונת הקיץ, הם מביימים היתקלות כדי לגעת באיבריך הפרטיים. ה”נצמדים” הם אלה שמנצלים מקומות צפופים כדי להתחכך בך כאילו במקרה, במיוחד באוטובוסים. אם מישהו ינסה להיצמד אלי כיום, זה יכאב לו.

גברים עם קנה, ובנות בצריח

ובשירות הצבאי, בשל המבנה ההיררכי, ובשל היות הצבא, בבסיסו, מוסד גברי, מעוז של שוביניזם ומאצ’ואיזם, מוצאות את עצמן הבנות מוגנות אפילו פחות ממה שהיו כל חייהן. בצבא מדובר בשיטה. הצבא הרי בנוי על לוחמים, ושאר הצבא קיים כדי לספק את צרכיהם של הלוחמים (החל ממודיעין וכלה בתחבורה). גם את צרכיהם המיניים. צריכים להיות תמימים כדי לא להבין שאחת הסיבות המרכזיות שבנות כה רבות עדיין מגויסות, למרות האבטלה הנשית הלא כל כך סמויה בצבא, היא פשוט בשביל ה”מורל” של הבנים. אנחנו מכירים את זה מההיסטוריה – בזמני מלחמות, היו מקימים עבור צבאות כיבוש בתי זונות מוסדרים ללוחמים, מתוך הכרה בצרכים המיניים שלהם. הבנות סופקו מתוך האוכלוסיה הכבושה. כאן שורש המנהג, לדעתי.
וגם בצבא ההגנה לישראל אנחנו עדים להדים מעודנים של המנהג הזה. הבנות היפות משוגרות מהבקו”מ לבסיסי חיל האויר וללשכות האלופים. כן, הבשר המשובח ביותר מסופק למיטב בנינו הלוחמים (חלק מתנאי השירות שלהם). נכון, אף אחד לא כופה על הבנות לספק את צרכיהם המיניים של החיילים. השיטה פשוט מתגמלת אותן בכבוד (זאתי יוצאת עם טייס) ובמעמד (הרל”שית חברה של האלוף). והבנות? הן צעירות מכדי להבין שזו השיטה. הן חלק ממנה. גם הן מעריכות את עצמן לפי גובה הדרגה של החבר שלהן, או יוקרתו כלוחם. חישבו על זה, החיילת תלויה לחלוטין ברצונם הטוב של קצינים גבוהים ממנה. הרי הקצין ששולח אליה יד מתחת לחצאית או מציע לה לבלות איתו כמה שעות נוספותה בסוף המשמרת, יכול גם לצ’פר אותה בביטול תורנויות אם תסכים, או להעניש בהעברה לבסיס נידח, אם תסרב.
אני זוכרת שיחה עם קצינת הח”ן של הבסיס, דיברנו על רס”ן אחד שמתעלק על הפקידות שלו. במלים ובנגיעות. למה היא לא עשתה משהו בקשר לזה? היא הודתה שהיא חסרת ישע. סגן בעצמה, ילדה בת עשרים, מול גבר כבן שלושים וחמש, מבוצר היטב בנורמה הצבאית. זה היה לפני עשר שנים. משפט מרדכי מוכיח שלא הרבה השתנה. ואני חושבת שבתנאים האלה, נשים לא צריכות לשרת בצבא. לא כל עוד הן טרף קל ובלתי מוגן מספיק. לו היתה לי ילדה, אני לבטח לא הייתי שולחת אותה לצבא, להיות בשר תותחים, במובן המיני של המילה.

הרשת שתענוג לגשת

האודיגו היא הדבר הלוהט כיום בתחום ההצעות הוירטואליות. אם אישה נופלת לאודיגו באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו לא יציע לה בסייברסקס. השיא האולימפי עומד כיום על עשר דקות ללא הצעה מגונה. מדדתי. באודיגו ניתן להתעלם מהמטרידים, ברחוב ובמקום העבודה – לא תמיד. אבל מכיוון שבאודיגו הם גם לא יכולים להזיק ממש,לרוב אני דווקא עונה להם, על תקן “תקיעת מרפק”. דוגמאות מרנינות לשיחות עם מיטב הבחורים, תמצאו כאן וכאן. את הבחור או שניים ששווים את הטרחה אני כמובן אשמור לעצמי, אם לא אכפת לכם.

משחקי איציק!

למה פירטתי כאן את כל המסכת הזו? כדי לומר, זה המצב. זה המצב הרגיל. יכול להיות ויכוח על כמה אני נורמלית, אבל בלי ספק, במובן של ההטרדות המיניות, היתה לי ילדות רגילה, החיים שלי לא יוצאי דופן, אני לא רואה את עצמי כמקרה חריג. למעשה, לקח לי די הרבה זמן לשבת ולהיזכר בכל הסיפורים, וללא ספק שכחתי כמה. כלומר, מה שפירטתי כאן, הדוגמאות הפרטיות שלי, הן מה שכל אישה עוברת. ואני כבר לא מדברת על המקרים הנוראים באמת, אני מדברת על הנורמה. על הדברים הקטנים שהם מנת חלקה של כל בחורה באשר היא, דברים שרוב הגברים לא מכירים ולכן רובם גם לא יכולים להזדהות עימם.
ואיציק מרדכי? גזר הדין שלו, בעיני, הוא מסר. נניח שבאותו אולם ממש של בית משפט נשפטים שני גברים, האחד נתפס גונב מכוניות, מה שכידוע גורם צלקות נפשיות עמוקות לכל החיים לחברות הביטוח, והשני מישש את פנים הירכיים של המזכירה שלו. התוכלו לסמן את הגבר שעתיד לשרוץ בכלא? המסר לגברים מגזר דינו של מרדכי – שזה מקובל, שזה קורה, שזה לא נורא לגעת במישהי למרות רצונה. יותר חמור לגנוב. והמסר לנשים? אין טעם להתלונן, כי אפילו אם הגבר יימצא אשם, הוא לא ייענש. תספגי ותשתקי.
האטימות של גברים שלא מבינים למה בעיקר נשים מתקוממות כל כך על קולת העונש שקיבל מרדכי נובעת מחוסר יכולת בסיסית להבין מה המשמעות של להיות אישה, כל אישה, אישה רגילה. מה זה כשבחלקים נכבדים מהחיים שלך הגוף שלך הוא הפקר, כל מי שרוצה יכול לגעת בו, ולא להיענש.
רבותיי הגברים
, אם אתם חושבים שאני מגזימה פה, אם אתם מתקשים להאמין שזה באמת כך, שאלו את החברות שלכם, את אהובותיכם, את אמהותיכם, את אחיותיכם, את הקופאית בסופר, את השכנה ממול, שאלו כל אישה אקראית ברחוב. כולנו עברנו את אותם הדברים. למה? פשוט מפני שנולדנו נקבות. והמשמעות של גזר הדין הזה לגבינו הנשים היא, כן, זה בסדר לעשות מעשים מגונים בנשים, זה בסדר להטריד אותן מינית, זה נורמלי, וזה לא פשע כזה גדול. עובדה. אפילו לא משלמים על זה בישיבה בכלא.

על הכותבת שרון אינדיגו וגנר

תגובות

  1. רוני

    אינדי, שאפו שירלי, הלוואי לא היה צריך, אבל הנה, אין ברירה.
    וחשוב חשוב, כתוב אבל אני עוד פעם, שלא משהו מיוחד, ולא משהו מול רק ילדות, ולא שום דבר שכל אחת, באיזשהו שלב, כל אחת שאני מכירה, חוותה, וכל אחת סוחבת עליה בפחד שלה, בתגובות שלה לדברים שהם אפילו תמימים, בחששות שלה, ואחר כך, זה לא כולם, אבל ממני אני יודעת, באחת המחשבות הכי ראשונות כשנולדת לה ילדה
    אלוהים, איך אני אשמור עליה

    ואני הלאה, אחר כך, אחרי השינה, כל הכבוד. זה מה רציתי. חשוב.

    • אורית

      בתגובה למאמר שרון אינדיגו וגנר גברים לא יודעים לעשות הרבה דברים כמו
      להתנצל, להודות בטעות, לצאת מהמצ’ואיזם, ללדת (גבר בוכה כאשר הוא מצונן)
      להגיד אני אוהב אותך, להפסיד משחק כדורגל בשביל האישה ולתקן נורת חשמל
      ומה הם כן יודעים לעשות? לא יודעת אומר לך שאפגוש אחד כזה.

      • רונן

        כל הקיטורים האלה, על הגברים שלא עושים, ולא יודעים לעשות…

        נשמות – כשאתן נתקלות באחד אחר, אתן צוחקות עליו, אומרות שהוא לא גבר, או – הכי גרוע – מתעלמות. אתן מקבלות בדיוק את מה שאתן מחפשות. קחו אחריות, ותפסיקו לקטר.

        זה נורא אין לבכות כמה ניצלו אתכן כשהייתן ככה וככה, אבל זה קורא לכולם. ל כ ו ל ם ! ! ! זה פחות פוליטיקלי קורטקט שגבר יגיד שעבר דברים כאלה, אבל את חווית הגורים של המקטרת הראשית עוברים גורי אדם משני המינים. ואתן יודעות מה? גם את חוויית המישוש, והצביטה, ועוד כהנה וכהנה…

        נראה אתכן מגיבות לזה, מתחסדות!

        • מה זה משנה

          דפוק!!!!!

          אתה בטח מסוג הגברים שממציא את הסיפורים לבחורות- שיש גורים במקלט…

        • אני מצטערת על צורת הכותרת אבל אני חושבת שזה לא מה שמגיע לך
          מגיע לך שאתה תחווה את החוייה הנוראית הזאת
          שאחת מנשות משפחתך תחווה ואז תראה כמה היא סובלת
          שהילדה שתיוולד לך בבוא היום תחזור הביתה בוכה ותאמר לך

          אבא אבא ….”
          ואז נראה מה יהיה לך להגיד!!!!!

          כל זמן שלא היית חלק מזה תגיד תודה ותשתוק
          ואפילו אל תתוכח על זה שנשים נפגעות מיחספוגע על רקע מיני יותר מגברים

          בגלל אנשים כמוך מוקמים אירגונים כמו 1202
          בגלל אנשים כמוך העולם שלנו כבר מזמן לא בטוח…

        • שלמה יחזקאל

          תקשיב רגע, אני לא הייתי עומד בזה בתור גבר (ואני גבר בכל מובן המילה), אם היו נוגעים לי בבייצים.
          אני שואל אותך, לך זה היה נעים אם במידה והיה מישהו בא אלייך או לחלופין, מישהי, ונוגע/ת לך בבייצים, הא??

    • אני באמת מאמינה לכל מילה. ובכל זאת קצת צרם לי. גם ליהיתה ילדות רגילה, נורמלית. ואף פעם אחת לא עברתי משהו שדומה לזה. אף אחד לא ניסה לגעת בציצים שלי בטעות (חוץ מפעם אחת בנפאל) ולא חשפו עצמם בפני. והייתי 3 שנים בצבא ובבסיסים קרביים ואף פעם לא הטרידו אותי. אולי זה המון מזל. אולי זה בגלל שאני בחורה מאד אסרטיבית ובטוח שאם מישהו רק היה מנסה לגעת כמו חלק מהמקרים המסופרים הייתי מתלוננת על בטוח. אני בטח לא רוצה להשמיץ ולהגיד שזה הגזמה אבל אני לא בטוחה שזה ממש חויה של כל בחורה נורמלית. כי גם אני בחורה נורמלית ואני ממש לא מזדהה. ודוקא אני כן מהבנות שמתלבשות צמוד וסקסי ואמא שלי היתה תמיד אומרת לי שככה רק גברים ירצו לגעת. אני תמיד עניתי לה שעם זה שהם ירצו אין לי בעיה. אבל זה לא נותן להם זכות לעשות דבר. ואף פעם לא עשו. לא אומר שאני נקיה לחלוטין מכל סממן הטרדה. פעם אחת כן ניסו. ועד היום אני יודעת שזו אשמתי שעליתי לטרמפ אפילו שזה מסוכן וגם אז לא קרה דבר. ויותר על טרמפים לא עליתי. אז אני לא אורמת שאין אמת בכתבה. אבל שהכל בפורפורציות. ויותר מהכל אני בטוחה שהבעיה העיקרית נעוצה בתפיסה שלנו שככה זה, זה חלק מלהיות אשה ולכן זה קורה. אולי דווקא הילדות שלי היא הלא נורמלית אבל אני בטוחה שאם כל אשה היתה מאמינה שלה ורק לה זכות על גופה ושכל נגיעה אפילו הכי קטנה היא אסורה וצריך וחובה וראוי להתלונן אז מספר ההטרדות היו פוחתות ובגדול. כי אולי אני ברת מזל אבל אני בטוחה שזה שאני תמיד שידרתי שאוי למי שינסה משהו שלא מקובל עלי הוא אחד הסיבות שאמנם לא הוטרדתי. והרי למדתי בבית ספר כמו כולם, הייתי בצבא כמו כולם אפילו קצינה ועכשיו אני לומדת באוניברסיטה כמו כולם. ושוב זה חוזר לחינוך. אל תחנכו את בנותיכן לברוח אלא דווקא להילחם כי הבריחה תשריש את זכותם הנקלה של הגברים להטריד והמלחמה תמגר אותם. ה

      • אינדי_גו דורכת במקום

        אני קוראת את תגובתך, ואת אישה אסרטיבית ומודעת ומשדרת ומה לא, ולך, את אומרת, היו חיים נורמליים, ואת בת מזל, ולך זה מעולם לא קרה, חוץ מ.. הפעם ההיא. ומלבד… הטרמפ ההוא, אבל זה כבר היה באשמתך, את אומרת.
        ואני אומרת, רק תקשיבי לעצמך. לא צריך יותר. המקרים, קרו גם לך. לא לכולן זה קורה באותם המקומות ובאותן הזדמנויות, אבל פחות או יותר לכולן זה קורה.
        עכשיו, מה עושים עם זה כשזה קורה, את יודעת מה? זה כבר עניין למאמר אחר לגמרי. את צודקת, עדיף לחנך את הבנות לככה וככה וככה וגם ככה. ואני נורא בעד לבעוט בביצים איפה שרק מזדמן (…)
        אבל מה לעשות
        לא כולנו נוצקנו בתבניתך. יש נשים ש”פעם אחת בנפאל..” תעשה להן די רע. יש נשים ש”הטרמפ ההוא” ירדוף אותן שנתיים. ויש כמובן את אלה שהיו *פחות בנות מזל ממך*.
        והן לא באו לכאן כדי להגיד, “אני האופציה המועדפת, תעשו אבולוציה לשכמותי, בנות”, שככה אני שומעת בדבריך.
        הן באו להגיד, גם לי קרה (ממש כמו שלך, בתיה), ולי זה עשה רע רע רע. או שהן באו להגיד, אנחנו, אננו לא בנות מזל.

        ובטח לחנך ילדות. בטח. אבל כשאת קופאת במקום, זה לא החינוך שלך שקופא.
        לא משנה בתיה. את גדולה, חזקה, וצודקת, ולאורך נחנך את דור ההמשך.

        • את צודקת!
          מעניין מאוד מה היא עשתה להוא בנפאל ולזה בטרמפ ..ואני בטוחה שהיא נלחמה בהם כבסרט פעולה ויצאה כשידה על העליונה,או לחילופין הזמינה מיד משטרה והכל היה טוב ויפה…

          איפה היא חיה?!?

          • זה שם המשחק. בחורה לא אסרטיבית מוטרדת בכל מקום, בחורה לא זהירה נאנסת.
            תפנימו את זה.
            אסרטיביות וזהירות מפחיתה את הסיכוי להפגע. זה כל מה שבתיה אמרה. ואינדי, אני מקווה שבאמת התכוונת למשפט האחרון.

            • אינדי_גו דורכת במקום

              “בחורה לא
              אסרטיבית
              מוטרדת בכל
              מקום

              בחורה לא
              זהירה
              נאנסת

              תפנימו
              את זה”

              זה שיר שכתבת למצעד הטימטום והאיוולת, נכון לוכי?

              (תשובה רצינית? סליחה, כן, אבל להגיד ככה אחרי כל הזמן הזה, זה מראה שאתה ממש אידיוט. *נשים עלולות להיאנס גם כשהן זהירות ואסרטיביות*. למעשה, וזה ניוז פלאש שאני מקווה שלא יערער את עולמך השאנן והקט, *נשים עלולות להיאנס בכל מקום ובכל זמן, בלי קשר למעשיהן*. החלק הראשון בהודעה שלך ראוי שישרפו אותו בכיכר העיר. החלק השני, נו נגיד. זה נכון שזהירות ואסרטיביות יכולות להפחית במשהו את הסיכויים, וזה לא הפיך לוגית לטענה הבלתי נסלחת שלך, זו מהמצעד)

            • סליחה?!?
              נראה לך שמי שכבר מחליט לאנוס(מן הסתם חולה נפש) יתעניין באסרטיביות כלשהי או זהירות מצד הקורבן? וזו דוג קיצונית אבל הרעיון הוא שאנשים כאלה אינם אנושיים לא מתחשבים ברגשות ובטח שלא ברצון הקורבן!!!

              ודבר נוסף,זהירות היא מושג יחסי וכל אחד יגדיר אותה בצורה שונה כך שזה טפשי לומר בצורה חד משמעית: אם תזהרי-לא תיאנסי!

              יש??

      • טניה

        כל הכבוד לך! מסכימה מאד עם מה שכתבת ואני גם יכולה להזדהות עם הרבה ממה שאת אומרת. כמעט עם הכל. גם לי היתה ילדות נורמלית והייתי בצבא ואף אחד לא ניסה לגעת בי וזה לא בגלל שאני נראית רע. להפך. העניין הוא שעד כמה שנהיה חזקות ונדע להגיד לא, אולי לא תמיד נדע להתגונן אם מישהו חזק עם אקדח יצליח לאנוס אותנו יום אחד באיזו סמטה חשוכה… ואז אולי גם את וגם אני נדבר אחרת….
        העובדה היא, עד כמה שזה עצוב ואולי נוח לנו לחשוב אחרת, שזה עדיין “עולם של גברים” וגם את עמוק בלב שלך יודעת את זה. לא רק משפט מרדכי מוכיח את זה. גם עוד הרבה מאד מקרים שקורים ממש מתחת לאף שלנו בכל יום ויום. אז תזהרו לכן שם בחוץ בנות כי יש הרבה מאד זאבים שרק מחכים לטרוף אתכן….. יש גם הרבה גברים נחמדים, אני לא אומרת שלא, אבל יש הרבה מאד זאבים….

    • all i can say is i am so so so sorry

  2. הילה

    אני לא טוענת שאת מגזימה אבל בסיפך מצטיירת לה מציאות קודרת מידי לניסיון חיי – זה לא מה שכל אישה עוברת… אני חושבת שקצת הגזמת

    • מוארת

      ולצערי הרב, גם נשים לא עטות אינן “קולטות” את המשמעות של מה שרובנו (כולל הן עצמן) עוברות בחיי היומיום. ואלו שכן מודעות בדרך כלל מגיעות למודעות זו אחרי טראומות איומות וטיפול מתמשך.
      מה לעשות, מחנכים אותנו להבין ש”ככה זה” ושנתרגל.

      מאמר מדהים,
      מי יתן והוא ישנה משהו בתפיסה הנוראית הזו שתיארת כל כך היטב,

      מוארת
      מנהלת קהילת גילוי עריות,
      איי או אל

    • כל מילה מדבריה של שרון חקוקה בסלע. זאת החברה שבה אנו חיים. זאת המציאות בה אני גדלתי. גברים מבוגרים שנוגעים בילדה בת 15 באוטובוס, “בלי כוונה”. גברים שנצמדים לילדה בת 9 בבגד ים בתור למגלשה. טייס בדרגת רב סרן שמתנכל לחיילת כי היא לא רוצה לשכב איתו, ו”אף אחת לו אמרה לי לא בחיים”. וקצרה היריעה מלהמשיך.
      …והילדה הזו היא אני.

    • בננהשייק

      אינדי פשוט הגזימה, ממש לא בסדר. חשבת אולי שאלו הן החוויות האישיות שלה ושלה בלבד?? !!! את יודעת כמה אומץ ופתיחות צריך כדי להוציא את זה החוצה?? נראה לך קצת מוגזם סך כל החוויות שעברה – למען האמת – גם לי נראה מוגזם שאשה נתפסת כמשהו שאפשר לקחת אם רוצים, נראה לי מוגזם שלרוב אשה שעוברת חוויה כזו מרגישה אשמה נוראית כך שהיא קוברת את זה בתוכה עד שזה מתפרץ אחרי כמה שנים.
      את יודעת מה, בכנות – אני מקנאה בך שזה נראה לך מוגזם, הלוואי שתמשיכי לשמור על התמימות הזו

  3. שובה של קרנינה

    זה קורה, זה כואב, אבל זאת לא המציאות כולה…זה לא החברה כולה…זה לא כל הגברים… ובטח שלא כל הנשים סוחבות על גבן טראומות כאלה…
    ואין כולן עוברות את מה שעברת,(וצער לי שעברת) השאלה היא אם את לא מכלילה מדיי עקב ניסיונך הלא מלהיב, האם לא צבעת סביבך בשחור עמוק מבלי לתת לוורוד של חיים להציץ…
    ואגב, החברה כן משתנה וכבר לא בושה לספר, להגיב ואף לקבל “תמורה”- לראות את אותו שפל נענש…ואיציק מורדכי דוגמה רעה, לא כי הוא גבר ובחברתנו לא למדו להעניש גברים, אלא כי הוא VIP ובחברתנו עוד לא למדו להעניש פרסונות ציבוריות שכאלה…

    • נעמה

      זה שלך זה לא קרה במקרה, או שלא במקרה
      זה לא אומר שלהמון אחרות זה לא קרה.
      כשהייתי בכיתה יב’, היה לנו מן שיעור כזה שקראו לו חלמי”ש דהיינו חינוך לחיי משפחה.
      המורה היתה אשה מבוגרת בשנות השישים לחייה, שלימדה עשרות שנים בנות איך להתכונן לחיי משפחה. בין שאר הדברים שהיו בשיעור הזה, היה חלק שהוקדש להטרדה מינית ולהתגוננות מפניה (נשמע כמעט כמו שיעור ב”התגוננות מפני כוחות האופל בבית הספר לקוסמים “הוגוורטס”).
      המורה הזקנה שלנו, סיפרה לנו, שבמשך כל השנים שהיא מלמדת את השיעור הזה, לא היתה ולו קבוצה אחת (ובכל קבוצה היו לא יותר מעשר – שתים עשרה בנות) שבה לא היון לפחות שתיים שלוש בנות שהוטרדו מינית.
      אז בכל מחזור יש בערך 120 בנות ובכל קבוצה כזאת 10 בנות כלומר לפחות 30% מהבנות סיפרו (ותארי לך שיש כמה שלא סיפרו) שעברו הטרדה מינית!!!
      ומדובר על צעירות בנות 17 לא יותר מזה.
      ומה ציפה להן אחר כך בצבא, בשירות הלאומי, באוניברסיטה בעבודה?
      לדעתי האחוז הוא גבוה מאד.מאד מאד.
      אני שמחה בשבילך, שאף אחד לא נגע בך בניגוד לרצונך, אבל תדעי שאת לגמרי ברת מזל.

      • שובה של קרנינה

        אכן התחלתי להרגיש ברת מזל אחרי קריאת התגובות כאן…
        סביר להניח שצדקת, ולי, כלברת מזל, היה נוח יותר לעצום את העיניים…
        משום מה קל לי יותר תמיד להאמין בוורוד, מאשר בשחור, לכן גם עכשיו אנסה למצוא לזאת תשובה יותר אופטימית מזו המצטיירת כאן…אולי יש קומץ קטן גברים שפלים שכאלה, אשר לרוע מזל להרבה נשים יצא להכיר…
        האם זה יותר מדיי לקוות שזה רק מיעוט שבגברים?

  4. אריק

    שרון יקרה,
    הקריאה של מאמרך הייתה מהנה, כי תמיד נעים לקרוא מה שאת כותבת, ככל שהדבר נוגע לשפה, להומור ולסגנון. אני חייב להודות שהמאמר הזה בעיקרו חד-מימדי, ואפילו קצת בכייני.
    לא אני הוא האיש שיכול להוות מליץ-יושר למין הגברי. ממש ממש לא. ואינני טוען, שהדברים שתיארת אינם מנת-חלקן של נשים רבות מאוד, אלא ש… המאמר שלך שוכח שמדובר בסוג של טנגו. בסימביוזה מעט מורכבת יותר.
    אישית – מאסתי לחלוטין בכל הטיעונים הפמיניסטיים והפוסט-פמיניסטיים למיניהם כי הגודש, שיצר הגזמה גדולה וריאקציה המגיעה בעצמה למצבים שבעבר גברים “עשו” לנשים – ועכשיו נשים עושות באופן לא פחות וולגארי ויהיר – שאני מאמין שצריך לתת לכל הבוץ לשקוע מעט, לפני שמתחילים לערוך מחדש את הכוחות.
    כך או כך – שמח לראות שאת פעילה . תודה לך.
    אריק

    • אוריאנה

      שיודע על מה הוא מדבר.
      פמיניזם? פוסט-פמיניזם? מעניין שאני לא ראיתי. אולי תראה לי?
      זה שגברים מטרידים נשים זה פשוט נפוץ – אני יודעת שזה מאד לא מרנין כרגע להביט במראה אבל מה לעשות, גם אם לא נסתכל על השמש היא עדיין שם.
      קרא את התגובות ותבין כמה נשים עברו את זה, ואפילו אחת זה יותר מדי!!!

  5. רונה

    נכון, זה נמצא שם תמיד וזה לא בשליטתינו, זה תמיד יהיה שם ואנחנו תמיד נפחד אם נלך ב1 בלילה לבד, סתם נטייל בקניון או נעבור בפקולטה.
    אבל המצב שאת תיארת הוא מצב שבו נשים בכלל לא יכולות לצאת מהבית, וזה פשוט לא נכון.
    אני לא חיה באימה, אני גם לא אחיה באימה. אני חיה במודעות.

  6. היפה בנשים

    ואני טוענת שמספיקה רק פעם אחת כזאת כדי לדעת בדיוק למה מתכוונת שרון. התחושה הזאת, של ההשפלה והקיפאון, יחד עם ה”מה עשיתי לא בסדר”, זה פשוט נורא.

    אז אני כבר לא מדברת על הרופא הצבאי שהתעקש למשש לי את החזה כדי לאשר את הפטור שהמליצה לי עליו רופאה אזרחית. אני מדברת על משהו יותר חמור, שאת סימניו, בדמות ה”יאללה יאללה” הנשי, ראיתי בהודעות שלפני.

    ניגשתי, אחרי היוועצות בחברותי, למפקדת הישירה שלי. ולא תגידו סתם איזו קצינה זוטרה, אלא בח”ק סא”ל ומקורבת למפקד החייל. ניגשתי אליה, קצת מפחדת גם ממנה וגם ממה שיש לי להגיד, וסיפרתי לה איך באחד מארועי החייל ניגש אלי ג’, סא”ל ומפקד טייסת, ותפס ומישש את עכוזי בצורה שאינה משתמעת. אני הרגשתי נורא. היא, בתגובה, חייכה אלי בזדוניות ואמרה “נו, תתרגלי. הם מאוד ידידותיים”. ואני נפלתי.

    • או היפה בנשים…..
      עד כמה שאינך רואה שהבעיה מתחילה בזה שכן נתת לרופא הצבאי למשש לך את החזה כי הפטור היה מאד חשוב לך… וכך הוא כשישב עם קצינים אחרים בארוחת הצהריים סיפר איך הוא נהנה מהמגע הרך של שדייך… וכמובן שהם לאחר ארוחת הצהריים חיפשו את העכוז הראשון שנקרה בדרכם ולמששו…!!!

      • אלמוני

        וזה בלשון המעטה!
        בגלל שלחיילת חשוב להוציא פטור היא נתנה לו למשש לה את החזה?!
        למה זה בכלל צריך להגיע למצב כזה?? למה חייל שמבקש פטור לנעליים לא צריך
        לבחור בין פטור לבין רופא שימשש לו את הביצים!
        לא בזה הבעיה מתחילה, הבעיה מתחילה מגברים כמוך שישר מאשימים את הבחורות!

  7. קוואק

    הצילו!! ככה אתן מרגישות?!?!?!?
    זה לא שידעתי שדברים כאלו אכן מתרחשים בעולמנו הדפוק, אבל עד כדי כך?!??
    תמיד הסתכלתי על מנצלי הנשים למיניהם, החל ממתמזמזי האלכוהול וכלה באלופים
    המטרידים והאנסים במיעוט אשר צריך להיות נרדף ופתאום זה הפך להיות נורמה?
    ממתי….
    בגלל כתבה זו וכתבות מסוג זה הרשו לי להגיד שאני מתנצל מראש על כל מעשי העם הגברי
    עד כמה שזה לא מזיז לאף אחד ורוצה לעזור לשנות ולהראות שליד המתחכחים, הנוגעים,
    הממשמשים והמעירים הערות שונות ומשונות, עומדים אנחנו, אלו שרוחשים כבוד אדיר לעם
    הנשי, שבלעדיו, מה הייתי עושה? אמנם אנחנו עומדים בשקט, בצד, לא צועקים וכופים
    עצמנו עליכן, אבל אנחנו שם..

    • אחלה גבר אתה. כייף לקרוא אותך.

      • אלמוני

        לכל הבנות היקרות סליחה,
        בתור ילד שנגע בציצי של בנות בלי רשות, (לא שאני זוכר במדוייק, אבל אני לא חושב שאחטא לאמת אם אומר שאפשר לספור על כף יד אחת
        את המקרים) ולא ידע עד כמה עמוקות הצלקות שנגיעת ילד בילדה יכולה להשאיר, אני מבקש סליחה מכולכן.
        תודות לחינוך ולסביבה שהוקיע דבר כזה אני וחברים שלי (שעשו אותו דבר) לא גדלנו והפכנו למטרידים, אבל אני יודע שלא על כולם
        שפר הגורל.
        כל מה שיש לי לומר עכשיו זה שיש להמשיך בפעולת הענישה גם לצורך הרתעה וחינוך, חינוך, חינוך.
        סליחה שוב.

    • שמור במערכת

      התנשא לי?

    • אתה מתוק

  8. יאללה קחו עוד סיפור.

    זה הרבה שנים, איפה שאני גדלתי, אמרו בנות לא צריכות ללכת לצבא. למה? ככה וככה, כל מיני סיבות וגם בגלל ששמה רצו שנישאר בנות ישראל כשרות וצנועות, אמרו צבא זה מקום מלא מאנייקים, יותר עדיף תיתרחקו.
    מצד שני, בגלל הציונות וכל זה, אמרו צריך לתרום למדינה, בגלל זה הלכו כל הילדות הטובות לשירות לאומי.
    שירות לאומי, אמרו לנו השכם והערב, זו מיסגרת מוגנת.
    הה!
    מיסגרת מ – ו – ג – נ – ת. כל כך מוגנת שהנה היום בגיל שלושים אני טורחת לספר לכם כמה הייתי מוגנת בגיל שמונה עשרה.
    וגם, כדי לספר שלהטרדה מינית יש הרבה הרבה הרבה צורות.
    למשל, זו שאני אספר עליה עכשיו, בכלל לא כללה שום סוג של מגע. ואפילו, שום סוג של דיבור מיני. “אז מה הטרדה מינית בזה”? אולי יותר מדוייק לקרוא לזה הטרדה רומנטית. אבל אז ישר אני ניזכרת ברצח על רקע רומנטי וזה לא נישמע כל כך מוצלח.
    זו הטרדה מינית כי היא קשורה ליחסים בין המינים, והיא קשורה להיררכיה וכח ולניצול של היררכיה וכח על רקע היחסים בין המינים.
    הסיפור, בקיצור: הוא היה המנהל של המקום, אני הייתי “בת שירות לאומי”, הוא היה מבוגר בשבע שנים ומקושר וראש גדול מלא קשרים וכח והשפעה. עכשיו מרחוק זה נראה נאיבי, אבל אז זה היה לב העולם בשבילי, מקום מאד אליטיסטי ונחשב וחשוב וכל חיי סבבו סביבו.

    אז מה קרה? הוא התאהב, אני לא, ואמרתי שלא. וזה היה הסוף שלי.

    לא אלאה אתכם בכל פרטי הנקמה. רק שהאגו הגברי הפגוע התפרע ככה שאת הפצעים שלה ליקקתי עוד שנים אחרי.
    בגלל שמדובר בסביבה דתית, וערכית יענו, ואידאולוגיה פוריטנית וכל זה, אין סצינות מיניות בסיפור הזה. לא בהצעה ולא בביצוע. אבל כל המרכיבים האחרים, של יחסי כח, של ניצול של יחסי כח,של התנהגות שפלה שמונעת על ידי יצרים לא נישלטים, של חוסר אונים, של עלבון , כולם שם, ובגדול. ושבת שלום 🙂

  9. אנונימית

    הדבר הראשון שעלה לי בראש היתה אותו ערב ובו קצין בכיר ביחידה שלי הציע לי טרמפ הביתה בסוף היום. הסכמתי. בדרך הוא עצר ” לשתות קפה אצל חברים” ורק אז נודע לי שהעוגייה שלצד הקפה אמורה היתה להיות אני. שעשוע חביב לשני סגני אלופים. נחלצתי מזה. כשהתלוננתי בבסיס שאלה אותי קצינת הח”ן האוגדתית, לא ילדונת בת 20, אם לא דמיינתי את המצב ההוא.
    ועל כן – צר לי על איציק ועל אובדן עולמו אבל – לכלא ! אולי כך תוכל בתי העתידית להינות משיויון במובן האמיתי של המילה. תודה לך אנדיגו.

  10. אלמוני

    and this is just the beginning you’re spot on mate, thank you for shouting for all of us that are silent…

  11. רוני

    הנה באתי שוב, כדי לחזק, מול אלה שאומרות שלא כל אחת. לא כל אחת את הסיפורים המדויקים של אינדיגו, ואתן יודעות מה, אולי נחלצתן, אחת או שניה, אבל הנה אני ואיתי אלה שאני מספרת בהן, ואין כאן שום סיפור שלא נוגע למי שהטריד אותי אישית (ואני מתחילה מהצבא, ומותירה את החרא של הילדות לעניינים אחרים):

    אלוף המשנה שאצלו הייתי פקידה תורנית, דמות צבעונית, איש אקדמיה, חיל האויר, ונכון, שתול כאן רמז, אבל רק למי שיודע ממילא, הציע לי טרמפ הביתה, כלומר, להורי, לא לדירה שלי בתל אביב, ביום שבו ישבתי במשרד שלו עד שעות הערב המאוחרות. כמובן ששמחתי, כמובן שלא עלה על דעתי, חיילת קטנה ואהבלה, והנה, ממש לפני שהגענו, בסך הכל רבע שעה נסיעה מהם, הוא עצר בצד ליד פרדס, ושאל אותי, מבודח, אם זה בסדר שנכנס קצת. כלומר, לפרדס, כלומר, למה שלא. זה נראה לו כל כך מצחיק. הייתי מבועתת. לרדת מהאוטו זה סוג של תשובה חיובית, נכון? ולהשאר זה מה? אמרתי לו, קח אותי הביתה, עכשיו. הוא אמר, אבל כולן כל כך שמחות עם זה. אמרתי לו, (נכון, רועדת, נכון, לא מאמינה שזה קורה לי), אני לא. ואני גם אדווח עליך אם תגע בי. זה הספיק. היה לי מזל גדול שזה הספיק.
    אחר כך דיברתי על זה עם בנות אחרות. פקידה תורנית מתחלפת שם פעם בחודשיים. שישים בנות, לא, בסופי שבוע לא, תעשו חשבון, והסבבים מתחלפים עם השחרור והגיוס, והסתכלו עלי בפליאה, מה, לא ידעת? כולן עוברות את זה. הוא התכוון ברצינות כשהוא אמר, כולן. והוא גם מלטף במשרד, והוא גם מושיב לשיחות אישיות וסוגר את הדלת. אני לא יודעת מה בדיוק הוא עושה עוד. לא היה לי אז מספיק שכל לעשות כלום על המקום. כמה קטנה הייתי.

    לזכותי אני יכולה להגיד, שזה שהתגובה שלי עבדה, היה ארוע מכונן בעברי, מזל היסטרי בהיסטוריה שלי, כי לא עבר הרבה זמן, ובמקום העבודה הראשון שבו עבדתי, ניגש אלי הבעלים של הבניין, שאצלו היינו כולנו בשכירות, ובלי בכלל להתבלבל, הניח יד על החזה שלי, תפסתי לו את היד, ציפורניים והכל, ואמרתי לו, עכשיו, אתה מתרחק ממני, ואם אתה מתקרב אפילו קצת שוב, ישר למשטרה. הוא נבהל. זקן לגמרי הוא היה. בטח ובטח שנכנסתי בתחושה איומה למשרדים שלנו. בטח ובטח שזכיתי להנהונים מהבנות האחרות. אה, רק עכשיו? אבל את כאן כבר שבועיים, לא?

    באוניברסיטה, בשער, בהמשך לבדיקת התיק שלי, בדק לי השומר את הציצים. ככה, לפני כולם. נכון, היה כבר שמונה בערב. איזה מן רעיון זה להכנס בשמונה בערב לאוניברסיטה? כבר אין שעות יותר טובות? אני רק העפתי לו את היד. לקח לי חצי שעה לתפוס, שעל הבן זונה הזה אני הולכת להתלונן. הלכתי לבקש את הפרטים. הוא כבר לא היה בשער. ויתרתי. טיפשה, נכון.

    אחר כך עבדתי באיזה סטארט אפ. אחד הבעלים, מנהל של חברה אחרת שישבה לצידנו, סגן אלוף במיל בחיל האויר, היה איש מהסוג שיכולתי להריח שהוא צרות. לא התקרבתי אליו בשום אופן. סרבתי ללכת למשרד שלו גם כשהיה צורך ענייני אם לא היו שעות עבודה סופר מקובלות ופקידות בכל חור. ואז, כשהייתי בהריון, מוגנת על ידי הרעיון של אשה בהריון מוגנת על ידי הרעיון (זה קצת רקורסיבי, בטח), הוא ניגש אלי, סתם ככה במסדרון, וליטף לי את הבטן בהתעניינות. אז מה שלום הבטן שלנו היום? הבטן הזאת שלי. אמרתי לו. הוא לא יכול היה להבין מה מרגיז בזה. אני רק מנסה להיות נחמד, הוא אמר. אמרתי לו, אז תהיה לבד עם הידיים בכיסים. בחורה איומה. תגובה בלי פרופורציות. בשיחה עם שתי פקידות הסתבר לי שהוא לוקח אותן לפינות הרבה הרבה פעמים. הפקידה האישית שלו הסבירה לי בבכי שאין מה לעשות, היא לא יכולה לאבד את מקום העבודה. פקידה אחרת עזבה כעבור כמה חודשים.

    אני חושבת שזה יספיק. לעכשיו.

    במקום העבודה האחרון שלי כבר הייתי מתגוננת היסטרית. לא לטרמפים, לא לארוחות ערב משותפות. מבטים מאיימים מאד על מחמאות שעל סף התמים. על סף, כי להתייחס לרגליים של עובדת זאת לא תמימות שלמה. אבל נכון, גם לא פגיעה במזיד, אני משערת. אני מקוה. כבר אין לא היה לי כח לברר בדיוק. לקח לי הרבה זמן לסמוך על הבוס שלי שם. והוא היה בסדר. הוא היה בלתי מזיק. לא היה צורך לפחד ממנו. גם הוא הפסיד מכל ההתנהגויות האלה, של אחיו הגברים. גם אני.

    • בועז כהן

      גברים? חיות רעות. ציפורי טרף. ככה זה משתמע מהכתבה ומהתגובות לה. עצוב. אני לא מתווכח עם התחושות והעובדות. כל כך הרבה סיפורים. מה אומר ומה אגיד.

      היתה לי חברה בצבא, מלצרית בבית קפה בטיילת של בת ים. יום שישי אחד, מישהו שלח יד וליטף לה את התחת – היא הורידה לו את המגש עם הקפה והעוגות והכל, *על הראש*

      מאז היו אומרים עליה, *זאת שרית המשוגעת, אל תתעסק איתה*

      לדעתי אין טוב יותר מבעיטה מדוייקת לביצים של שומר באוניברסיטה, שחופן לך שד כנגד רצונך

      מרפק לסרעפת הוא יעיל מאוד כנגד “נצמדים” למיניהם, באוטובוס וכו’

      ככה, בכל אופן, אני הולך לחנך את הבנות שלי להגיב. אלימות, נכון, אבל כנראה שאין דרך אחרת בחברה כה מאצ’ואיסטית ושובינסטית, חסרת גינונים, נימוס ועידון כמו שלנו

      • עילית

        בועז..
        בשביל להגיב צריך להיות מתורגלת בהתנהגות ובתגובה.. זה נקרא – “להתאמן על יבש”.. מי ששירת בצבא בקרבי בודאי מכיר את המונח.. העובדה ששרית ההיא הורידה לו מגש על הראש, מוכחיה לי רק דבר אחד – שהליטוף הזה בתחת קרה לה כבר קודם, והרבה פעמים – בלי שהגיבה, ואז היא חשבה לעצמה איך היא תגיב בפעם הבאה, וההוא חטף את כל מה שלא קיבלו האחרים.
        כשאשה מוטרדת – היא לא צופה את זה בד”כ. היא לא יודעת מאיפה תבוא היד הצובטת בטוסיק, או הממששת את החזה, היא לא צופה ששלושה קצינים יזממו לעשות עליה מסיבה, היא לא חושבת שהבוס שניגש לתת לה מסמך יצרף אליו לטיפה בלתי מוזמנת.. היא ברגע הראשון בשוק – ואז זה נגמר והוא הולך לענייניו, וזהו. הרגע עבר, והיא נותרת עם הבושה ותחושת ההשפלה.

        כשי לחנך את בנותיך להגיב באלימות – או בתקיפות – תצטרך לחשוף אותן מגיל רך (גם בגיל ארבע זה כבר רלוונטי!) לסוגים שונים של הטרדות ולאמן אותן בתגובות.. רוצה לפתוח קורס לילדות של השכונה? קייטנת הטרדה מינית. אחלה רעיון

        • אינדי_גו

          נורא קל להגיד, תתקעי מרפק, תורידי לו כאפה. ונכון, ככל שאני מתבגרת יותר כך אני מודעת יותר וגם מחזירה. אבל לוקח זמן ללמוד. וגם אז,, גם כשאת מודעת מצוין למה אסור ומה מותר לעשות לך ומה לא בסדר, גם אז זו לא חוכמה להגיד מבחוץ, “אז למה לא עשית משהו”?
          בעקבות התחקיר שלי על המאמר, סיפרה לי חברה טובה שלי, אישה קשוחה למדי, אסרטיבית, ספורטיבית, ומה לא, שהסטודנטים שלה רועדים למשמע קולה, איך פעם מישהו אונן עליה באוטובוס עד שגמר. מכייוון שזה קרה גם לי בגיל תשע בערך (הסיפור הזה קוצץ החוצה מפאת אורכו), שאלתי אותה בהזדהות, בת כמה היית? והיא ענתה, 16. ולפני שתפסתי את הפה הגדול שלי, שאלתי אותה, אז למה לא זזת משם, או הכנסת לו? (ועל השניה בעטתי בעצמי על השאלה המטומטמת). והיא ענתה “הייתי פשוט קפואה”.

      • שנית מצדה

        צודק בועז ולגמרי,
        אולי הילד ההוא מכיתה ז’ עוד זוכר את הבעיטה המדוייקת אל הביצים שלו – תגובה הולמת על ‘סחיטה’ (מיעוך ציץ) לא במקומה (אינסטינקטיבית לחלוטין, אם יורשה לי)
        ואולי המ”כ המטומטם ההוא עוד זוכר את מגש השאריות שהוטח בפרצופו – תגובה על ליטוף עכוז בזמן ארוחת הערב בהאחזות (ולכל המזהים ‘אהלן’)
        על האקט הזה דרך-אגב קיבלתי כלא על תנאי ושלושה שבועות ריתוק, אני זוכרת כאילו זה קרה אתמול.
        ואולי כמה דודים בירושלים זוכרים איך פעם ילדה אחת בת 22 ניגשה אל חלון מכונית בפקק וצעקה עד מרום שמיים על נהג מניאק שחילק מחמאה לגודל שדיה, מישהו בגיל של אבא שלי שמעניין אותי מה היה עושה לו לביתו מישהו היה מעיר הערה שלא במקומה.
        ואני בטוחה שהשכן שלי שלעבר לא שוכח את הצמיגים המחוררים שלו בבוקר, אחרי שהתקשר אלי למשמרת ערב בעבודה להציע שאולי הוא יבוא לאסוף אותי ולהראות לי מה גבר אמיתי (עם אישה ושלושה זאטוטים) יודע לעשות. (רוצים שם?). אני לא שוכחת את השוק והגועל והפחד מאיך מישהו בכלל יכול להעלות בדעתו לחכות לי בשתיים-עשרה בלילה כדי להציע לי סקס.
        אני לגמרי מאמינה שאין מישהי שלא עברה סוג של תקיפה מינית – לא רק אונס או נגיעה, גם ההערות האלה ברחוב, גם ההצעות המגעילות באינטרנט.
        אני גם לגמרי לא מאמינה בלשתוק ולוותר למישהו, דווקא אלה שהם אנשים כל כך טובים ודואגים לנשותיהם ובנותיהם. וחלילה אני לא מאחלת לא לנשותיהם ולא לבנותיהם להתקל בבני זונות כמותם. מה שמדהים יותר הוא – שלרוב הם בכלל לא חושבים שמשהו במה שעשו הוא לא בסדר. במקום כלשהו אני מאמינה שאיציק מרדכי שהוא פשוט לא מבין מה לא בסדר, מה הוא עשה כל כך נורא, ולמה לעזאזל הבחורות האלה צועקות.
        לא תמיד התקיפות האלה הן פיזיות מספיקה הרגשת הגועל שמלווה אותך אחרי שמשהו קורה או כמו שרבות מכן אמרו – ה’כמה אני טיפשה שנתתי לזה לקרות ולא הגבתי מיידית’
        כמה אנחנו רגילות להאשים את עצמנו – אפילו בחוסר תגובה או בזה שמשהו קרה לנו.
        ועוד משהו – אני לא מאמינה באלימות כפיתרון לשום דבר, כיום גם לא הייתי משתמשת בשיטות כאלה (אני חושבת) ישנם מקרים שאני בטוחה שזה ימנע את הפעם הבאה ואת הגועל של מישהי אחרת – וזה שווה.

  12. אוריאנה

    כתבה מעולה ומרתקת, כתובה נהדר ומעל לכל – חשובה.
    וכן, מי מאיתנו לא עברה את זה. את כל הרפרטואר.
    אבל אתן יודעות, מסקר שערך ה- MSN עולה, כי רוב האנשים, גברים ונשים, חושבים שאיציק מרדכי צריך לשבת בכלא.
    כל הכבוד שרון, כל הכבוד “בננות”. ככה מחזירים עטרה ליושנה.

    אוריאנה

  13. דוחף_לויתן

    1. מסכים איתך שמרדכי היהודי צריך לשלם על פשעיו – במידה והיו כאלה – וכך גם כל אדם אחר ולא משנה מעמדו.

    2. לא הבנתי את עניין הציצים הכואבים שלך – ולדעתי החלק הזה לא היה במקום. מה כאב יותר, המגע או ההשפלה?

    3. נשים בצבא להרמת המוראל? – זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי מימי – הלו פמיניסטיות להתעורר.

    4. אם גבר היה אומר לך שהטרידו אותו מינית, היית חושבת שהוא נפנטז?

    ><>

    • לגבי שאלה מספר 4. אני מכירה בחורה (די דוחה האמת) שמטרידה גברים באופן קבוע
      אם על ידי מבט מפשיט, הערות שנפלטת כאילו אף אחד אחר לא שומע
      וכשמעירים לה היא מתגוננת ואומרת שהיא גדלה בבית ליברלי…..
      לא אני לא חושבת שהוא מפנטז

    • אינדי_גו

      מסתבר שגברים מרגישים פחות מאוימים כשנשים נוגעות בהן ללא רשות. לא יודעת למה זה, אבל מסקר קצר שערכתי בין מכרי, התברר שזה ככה.
      אז אל תדמיין שבחורה מטרידה אותך. דמיין לעצמך שגבר שולח לך ידיים. מתחכך בך באוטובוס. מתנה את המשך העבודה שלך במקום עבודה בכך שתשכב איתו.

      איך ההרגשה?

    • בועז כהן

      דוחף יקר,
      התזכור את ימי בית הספר היסודי, כשבנים (כן, בנים) היו חופנים את אשכיו של אחד הילדים (החלשים, כמובן)
      לופתים בעוז את הביצים, לא מרפים ודורשים: *שרוק! שרוק !!*

      וכמובן שהדבר האחרון שאתה מסוגל לעשות כשמישהו תופס לך בכוח ב-וובוס חמינדוס זה
      לשרוק

      • אינדי_גו

        גברים מטרידים גם את בני מינם, לא רק נשים.
        ביססת יפה את זה שפלישה אל תחומו הגופני של הזולת היא התמחות גברית בעיקרה.

    • שנית מצדה

      פיזית טמבל, פיזית.
      ציצים שגודלים כואבים.

      • פרחח

        דוחף לא טמבל. הוא מתחמק מלאכול באגאדיר..וכאלה. אבל הוא לא טמבל וגם…לא אטום.

        דוחף התכוון לומר משהו שהתפספס לך.
        כאשר דוחף התייחס לשאלת הכאב בציצי, הוא רצה לומר:
        הרי זה לא נכאב הפיזי, הכאב הפיזי הוא לא לב העניין. לב העניין הוא ההשפלה שבעצם העובדה שמישהו זר שולח את ידיו אל החזה שלה – ללא הסכמה!

        שהרי אם מישהו היה נותן לה בוקס לפרצוף, ללא הקשר מיני זה היה כואב יותר מהמגע בצציצי הדואבים.

        אלא מה, רצה דוחף לומר, שעניין הכאב הפיזי מקהה את הכאב היותר מהותי לעניין שלנו.

        ההטרדה המינית וההשפלה והעלבון שקשורים אליה!

        (דוחף, תקן אותי אם אני טועה)

  14. מישהי

    מוכר מוכר מוכר עד כאב.

    ואצלי?
    אחד בגיל 17, אומר לי רואה, רואה?
    אבל אני חשדנית סופר
    אמרתי, לא תודה.

    ואחד בגיל 18
    בביתצפר איפה שאולם חתונות
    עולה במדרגות
    וכל מי שמאחורי, לא מלפני, לא מצדדי
    עומד
    אחת, שתיים שלוש
    ואני תוקעת צרחה
    משטרה, משטרה

    אינדי ורוני צודקות בסוגיה:
    להיות אישה
    אומר
    גם כאלה סוגים חרא
    חוויה

    יא אללה אינדי,
    במקלט
    הזוועה.

  15. אינדי היקרה אני חושב שאת מגזימה ויתרה מזו שמטרתך למשוך תשומת לב. צר לי
    אבל זו דעתי.
    שלך נתי

    • כמה הייתי שמחה לו הגברים בחבורה היו מגלים קצת יותר ענווה. וזהירות. מאד מאד הייתי שמחה.

      • גבר בחבורה

        הגברים שבחבורה כילו הרבה הבנה. אבל נתי אחד מספיק בשבילך כדי לשפוט את כולם.
        כל הגברים סוטים, כל הנשים זונות.
        אפשר להמשיך.

    • תעשה סקר קצר אצל הבנות ברדיוס הקרוב שלך
      נשמע מה הן אומרות

    • מישהי

      נו ובשביל זה הכותרת:
      דברים שגברים לא מכירים

    • ג' ו ל י ה

      נתי!

      תודה לך על שהתפקדת מיידית לתפקיד האידיוט התורן!
      כן, בדיוק…. אינדי כתבה בשביל למשוך תשומת לב, משהו של- נתי בוודאי יש מחסור בו.

    • אינדי_גו

      כמו שכתבתי, רק תשאל.
      שאל את הנשים מסביבך, אלו שאתה מכיר, כמה פעמים הציעו להן הצעות מגונות, נגעו בהן, התחככו בהן, שלחו ידיים ומה לא.
      אחר כך אתה מוזמן לחזור ולהתנצל.

      • אינדי_גו

        במאמר המקורי שכתבתי נתתי שמונה דוגמאות פרטיות שזכרתי. הן קוצצו מטעמי קוצר היריעה האינטרנטית, קשב קצר של קריאה, וכו’.

        ובעניין תשומת הלב, כן, בטח, זו אחלה דרך לצאת סקסית וקולית, לא? לספר על הדברים המאוד פרטיים האלה? ישר יתחילו איתי עשרים גברברים.

        נו באמת. יש לך עיניים, תפקח אותן ותתחיל *להשתמש* בהן.

    • שובה של קרנינה

      אתה צוחק, נכון?
      לא יתכן שאתה אטום עד כדי כך…
      אין אישה תנסה למשוך תשומת לב בדברים כאלה!!!
      מתי תבינו כבר שזה לא מחמיא לנו בכלל!!!
      לא יאומן, פשוט לא יאומן, שיש עוד כמוך בעולם…
      ועוד יותר לא יאומן, שאתה מעיז אפילו לחשוב ככה אחרי שראית כאן את כל התגובות…

    • אני גבר,
      מעולם לא חוויתי הטרדה מינית.
      אני לא יכול אפילו לדמיין איך מרגישים, ואני מקווה שגם לעולם לא אדע.

      אבל ראיתי את זה מהצד.
      את הפחד, שמעתי תיאורים דומים למה שאינדי מתארת פה.
      שמעתי את הסיפורים וכל מה שיכולתי לחשוב הוא: “איך זה יתכן”. למה לא עשית משהו ?
      אבל לקח זמן מה והבנתי (וראיתי בעיניים). היא לא יכלה לעשות שום דבר.

      מדוע גבר מרשה לעצמו לשלוח ידיים לבחורה שהוא לא מכיר ?
      ומדוע כשהיא קופאת ולא עושה שום דבר הוא מניח שזה בסדר ?

      אין תשובות.

      אסור לבטל את הסיפורים האלה. אינדי לא מגזימה.
      תשאל בחורות מסביבך. תשמע אין הן מרגישות כשהן צריכות להיכנס לשדרה חשוכה.
      מה הן עוברות כשהן נכנסות לבניין חשוך.

      הנזק שנגרם בכל מעשה מגונה הוא עצום.
      ולכן יש להעניש,
      לא למראית עין, לא להסתפק בכך שבושתו נראתה בחוצות.
      זה לא מספיק, צריך לשדר את התיעוב ואת ההתנגדות למעשים בצורה חזקה.

      • הענין הוא שזה לא כל כך הסמטה החשוכה. זה קורה לאור היום. אני כותבת שש שנים אחרי הכתבה הזו וברקע יש נשיא מדינת ישראל שמואשם בהטרדות מיניות של כמה מזכירות שלו אחרי שנמנעו להאשים אותו באונס. אולי יתנו לו גם משרד יוקרתי עם עוד שתי מזכירות חינניות – מי יודע
        זה נוראי ולא נאור אבל כשאני שומעת על האנסים הלא נענשים האלה אני חושבת – שהייתי שמה אותם עם כמה גברים באימתנים בכלא שיעשו להם מה שהם עשו לנשים. שירגישו את ההשפלה והכאב.
        והכי עצוב זה שהגברים שהם בסדר כמו כמה שהגיבו פה גם נחשדים כבר. אני עברתי משהו מהסוג הזה עם ילד בכיתה ג וגם עברתי את מנגנון האשמה העצמית והפחד ואחרי זה חשדתי בכולם שינסו לאנש גם בכאלה שלא היה מה לחשוד בהם. התביישתי וחשדתי.
        אז אפילו את יודעת לתת מכה ולהתלונן ולצעוק ולא לוותר עדיין יש הפחד הזה שמלווה אותך.

  16. רן הקטן

    אני אכנס לפה בביטחון, רק בגלל שאני מרגיש פה בנוח, ובגלל שחלק מהנפשות הפועלות יודעות שאני לא מזיק בעליל וכוונותי בעיקרון טובים. וככה אני עדיין מעיד על עצמי.

    האמת?
    לא ידעתי איך לאכול את מה שכתבת. אני כמובן לא כנציג של אף אחד חוץ ממני.
    זאת שיחת שיתוף עם חברותיך, הנשים?
    זה כתב אישום נגד המין הגברי?
    קצת קשה להכניס לפה תגובה, כי את הכנסת לפה את עצמך לחלוטין לדיון כשחשפת בפנינו את המקרים שקרו לך, כשאת רומזת שזאת מנת חלקה של בחורה ממוצעת במדינת ישראל.
    ולכן כל תגובה שהיא לא “מילה טובה” או חיזוק ישיר יכולה להתפס כזילזול ברגשותיך חס וחלילה, ולכן אני רוצה להדגיש כי הביקורת או הדעה שלי היא עניינית בלבד.

    אני חושב שרובינו היום מודעים למקרים האלו שאת מתארת. היום הם גם יוצאים לתקשורת בעקבות מאבק מוצדק של נשים בעולם. למקרה כזה שקרה בצבא הייתי עד, כאשר קצין לא נמוך דרגה, בבסיס שבו שירתתי היה מעורב בפרשיות של יחסים עם חיילות בבסיס בהסכמה ושלא בהסכמה, כמובן שהייתה לו אישה יפייפה ושתי בנות קטנטנות. חברה שלי באותה תקופה הייתה פקלש”ית ביחידה, אומנם פקידה, אבל היא פגשה בהמון אנשים בדרגים הכי גבוהים פוליטית במדינה, ברמות שאנו פשוטי העם לעולם לא נפגוש, ועסקה בחומר מעניין ורגיש ביותר, ובכלל מה שכתבת על הבנות בצבא היה פשוט מזלזל ומביש. אני לא מבין איפה כל אותן בחורות שמסתובבות עם כלכך הרבה מקוצרים, כשגולנצ’יקים בשטחים מסתובבים עם ארוכים, כל אותן קצינות והיום גם לוחמות, שעושות תפקידים רגישים ומעניינים ותורמים בצבא? ירקו לכן בפנים!

    נחזור לקצין ההוא ביחידה שלי, שיום אחד דחף חיילת על הקיר במשרד חשוב וניסה לבצע בה מעשה מגונה בכוח, הוא לא הצליח, היא לא דיווחה…
    היו תלויות מולו כמה חקירות מצח.
    החיילת ההיא הייתה חברה של חברה שלי. והיא לא הייתה מוכנה להתלנן.
    חברה שלי התחננה בפניה, ביקשה, הסבירה, ניסתה לערב הרבה גורמים, לא הלך…
    אם הקצין ההוא היה עושה את זה לחברה שלי באותם הימים, אחרי שהיא הייתה מורידה לו תבעיטה בביצים היא הייתה מגיעה עם זה עד לרמטכ”ל. זה לא קרה לה, אף פעם, וכל מי שמכיר אותה, יודע שאם זה היה קורה הבן אדם היה מועף בגלל מה שהוא עשה מהצבא.
    ההיא לא רצתה להתלונן. אני לא מבין בדיוק למה, ואני לא מנסה. ואני לא שופט.
    אבל מדובר פה כמו בכל מקרה כזה, בחזקים מול חלשים.
    זה קורה לנערים בנים במסגרת חברתית, מי שלא חזק עובר התעללויות.
    זה קורה לחיילים חלשים בצבא.
    זה קורה לאנשים חלשים בעבודה.
    בשכונה.
    וזה קורה המון לנשים.
    כי הן חלשות פיזית. אבל מאחוריהן יש גברים קרובים (אם מישהו ינסה להתקרב לחברה שלי אני מוריד לו תראש בביס), ומערכת משפט והיום גם יש מודעות. שזה הכי חשוב. אולי לא מספיק אולי יש מה לעשות, זה אני לא יודע ולא שופט.
    אבל היום יש מספיק דרכים להילחם בזה. ומי שצריך להילחם אילו אותן נשים שנפגעות, בעזרת הכלים החוקיים ובעזרת האנשים שקרובים ואוהבים אותם. ומי שמותקפת ולא לוחמת חזרה נמצאת בבעיה.
    ולכן אני לא מבין למה המאמר הובא בפורמט הזה, ולא נוסף לו מסר יותר ברור של הצורך של הנפגעות להבין שהן קורבן, ולא אשמות, וצריכות להרים תראש ולהיכנס בפוגע חזק וכואב.

    • אוריאנה

      רן, אני מסכימה איתך שכל החלשים נדפקים. יש קיפוח, זה לא סוד.
      זה גם נכון שצריך להילחם, צריך לבעוט בביצים – וחזק, צריך להבין שזו לא אשמתנו. גם אם לבשנו מיני.
      אבל.
      הטענה של שרון, כפי שהבנתי אותה, היא נגד ההפקר בו נתון הגוף הנשי, נגד ההגמוניה הגברית שמתירה לעצמה את מה שמתחשק לה, ועכשיו.
      מין זה דבר שנעשה בהסכמה ודבר בו אינו מובן מאליו.
      החירות הזאת לגעת, לדעת שלא אקבל על כך כל עונש רציני, היא שערורייתית.
      לדעתי, במקרים כאלה רק “עין תחת עין”. גזלת ממישהו את חירותו? נגזול גם את שלך. תשב בכלא.
      ויפה שעה אחת קודם.

      אוריאנה

    • רויטל

      תשמע, כן? מכירה את הבסיס שלך, זוכר?
      ובאותו בסיס באמת היו מקרים, שמועות, סיפורים.
      אני זוכרת לילות של שיחות על ההיא ועל ההוא בחוץ על הספסל
      ואני גם זוכרת את הבחורים שיצאו להגנת אותו קצין בסגנון “היא רצתה את זה”.
      גם כשברור היה שלא, יש איזושהי אחוות מצ’ואים מזעזעת בכל מה שקשור להטרדות ותקיפות על רקע מיני/אלים.
      וגם לי היה שם סיפור מסריח עם מילואימניק, ואותו מב”ס שלנו באמת היה “בהלם” כשניגשתי אליו עם קצינת הח”ן ושיתפתי אותו על מה שקרה ושאנחנו תיכף ומיד הולכות להתלונן במצ”ח.
      ואחרי שנגמרו החקירות והבנזונה הודה, שלחו אותו בחזרה לבסיס, והמב”ס שפט אותו ונתן לו נזיפה. ולי סיפרו רק אחרי שבוע שזה מה שהוא קיבל, כך שלא יכולתי לעשות עם זה כלום, כי לפי מה שהבנתי היו לי יומיים בערך לערער על קולת עונשו.

      בוא אני אספר לכם על הימים שהיו אחר כך, כשלא ישנתי.
      כשהלילות שלי לוו בסיוטים, בכי בלתי נשלט, והלהתקלח הזה פתאום באמצע הלילה, לנקות את הטינופת, הוא פגע בי, דחף ידיים. ומרוב שחקרו אותי שם במצ”ח, הייתי חושבת חזק, אולי באמת זו היתה אשמתי. כמה אבסורדי, הייתי חושבת חזק חזק, משחזרת את הלילה הארור ההוא שוב ושוב, אולי אמרתי משהו שהדליק אותו. אבל כלום, נאדה, זה הוא לא אני.
      בוא אני אספר לך שאני ניגשתי למפקדים שלי, שרצו גם הם להוריד לו את הראש בביס, כהגדרתך, אבל ידיהם היו כבולות. כי הדין, מבחינת צה”ל מוצה עם אותו מילואימניק.
      אותו מב”ס הבטיח לי שאותו מילואימניק לא יחזור לשרת אצלנו בבסיס.
      ואני, ביום השחרור שלי, נסחבת בין המשרדים עם טופס טיולים, פתאום רואה אותו, כמעט שנה אחרי הסיפור, והוא מסתכל אליי במבט הכי משפיל ומחייך באופן הכי מכוער שבנאדם יכול, מפשיט אותי במבטים שלו וממשיך ללכת.
      ואני רק יכולה להגיד, שזו בושה אחת גדולה לצבא הזה שלנו, כי מה הוא עשה בסך הכל, מישש לי את הציצים, אחז בי בכוח מאחורה, הדביק לי נשיקה. נכון? זהו, זה הכל, אז מה בכלל אני מתלוננת. איך בכלל חשבתי לעשות ככה, איש מהוגן, רואה חשבון מראש העין, איש משפחה, אישה ילדים, אוטו חדש. ולחשוב שכל כך הרבה חזרתי והלכתי ושוב הלכתי וחזרתי לחקירות במצ”ח, ובדקו שוב ושוב אם אני לא רמזתי לו “במקרה” שאני רוצה אותו. הייתי בת 20 אז, הוא היה בן 47 בערך. יותר מבוגר מאבא שלי… ואחר כך, כשישבתי עם עצמי, התבאסתי, בשביל מה היה כל הלכי בואי הזה? בשביל שמישהו יגיד לו צק צק צק, לא יפה, נונונו? מה כבר יעשו לו, יורידו אותו בדרגה? הוא יעשה פחות ימי מילואים?
      הרי כל הנורמה הזו, צריך להוקיע אותה. ואתה יודע מה, אותה פקידה שסיפרת עליה, אולי באמת לשתוק היה הדבר הכי טוב בשבילה. בטח גם היא, כמוני, היתה צריכה להסחב פעמיים בשבוע לבאר שבע בטרמפים, בשביל להשלים עדויות או עימות, וההוא, הקצין ההוא, כן אני זוכרת אותו, הוא היה קצין מוערך, אהבו אותו, סמכו עליו, למה היתה צריכה ללכת ולהתלונן? בשביל שיגידו לו מה? הרי הצבא ככה היה תמיד, אחוות מצ’ואים לוחמים, אחד בשביל כולם כולם בשביל אחד עלק. אני זוכרת את זה אפילו אצלך, עם החברים שלך לתפקיד. האחווה הזו שלפעמים היתה גובלת בעיוורון מטומטם. כי אני זוכרת גם איך דיברתם עליה, בטח זוכרת.
      “היא רצתה את זה”. אני לא אומרת אתה ספציפית, אני מכלילה כאן קבוצה של בחורים, שיחות שלהם, אני מדברת כאן על החוויה שלנו, כחיילות, על הפחד, על החשש, על ההומור השחור.
      אני מדברת על זה, שגם בצבא וגם באזרחות, לא משנה כמה חזקות ואסרטיביות נהיה, תמיד ילווה אותנו הפחד הזה.

      גם לי היו הטרדות, בילדות, גבר התערטל בפניי, היה אחד היה מתקשר, חולה אחד, התקשרנו למשטרה, אמרתי להם אני יכולה לקבוע איתו, תבואו תקחו אותו, ואז לא היתה כזו מודעות חברתית כמו היום. אמרו תנתקו לו בפרצוף. משטרה. בטח ננתק בפרצוף. ניתקנו. עד שנמאס לו. ובצבא, ובוס אחד בעבודה אחת אחרי הצבא, וברחוב, ובאינטרנט. ושבוע הבא אני עוברת דירה, לגור לבד, איזה כיף, וגם המהלך הזה מלווה בחשש. אני הולכת לקנות שוקר שבוע הבא, ובעבודה, אם אני מסיימת לעבוד מאוחר, יש את חמש דקות ההליכה האלה עד תחנת האוטובוס, דרום תל אביב, רחוב המסגר, מפחיייייד לאללה. ואם אוטובוס לא מגיע, אז ישר מונית, ונהגי מוניות זו גם סאגה בפני עצמה “יש לך חבר, איזו יפה, בא לך קפה”.
      כן, קורבנות קטנים כולנו, פוטנציאל למעשי אלימות ועבירות מין.

      ישראל, שנת 2001. עצוב.

  17. אורית

    מדהים כמה מרבים, וליתר דיוק – מרבות, לדבר בעניין היות הנשים קורבנות תמימים, מושא הטרדותיהם של “כל הגברים הבהמות”. פחד אלוהים…..
    באמת פחד? לא. לא ממש.
    כן, ישנן נשים שנושאות עימן טראומות, פחדים, דעות קדומות, אבל אולי הגיע הזמן לומר את האמת וכל האמת.
    אותם “ציצים” שאולי מיששו לכן במסדרון ביה”ס הם בדיוק אותם שדיים שכל יום בחיי ב”עולם העסקים” אני רואה לפחות אשה אחת שמשתמשת בהם לצרכיה.
    עד מתי נשים ימשיכו להשתמש בנשיותן כדי לקדם מטרותיהן או סתם לצורך שעשוע, אבל עדיין, באותו תוקף, ידרשו מהסביבה הגברית להיות עוורים לה כשכך נוח להן?
    ולא. בחורה פרובוקטיבית שבוחרת לחשוף את גופה ברמה כזו או אחרת היא עדיין לא עילה להטרדה מינית או גרוע מכך. וכן. ישנן לא מעטות שלמרות שחושפנות מהן והלאה היו קורבן להתנהגות כזו מצד גברים.
    אבל דחילק. לא כל הגברים בהמות, בדיוק כמו שכל הנשים אינן אמא תרזה.
    ויש הרבה דברים שנשים יכולות לעשות למען להגן על עצמן. אבל להגדיר את עצמן כקורבנות תמידיות זה ללא ספק לא אחת מאותן דרכים.

    • אינדי_גו

      זה שכל הנשים הוטרדו מינית במהלך חייהן בהחלט לא אומר שבהכרח כל הגברים הטרידו מינית במהלך חייהם. ממש לא.

    • שירנוש

      מכל מה שכתבת פה אני יכולה להסיק מסקנה אחת: “את” גבר! אישה לא הייתה אומרת דבר כזה ועוד כשזה לא נכון. אישה שהולכת עם מיני לא צריכה לחשוב פעמיים על איך יסתכלו עליה גברים, כי לגבר אין זכות לגעת בגוף של אישה בטענה שהיא רצתה את זה כשהיא לבשה מיני.

  18. I totally agree about Izik Mordechai. His sentence sends a really bad sign
    that sexual harrassment is OK if you are a big politician, or very high
    in the army ranks. I don’t know if they should have sent him for jail
    for the maximal period, but IMHO at least one year should have set the
    right message that in Israel sexual harrassement, as in all the western
    world is bad, and that your political connections do not help if you
    are a criminal.

    On the other hand, I think that sometimes women push this issue too far.
    I work in the USA, and here I may get sued in my company if I ask a woman
    at work to dinner and she will decide to complain. This takes the fun out
    of the workplace. Whereas in Israel where I worked, the secretary expected
    that I’ll tell her about how nice she looks this morning, here this may
    cause, not my firing, but being reprimanded at the year end evaluation.

    When I served in the Israeli army, my boss (a woman) used to make all kind
    of suggestive remarks, which here I could complain about. I took it as fun
    and remember the informal relationship with her (although once, when she
    did that in front of other soldiers I asked her never to do that again, and
    she complied) as a pleasant way to try to deal with having to spend your
    best years there. I’m sure if the situation was reversed, and we were both
    working for a US company, she would have sued my pants off.

  19. ננסי ברנדיס-סינטרה

    בתור אישה, חייבת להגיד כמה דברים:

    1. לא כל הגברים הם פוטנציאל לאנסים, ולא כל הנשים הן פוטנציאל להיות קורבן לאונס. לא נעים לי שככה את אומרת על גברים. לא נעים לי שככה את אומרת על נשים. קורבנות של כפייה מינית, לא משוייכים ג’נדרלית. ואינדיגו יקרה, גם גברים מכירים, אוהו.

    2. מה לעשות. אנחנו חיים בעידן שבו החופש המיני גדול, ואנחנו יודעים מצד אחד להנות מזה (הומוסקסואלייות הולכת ומקבלת לגיטימציה, קהילות של “סוטים” למיניהם מתקיימות בשלווה), אבל מצד שני, אנחנו סובלים מגבולות מטושטשים בין המותר והאסור. בין האמת והשקר. בין ההפוך על הפוך. ויש לזה מחיר.

    נחתוך רגע לעולם אחר – הרשת לדוגמא, כמה זמן יחלוף עד שתהיה משטרה, ומערכת חוקית ומשפטית שתתמוך בה? ייקח עוד זמן.

    כך גם כל עניין ההטרדות והתקיפות המיניות – זה לא אחד מעשרת הדברות, אדון משה היקר, וכנראה שעוד ייקח זמן עד שייעשה צדק אמיתי (גזירת ביצים ידנית על ידי כל קורבן, ומי שעברה את זה יודעת ששום דבר פחות מזה, בכלל לא ידגדג).

    3. בתור אחת שהכניסה בגיל 11.5 גבר לכלא על תנועה לא נכונה בזמן הלא נכון, אני לא חושבת שהיה צריך להיות מסר חריף ומזעזע בפסק הדין של מורדכי. דווקא כאן, אי אפשר להתעלם מכך שכל מקרה לגופו. איציק היה לא בסדר. זה ברור וידוע. אבל העונש שלו היה שקול גם לענישה הבלתי רשמית שלו – איבוד המשפחה, הקריירה וכו’. מה היה כל כך משנה אם הוא גם היה יושב בבית כלא? לא יודעת. הקלון הקלון, זה דבר די חזק..

    4. ובכל אופן. את צודקת. אין אישה כמעט שלא עברה איזושהי חוויה מאיזור הדמדומים הזה. ויש שם כמה בעיות – החל בהגדרה של הטרדה או תקיפה מינית – דרך מסכת השיקולים שעומדת בפני כל אחת שמסכמת את הסיכוי והסיכון – ובסופו של דבר – אומץ הלב וכוחות לעמוד בהחלטה שעשית – מניסיון? לא קל. ובכל זאת, בסופו של דבר, מתגברים על רוב המקרים האלה, אולי באמת מריבוי, לא שזה בסדר, אבל בכל זאת, מתגברים. ואפילו מוצאים חום וחיבה בקרב גברים, אפילו שהם משוייכים לג’נדר ההוא, שמחפש לתפיסתך, רק את הדרך אל האושר בין רגליך.

    5. ואגב, על מה שלא מתגברים, בדרך כלל, זה על מקרי אונס של ממש. הסטטיסטיקה, לידיעתכן, מצביעה על הבית והסביבה הקרובה. אז עד שמטחנות הצדק יתחילו לעשות רעש של עובדות, לא צריך להתמרמר. צריך להיות ערניות, זהירות, לדעת כמה אגרופים ולזהות את הצרה מתקרבת, אבל לא לגלוש לפרנויה.

    אחרי הכל, נציגים של העם הזה, יודעים גם לעשות אותנו הכי מאושרות בעולם.

    • אינדי_גו

      המאמר שלי לא בא לומר, כל הגברים כאלה. הוא בא לומר לגברים, ראו, נדמה לכם שהטרדה מינית זה משהו שמתרחש אי שם במקום אחר, ומעט מאוד. רציתי לומר להם, זה חלק מחיינו כנשים. זה משהו שכל אחת מכירה, ולכן אין להתפלא שנשים מתקוממות על קולת העונש של מרדכי.
      ובהחלט לא כתבתי בשום מקום ש*כל* הגברים כאלה, או שצריך לפחד ללכת ברחוב. מה פתאום? איפה זה כתוב?

    • בועז כהן

      אני מעריך מאוד את מה שכתבת. סוף סוף גישה קצת יותר רחבה לפרשת פסק הדין במשפט איציק מרדכי.

      אכן. כל מקרה לגופו ובמקרה של מרדכי אכן השופטים לקחו בחשבון (ובצדק, לדעתי) את העובדה שהאיש נענש לא מעט, בדרכו אל גזר הדין באובדן שמו הטוב, משפחתו, עתידו המקצועי

      • אוריאנה

        כי אני, אין לי רחמים אני.
        מצידי לסרס עברייני-מין.

        אוריאנה

      • שובה של קרנינה

        הקלון לא תמיד מספק, בעיקר כשעדיין רואים אנשים שלוחצים לו ידיים עם חיוך ואהדה, במיוחד כשהוא מסתכל לכל העם בעיניים ואומר- אין אני אשם, ואני אערער…
        הקלון לא תמיד מספק…

    • שירנוש

      אוי יש לו משפחה? גם לפדופילים יש משפחה… אז ניתן להם עונש קל כי יש להם משפחה וגם להם יצא שם רע וכתם… אז? זה שיש לו משפחה לא נותן לו זכות לגעת בגוף של אישה ללא רצונה! באמת מסכן שיצא לו שם רע בעיקר אחרי שהוא גרם למישהי טראומה לכל החיים, אולי הוא היה צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא עושה דברים את לא חושבת? זה שיש לו משפחה אני באמת מרחמת על המשפחה שלו שנאלצו לעבור דברים כאלה בגללו אבל זה לא מוציא אותו חף מפשע!

  20. עם ובלי

    אין שום טעות בכותרת. הגברים מכירים את הדברים.
    אמנם לא בגוף ראשון אבל מחברה, שכנה, אחות, עמיתה לעבודה.

    אני לא מכירה הרבה אבות שלא יוצאים מדעתם כשהבת שלהם מאחרת לחזור מבילוי או מחברה, אמצע הלילה, כולם כבר ישנים ומי יודע איפה היא מסתובבת / איזה מאניק גורר אותה באיזו סמטה.

    הגברים אכן מכירים את הדברים, אלא שחילופי הכובעים בין האבא לגבר וחזרה נעשה מהר מאוד. כבר שמעתי גבר מגבה חבר לעבודה ש”רק התחיל עם המזכירה” ו”אז מה אם הוא תיאר לה מה איך הוא היה מבלה איתה, זה אמור רק להחמיא לה”, אבל הודה ש”ישבור את הידיים” לגבר שיתאר את אותו הדבר לבתו.

    מטרת העלאת הדברים אינה כדי להנציח את היות הנשים קורבן אלא כדי להגביר מודעות, לעורר שיח ולנסות, לפחות לנסות, להקטין את מימדי התופעה.

    ובאשר ל”ניסיון” האישי שלי (שמצטרף לנסיונן של רבות אחרות ובשל כך ורק בשל כך ראוי וצריך לספר, שידעו עד כמה התופעה נפוצה):

    הייתי בת עשר והלכתי בשבת אחר הצהריים לחברה. פגשתי ברחוב אישאחד נחמד מבית כנסת, אחד המתפללים שתמיד חילק סוכריות לכל הילדים. הוא אמר לי שלום ושאל מה שלום אבא שלי (למרות שפגש אותו בבית הכנסת עוד באותו הבוקר, ממש לפני כמה שעות). אני לא זוכרת איך זה בדיוק קרה אבל פתאום הרגשתי את הידיים שלו סביבי, ממששות את החזה שלי ומנסות להיכנס לי מתחת לשמלה. אני זוכרת שמילמלתי שאני חייבת ללכת וברחתי כל עוד נפשי בי. כל הדרך אל החברה ניסיתי לשכנע את עצמי שלא קרה כלום, שהוא לא הצליח ושאני צריכה לשכוח. מיותר לציין שלא סיפרתי כלום לאף אחד: לא להורים, לא לחברות, לא ליועצת בבי”ס.
    לא דיברתי על זה במשך השנים, אני גם לא מחשיבה את עצמי כקורבן הטרדה מינית, אולי כי אני מתעלמת/מדחיקה ואולי כי פשוט המשכתי הלאה, למרות זאת, עד היום,אני זוכרת בדיוק מה לבשתי באותו אחר הצהריים שבתי.

    10 שנים אחר כך, בחברת התעופה הלאומית, זו שחולצות לבנות שקופות שמבליטות את דוגמת החזיה שמתחת הן חלק בלתי נפרד מהמדים שלה, נחשפתי להטרדה אחרת. לא פיזית אמנם, אלא מילולית, אבל מהווה הטרדה לא פחות.
    בהיותי דיילת דתיה, מצא אחראי המשמרת לנכון לנהל איתי שיחה על חיי המין של הדתיים (כך כהגדרתו). מעבר לשאלות הקונבנציונאליות של “באמת עושים את זה דרך סדין” ודומיה, הוא ראה לנכון לברר אם אני בתולה, אם יש לי כוונה להתחתן בתולה ומה יקרה אם תעמוד בפני הזדמנות פז לוותר על בתולי למען גבר מלא קסם, כישרון וכישורים.
    התעלמות מהשאלה לא הואילה. גם לא התחמקות בתירוץ שיש המון עבודה. הדרך היחידה היתה להודיע לו שהוא בגיל של אבא שלי ומבוגר כמוהו, ואין סיכוי שבעולם שננהל שיחת מבוגרים. מיותר לציין שהוא נעלב מאוד. אבל למה זה היה צריך להגיע לזה?

    לא כולנו קורבנות אבל רבות ביננו “זכו” ב”פריבילגיה” של לחוות את התופעה.
    בגלל שהנושא נוטה להיות מוצנע משהו, מוחבא, מחשש של מה יגידו או לא יאמינו לי או שטויות זה קורה, חשוב לדבר וחשוב לספר.

    כל אחד/אחת מכיר מישהי שהוטרדה/הותקפה/נאנסה, אלא שלא תמיד יודעים שזה קרה לה.

  21. קוואק

    אז איך פותרים את זה??
    איך גורמים לגברברים הכה בטוחים ביכולתם להתחמק מהכל לחשוב
    פעמיים, ואם אפשר גם לא לחשוב בכלל על לשלוח ידיים או גרוע מכך?
    הדיון כאן חסר תועלת, ומהווה מעין סימפוזיון אהבה עצמית של כל הנוכחים באם
    לא תצא מכאן, בזמן כזה, שהנושא לוהט כל כך בארץ, איזו החלטה, אולי קטנה, אולי
    לא, שלנו, בתור גוף דיגיטאלי של אנשים אמיתיים, שרוצים שינוי. שאומרים מספיק לזלזול בגופי (וגופם של אחרים).

    שמעתי כבר כמה רעיונות פה ושם, הפחד הגדול שלי הוא שימוש לרעה בכוחו של הקלון
    לצרכים אנוכיים, נקמה וכו’… אם יש לכן/ם רעיונות, אנא העלו אותם ואולי יקרה כאן
    משהו סוף סוף, לא רק דיבורים.

  22. ראש חזיר

    מעוללות הפוסט-מודרניזים / פוסט-פנימיזם – מתן המשקל השווה לחוויה החריגה.

    מספיק להתעלק עלינו הזכרים עם חוויות טראומתיות של נפלטות החברה. הצבא כמו גם האוניברסיטה וכך כל ארגון מגן-הילדים ועד מושב הזקנים, מזמן הזדמנויות לאינטרקציות בין-מינים ובין-מיניות. וכמספר האנשים כך גם מגוון השיטות המעודנות יותר או הדוחות מאד ליצור קשר.

    ובכל-זאת, יש יותר שמתחתנים מאשר בוכים/בוכות על אינטראקציה לא מוצלחת.

    ושלא יובן בטעות שאני מקדש אלימות מכל סוג שהוא, אלא שיש לשים את החוויות האישיות בפרופורציה רחבה ונכונה יותר (לדעתי). סקרנות לגבי אברי המין היא נחלת בנים ובנות, הן כלפי בני מינם והן כלפי המין השני. לאינדי-גו נגעו בציצים ולאחר הציצו למקלחת הבנים בטיול השנתי, לאחת ליטפו את העכוז, והאחר סבל מהערות סקסיסטיות במקום עבודתו. אולם כשאת/אתה אומרים לא – למה אתם בעצם מתכוונים.

    אין ספק שהחוק וגם ‘רוח-הזמן’ מנסים לבלום את ניצול העוצמה השילטונית להשגת מין בכוח. אבל האם הדבר ימנע את החיזור במקומות העבודה? אולי כן – כאשר יצמחו לי שערות על כף ידי, ואפילו יעל דיין תגלגל עיניים עד מחרתיים.

    המפריע לי בסוג זה של מאמרים היא האינדוקציה המופרכת המשתמעת מהם, והפרשנות האינדוקטיבית של מרבית פעילות פורום הבננות. גם מכן נדרשת אינטלגנציה מינימלית!!! כן, אני כבר רואה בעיני רוחי תגובות פרימיטיביות בסגנון: הלוואי שהבת שלך תסבול הצקה מינית וכו’… נו – קטונתי מלהתמודד עם שטויות.

    בננות הפועלות בסגנון הפוליטי של ההפגנה המתוכננת למחר מחטיאות בעצם את המסר העיקרי שאליו היה צריך להתכוונן. פרשת מרדכי איננה issue בנושא ההצקות לנשים (וחבל שהאידיוט לא חטף עד הסוף). העניין המרכזי הוא האלימות הכללית, והשררה המנוצלת בכל תחום ונכפית על האזרח הממוצע. נגד זה היה צריך לזעוק. נגד הנימוקים האידיוטים של השופטים ונגד מבחן בוזגלו שנכשל באופן מחפיר כל-כך

    יאללה בננות, תתעשתנה. חפשו מולך אמיתי לצאת נגדו.

    • אכן חזיר!
      ולמה שהבת שלך תסבול מהטרדה מינית? אפילו לשונאים/אות שלי לא הייתי מאחלת – תתפלא אפילו לא לך.
      ומה קשור להטרדה מינית העובדה שמתחתנים? אנחנו לא יוצאות נגד המין הגברי. אבל אנחנו כן חוששות ללכת לבד בחושך, לפתוח את הדלת בדירה לפני שמסתכלים פעמיים שאין אף אחד בחדר המדרגות ועוד…
      ונכון יש הרבה עוולות חוסר צדק וניצול של החלש – לצערי המין הנשי נופל בקטגוריה הזו וסה”כ הדיון הזה לגיטימי וחשוב תמיד ובמיוחד עכשיו על רקע גזר הדין המביש שקיבל איציק מרדכי.

      • ועוד דבר, ידיד שלי סיפר לי שלילה אחד הוא הלך ברחוב ולפניו צעדה בחורה, הם צעדו לאותו
        כיוון והוא הבחין שהיא מחישה את צעדיה. ברוב רגישותו הוא הבין שהעובדה ששעת לילה מאוחרת והם לבד ברחוב מאיים עליה והוא עבר לצד השני של הרחוב והאט את הליכתו כדי שהבחורה לא תחשוש.
        גברים יכולים וצריכים להבין – אני בטוחה שדיונים כאלה עוזרים.

  23. פרחח

    אינדי יקירתי..

    גברים לא מכירים? אני לא משוכנע..
    גברים לא קולטים את עומק התופעה – אני משוכנע.

    קראתי את המאמר, שכתוב בכשרון – על פי דרכך – וחשבתי לי. אינעל ראבאק, מתי זה ייפסק?
    האם זה ייפסק?!

    קראתי את התגובות שלאחר המאמר ותהיתי – ככה? ככה זה ייפסק?!

    נשים, כמעט כל הנשים, עוברות באופן כזה או אחר מימד כלשהו של הטרדה על רקע מיני.
    לא כל הגברים מטרידים. אבל מרבית הגברים מכירים את המטרידים, חלק מהגברים צוחקים למשמע סיפורי הגבורה של חלק ממטרידים וכמעט כולם שותקים!

    בשנים האחרונות חלה התקדמות מה, אולי אפילו ניכרת, בכל הקשור למה מותר ומה אסור. ההתקדמות הזו, למיצער, למרות שהיא ניכרת אינה קרובה אפילו להתחיל ולפתור את הבעייה.

    זה נכון שהיום, אפילו בצבא, מפקדים נזהרים. אבל זה לא נכון שמפקדים נמנעים!
    זה נכון שהיום בוסים חושבים שלוש פעמים לפני.. אבל זה לא נכון שהם לא חושבים על זה.

    הבעייה נעוצה הרבה יותר עמוק.

    כבר בשלב הילדות ילדים גדלים אל תוך מסרים שבתוכם יש דפוסים מסויימים של הטרדה מינית. הסביבה של הילדים (חבריהם היקרים) לא מגנה את המטריד ובמקרים רבים הילדים רואים בו גיבור.
    הטרדה מינית היא סוג של אלימות (סוג נקלה) שהסביבה הקרובה של האלים אינה מגנה ואינה מוציאה מחוץ לגדר.
    וכך הילדים גדלים באווירה שזה בסדר או לפחות מצחיק ונושא ראוי לקצת דאחקות..
    ומתועבי קיבוץ שמרת ומבחילי רמת השרון מקבלים גיבוי מסביבתם הקרובה – או לפחות מחלק ממנה.

    אז כאשר הם מגיעים לעמדות של כח, בצבא, בעסקים, ברחוב החשוך, הם ממשיכים לפעול על פי דפוסים שבהם הם גדלו. חלק מהם מאמין שזה בסדר…..
    רק ש… “שמאלנים/ליברלים/פמיניסטיות/אוהבי ערבים/חברי מימד” (כל אחד רשאי למחוק או להוסיף מנסיונו) תקעו סכין בגב האומה וגרמו לכל זה להיות אסור.
    והם פועלים
    ונשים רבות נמצאות בעמדה של איום על פרנסתן, על שמן, על בטחונן, על מערכת חייהן והן שותקות.. את השקט שלהן ניתן להבין. הן קרבנות
    אבל יש עוד מי שרואים…
    יש עוד מי שרואות
    ואלה – בעיקר הרואים – שותקים. (כלומר אלה שאינם תומכים שותקים)

    ובעיניי האשם אינו רק המטריד. הוא מניאק. אבל מי שאשם אלה השותקים. מי שאשם הם אלה שמשלימים עם התנהגות כזו.
    אילו כל מי שהיה נתקל בהתנהגות שיש בה משום הטרדה על רקע מיני היה מייד, אבל מייד, מגנה ומוקיע את המטריד ואת הפוגע.
    אילו מעמדו של זה, כבר בגיל הרך, היה נפגע כתוצאה מהתנהגותו, היה סיכוי לשינוי של ממש ולא רק לשינוי מסויים.
    זה קשה.
    זה תהליך ארוך ומסובך.
    זה תהליך שנקרא חינוך!

    אבל עד שמערכת החינוך – הבלתי פורמאלית – תנהיג סוציאליזציה שתפעל להמתת התופעה המנוולת הזו. תפקידו של בית המשפט לסייע על ידי הוקעת העבריינים וסימון העבירה כעבירה שעליה אין מידת רחמים והתחשבות.

    ודווקא בפשעים מסוג זה. ולמה דווקא?

    כי הם כל כך נפוצים, כי הנשים/ילדות שלנו כל כך מופקרים לחסדי המנוולים
    כי זה כל כך מושרש וכל כך בתוך חיינו.

    לא כל הנשים עברו הטרדה – אבל נדמה לי שמרביתן בדרך זו או אחרת. (גברים שהוטרדו הם מיעוט ואפילו לא יפה להזכיר את זה על רקע מאמר זה)
    לא כל הגברים מטרידים, אבל כל כך הרבה מביניהם וכל כך הרבה שותקים!

    מדי פעם אני מופיע כמרצה – בהתנדבות – בצבא ומרצה על אלימות בחברה הישראלית.
    חלק ניכר מההרצאה שלי עוסק בהטרדה המינית. בכך שזה מתחיל עם היפות ללשכת האלוף (וכולם שותקים על בחירה שכזו) עובר לצ’אפחות למי ש”תקע” את הפקידה! ונגמר בהגנה על גלילי שצה”ל חייב לו על שירותו הנפלא!
    אני מבקש להביא אותם להסכמה, כי ידו של גלילי לתחתוני החיילת החלה להשלח כבר כאשר מישהו שלח את הפקידה היפה ללשכתו והכל צחקו ושתקו.

    ואז אני שואל אותם…
    אתם זוכרים, אולי, (אל תענו לי אני אומר!)
    גיל 15, אולי 16 יש שם מישהי.. כזו “מזדיינת” שכל החבר’ה…
    אתם זוכרים?
    אולי רק נגעתם בה בפינה חשוכה?
    אל תענו לי אני אומר להם.. אבל תחשבו. כך זה התחיל ברמת השרון!

    אני רואה את מבטי ההסכמה בעיניים. כן, הם יודעים על מה אני מדבר.

    קשר השתיקה הזה – ההבנה וההשלמה.. הם יסוד הרע!

    אז לא. אני לא חושב שמגייסים חיילות כדי שישמשו “גיישות”. אבל בהחלט תורמים לתחושה הזו כאשר בנות נשלחות על רקע נתוני גופן ללשכות האלופים…
    מי שגופה הוא כישוריה לשרת במקום מסויים. יש לצפות שעד סוף המחזה – מישהו יעשה שימוש בכישוריה!

    ככה זה. אקדח טעון במערכה ראשונה – יורה, לפחות באחרונה!

    אז בנים. לא לשתוק!

    כי מי ששותק שותף!

  24. דוחף_לויתן

    חבר שהגיע מיפן סיפר לי על תופעה שטרם שמעתי עליה.

    בשעות הלחץ, בדרך לעבודה, בתחתית ובאוטובסים התפתחה תופעה של הטרדת נשים בצורה וולגרית ומשפילה הגובלת כמעט באונס.

    הרבה מאוד נשים יפניות נוסעות לעבודה במדים – שבדרך כלל מתאפיינים בחצאית קצרצרה. בגלל הלחץ והצפיפות הרבה, כולם עומדים ונאחזים במין רצועה או ידית היורדת מהתקרה.
    סוטי מין מנצלים את התופעה ומשלחים את ידיהם לאיבריהן המוצנעות של הנשים. בגלל הפחד והבושה, כמעט תמיד הנשים הבליגו, ולא אמרו דבר, לא צייצו אפילו. מדבריו הבנתי שהתופעה היתה מאוד מאוד נפוצה. ז”א, משהו בסגנון של – “אם זו לא מגפה, אז מה כן?”

    נפוצה עד כדי כך, שהחלו לקום מועדוני סקס-קאלט עם ידיות כאלה היורדות מהתקרה – בהן נאחזו הרקדניות של המקום – והגברים מצידם שילחו ידיים כפי שהתרגלו בתחבורה הציבורית.

    לסיפור יש כנראה סוף טוב. תנועות מחאה חריפות החלו לקום בכל מקום, והחלה התעוררות כללית באמצאי התקשורת שעודדה את הנשים לא לשתוק, לא לבלוע את הרוק – אלא להפגין אומץ ולהרים את ידו של הסוטה כך שכל הנוסעים יראו.

    נכון להיום, התופעה כמעט נעלמה – וזאת הודות להסברה אגרסיבית כמעט.

    ואם זה עבד על עם שנחשב כמעט רובוטי – בצורת החשיבה שלו ודרך החיים שלו, זה יעבוד גם במזרח התיכון (החדש?).

    ><>

  25. מגיב בקיר

    אין שום דבר שאפשר להגיד שלא כבר כתוב.
    המאמר הטוב ביותר שקראתי זה שנים על מעמד האישה.
    וגם זה למעשה גם כתוב.
    יחי המהפכה הפמנייסטית.

  26. ליאת

    גם אני, בגיל 12, בעל של דודה שלי, ידיים הגיעו רחוק.
    16 שנים לקח לספר לאמא.
    לא זוכרת חברה אחת שדיברתי איתה ואמרה שלא
    אחת בגיל 8 הבייביסיטר שיחק איתה בהלראות,
    אחרת מצאה את עצמה ברגע של חוסר תשומת לב מול ההוא שכולם בקיבוץ ידעו,
    ההיא עם השומר של האוניברסיטה,
    זאת שלא מוכנה לדבר על בן דוד שלה ואני לא יודעת מה היה שם,
    חברת ילדות שהשכן שלה ניסה עליה תרגילים בהתבגרות,

    לאן שלא תפני, נמצא פחד. קיימת השפלה.

    וגם ממני תודות על מאמר חשוב. לאינדיגו, לשירלי.

  27. הייזי בלי בושה

    אני קוראת כאן כל מיני תגובות של נשים ומשתוממת מההכחשה של חלק מאיתנו
    כל אישה שפגשתי בחיי עברה חוויה זו או אחרת של הטרדה /תקיפה/ אונס ואין על כך עוררין
    ומי שמכחישה סביר להניח ששייכת היא לקבוצה שנפגעה תופעה ידועה היא ההדחקה של הקרבנות..
    מערכת הענישה והמנטליות במדינה שלנו מעודדת פשעים ואלימות נגד נשים
    אחרת איך תסבירו את ההיגיון העומד מאחורי העובדה הפשוטה שהסבירות להענש על דפיקת אוטו גדולה היא מהסבירות להענש בכלל על אונס או עבירה דומה .
    אנלוגיה צינית אך מציאותית עד אימה.. והאמינו לי זה עוד כלום
    אני יכולה רק להוסיף עוד ועוד סיפורים למאגר סיפורי האימה ויש לי סיפורים למכביר ….
    כמו הסיפור הזה שמתרחש לו בכפר ירוק אחד אי שם בדרום הארץ
    בשנות השמונים המוקדמות הייתי בת 16 יפה ותמימה עד כאב
    הוא היה המדריך שלי בפנימיה החלאה… בגיל של אבא שלי הוא היה
    דמות נערצת דמות אב לילדים בני 16 הוא היה מאוד מוערך ואהוד שם בכפר
    הייתי ילדה הייתי יפה הייתי רחוקה מההורים והמשפחה
    והחרא לקח אותי (כמו שהוא לקח את כולם מה שהסתבר אח”כ)
    באוטו שלו ועצר בדרך באחד הפרדסים בתואנה כל שהיא עצר את הרכב ונישק אותי בכוח
    שלח ידיים מטונפות ואהבה לעשות איתי הוא רצה לדבריו אהבה… יאק…
    בחילה רק מהמחשבה על כך..
    אני זוכרת עד היום את השיתוק והאימה שאחזו בי
    את המבט הסליזי שהיה לו בעיניים
    עד היום אין לי מושג איך מצאתי את הכוח אבל צרחתי עליו שיוריד את הידיים המטונפות שלו ממני ושיחזיר אותי תיכף ומייד לפנימיה..
    לא ישנתי כל הלילה הייתי מבועתת כולי בכיתי כל הלילה
    התקלחתי אולי 5 שעות בניסיונות למחות את זכר מגע ידיו המזוהמות.. ניסיתי לטהר את עצמי מתחושת הטומאה שהוא גרם לי..
    והיה לי כל כך ברור שאני מתלוננת עליו ושאני לא היחידה שנפלה קורבן….
    איכשהו זה היה ברור לי שאני לא אשמה .
    בבוקר התלוננתי אם הבית היתה הראשונה לדעת
    התגובה שלה היתה מאשימה שאלה אותי אם לא פיתיתי אותו…..
    ראבק… הייתי בת 16 הוא היה בן 40 ויותר
    הסיפור הועבר להנהלה ובצהריים כבר עברתי “חקירה “משפילה במשרדי ההנהלה כולם זכרים כולם בכירים כולם היו חברים של החלאה סו קולד אנשי חינוך העבירו אותי כמעין משפט שדה
    אני עמדתי מולם הם ישבו וחקרו אותי שוב ושוב את פרטי המקרה יכולתי לראות את ההנאה הצרופה שהם שאבו מכך..יכולתי לראות את ההזדהות שלהם איתו ..מה הם לא גברים??
    הייתה לי את התחושה שמעמידים אותי מול כיתת יורים ..
    ושוב הייתי קרבן…
    בסופו של דבר השעו אותי לשבועיים שלחו אותי להרגע בבית כך לדבריהם כמובן שלא עשו שום דבר עם העניין חוץ מלהשתיק ולטאטא מתחת לשטיח חזרתי והייתי חייבת להתמודד עם מתקפת הסיפורים והשמועות שבכולם כמובן “כיכבתי ” כשרמוטה הפתיינית שהעלילה על המסכן
    היו המון בנות שבעקבות הפרשה סיפרו על דברים יותר חמורים שהמנייק עשה להן
    ורק בעקבות התעוזה שלי בכלל היו מוכנות לשתף אותי ורק אותי אבל להתלונן לא העזו למרות שניסיתי לשכנע.
    אפאחד לא דבר על תלונה במשטרה נהפוך הוא המסר היה תשתקי את אשמה את כוסית את בלונדינית ויפה את משדרת פרובוקטיביות יש לך שם רע אז את אשמה את הבאת את זה על עצמך …את סיבכת אותו בכלל…אתם קולטים את הסיפור .. הפכתי מקרבן לנאשמת כמה קלאסי..
    ומי דבר בכלל על משטרה מה פתאום משטרה??
    נו …מה השתגעתם?? כולה הטרדות וניסיונות אונס של כמה ילדות מה פתאום להשחית את שמו הטוב של המוסד החינוכי הזה ..
    את המקום הזה עזבתי אחרי כשנה של הטרדות עוד נהיה לי שם של “מזדיינת “קלה להשגה מהסיפור הזה מה שהבטיח לי המון הטרדות מ”הגברברים” של הפנימיה..
    כולם ניסו את מזלם איתי… מה להם לא מגיע?? (כך אמרו לי לא פעם)
    מה שברור שעל שירותי הצבאי ויתרתי החוויה של להיות במסגרת שבה גברים שולטים נראתה לי מיותרת בעליל לאור ניסיוני המר..
    הסיפור שלי לא נדיר הוא קיים בכל מקום בוורסיה זאת או אחרת..
    הוא מתרחש לנו מתחת לאף בכל יום ובכל שעה..
    בכל מיני מקומות ומסגרות..
    ובכדי למגר את התופעה אסור לשתוק אסור להתקרבן
    ובטח לא להתבייש
    צריך לעורר כמה שיותר מודעות
    רק מודעות אקטיבית תפחית את ממדי התופעה.

  28. הייזי בלי בושה

    ואין ספק שזה אחד המאמרים היותר טובים שהתפרסמו כאן באתר
    משב רוח מרענן לאור מתקפת הבסיונים העילגים שפשטה כאן לאחרונה על האתר.
    אינדי את כותבת בכישרון וברגישות נדירה וברור לי שעוד נשמע עליך רבות .

  29. בועז כהן

    אז ככה: JOE כבר שמעה ממני את הסיפור, אבל למען הפרופורציות אולי כדאי שגם שאר קהילת “בננות” תדע

    הייתי בן 8 כשהבייביסיטר (נער בן שש עשרה, בערך) עשה בי מעשים. זה היה מפחיד, מאיים, לא סיפרתי להורים שלי (עד לפני שנתיים!) והדחקתי את העניין שנים ארוכות
    ובזמן מלחמת לבנון, זמן קצר אחרי שהתגייסתי, קצין צה”ל לקח אותי טרמפ משכם. האיש החל בדיבורים פורנוגרפיים ועבר משם לליטוף אזור החלציים שלי. לצערו, הייתי כבר מספיק חזק אז, בשביל להפגיש את פרצופו עם הברך שלי, ולהשאיר אותו מדמם ברנו 4 הצבאית, בצומת מסובים, בחצות הלילה

    אני חושב שמניאקים היו ויהיו. גברים אינם חסיני תקיפות מיניות (אמנם נכון, על ידי גברים אחרים, אבל זה לא משנה) ובסך הכל החברה – כפי שכתב קודם רן הקטן – מאפשרת התעללות בחלש.

    הערבי, העולה החדש שמדבר רוסית באשדוד, העולה החדש מאתיופיה שרוצה להיכנס לבריכה, הילד הרגיש שנופל קורבן להתעללות של חבורות הבנים, הנערה בפנימיה, העני שזקוק למשכורת – אני מנסה לומר משהו חשוב: אמפתיה לדפוקים צריכה להיות שווה. מצבן של נשים בחברה הישראלית הרבה מאוד יותר טוב, מזה של הדפוקים האחרים.

    כן, יש היררכיה של דפוקים. והיתה לי אפשרות לקחת את טראומת הילדות שלי ולהתקרבן (מלשון קורבן) אבל לא עשיתי את זה, כי כבר בגיל צעיר הבנתי שיש מניאקים סוטים ויש חרא של אנשים, אבל הם היוצאים מן הכלל שמגדירים את הכלל.

    הבעיה בחברה הישראלית, כפי שאני רואה אותה, היא ראשית ועיקר חוסר הכבוד לאדם האחר, לפרטיותו, לזכותו על גופו, לרצונו (השונה לפעמים מרצון הכלל, הקונסנזוס).

    ואני, אגב, מעולם לא צחקתי על “המזדיינת”. אני הערצתי אותה – באמת באמת – כי היא היתה האחרת, זאת שמגדירה את עצמה בשונה מהכלל, שלא פוחדת לאבד את הגבולות, שהולכת עד הסוף.

    אבל אולי אני באמת חריג. אולי.

  30. קארל דיפרסון

    זה רק ראיתי כותרת כזאת “דברים שגברים לא מכירים”
    וקראתי עוד כמה שורות, ידעתי אני אחכה עוד כמה שנים,
    לשיוויון דיבור.
    מה הסיפור?
    אחותי, ניסתה לזיין אותי כשהייתי בן שמונה.
    עכשיו לך תמצוץ גבעול, תעמוד על הגבעות,
    ותחכה.
    ותגידו, מה אתה משווה בכלל אתה?
    לא משווה, ולא נאדה.
    פיקחו עיניים, ישנם גם “דברים שנשים לא מכירות”
    תגידו עכשיו זה שולי. חה
    גם פעם אמרו על הכנסת יד מתחת לחצאית, שזה שולי.
    “איך זה נגמר בסוף כולם יודעים”
    הא, תמיד אבל תמיד, לא חברה, לא חוק, לא מאמרים, לא בית סוהר,
    לא ענישה, לא חינוך.
    שום דבר לא משתווה להבנה שבינך לבין עצמך.
    ושזה מובן, זה באמת מתחיל להיות קשה.
    מחר אני אשים ליפסטיק, זה הולם אותי לדבר על הטרדות, עם שפתיים אדומות.

    • אוריאנה

      חבר טוב שלי הותקף-מינית. על-ידי אישה. אישה שהיתה מורתו.
      לא היו שם דיבורים מלוכלכים, רמיזות או צביטה באחוריים.
      הכלבה כמעט אנסה אותו.
      והסימפטומים? בדיוק כמו של אישה-נאנסת.
      הוא לא היה מסוגל לצאת מהבית או לישון בלילה. כשנרדם ראה אותה בסיוטיו. הוא רק בכה והתקלח כל הזמן.
      הוא דווקא ממש לא חלש פיזית, אבל לא מסוגל לפגוע בזבוב. בחור מאד עדין-נפש (ולא, לא הומו), שהיה פשוט המום ומשותק מאימה.
      והבושה, וההשפלה… פרט לאישתו ולי איש אינו יודע.
      כן, זה קורה גם לגברים. אולי פחות נפוץ, אבל קיים. עובדה.

      אוריאנה

  31. אילת

    כתבה פשוטה וחשובה בלי יותר מדי בכי אבל גם בלי לוותר.
    זה גרם לי להיזכר בדברים דומים שקרו לי לאורך הילדות והבגרות שפשוט שכחתי מהם כי חשבתי שזה נורמלי.
    ולכל השאר תפסיקו להתפלפל על מידת ההגזמה ולמדוד באחוזים כמה זה נכון – ת’כלס אתן (ואתם!) יודעים שזה נכון.

  32. רוני

    עד כמה שאני מכירה את הסטטיסטיקות שמתפרסמות היום בארצות הברית, בארץ אני לא מכירה מחקרים, המצב הידוע הוא כזה:
    בנים קטינים מותקפים (תקיפה מינית) על ידי זרים יותר מבנות קטינות.
    התעללות ממושכת ותקיפה על ידי אנשים קרובים – בנות קטינות יותר מבנים.
    בבגרות – נשים מותקפות ומוטרדות הרבה יותר מגברים.
    התוקפים – באחוזים מאד גבוהים (מעל תשעים אחוז ואם אני זוכרת נכון תשעים ושישה אחוזים) – גברים.

  33. שימו לב לאיור של אינדי שיכול להיות כרזה מעולה !!

  34. כי אני לא יודעת

    לא נתקלתי בהטרדות מיניות רציניות כמו אינדיגו,
    אבל אני עדיין חיה בפחד.
    לא הולכת בחושך לבד.
    בוחרת את הדירה שלי לפי הכניסה לבנין, חדר המדרגות, השכונה.
    נועלת את הדלת בבית כל הזמן.

    יום אחד , אימא שלי שאלה אותי אם אני נמצאת לפעמים ,לבד בעבודה שלי.
    אם אני לא מפחדת לבוא לפעמים בימי שבת שהבנין כמעט רייק.
    אז עכשיו אני גם מקפידה לסגור את הדלת , ולא להראות שאני שם לבד.

    הפחד הזה, משתק.
    אני לא אסע לטייל בעולם לבד, מה שידידים שלי עושים.
    לא כי אני לא רוצה , אלא כי זה מסוכן לאישה לבד.

    באיזשהו מקום, אני מרגישה כאילו אני חיה בכלא מזכוכית.

    וגברים לא מבינים את זה.

    • את בדיוק כמו ידידה שלי.
      ובאמת קשה לי להבין את זה…
      כלומר כל החיים שלך תהיי בפחד? לא תלכי לבד בלילה ברחוב?
      זה הכל מבחירה שלך!
      אתן, הבנות, עושות את עצמכן חלשות, ולכן מזמינות אליכן דברים תוקפניים.
      אין שום כושר הרתעה לבנות, אתן לא יודעות להגן על עצמכן.

      ככה נתתן לגברים את העליונות בכוח…

  35. ג' ו ל י ה

    1991, אני חיילת בצבא הגם-כן-הגנה לישראל, מורה של 40 קצינים שלומדים לתואר. *תואר*, כן, לאחד המקצועות המבוקשים והיוקרתיים יותר בצבא, במיוחד בחיל ההוא.
    היו שם בעלי דרגות מדרגות שונות, והיה שם אל”מ, ג’ינג’י, כבן 50, *שומר מסורת*, ודווקא הוא, השומרמסורת הזה, What do you know , דווקא הוא היה זה, שבוקר אחד עוד לפני שהמדור התמלא בחיילים ואנשי צבא, פגשתי אותו באמצע הדרך לכיתה, ואני מחייכת (היה לי טוב שם, בבסיס ההוא) חיוך זוהר ואומרת “בוקר טוב!” והבנזונה עונה לי –

    בוקר טוב, ציצי.

    קפאתי על מקומי. מיותר לציין שהאדיוט המשיך ללכת בלי לחשוד שמה שיצא מהפה שלו היה יציאה מסריחה.
    שניה אח”כ כבר הייתי אצל המפקד שלי וראש הקורס וסיפרתי לו מה היה.
    10 דקות אח”כ היה שם האחראי על הכיתה ואני מתעקשת שגם מפקד הבסיס ישמע על זה.

    העניין הסתיים בהתנצלות של הבנזונה מולי ומול הכיתה כולה, ובנזיפה ממפקד הבסיס, מה שלא הקל עלי, למרות הכל, את החזרה ללמד מול החולירה, בידיעה שגודל השדיים שלי זה הדבר שעובר לו במוח.
    מה גם שעשר שנים אח”כ, אני עדיין זוכרת במדוייק את הסיטואציה ואת הפנים ואת ההשפלה, למרות ההתנצלות.

    ובמשרד שעבדתי בו לפני כמה שנים, המנכ”ל היה משוחח איתי כשעיניו היו נעוצות לכיוון השדיים שלי.
    לקח לי פחות משבוע להיכנס אליו לשיחה ולשאול אותו מה צבע העיניים שלי. “אההה…. ירוק? אההה… מה זאת אומרת?” – “זאת אומרת שאתה לא מסתכל לי בעיניים כשאתה מדבר אלי, אתה מסתכל לי על הציצי. ואני מבקשת שזה יפסק.”
    זה נפסק, והוא הבין מאותו רגע שאני לא מאלה שסותמות את הפה.

    ומה עם אלה שמדברים אלי ברחוב? ומה עם הרופא משפחה ההוא שבגיל 16 קלטתי שגם אם אני באה עם כאב בברך, הוא מוצא תירוץ לבדוק לי את השדיים וסירבתי ללכת אליו מאז? והיו עוד הרבה מקרים והמון דוגמאות, וזה בטח לא הפעם האחרונה שאני איתקל בזה.

    הפתרון? דבר ראשון להעיר. “מישהו הרשה לך להסתכל לי על השדיים?” זו התחלה טובה בשביל מישהו ברחוב. מי שמתחכך בי חוטף צעקה, בלי חשבון. ומי שמטריד, ישלם על זה.

    וגם איציק צריך לשלם על זה. כי הוא, ורבים כמותו, חונכו על הסברה שבשצבא הכל מותר, כולל החיילות הצעירות והתמימות.

    *Well, guess again* איציקון.

  36. רק מי שעברה זאת תוכל להזדהות עם ההרגשה. למי לא צפצפו / שרקו / העירו כאילו מדובר בגופם הפרטי ואת רק חפץ שנועד לשרת אותם? ההרגשה הנוראית הזו – של ההשפלה וחוסר האונים, כל כך עמוקה וכל כך כואבת, ולמרות זאת, אין אנו מגיבות, אין אנו מתלוננות, אפילו לא זורקות הערה בחזרה – השיתוק שאוחז בך, חוסר האונים והפחד – מפני תקיפה כל כך חזקים וכל כך מבוססים בנו שאנו מעדיפות לשתוק.
    לפני זמן מה נשבעתי שאני לא שותקת יותר, אבל אז חשבתי שוב – לכל אדיוט שזורק לי הערה או שורק אני לא אוכל ולא ארצה להגיב, עדיף להמנע מעיותים כאלה. אבל חסר למי שיגע בי! אז לקחתי שיעורי קיקבוקסינג ונראה עכשיו מי יתקרב אלי!
    לא כל הגברים הם חלאות, אבל יש מיעוט מסוים שכן, שמוציא לכולכם שם רע גורם לנו להיות חשדניות ופחדניות, וחבל שכך.

  37. אלמוני

    נו, אז עכשיו אחרי שקיבלנו גם וידויים גבריים – מתברר שכולנו מוטרדות ומוטרדים
    (אבל כמובן שאף אחד לא יספר גם אם היה אי פעם בצד של המטרידים)
    ולא נותר אלא לסכם : חרא עולם.

  38. נעמה

    זה בעיקר מה שיש לי להגיד עכשיו
    אחרי שרק התחלתי לקרוא את התגובות
    ולראות איזו תיבת פנדורה ענקית וחשובה פתחת.
    ואני רק חושבת עכשיו, שאני כבר גדולה וכבר יכולה ואם מישהו יתחכך בי באוטובוס אני כבר אדע מה זו הבליטה הזאת שנוגעת בחצאית שלי ולא מרפה כשאני מנסה לזוז למקום אחר, וגם האיש הזה ידע טוב מאד וכואב מאד, מה קורה כשנוגעים באישה בניגוד לרצונה.
    אבל זה היום ובגילי המופלג, ולא לפני 12 שנה כשממש לא ידעתי כלום.

    ועכשיו פיצי ואני דנים ביננו איך נסביר לילדים שלנו, איך נגיד להם שאם מישהו נוגע בהם זו לא אשמתם, וישבואו לספר לאבא ואמא, שישברו לו את העצמות.
    וכולי חיל ורעדה.

    וכתבה מצוינת אגב.

  39. עובר אורח

    למה לא מכירים? זה אנחנו שעושים את זה לכן, לא כן? אז: על חטא שחטאתי בבלי דעת, סליחה.

  40. ההיא שהלכה.

    הייתי יכולה לספר על מאה מקרים מינימום, אילו ידעתי שזה יועיל. מאה זו רק התחלה, אבל התחלה שלא רואים את סופה (אם בכלל יש לה סוף). מהמקום שבו אני רואה את הדברים, מהמקום הזה שזועק לאמת לצאת לאור, לחוק לצאת לפועל, לאנשים שייטיבו לראות את הדברים לאשורם ולהפנים, רק הפנמה. ואז מה, אני שואלת את עצמי? בשביל מה כל הטרחה? בשביל שאחרי ששלוש נשים שמו נפשן מול ארץ שלמה, עוד הגיע פסק דין שערוריתי שכזה. בשביל שמנהל ביה”ס שלי יאמר לי: “את בחורה מתוקה, הוא בטח התלוצץ”, בשביל שקצינת ח”ן תחליט שהגיע זמני לעבור בסיס כי אני “trouble maker?”, ברור שאני בעייתית, איך העזתי לסרב לשכב איתו, במיוחד אחרי כל הפלאפלים שיש על כתפיו ושני ילדים פלוס אשה ומשכנתא אי שם.

    אין לי כוח. באמת שלא. הכל מתחיל ונגמר בחינוך. מילת המפתח היא הבנה, הטמעה יישום ובמילים אחרות *רה-חינוך*, אחרת זה לא זה ולעולם לא יהיה זה.

    תודה, שרון, שנתת מהאמת האישית שלך ותודה לכל אחת אחרת שחשפה מקטע מחייה. ישראל 2001 לא שונה בהרבה מישראל 1973 ומישראל 1982 ומישראל 1995. הרבה יותר מעצוב. טרגי אינדיד.

    • פעיל תנזים מהר גריזים

      למה לא לכרות ליצורים האלו את האשכים?
      קשה לי להבין איזו הצדקה יכולה להיות למעשים כאלו.

      אני חייב להצהיר שככל שהולך המעשה גופו ומתרחק מאונס – הולכים הקווים ומיטשטשים , ובצד השני של הסקאלה קיימת הרבה פעמים נקמנות , רגישות יתר , או כל מני נסיבות אחרות שמובילות לתלונות של נשים על גברים שברכו אותן לשלום , או שניסו ליצור איתם תקשורת ראשונית , והן החשיבו את זה כהתעללות.

      ועדיין , כשיש מקרים שהם כ”כ חד משמעיים וברורים,
      קשה לי להבין למה מישהו צריך לעבור השפלה כזו.

      • דיק. סמול דיק.

        אתה בעד כריתת יש לגנבים? עקירת עין למציצים? קיצוץ הלשון למנבלים את פיהם?

        לא, אתה חושב שעברות מין הן קטגוריה נפרדת? הואל נא להסביר מדוע.

        • פרחח

          כן. יש סיכוי שהוא חושב כך
          אבל הוא עוד ילד..
          כשיתבגר, הוא יסתיר את העמדות האלה…

          ואתה צודק לחלוטין בכל הקשור לנורמות הענישה ולמשמעות של מהי מדינה מתוקנת!

    • דיק. סמול דיק.

      בישראל 73 מרדכי לא היה מועמד לדין. יש להניח שהוא היה היום שר במשלה.

  41. ירון

    אכן, גם אם מעט מוגזם, די צודקת שרון אינדיגו. גברים רבים שוכחים שמדובר בשותפות לחיים, ולא בכלי עבודה. גברים רבים עושים בנשים כבתוך שלהם ללא שום התחשבות וללא כל בקשת רשות.ממש כאילו נכנסים למחסן ולוקחים פטיש או מברג. כגבר, ותאמינו לי שבלי לנסות להתיפייף, אני אומר לכם האחים הגברים: מספיק. יש דרכים יפות לחזר אחריהן, בשום אופן לא בכפיה ולא כדבר ברור מאליו. זכותן של הנשים לסרב ואין לנו שום בעלות על גופן ונשמתן.
    הגדיל לעשות בית המשפט כששחרר את מרדכי מלשלם את חובו לחברה ולקורבנותיו. נכון שעצם ההרשעה יש בה הכרה בחומרת מעשיו, אך מה עם העונש? מדוע עמד עברו המפואר לעזרו? האם נפש הנשים שנפגעו על ידו פחות חשובה מעברו הצבאי? מדוע העמיד בית המשפט את עתיד הנשים במדינה אל מול עברו של יצור נאלח בדמות גנרל?
    נשים יקרות: בשם הגברים – סליחה על שיש בינינו חיות אדם שכאלה. אבל, לא כולם. יש בינינו גם כאלה שמעריכים אתכן ויתנו את ראשם לשמור על זכויותיכן וגופכן.

  42. ירון

    בסוף השבוע האחרון נעצרו עוד ארבעה צעירים שאנסו נערה בת 17 והפכו אותה לשפחת מין. אין פלא שמעשים אלו נמשכים לאחר גזר הדין של מרדכי. בית המשפט נתן לגיטימציה לסוטים למיניהם.
    מעניין מה ינחה את בית המשפט הפעם? עבר צבאי מפואר אין לנערים הללו, אז אולי גילם הצעיר יפטור אותם מעונש? ואולי הם בני טובים?
    שופטי בית המשפט- התעוררו-לאלתר

  43. ערס פואטי

    כמה יתרונות יש בלהגיב מאוחר למאמרים. חוסך אמירות ברורות שחובה למלמל בנושא (“גם אני חושב כמו שאמר….” מבטל את הצורך בדקלום כל מה שנכון לחשוב); מאיין את הצורך להביא דוגמאות אישיות מפורטות-מדי כדי לקבל זכות מוסרית להשתתף בדיון (אווירת הוידוי והאשמה כבר קיימת כאן. ומזעזע כמה אין הבדל בין הסיפורים, לא?); מסמן במדוייק את גבולות הדיבור (כמות כזו של תגובות ללא אזכורים של גניטליה, בוודאי שלא בנימה אירוטית-משתובבת, שיא חדש בבננות) ומראה את האזורים הפומביים של האשמה הגברית (אין מה לשים בסוגריים, תיכף ננסה לפתוח קצת, אבל רציתי לשמור על המבנה של הפיסקה הראשונה).

    ולא לשכוח, לא לדבר על סקס. בשום אופן לא. אנחנו מדברים רק על אלימות, כן?

    מדברים על אינסטרומנטליות ביחס לאחרים, כוח, ניצול, השפלה, התעללות נפשית, תוקפן וקורבן, על פן שתמיד מוחבא, מוסתר ומבויש יותר מדי באלימות הכללית שאופפת אותנו. אז אהבה, לי לפחות ברור שאין כאן, למרות ששמות חלק מהמרכיבים שיש בה דומים באופן מטריד (לא כל המרכיבים כמובן, להירגע מהיציע של גי’ן אוסטין).

    וסקס? ולו ברמת הדיבור? האין הכתרת כל מטריד מינית כ”אפס עם זין קטן” נמצאת על אותו רובד של מטה-הבנה לא מדוברת, הבוטות-הכוסית-החדשה, לפיה נכתבים לא מעט מאמרים בבננות? רוצה לומר, אני משוכנע שיש מטרידים מינית שיש להם זין גדול, ושהם גם לא אפסים מבחינות אחרות. יותר עצוב או יותר מזעזע? תחליטו.

    בנות בצבא הן חלק מתנאי השירות הלא רשמיים, ויסלחו המתחסדים. חידה: שולה, בחורה נחמדה, פקחית אבל לא נאה במיוחד. שרה גם כן בחורה נחמדה, וכוסית של הלייף. שתיהן מגיעות ביחד לשלישות, לשתיהן אותם נתוני קב”א וכאלה. מי מהן תהיה פקידת קצין התדלוק / סולר של בית-נבאללה, ומי פקידת לשכה בפיקוד? לפני המון שנים, חייל מסויים ארגן נופשון למסיימות קורס הקצינות שלו. על חוף הים, בבסיס של יחידת העילית של אותו חייל (מישהו דיבר על צפרדעים-בדרך-להיות-נסיכים? שששש, האויב מאזין). היה שוס. לא יודע למה מכל עשרות המפקדים הזוטרים יותר ופחות עבדים כי ימלכו שפגשתי בשירות אני זוכר דווקא את הנופשון הזה, שאפשר תמיד לתת לו פירוש פמיניסטי בנוסח חלק מהמאמרים שמתפרסמים כאן, ובכל זאת. אולי בגלל הדיבור שרץ בבסיסים לפני זה. לא בטוח. לא נסטה מהנושא.

    היה נושא?

    היה דיבור?

    הפרחח צודק, גם אם לדעתי נימת המיאה-קולפה המתלהטת של החוזר המחזיר בתשובה היא צד אחד של המנעד, שממשיך דרך אלו שמסבירים לאחיהם שצריך להתנהג כמו גבר ולעשות כבוד, ונגמר בכולנו, כנראה, שמוכנים עקרונית לזנק בחדווה לחתוך למניאקים את הביצים, ורק בשבילכן בנות. והנה, גם נלמד אתכן להתגונן, עכשיו תראי ככה מכניסים נוגרא, והנה תשעיני פה את הראש. והרשי לי להתנצל בשם הגברים הרעים, ואגב, איך הכתף שלי?

    כן, בדור של מורדוכי, שהנורמות שלו עדיין מנהלות פה את המדינה, היה צריך להרוג כמה ערבושים לפני שתאמר לפקידה להוציא את הניירות מהמגירה התחתונה, בימינו אנו מספיק לקרוא לסירוס אנסים בבננות.

    (ממש כתבתי את זה או שרק חשבתי על זה?).

    מרדכי לכלא, זה ברור. ודרושה החמרה מצד שופטינו הכבודים. ושלא לדבר על מה שאהיה מסוגל לעשות למישהו שיפגע במישהי שקרובה לי. וזה לא דיסקליימר. השתדלתי. והלאה.

    האשמה הגברית, לך תעשה איתה משהו מועיל באמת. בסרט “הכישרון של מר ריפלי”, תוהה פאלטרו למה גברים תמיד משחקים יחד בלנסות להרוג האחד את השני. מאוד קל לדגדג את האינסטינקט הטריטוריאלי והתוקפני אצלנו, מישהי מופתעת? ולא משנה אם הוא הגיע ביולוגית מהמוח הקטן או מההשפעות הסביבתיות, בעיקר הלא מדוברות. ביצר שלנו (גם שלכן בנות, ולא משנה מה אנדריאה דבורקין אומרת, למרות שלא על זה שלכן אני מדבר עכשיו), יש מרכיב בסיסי, קמאי אם נרצה להתייחס אליו בענייניות מנומסת, של הרס.

    וכשהמרכיב האפל הזה מתנגש בביטוי המציאותי הבולט ביותר שלו (והוא לא כזה אפל ולא מובן, יש מספיק דיסציפלינות שיסבירו, ביוונית, לטינית, אפילו בערבית, ולא לשכוח שעם היצר השלם גם בונים בניינים או כותבים ספרים, או עושים אהבה, או פוגעים בעצמך), אז מה אפשר עוד לומר. מה גברים יכול לומר על זה. מה אני יכול להוסיף על זה. הרי זו הסיבה שהפרחח מתלהם שנשים לב לעצמנו, שאחד אחר מציע למעך אשכים של מטרידים עם לא ספרתי כמה סימני קריאה, ושיש גם כמה שמעדיפים לא לראות בכלל שיש קשר (ותפסיקו כבר להתלונן, בנות. רואים שלא הייתן בצנחנים).

    פעם חשבתי שיש לי יכולת מיסטית נדירה ליצור קשר עם בחורות שעברו דברים כאלה, מכל הנגזרות שלהם, כמה הכרתי. לקח לי שנים להבין, שזה גם לוותר על האימג’ המחניף של האביר טוב הלב, שזה לא שהיה כאן משהו מיוחד. שזה קורה לרובכן, במידה כזו או אחרת. קורה בכל מקום בסביבה המיידית והרחוקה. שזה רק עוד צד, מקומם במיוחד, מהדברים שבני אדם, נזר הבריאה, עושים זה לזה. ומה אני מדבר עכשיו על האנושות, אני מדבר עלי.

    פאקינג וידויים? אין בהם שום דבר חדש, והבטחתי שלא. אין בנו אחד שלא עבר, או העביר, או שניהם יחדיו, סוג כזה או אחר של – פתח מרכאות ציטוט עצמי – “אינסטרומנטליות ביחס לאנשים אחרים, כוח, ניצול, השפלה, התעללות נפשית, יחסים של תוקפן וקורבן”. ועברתי פעם אחת הטרדה, קלה, טרמפ חצי שנה לפני הגיוס ואיזה שיער יפה שהיה לי פעם, נגמר קל יותר, גם עבורו, מהטרמפ שבועז לקח בצבא עם הקצין הצעיר טהור העיניים ויפה הבלורית (סליחה, כהן, הייתי מוכרח). וכמובן, לא אומרים את בקול רם ולא חושבים, היו מקרים שהתנהגותי לא היתה ממש ממש מהסוג הראוי להערכה. לא דבר פלילי (אחרי התוצאות והמסר של בית המשפט בעניין מרדכי זה באמת לא חוכמה). גם לא דברים מהסוג שאי אפשר לשמוט עליהם בדיחה גם עם הגברים הנאורים המגיעים מדי פעם לבננות. או לספר בקול נוגה לחברה טובה, שתדע להעריך ולהכיר לך כמה מידידותיה הטובות ביותר. כמה להתפתל – הנה עוד ציטוט עצמי התגובה הזו כבר ארוכה מדי – “האשמה הגברית, לך תעשה איתה משהו מועיל באמת”. אז מה שגיליתי אצלי, והמקרים בהם זה פגע, במכוון, היו לפני הרבה זמן הרחק במאה הקודמת, ועברו תיקון. כמה שאפשר לתקן לאחור. סיסטמתי ומדוייק ולפי רשימה שמית. ושבמקרה אחד הרעיון שעוול נגרם היה שלי, ושלי בלבד. עד כדי ושאם יוגש עוד כתב אישום (מטאפורי, מטאפורי), מרשי טוען שלא סיפרו לו, הוא לא ידע, ותראו איזה שירות מחורבן ולא מפואר היה לו בצבא.

    אז בסוף, מה יוצא? כמו תמיד, אחמד השוודי הכי צודק. שום דבר לא משתווה להבנות שבינך לבין עצמך. ולאלו, הדיבור הקיים מחוץ לך תמיד מפריע. מעבר לנושאי שמירת החוק והחינוך שצריך שיהיה, שכה יפה דיברו עליהם פה, הסיפור הוא גם וקודם כל של כל אדם לעצמו. גבר או אשה. יש גם דברים שבנות לא מכירות. ולא פשוט, ולא מפני שנולדתן נקבות, אלא אולי מפני שכמונו, יש דברים שלהכיר בהם זה למצוא אותם משתקפים ומהדהדים ביותר מדי מקומות שלגיטימיים לא רק באחוות האולד בויס. גם אצלנו בפנים. בדיבור שלנו בטוח.

    אז במה לסיים כדי לתת טעם טוב, קסת קסת? במילים של ננסי ברנדייס-סינטרה מלמעלה, מי שלא יודע מדובר באמן-בדחן רומני נלבב וטוב מזג, שטרחה להזכיר שלפעמים הנציגים של “העם הזה” יודעים לעשות אתכן הכי מאושרות בעולם. מה אתן יודעות, לפעמים אנחנו גם נורא מתכוונים לזה.

    • שנית מצדה

      ארץ קטנה ישראל – כולם מכירים את כולם וכולם יודעים הכל אם לא מיד ראשונה אז משניה או שלישית, כל אחד מכיר מישהו שמכיר את ההוא שאחותו או אבא שלו.
      אולי לא צריך לסרס אף אחד
      או אולי אפילו לא בעיטה לביצים או לפרצוף (אח…התרכחתי)
      פשוט לומר שמות ועוד שמות ועוד
      של הדוד הנחמד
      ושל השכן במדרגות
      ושל המפקד ההוא עם הפאלפלים בצבא
      ושל הפסיכולוג המבין מהקיבוץ
      תמיד יהיה מישהו שמכיר, תמיד יהיה מישהו ששמע
      אולי מהבושה הם יפסיקו

    • פרחח

      לא, באמת… סתם מעניין.

      איפה בדיוק מצאת את ההתלהמות בדברים שלי?!

      האם אינך שבוי של דימוי?!

      ומשהו קטן נוסף….
      כיהודי, גזענות מדאיגה אותי באותה המידה עצמה!

  44. ברל'ה

    …ונזכור את כולם…
    את מוכר הפרחים אליו הגעתי, נערה בת 16, לקנות פרח לאהבתי הראשונה. והוא התפעל מהמבט הרומנטי שבעיני ובאותה הזדמנות גם משמש לי קצת את הציצי.
    ואת הבחור שהיה מחייך אלי כל פעם שהיינו חולפים זו על פניו של זה ברחוב, ליד הבית, ובאותה טבעיות שבה חייך היה גם שולח את ידו וצובט אותי בתחת.
    ואת המורה לתאטרון שהחמיא לי על כשרון המשחק שלי והציע לי לביים אותי לבחינת בגרות מעשית במונולוגים. איזו מחמאה לנערה בת 18! וכשנשארנו לבד החל לחבק, ללטף, לנשק. ואני לא חזרתי לשם יותר ולא סיפרתי לאף אחד כי חשבתי שבטח סתם ניסה להיות נחמד ושלא הבנתי את כוונתו ובכלל זו אשמתי – אולי שידרתי לו דברים אסורים? ועד היום הוא מעביר סדנאות תאטרון לנוער מטעם העירייה ואני רואה תמונתו מפעם לפעם בעיתונות המקומית ועדיין נשימתי נעצרת כמו לפני 8 שנים. ומי יאמין לי היום?
    ואת החבר שהיה לי בצבא, שבלילה אחד אחרי בילוי כשהיינו לבד בדירתי ניסה להפשיט אותי בכוח ובקושי הצלחתי לדחוף אותו החוצה ולנעול אחריו את הדלת.
    ואת הבוס בעבודה, שברכת ה”בוקר טוב” שלו היתה מלווה תמיד בהערות על התחת שלי. מה יכולתי לעשות? התפטרתי מהעבודה…
    ואת הבוס בעבודה החדשה שמצאתי, שהיה שומע תכניות רדיו של וידויים מיניים בקולי קולות, ובכל פעם שהייתי נכנסת למשרדו היה מביט עלי ברוב משמעות. מה יכולתי לעשות? משם כבר לא התפטרתי. הייתי חייבת כסף.
    ואת נהג המונית שסגר את הדלת ולא נתן לי לצאת והציע לי למצוץ לו ולא פתח עד שהתעשתתי ואיימתי להתחיל לצרוח.
    …ונזכור את כולם…

    • יעל מלמד

      כל הדוגמאות שנתת אכן מעוררות זעם ועצב.

      אבל את החבר שהיה לך בצבא, למה אותו, אחרי “בילוי כשהיינו לבד בדירתי” (כדברייך) למה אותו דחפת החוצה ונעלת אחריו את הדלת??

      לא מובן. לא מובן איך את כורכת את החבר שלך, שבסך הכל רצה אינטימיות ומין איתך, עם אותם חלאות מטרידנים

      ממש לא מובן לי

      • ברל'ה

        כנראה לא קראת את מה שכתבתי במספיק תשומת לב!
        ה”חבר” היקר, שבו “התעללתי” לפי תפיסתך,ניסה להפשיט אותי בכוח ולשכב איתי בניגוד לרצוני, שהובע בצורה מפורשת ובלתי משתמעת לשתי פנים!!!
        היה ברור לו, מסיבה בלתי ברורה, שעצם העובדה שאנחנו חברים נותנת לו את הזכות להשתמש בגופי בהתאם לחשקיו. האם אלו הם “אינטימיות ומין” או שמא “אגרסיביות וכפיה” ?!
        מה, לפי הבנתך, הייתי צריכה לעשות? להשאיר אותו בבית ולהתמסר לו?
        למזלי, הייתי מספיק חזקה ומספיק בלתי-המומה כדי לדחוף אותו החוצה ולנעול אחריו את הדלת!!!
        וחבל שלא הגשתי תלונה במשטרה!!!
        אני מקווה שעכשיו קצת יותר מובן לך.

  45. שרון

    עצוב לי ומכעיס אותיי שמה שכתבת כל כך מדויק ונכון.
    אני לא מכירה בחורה שלא חוותה לפחות שלוש פעמים בחייה (כשאחת מהפעמים בד”כ בצבא) הטרדה מינית בוטה שאם היתה נשפטת במדינה מתוקנת היה המטריד נפרד מאיבר מדולדל בגופו.
    אני שונאת אותם. הם מפחידים אותי ועושים לי רע מאוד.
    אני שונאת את המדינה הזו שכאני עומדת בהפגנה של המרכז להטרדות מיניות נגד פסיקת בית המשפט בעניין איציק מרדכי.
    זה עושה לי רע.
    רע לי עם החוסר אונים.
    אני אוהבת להיות אישה, אני אוהבת את הנשיות שבי, החלק היחיד שעושה לי רע בהיותי אישה הוא נקודות ההשקה עם גברים.

    • דיק. סמול דיק.

      אני מבין שאת ממליצה על קטיעת איבר המין כעונש הולם להטרדה מינית, כדי שנהיה מדינה מתוקנת.

      אני ממליץ על קטיעת הלשון למי שמדברת שטויות.

  46. ואני חושב שאתן הנשים לא קורבנות במאה אחוז יש לכן אפשרות ואתן חייבות להיות תקיפות וחד משמעיות בכל פעם שאיזה דרק כזה מתחיל משהו.
    לא להיות קפואות ולחשוב שזה אשמתכן(שזה משהו שמבינים עם הגיל)
    ללמוד איזו אומנות לחימה
    לקנות רוטויילר אימתני
    אני כל הזמן חושב מה הייתי עושה אם הייתי אשה וזה היה קורה לי וברור לי שהייתי בועט ובכל הכח (אבל זה אולי כי אני גבר ואני רגיל לפעולות כוחניות).
    כשהייתי במזרח ראיתי נשים שטיילו לבד והן נראו כאלה קוליות וכאלו שלא לוקחות חרא מאף אחד ונראה לי שאף אחד ךא העז להתחיל אתן
    אז נכון שזה לא טבעי ואתן נדרשות לשחק פה איזה משחק של כלות עולם אבל זה נראה לי עדיף על זה שיטרידו אתכן.
    כמובן שמה שאני אומר פה תקף רק לסוטים שנוגעים או מראים ואם מישהו בא בכונה מוצהרת לאנוס אתכן אז אין לכן כלכך הרבה ברירות אלא אם כן אתו יעל ארד
    אני ממש מצטער שכאלה הם פני העולם
    אל תתנו לזה להרוס לכן את החיים
    אל תחיו בפחד מתמיד
    אבל כן תזהרו מאוד מאוד

    • אינדי_גו

      זה משהו שאכן לומדים עם הגיל. (וגם אז זה לא תמיד עוזר, אגב)

      ומה עד אז? בילדותנו? בנעורינו? כשאנחנו צעירות ותמימות מכדי להבין בכלל או מבוהלות מכדי להבין?
      עד שנגדל ונלמד גופנו יהיה הפקר?

  47. ג'ינג'ית

    למדתי שיטה אחרי שנים של קיפאון היסטרי.

    אני פשוט מטרידה אותם בחזרה,כן,כן,הבן זונה הראשון
    שמעיז לדבר על גודל החזה שלי זוכה לשיחה היסטרית
    ומעליבה מאוד על גודל הכלי שאין לו,למרבה הפלא עם
    הזמן זה נהפך לאטרקציה די משעשעת הרעיון שאפשר
    להביך אותם ולגרום להם לשתוק.
    אני יודעת נשמע רע,אבל לקפוא במקום כבר לא רעיון כל כך אטרקטיבי
    מבחינתי.

  48. גנג'ה

    בעבר הייתי קוראת נלהבת של בננות ואז, ההתלהבות שככה ביחס ישיר לחוסר הרלוונטיות של המאמרים לחיי. כשקראתי הבוקר את המאמר הזה, הרלוונטיות חזרה לתמונה. כל כך רלוונטי שזה מחריד. אתמול, כשהלכתי ברחוב זה קרה לי. בחור צעיר, אולי בן שבע עשרה, שחייך חיוך מלוכלך ואמר משהו מלוכלך עוד יותר. ואני הידקתי את השפתיים לקו נוקשה והמשכתי ללכת ולא אמרתי כלום. לא אמרתי כלום כי כל כך ניסיתי לדחוק את זה אל תוך השכחה. ואחרי זה, הריטואל הרגיל של ההלקאה העצמית. למה לא אמרת לו כלום? אולי כי פחדתי שכמו שכבר קרה בעבר התגובה תהייה זלזול תהומי ואפילו, לזוועתי האין סופית, ניסיון להתקרב ולגעת? הרי עצרתי במקום, אז אני בשר נייח במקום בשר נייד.

    איך אפשר להסביר לגברים ולנשים המפקפקות את התחושה שמתעוררת אחרי שעוברים אחת מתוך החוויות שתוארו לעיל? קשה להסביר בעיקר כי השטף העצום של האירועים הללו מביא לשיתוק ולקיפאון ולהתרגלות. של הנשים ושל הגברים יחדיו. לנשים המפקפקות אומר מה שנאמר קודם – שהתמזל מזלן בגדול והן לא חוו את העניין על בשרן (ואני תוהה אם אין להן חברות שסיפרו דברים. אני עוד תוהה באיזו חממה מוגנת הן גדלו ואיפה אפשר לרשום את הבנות שאני מקווה שייוולדו לי לקייטנה הזאת ).
    לגברים המפקפקים מסוגו של נתי אין לי מה לומר. אטימות כזאת ראויה לעצב, לרחמים ולטיפול בהלם – רק אם חלילה יקרה משהו לנתי עצמו, אולי אז הוא יוכל להבין. ולא, אני לא מאחלת לנתי שהבת שלו או אשתו או חברה שלו תעבורנה “חוויה” כזאת כדי שאז הוא “יראה”. למה להעמיס עליהן התנסות נוראה נוספת? אני בטוחה שהן עוברות את זה גם ככה.

    אני רוצה להתייחס לתגובותיהם של שני גברים שנמנים על הכותבים הקבועים באתר – בועז כהן ורן הקטן.
    גם בועז וגם רן משווים את הפגיעות ואוזלת היד שנשים מדווחות עליהם לאוזלת היד של אנשים חלשים באופן כללי. אם מדובר באנשים חלשים בצבא, בעבודה, בשכונה (דוגמאות שנתן רן) או בחולשה של עולים חדשים או עניים שזקוקים למשכורת (חלק מהדוגמאות שנתן בועז). לפי דעתי אין מקום להכללה הזאת של כל החלשים תחת מטרייה אחת. בשום פנים ואופן לא. נשים לא נפגעות בשל היותן חלשות דווקא. הן נפגעות כי הן נשים. נקודה. נשים נפגעות מהטרדות שתוארו לעיל בין אם הן עולות חדשות או ילידות הארץ, ערביות או יהודיות, רעבות ללחם או אמידות. בוודאי שלא משנה אם הן נמצאות בצבא, בעבודה, בשכונה, על מטוס, בפונדק, על כיסא או בבית הכיסא.
    בנוסף רציתי להתייחס להצעתו של בועז “להחזיר” לתוקפים באלימות. על זאת ניתן לומר –’קל לעשות וקשה לבצע’. לא זאת בלבד שהפגיעה משאירה את הנפגעת בתחושה של זעזוע, חוסר אמון והשפלה, שבאופן טבעי מאיטים את היכולת להגיב, אלא שנשים מחונכות מגיל צעיר שלא להשתמש בכוח פיזי. אם ילדות מתכתשות עם ילדים בגן, הן תינזפנה על שהתנהגו “כמו בן” – השוואה הנתפסת כקלון עצום עבור ילדה קטנה. כך הן גדלות להיות נשים בוגרות שחוששות ומעבר לכך, לא יודעות להשתמש בכוחן הפיזי. רן אומר שנשים הן “חלשות פיזית”. אני טוענת שנשים *מוחלשות* פיזית בתהליך החיברות. הן לומדות לראות עצמן כחלשות ולכן לא מסוגלות להגיב.
    לסיום (וסליחה על האריכות בדברים), רציתי לומר לבועז שהקלון שנגרם לאיציק מרדכי לחלוטין לא צריך להיות מחושב כחלק מעונשו. הקלון הוא בחזקת “תופעת לוואי” שנגרמת לעבריין לאחר שהוא נתפס. לעבריין מגיע עונש ממשי, ולא רחמים על עובדת היותו מבויש קבל עם ועדה. הבושה אמורה להיות מנת חלקו הטבעית של כל מי שמבצע מעשים ארורים כאלו ונחשף. העונש בא כתגמול על הסטייה. אין מקום להשמיטו. זה פשע כלפי המתלוננות.

  49. ואז חשבתי לעצמי
    עוד לפני בכלל שהפמיניזם נולד
    אבל כבר היה מוסר בעולם והיתה תרבות ובני אדם הספיקו
    כמה וכמה שנים של ציויליזציה לבנות
    היו כמה ערכים אנושיים מקובלים שכל בן תרבות
    פחות או יותר הזדהה איתם.
    אחד מהם, למשל, היה שגבר הגון
    להגיד ג’נטלמן?
    לא, לא צריך מילה כזאת. סתם גבר הגון
    גבר מן הישוב
    שלפחות בעיני עצמו הוא לא פושע ולא מנוול חסר מצפון
    היתה איזו היררכיה בעולם שלפיה
    גברים הגונים מרגישים אחריות להגן על נשים וילדים.
    לא דיברו אז על שיוויון
    דיברו על תרבות או על מוסר או ערכים אנושיים או השד יודע מה.
    לא ככה בכל המערבונים ?
    לא ככה בכל הסרטים והספרים הישנים?
    אז זהו, אז על זה רציתי לשאול.
    איפה זה.
    לפחות זה.

    • שד חם

      עוגה שאוכלים לא נשארת שלמה, אי אפשר גם שוויון וגם היררכיה.
      חגב, החרדים בחרו לשמור על הסגנון של המאה ה-19 והם מוותרים
      על מנעמי המתירנות אבל מרוויחים הרבה ביטחון ויציבות.
      לכן, הפלורליסטים האמיתיים שבכאן לא יזלזלו בפעם הבאה
      שישמעו על הפרדה בין נשים לגברים ועל האיסור שיש על
      גברים לנגוע בנשים ובאישה שלהם כשהיא נידה (ופרסומות…).
      חלק מהמגיבים ערבבו בין אנסים למטרידים וטשטשו תעסק. כל
      הקטע הוא שבגלל האופי המיני הגברי, רבים הם הגברים, ביניהם
      גם אל”מים ג’ינג’ים, שלא עוצרים את עצמם מלהביע את רחשי
      גופם. לכן הפרדה מנשים ממזערת תבעיה תרתי משמע. בטוחני
      שסיפורה של חרדית ממוצעת שונה, (זו הגרה בשכונה חרדית
      ועובדת במקום חרדי). אבל, מחזק אני את ידי המצדדים בחינוך
      שהרי הכל מבוסס על קיום מוסר ע”י הפרט שנעזר במסגרות
      של הכלל. עוגה עוגה עוגה….עד אשר נמצא מקום.

    • החזיק פילגש, רצוי עניה, רצוי שלא יכולה להתנגד לגחמות שלו ואם תכנס להריון – תכנס.
      אותו אחד, חי מכוח עבודה זול של ילדים, או שאר בני המעמד הנמוך.
      אותו אחד, לא האמין שנשים צריכות להיות משכילות מעבר לסף מסויים, או שחורים, או אסייתים, או כולם או חלקם.
      הוא נגד גזענות, לא כולל נשים ושחורים.
      אותו אחד לא האמין בזכות לבחור ולהבחר עבור נשים ומיעוטים, לא האמין בזכות לקניין.
      אותו אחד, גבר לבן, רצוי נוצרי – הוא בדיוק המקום הכי חמקמק והכי בעייתי לריאקציה הפמיניסטית, קשה לתפוס אותו בפינות – הוא מנומס.
      כמו אותם אנשים שקוראים לערבים עמלק ובאותה נשימה מוחים כנגד קיפוח המזרחים.
      כמו אותם אנשים שאומרים שהשמאל אחראי לרצח רבין ובאותה נשימה מוחים נגד אלימות.

      הג’נטלמן: הוא לא קיים, הוא פיקציה – רוחו בעיני רוחו (וכל מי שפתי מספיק להאמין בקונספציה).

      הג’נטלמן מתעצב ממש בימים אלו במשמעותו המילולית, אמן.

  50. מילים כדורבנות
    הזדהיתי עם כל מילה
    מזמן לא קראתי כתבה כל כך מדויקת.

  51. אורח לרגע

    לא קל להגיב על הכתבה שלך, אינדי. אין ספק שהיא מבטאת מצוקה אמיתית שלך ושל נשים רבות אחרות. אין ספק שהאוירה הציבורית שמאפשרת את הקלות הבלתי נסבלת של הטרדות מיניות חייבת להשתנות. בניגוד לרבות מהמגיבות כאן אני חושב שהיא אכן משתנה – לאט מדי, אבל משתנה – ואני מקוה שאנחנו כבר במקום בו האוירה הציבורית לא תאפשר לאיציק מרדכי, למשל, לחזור לחיים הציבוריים. מקוה, אבל מודה שאני לא בטוח.

    עד כאן הדברים שקל להגיד. עכשיו אני צריך לשאוף עמוק ולחשוב על כל מילה.

    עשיתי מחקר קטן בין כמה נשים שאני מכיר כדי לבדוק את הטענה שכל אישה עברה נסיונות דומים לשלך, והתוצאות הפתיעו אותי. אחדות מאלה ששאלתי הגיבו ב”כן” חד משמעי, אבל רבות יותר השיבו בשלילה. החלק המפתיע הוא שלאחר שיחה קצרה כל (כל !) אלה שהגיבו בשלילה נזכרו שבעצם כן, הן עברו חויה שיכולה להיחשב כהטרדה מינית, אבל הארוע לא נתפס אצלן כמשהו טראומטי, כך שבזכרונן הן לא היו קורבנות. הן דיברו על זה כמשהו חסר חשיבות, לא מפחיד, לא מאיים, הטרדה פשוטו כמשמעו. כמו אותה רלש”ית שהוזכרה באחת התגובות ופירשה את ההתנהגות הזאת כמשהו ידידותי. כמובן שהמדגם שלי קטן וחסר חשיבות סטטיסטית, אותו “כל” הוא בסה”כ 4 נשים ויתכן שזה מקרי. אבל (אולי בגלל שאני גבר) אני חושב שלא.

    כאן הבעיתיות שאני מוצא במאמר שלך, ויותר ממנו בתגובות עליו. ההתלהמות ועוצמת הרגשות גורמים לרבות מכן לאבד את הפרופורציות, לבלבל בין הטרדה לבין תקיפה ובין תקיפה לבין אונס, לכרוך בכריכה אחת מעשי ילדות עם עברות של בוגרים, וקוראות לעונשים שהם בעיני מוגזמים מאד. לא כל ערס ששולח לעברך הערה משפילה הוא אנס פוטנציאלי, ואין קשר ישיר בין מפקד בצבא ששולח מבטים או ידיים לבין הפחד ללכת לבד ברחוב חשוך. אני אישית עברתי בצבא הטרדות והשפלות לא מעטות, אך הן לא היו על רקע מיני. גם אני לא הגבתי, מפחד, וגם אני נושא איתי את זכר הבושה עד היום, אבל תמיד פירשתי את זה כבעיה של רגישות יתר שלי, לא כפשע מתועב של המטרידים (למרות שהם ראויים לעונש מוות לפחות).

    אני חייב לציין כאן שבשום פנים ואופן אינני חושב שהטרדה מינית מותרת, והייתי רוצה שהמפקד או הבוס החוטא ייענש, אבל – ואת זה אני לא יודע איך לנסח בצורה שלא תעורר את זעמכן – לצייר כל הטרדה כזאת כמשהו שבהכרח גורם טראומות בלתי ניתנות לתיקון מחטיא את המטרה. אף אחת לא אשמה בכך שהוטרדה (או נאנסה), חלילה, אבל לא כל אחת מגיבה על המקרים האלה בצורה חריפה כפי שעולה מהמאמר ומהתגובות. אולי יש הטיה במדגם של הנשים שכותבות ב”בננות”, אולי יש הטיה אצל נשים שמגדירות עצמן פמיניסטיות, אולי יש אפילו קשר סיבתי. לא יודע. נדמה לי שאם כל – או רוב – הנשים היו מרגישות כמוכן היתה קמה מפלגת נשים גדולה וכל המפה הפוליטית היתה נראית אחרת.

    אני מבין שסלחנות לגבי הטרדות יכולה לשדר מסרים שליליים ולהקרין גם לגבי עברות חמורות יותר, ואני גם מסכים שמספיק שלגבי חלק מהקורבנות נגרמת טראומה אמיתית וקשה כדי להצדיק את המלחמה בתופעה. מה שמפריע לי הוא הדמוניזציה שאתן עושות ל”גברים”, הקריאות לסירוס, ההתיחסות לעברות האלה כאילו הן קטגוריה בפני עצמה של פשעים שמצדיקה כל עונש אכזרי שעולה על דעתכן. כל אלה מוגזמים מאד בעיני, ולדעתי גם עושים שירות דוב למטרה. קל מאד לנפנף אתכן כחבורה של נשים היסטריות כשאתן מדברות כך. לא הייתי רוצה שנגיע למצב שתיאר בפני חבר מארה”ב, מרצה באוניברסיטה, בו הוא אינו יכול להחמיא למזכירה שלו על שמלה יפה שקנתה כי היא עלולה להשתמש בזה נגדו אם יסתכסכו אי פעם. אני נוטה להאמין שגם אתן לא רוצות בכך.

    אנסים צריכים לשבת בכלא שנים ארוכות. עבריני מין מועדים צריכים – מצידי – לשבת בכלא עד שלא יהוו סיכון לציבור (סירוס וולונטרי בהחלט סביר בעיני כתנאי לשחרור מוקדם). העניין הוא שלדעתי גם על פושעים אחרים צריכים לחול הכללים האלה. מכורים לסמים קשים, למשל, שנטיותיהם לפשעים אלימים מצביעות על אפשרות סבירה שיחזרו לפשוע אינם שונים בעיני מעבריני מין. ילד שבכיתה ו’ פגע בך ובטח גם היה נוהג לתלוש כנפיים של זבובים אינו ראוי לסירוס או לגדיעת יד, ואפילו לא להעברה למוסד לעברינים. הוא ראוי לחינוך אחר, אבל את זה כבר אמרו לפני.

    קולת העונשים על פשעים אלימים מכל סוג מפריעה לי. העובדה שהקרבן אינו צד במשפט מפריעה לי (תביעה אזרחית על הנזקים שנעשו היא בדיחה עצובה בארץ). האדישות של החברה לערכים מוסריים מפריעה לי. אוירה חברתית סלחנית לעברות מכל סוג מפריעה לי. כל אלה תופעות שאינן קשורות למינם של הפושעים והקורבנות.

    כשהגעתי הנה החשבתי את עצמי לפמיניסט, היום אני מפקפק בכך מאד. נראה לי שאין ביכולתי לנהל איתכן דיאלוג אמיתי בענינים אלה. מאדים, נוגה, השד יודע.

    בזאת מסתימת ההשתתפות שלי בבננות. תודה על הארוח לרגע שנמשך כמה חודשים, ותודה מיוחדת לגרשון על הפופיק החמים.

    • פרחח

      לא. אל תלך. לא בגלל הסיבות שנתת בכל אופן.

      כתבת שהגעת לאתר הזה כ”פמיניסט” – אני מניח שהגעת כשוויוניסט ושעובדה זו לא השתנתה.
      אם אתה שוויוניסט, אתה כזה מתוך הערכים שלך ולא מתוך תגובת קובץ מקרי של מגיבים/ות בכל אתר שהוא.

      באתר הזה, כמו בכל אתר אחר, יש קהילה רחבה והטרוגנית. יש נשים משכילות ופחות משכילות, נשים חכמות ופחות חכמות, נשים סוערות ופחות סוערות, נשים בעלות טעם ואחרות סרות טעם, ממש כמו הגברים באתר. יש מאלה ויש מאלה.

      העובדה שכמה מן המגיבות אינן מגיבות על פי טעמך היא מקום לדיאלוג ולא לנטישה. יש אחרות שאני משוכנע שאתה ממש מסכים איתן.
      הדרך לברר, גם לעצמך, את עמדותיך היא באמצעות דיאלוג, שיכול להיות גם חריף ובוטה (ראה כמה מהדיאלוגים שנוהלו אתי).

      יש דבר אחד שחשוב שתיתן את לבך אליו:
      אלה אשר מתלהמות וכותבות באופן ובשפה שאינה נראית לך, עושות את זה כאן, אולי כי זו הבמה היחידה שלהן ויש להן “שכרון כוח” מדומה. אז מה?! אז זו הבעייה שלהן – לא שלך!

      אני מוצא את עצמי מותקף פה – לעתים באופן ענייני והרבה פעמים באופן תמוה – ובכל זאת אני אומר את דברי, כפי שאמרתי מאז ומעולם. נכון, לעתים יש תחושה אסתטית לא נעימה ונכון גם שהיו לאתר גם פנים אחרות בעתים שונות.

      בקיצור:
      אל תלך, אל תתאכזב מה”נשים”. כאשר אתה עושה כן אתה נופל מיד לאותה מלכודת של אלה שמטרידות אותך – הכללה גורפת ומיותרת ואולי חמור מכך: הקניית תכונות שליליות לכלל על בסיס מקרים פרטיים שוליים. לא חבל?

      בקיצור: השאר!

    • אינדי_גו

      תראה, אם ממילא עייפת באחרונה מהדיונים כאן והמאמר הזה הוא סיבה סלאש תירוץ לעזוב, זה עניינך. אם המסקנה שלך ממה שכתבתי או מן התגובות היא שאין מקום לדיאלוג – הרי שזה עצוב בעיני, עצוב ולא מוצדק.
      נכון, כל הנשים הוטרדו בעברן. נכון גם שלא כולן נשארו מזה עם טראומה לכל החיים. כפי שכבר ציינתי, גם אני הייתי צריכה לשבת ולהיזכר בכל האירועים מהסוג הזה שעברו עלי, כי אני בהחלט שוכחת 0ומדחיקה?) אותם בחיי היומיום.
      אז כן, יש שנים שלוקחות הטרדה בקלות, וזה לא גרום להן נזקים נפשיים. ואתה יודע מה?
      good for them.
      אבל זה עדיין לא משנה את המציאות, שההטרדות הללו אכן קיימות, והן חלק מחייה של כל אישה, ותלוי בחומרת הפגיעה (נכון, יש הבדל בין הטרדה מילולית ברחוב לבין הטרדה ממישהו שבעמדת כוח לבין תקיפה לבין אונס. אני לא חושבת וגם לא כתבתי אחרת) וגם בחומרה שהאישה עצמה מייחסת לה, עד כמה זה ירדוף אותה. אני לא רואה את עצמי רדופה. הדברים הללו שוקעים להם, כי בניגוד לאונס או לתקיפה מינית, אין להם רלוונטיות לחיי כיום ולמוח יש את דרכיו להשכיח מאיתנו הרבה מאוד דברים שלא נוח לנו להתמודד איתם באמת.

      אבל מה, גזר הדין של מרדכי העיר אותי מאיזו תרדמה, אתה יודע, איכשהוא חשבתי שמדי פעם החוק צריך לסדר לנו גם צדק, ואני חושבת שלא נעשה כאן צדק, וכמוני חושבות כל הנשים שיצא לי לדבר איתן (כן כן, גם גברים חושבים ככה. נכון. אבל זה פחות בוער בעצמותיהם, נדמה לי, כי הם לא באים מהצד של הקורבן הפוטנציאלי דוקא אלא בתור מתבוננים מהצד).

      הטריגר לכתבה הזו היתה משהו שכתבת בפורום, על כך שאתה לא מבין למה דוקא *נשים* מתקוממות כל כך על קולת עונשו של מרדכי. זה עורר אותי לחשוב. חשבתי על הסיבות לכך, והגעתי למסקנה שהן מזדהות עם הנתקפות, כי כל הנשים היו שם. כולן. גם המכחישות, גם המדחיקות, גם אלה שלא עושות מזה עניין גדול. והמאמר שכתבתי היה נסיון שלי להסביר למה באמת אנחנו כל כך מתרגזות מהעניין הזה. אם לא הבנת, כנראה שלא הצלחתי להסביר מספיק טוב. אבל נשים רבות מאוד , רובן בעצם, יודעות בדיוק על מה אני מדברת, וכמו שכתבו ואמרו לי לא מעט, וגם כאן בתגובות, הקריאה הציפה בהן את הסיפורים הפרטיים שלהם, וממקום כזה, אני לא מתפלאת שחלק מהתגובות היו קיצוניות. לא מתפלאת בכלל.

      לאמר שכל הנשים הוטרדו, לא אומר שכל הגברים מטרידים. בשומקום לא טענתי שכל הגברים כאלה. מה פתאום. יש גם גברים הגונים, ואני חושבת שדי ברור שאני חושבת ככה, ושהם לא נושא המאמר הזה. מה שכן, גם גברים הגונים בתכלית לא מודעים לדעתי לחומרה ולעומק של התופעה. וזה מה שרציתי להדגיש כאן.

      • גם אני

        הדרך היחידה לענות לכל הספקנים היא לספר. כך פשוט להוסיף עוד ועוד עדויות – שהרי הסיפורים הם עדויות ולא עניין ספרותי ערטילאי – עוד עדות ועוד עדות, הרי לכל אחת יש יותר מארוע אחד להעיד עליו. אני לא רואה טעם להתווכח ולהעלות טיעונים והסברים. אני חושבת שאנחנו כולנו צריכות פשוט להערים ערמה כה גדולה של עדויות שאי אפשר יהיה יותר לבטל אותן ואותנו.
        אז הנה (כמה) מהדברים שקרו לי בחיי: כסטודטית בבר-אילן גיליתי שיש חרדים והרבה אשר בוחרים לשבת דוקא ליד בחורה בקו 400 כדי שיוכלו לשלוח יד ולמשש. הגעתי לסטטיסטיקה שלפחות פעם בחודש היה קורה לי מקרה כזה. וכמו כולן, לקח לי זמן לנתח ולחשוב ולהגיע לתכנון של תגובה, וכך, תלוי בנסיבות או שהייתי קמה ומשנה מקום מיד אחרי שהתיישב לידי אותו חרד, או שכאשר היד שלו היתה בכיוון שדי או בכיוון פנים ירכי הייתי אומרת לו בקול רם מאד שאו שיקח חזרה את ידו מהחזה שלי או שאתלונן עליו.
        ובשירות הצבאי גם אותי התקיף קצין וניסה בכוח ל”שכנע אותי” לשכב איתו. ואני נאבקתי בו ויצאתי משם בלי יותר נזק מזה, אבל כמובן שלא התלוננתי, אפילו שחברתי ניסתה לשכנע אותי ללכת ולתלונן. כי גם אני עשיתי את השיקול של מה אצטרך לעבור במצ”ח והחלטתי שיותר נזק ייגרם לי במהלך הנסיונות לשכנע את המערכת שאני מספרת אמת. הרי אני זו שהיתה נשפטת – לא הוא. וכן, הוא אכן קודם ואני עד היום מוטרדת מהידיעה שהיו אחרי עוד בנות שהוא הטריד או התקיף.
        והיה גם אותו גבר מחליא שהתיישב לידי בספסל האחרון של אוטובוס קומותיים של אגד וכל פעם צימצם את המרחק ביני ובינו עד שדחק אותי לחלון ושלח ידיים. נתתי לו מה זה מכה מצלצלת שגרמה לנוסעים אחרים לסובב את הראש, אבל גם אני מוטרדת למה חיכיתי עד אז.
        והיו עוד מקרים אבל אסתפק בדוגמאות אלה.
        אני חושבת שעוד נשים צריכות לספר את סיפוריהן משום שרק אחרי שמכירים בבעיה – כחברה – אפשר להתחיל להתמודד איתה באמצעים חברתיים. החברה לא תתחיל להפעיל לחץ אלא אם החברה כולה תשוכנע שהבעיה קיימת ובמימדים עצומים, לא חריגים ובהחלט לא בודדים. אז למי ששאל על הצעות לפעולה – זו הצעתי. תהליך לטיפול בבעיה צריך שיהיה חברתי וכולל. הוא לא יוכל להתחיל לפני שכל החברה בישראל תפנים את הידיעה על קיומה ומימדיה של התופעה, תגיע להכרה שהחברה לא מוכנה יותר ולא רשאית עוד להשלים עם קיומה ואז סוף סוף תתחיל החברה בישראל כולה להלחם בנורמה הפסולה.

    • שירלי

      תוצאות המחקר הקטן שלך לא מפתיעות בכלל ואולי גם לא צריכה להפתיע אותי הפרשנות שנתת לתוצאות אבל היא הפתיעה , כי זה
      חלק מהעניין , רוב הנשים כבר כל כך רגילות לחוויות האלו כחלק
      מהקיום היומיומי שלנו שאנחנו כבר לא סופרות אותן . ההדחקה היא
      השיטה היחידה כמעט שעומדת לרשותינו להתגוננות בפני ההשלכות
      שלהן , אף אחת ( וזה אולי יפתיע אותך ) לא רוצה לראות בעצמה קורבן
      ובטח שלא רוצה לחיות חיים שלמים כקורבן פוטנציאלי . העובדה שהנשים ששאלת ענו קודם כל “לא” ורק אחר כך נזכרו שבעצם…
      לא מוכיחה שהפגיעה לא נוראה כל כך , אלא מבטאת את הפנמת התפיסה החברתית ש” זה לא כזה נורא ” , שבסופו של דבר זה לא
      אונס ( כמו שמאוד חשוב לך להדגיש ) , שבעצם זה לא נעים ובטח לא בסדר אבל גם לא הופך אותן לקורבן . להבנה שאת כן קורבן יש מחיר מאוד מאוד גבוה שחלק גדול מאתנו אם לא רובינו לא מוכנות או מסוגלות
      אפילו לשלם . זה אומר להכיר במצב של חוסר אונים , במציאות בלתי אפשרית . גם ההבחנה בין אונס לתקיפה או הטרדה מינית שאתה כל כך
      מתעקש עליה , הרבה יותר מעורפלת וחמקמקה ממה שנדמה לך .
      כשאתה חושב על אונס , אתה אולי מדמיין סמטה חשוכה או שדה נטוש
      כשלמעשה רק אחוז קטן יחסית ממקרי האונס מתרחש בתפאורה ובתרחיש הזה . ומה בעצם עושה את ההבדל העצום בעינך בין אונס
      מובהק לבתם תקיפה מינית ( שאמנם היא לא בסדר , אבל היי , בנות
      בואו נשמור על פרופורציה … ) , אם בחור דוחף לי אצבע ולא את הזין שלו , בוא נאמר , מבחינת האפקט שיש לזה על הנפש שלי , זה אונס
      שמותר לי “להתבכיין עליו ” או שאני צריכה לשמור על פרופורציות ?
      מה נראה לך ? כי אני יכולה להגיד לך מה אני רציתי להגיד לעצמי
      בהתחלה לא רציתי להגיד כלום , רציתי לשכוח שזה בכלל קרה ולא
      לקלוט , ואחר כך שזה לא ממש הצליח , עדיין לא אמרתי לעצמי את המילה “אונס” כי מה פתאום אונס , בסך הכל ” איזה בהמה שלא מבין רמזים בזמן ” והרי כאלה לא חסרים והוא פשוט היה חזק יותר ואגריסיבי
      יותר , אבל אתה יודע משהו ? זה בולשיט , כי זה מרגיש כמו אונס וזה דופק כמו אונס וזה מקומם כמו אונס . ועכשיו אני צריכה להסתובב בעולם עם הידיעה שבצם היתה שם כל הזמן רק מאוד מודחקת , שאני
      בעצם חשופה לזה כל הזמן , שזה יכול לקרות בכל יום ובכל מני סיטואציות . וברור שיסרתי את עצמי ושאלתי את עצמי שוב ושוב למה לא הגבתי אחרת , למה במקום לבקש ממנו שיפסיק לא צרחתי , בעטתי
      איימתי , או לפחות למה זו לא היתה התגובה המידית , למה לקח לי כל כך הרבה זמן לחלץ את התגובות האלו והתשובה שפשוט לא הייתי מסוגלת . למה לא ? אולי זה בגלל החינוך שקיבלתי ש”ככה זה וצריך ללמוד “להסתדר ” שלא לעשות סצינות ובטח לא “לצאת מפרופורציות ”
      ואולי לא , אני לא יודעת אבל זאת העובדה . אבל אם אתה שואל אותי
      ( וגם אם לא ) , בעייה היא לא בנו , הנשים שתוקפים אותן , זה לא אנחנו
      שצריכות להיות יותר אגרסיביות , או אסרטיביות, או זהירות, או צנועות
      או כל רעיון מבריק אחר שעלה כאן , הבעייה שצריך לפתור היא אצל התוקפים , הווה אומר הגברים , הווה אומר התפיסה החברתית /משפטית הגברית ( שדרך אגב , גם נשים לוקחות בה חלק
      כי מה לעשות , זו התפיסה הדומיננטית ) שזה בסדר , שזה “לא נורא”
      שזה אפילו טיבעי , שלגבר יש “צרכים ” שגוף של אישה זה קניין ציבורי
      וזה לגיטימי שבחור שולח ידיים ( זה אולי לא ג’נטלמני , אבל לגיטימי )
      אל תגידו לנו זה העולם תלמדו קראטה , תשנו את העולם !

  52. יקירתי…… אינני חושב שאת צודקת, אז מה את את אשה.. אין שום סיבה שבעולם שגבר כל שהוא יגע בך או באחרת אם לא נתת לו סיבה מספקת לכך וגם נענית ” לחיזוריו ” ואיפשרת לו לעשות ככל העולה על רוחו, אני מניח כי את אשה עם ראש על הכתפיים דבר האומר הכל ללא מילים או את אחת (וסליחה על הביטוי) שנותנת לכל דורש. אז שימרי על עצמך ואני בטוח שאת יודעת איך.

    • חוה אחרת

      איכס! גועל נפש! תתבייש לך, פשוט ככה, איך שאתה מדבר. מה, לא קראת את כל הכתבה? את התגובות? את הכתבות על איציק?
      אני המומה ומזועזעת ועצובה שבישראל 2001 יש עוד אנשים שמעזים לדבר כמוך.
      אתה חושב שילדה בת 10 יכולה לרמוז, לעודד מישהו להטריד אותה מינית? שהיא מסוגלת לחשוב על זה בכלל? שהפקידה היפה עושה עיניים לאלוף, שהוא מושך אותה, שהיא רוצה לשרת את המדינה עד כדי כך טוב? אתה חושב שכל הנשים שכתבו כאן על חוויותיהן- חוויות נשיות קולקטיביות ומעצבות, מעצבות את הפחד, את האימה, מללכת לבד ברחוב, להישאר לבד עם הבוס- אתה חושב שכולן עודדו אותם, את הגברים ברחוב שבכלל לא ראו עד שנגעו בהן, את המדריך/מורה הנשוי כשהיו ילדות קטנות?
      הנשים האלה לא עודדו ולא רמזו כלום. הן לא רצו ולא ביקשו. הסיבה היחידה שעברו את הטראומות שעברו היא שנולדו נקבות. נקודה. בגלל שמעצם היותן נשים גברים הרשו ומרשים לעצמם לראות אותן לא כבני אדם, אלא כעזר כנגדם, שנועד לשרת אותם ולשמש לצרכיהם, גוף בלבד, שהם יכולים לעשות בו כרצונם, כי, שוב, החינוך, אף אחד לא לימד אותם שגם הן בני אדם, שכואב להן, ואיך הן מרגישות, שהן מרגישות. אתה חשבת פעם, אם וכאשר התקרבת קצת יותר מדי למישהי שלא ביקשה זאת במילים מפורשות, חשבת איך היא מרגישה ברגע זה? היא לא איפשרה, הם איפשרו לעצמם, והיא היתה מבוהלת וקפואה ומשותקת מאימה, כמו שבוודאי אתה היית קופא אם מישהו היה ממשמש את ישבנך. ולא, זה לא איחול, רק ניסיון להסביר, שתבין, שאין לך מושג על מה אתה מדבר. ובפעם הבאה, לפני שתפתח את הפה, לפחות תקשיב.
      וכן, גם לי יש את שק הבית ספר-צבא-אוטובוס שלי, אף שדברים שעברתי היו נוראים פחות מאלו של אינדיגו ואחרות כאן. ואת הרעד מרחוב חשוך בלילה, מרשרוש של עלים. סתם בשביל הפרוטוקול.
      תתבייש.

    • פרחח

      הלוואי שלא נולדת
      ומשנולדת..יותר עדיף!

      כמה חבל שאתה שייך באיזה שהוא אופן לחבר בני האדם ששותף אתי למדינה הזו!

    • אינדי_גו

      א. אינני יקירתך בשום אופן.
      ב. הטיסות בחזרה אל המאדים יוצאות בכל יום שלישי בשש, אנא הצטייד בשירונים ובהמון מצברוח טוב.
      ג. כמה זולה פרובוקציה יכולה להיות? (כבר יצאו מהמחזור המטבעות של אגורות בודדות, אז נא לעגל כלפי מעלה)

      • כוסונית

        סליחה מראש על הדברים שאני עומדת לומר

        לצערי יש מן האמת החלקית בדבריו של לויסם
        אם נוציא מן המשוואה את מקרי ההתעללות המינית ומקרי האונס (המקרים הקשים באמת) שהרי את ההטרדות המיניות ניתן למנוע
        במילים אחרות- אישה (מעל גיל ה- 20) שלא מעוניינת שישלחו לעברה ידיים, לא ישלחו

        • אינדי_גו

          זה נכון שככל שאת מתבגרת, כך את מוכנה יותר ואסרטיווית יותר וקל לך יותר להדוף את הפולשים. אבל זה לחלוטין לא נכון שאת מוגנת רק מפני שאת מזדקנת.

          ואגב – זה שאת נוקטת בפעולות תגמול על “שליחת ידיים”, נניח, זה לא שווה ערך ליכולת שלך למנוע אותן מראש.

          וצר לי לקלקל לך את האשליה, אבל אין לך דרך *למנוע* את זה בכל גיל שהוא. נכון שאת יודעת להתגונן טוב יותר, לצעוק, לתקוע מרפק, להגיש תלונה במשטרה, או כל מה שצריך, אבל זה לא עושה אותך מחוסנת מפני הטרדות. כל מה שמשתפר עם הגיל הוא *יכולת התגובה* ואי הנכונות שלך להיות קורבן שותק. וגם זה לא נכון תמיד לא לגבי כל הנשים ולא לגבי כל סוגי ההטרדות. תמימות מצידך לחשוב ככה. אם כי זה נכון ועצוב שמטרידנים יהיו לרוב חכמים על חלשות ויעדיפו לתקוף ילדות, נערות, ונשים צעירות, ולכן אני מניחה שסטטיסטית הסיכוי שלך להיות מוטרדת יורד עם השנים.

        • פרחח

          ממש מעניין השם שבחרת להתהדר בו..
          בהתאמה, אם היית גבר בטח היית קוראת לעצמך “שמוק”

          ואני הייתי אומר לעצמי: וואללה ניק ניים שהולם אותך!

          • שד חם

            טבול את עצמך באמבט של צוננים, כי אתה הורג פה כל 1 שחושב שונה ממך.

            • לא. לא הכל מותר. לא כל עמדה לגיטימית.
              העמדה שטוענת כי קטינות – למשל – עשויות בהתנהגותן “לעודד” הטרדה, אינה לגיטימית.
              לא משנה מה הקטינה, או הבגירה עושה, התנהגותה המינית או בגדיה אינן עילה ורשות לאיש להטריד אותה.
              לזונה המוכרת את גופה יש זכות לדרוש שמי שאינו לקוח שלה לא יטריד אותה, למשל!

              כאשר מישהי קוראת לעצמה כוסונית וקובעת כי אלה המוטרדות מינית על ידי גברים “אחראיות” לכך ואשמות בכך, אז העמדה הזו אינה לגיטימית.

              אין לי “חילוקי דעות” איתה, יש לנו ערכים מנוגדים לחלוטין!

              אין בי סובלנות לעמדות המתירות פדופיליות.
              אין בי סובלנות לעמדות המתירות הטרדה מינית.

              מצטער. זה לא חלק מהמשחק של זכות דיבור.
              הטרדות מיניות הן מחוץ לגדר. חד משמעית.

              ואם זה לא מוצא חן בעיניך. אז זה לא!

  53. יואב מברלין

    אגיב אח”כ לשאר, אבל בקשר לאיציק, מה אמרה כבוד מגינת מעמד האישה, שולמית אלוני:
    “איציק מרדכי לא צריך לקבל מאסר בפועל, כי הוא לא מסוכן לציבור”.
    1. לא מסוכן לציבורים? ולציבורות?
    2. אההה… ואם הוא לא מסוכן לציבור, אז לא מגיע לו עונש על מה שהוא כבר עשה.

    ממממ. בושה, שולמית אלוני. ובמקרה של איציק, נראה לי שאלו שהתלוננו הן המיעוט שבמיעוט. רוב הנשים הן היום אמהות לפעוטים, ואין להן כח להתעסק באיציק ובשעות האפלות בלשכתו מול פני כל האומה, במיוחד שגם אז הוא לא היה מקבל קלבוש.

    • קוקית

      קראתי את מכתביכם וליבי יצא אליכן רציתי להגיד משהו אבל לא היה לי מה. לא היה נראה לי שיש מה. אבל יש מה. יש ארבעה דברים. כמו שאמרה בחורה חכמה לפני, פשוט להוסיף עדויות. אז הנה כמה עדויות וכמה אזהרות. ובחלק מהן אנשים שאתם או אתן אולי מכירים ואם כן אז תגידו להם בשמי שהם חלאות אדם. בבריכה בהיותי ילדה ממש קטנה, היה גבר שישב בשלווה במים עם חיוך ליד הרבה ילדים קטנים בנות ובנים שקפצו וצללו במים, ולבגד ים שלו לא היה חלק פנימי פשוט אברו צף החוצה מבין רגליו המפוסקות והוא ישב ליד הילדים הצוללים וחייך להם חיוכים גדולים. גם לי. צחק בפנים. ואחרכך בקולנוע פריז הישן ליד הים היה סדרן עם קוקו ארוך שחור וחלק אם זכרוני אינו מטעה אותי וגם קצת שמנמן. הוא התיישב בכיסא מאחוריי אחרי שהחושך ירד על האולם ושלח רגליים (כן רגליים!) אל משענות הידיים שלי בכיסא לפניו וישב בפישוק נוח ככה לראות סרט. מדי פעם מתחכך ומדי פעם נוגע בצד החזה אני הייתי בת ארבע עשרה תמימה כמו שה, חשבתי בהתחלה שהוא לא קולט שיושב לפניו מישהו, אחרכך ניסיתי לרמוז לו שהוא עשה טעות, ושיושב לפניו מישהו. אחרכך קלטתי שהוא נהנה מזה. ושאפילו כשבאים לשבת בחושך רואים שיושב לפנייך מישהו או מישהי. ילדה. לקח לי זמן. סבלתי עד ההפסקה פשוט לא ידעתי מה לעשות. במקום להנות מהסרט התכווצתי בכיסא, ודמיינתי איך אני מסירה את הסיכה לקישוט מהבגד שלי ודוקרת אותו בכף הרגל. אחרי ההפסקה הוא שוב בא והתיישב לידי בחושך ואני דקרתי אותו בתקווה שיבין. אבל הוא לא הבין ואני כנראה דקרתי חלש לא היה לי אומץ לדקור חזק לא היה לי אומץ להתמודד עם מה יקרה אם הוא יקום ויצעק או יתנפל. פשוט עברתי מקום. מה שהייתי עושה לו היום. כמה תמימה ותינוקת הייתי

      • קוקית

        קראתי את מכתביכם וליבי יצא אליכן רציתי להגיד משהו אבל לא היה לי מה. לא היה נראה לי שיש מה. אבל יש מה. יש ארבעה דברים. כמו שאמרה בחורה חכמה לפני, פשוט להוסיף עדויות. אז הנה כמה עדויות וכמה אזהרות. ובחלק מהן אנשים שאתם או אתן אולי מכירים ואם כן אז תגידו להם בשמי שהם חלאות אדם. בבריכה בהיותי ילדה ממש קטנה, היה גבר שישב בשלווה במים עם חיוך ליד הרבה ילדים קטנים בנות ובנים שקפצו וצללו במים, ולבגד ים שלו לא היה חלק פנימי פשוט אברו צף החוצה מבין רגליו המפוסקות והוא ישב ליד הילדים הצוללים וחייך להם חיוכים גדולים. גם לי. צחק בפנים. ואחרכך בקולנוע פריז הישן ליד הים היה סדרן עם קוקו ארוך שחור וחלק אם זכרוני אינו מטעה אותי וגם קצת שמנמן. הוא התיישב בכיסא מאחוריי אחרי שהחושך ירד על האולם ושלח רגליים (כן רגליים!) אל משענות הידיים שלי בכיסא לפניו וישב בפישוק נוח ככה לראות סרט. מדי פעם מתחכך ומדי פעם נוגע בצד החזה אני הייתי בת ארבע עשרה תמימה כמו שה, חשבתי בהתחלה שהוא לא קולט שיושב לפניו מישהו, אחרכך ניסיתי לרמוז לו שהוא עשה טעות, ושיושב לפניו מישהו. אחרכך קלטתי שהוא נהנה מזה. ושאפילו כשבאים לשבת בחושך רואים שיושב לפנייך מישהו או מישהי. ילדה. לקח לי זמן. סבלתי עד ההפסקה פשוט לא ידעתי מה לעשות. במקום להנות מהסרט התכווצתי בכיסא, ודמיינתי איך אני מסירה את הסיכה לקישוט מהבגד שלי ודוקרת אותו בכף הרגל. אחרי ההפסקה הוא שוב בא והתיישב לידי בחושך ואני דקרתי אותו בתקווה שיבין. אבל הוא לא הבין ואני כנראה דקרתי חלש לא היה לי אומץ לדקור חזק לא היה לי אומץ להתמודד עם מה יקרה אם הוא יקום ויצעק או יתנפל. פשוט עברתי מקום. מה שהייתי עושה לו היום. כמה תמימה ותינוקת הייתי

        • קוקית

          ובגיל שמונה עשרה לא פחות תמימה עבדתי כמנגנת בפסנתר תמורת טיפים, (משכורת הוא לא ממש נתן לי החלאה) בבית קפה בשם קליפורניה בחיפה. ברחוב המחבר בין רחוב הרצל למדרחוב נורדאו בהדר. והמנהל שוקי בחור רזה עם שיער מכסיף. (תאור מלא. כשתראו אותו תמסרו לו שהוא חלאה.) מאוד אהב אותי. יותר מדי. אולי כי מוצאינו ברחובות אולי כי הוא סוטה מלוכלך, היה כול הזמן מחבק ונוגע, יום אחד זרק אלי במפתיע זין מגומי כדי לראות מה תהייה תגובתי. יום אחר הוא פשוט נישק אותי בצוואר. ואני כול כך מטומטמת. נשארתי עד סוף הערב, ולא עשיתי דבר. אבל יותר לא חזרתי. בלי להודיע בלי להתעצבן, בלי לבעוט בביצים. למה בלי למה?

          ואפרופו רחובות עיר הולדתי. הזהרו נשים בלילה ללכת ברחובות רחובות בלילה לא כול כך בטוחה כמו שהיא נראית. חזרתי לפנות ערב מהחמישוק יום אחד בגיל אולי 16. הסתכלתי בכול השרשראות והטבעות שהיו רוכלים מוכרים כול יום חמישי ברחוב וגם קלטתי שמישהו מסתכל עלי. הייתי בת שש עשרה רציתי אהבה, חשבתי שאולי הוא יתחיל איתי. והוא לא. התחלתי ללכת הביתה ושמעתי צעדים אחרי. הסתובבתי בפניה וראיתי שזה הוא. הוא הלך אחרי עשר דקות בדרך הביתה. בהתחלה חשבתי שידבר איתי, אבל פתאום קלטתי שאם הוא לא מדבר איתי עד עכשיו הוא כנראה גם לא יתחיל. אחרי עשר דקות הייתי מבוהלת. היו לפני שתי דרכים הביתה ושתיהן ברחובות חשוכים. ולא רחובות בשכונת מצוקה. אבל חשוכים. נזכרתי שבאחד הרחובות גרה חברה שלי. שהיינו יחד בחוג שחייה, שציינה פעם שהיא גרה שם אבל לא ביקרתי אותה אף פעם. פניתי לרחוב ההוא. הוא הלך אחרי כבר רבע שעה. הייתי מבועתת. בלי לחשוב נכנסתי לבניין שלה. חשבתי שאני אפטר ממנו, שיחשוב שנכנסתי הביתה. אבל כשהתחלתי לעלות במדרגות שמעתי את דלת הכניסה נטרקת ומישהו מתחיל לעלות אחרי. זה היה הוא הצצתי מעל המעקה. הלכתי באמוק בין ארבע הדלתות שהיו בכול קומה, מנסה לחפש את שם המשפחה של חברתי אבל ההסתובבות בין ארבע הדלתות רק בזבזה לי זמן כשהוא הלך והתקרב. התחבאתי מאחורי עמוד אבל אז הבנתי כמה טפשי זה ויצאתי משם כמה צעדים לפניו. רצה לקומה העליונה. חשבתי לי שאין זמן עכשיו לחפש את חברה שלי, אני אגיע לקומה העליונה ופשוט ארעם ואדפוק על כול דלת שאמצא. כול דלת שהיא! מישהו חייב יהיה לפתוח! מישהו חייב יהיה להציל אותי. הגעתי לקומה העליונה והוא מטר מאחורי הוא שאל “את היית קודם בשרשראות?” ואני פשוט הסתובבתי והלמתי בדלת הראשונה שהייתה לפני. ואת הדלת פתחה במקרה אחרי שניות חברתי. שהייתה גרה במקרה בדלת האחרונה בקומה האחרונה באותו בניין. נס. “ענבל! באתי לבקר אותך!” אמרתי לפרצופה הנדהם. והוא התחיל להתרחק. היא הכניסה אותי הביתה וסיפרתי לה את כול הסיפור. שנים אחרכך פחדתי לעבור באותו רחוב.

    • אז מה? כאלה כתבות יש כל יום.
      מה שהראית הרגע זה שאת לי צריכה להיות דפוקה ולשתוק אחרי שמישהו ממשש אותך, אלא לדווח עליו, לשבור אותו, לנקום בו.
      את הרי רוצה להוקיע את התופעה, אז תדאגו בנות לחסל את אלה שגורמים לה.

      לא, אלה לא כל הגברים.
      למעשה זה אחוז קטן מאוד, שמקלקל לכל השאר.

      • אינדי_גו

        אנחנו מנסות, ואז באים שני שופטים גברים וקובעים שמרדכי לא צריך לשבת בכלא על מעשים של *תקיפה מינית*, לא הטרדה מינית, שים לב, אלא ממש מעשים מגונים בכוח.

        אז כן, אפשר לומר שאנחנו מנסות, אבל עד שהמודעות והגינוי לא יבואו מכל שכבות האוכלוסיה, כולל גברים, ממש מכו-לם, זה לא יקרה.

  54. כמה גברים היו שותפים סבילים להטרדה מינית, או עדים בבחינת Innocent bystander ? ברצינות שניה. כמה מהם עשו עם זה משהו בזמן אמת, או אחריו? כמה מהם הפנימו לפחות את המסקנות, או את העובדה הסטטיסטית המבהילה, שאין כמעט נשים שלא עברו הטרדה מינית כזו או אחרת? כמה גברים נפלו קרבן לאלימות כילדים, בד”כ מצד ילדים-בנים אחרים?

    ומה זה אומר עלינו, כחברה, כקורפוס?

    המסמך הזה הוא מסמך חשוב בעיני, והפרחים לאינדי ולשירלי – על הכתיבה המדוייקת ועל הנכונות לפרסם. כמה סיפורים משלי לפני שנמשיך, ככה אלו הקלים יותר, הפחות טראומתיים, אלו שלא השאירו בי צלקות רציניות אם בכלל (אני משערת שכולם כבר יודעים שדווקא בשטח הזה אני חזקה מאוד בצלקות): היה את הדוד הרחוק ההוא, שתמיד נגע קצת יותר מידי, וכל הנשים בהמשפחה ובחוג החברים פחדו מפניו, היה גם איזה חבר של חבר של חבר של ההורים שהיה כזה, היה את השכן ההוא שהיה מציץ לכולם ואיש לא עשה דבר, היה את הנער ההוא שהיה עוקב אחרינו, הבנות, מבית הספר, ופעם ניסה לשלוח ידיים אל תוך המכנסיים שלי, היה את ההוא במחנה שאמר שהמדריכות חייבות ללכת תחרות החולצה הרטובה ונעץ עיניים בחזה שלי, היה את המפקד בצבא שהזמין אותי לחדרו כדי לתת לו את העיתונים באישון לילה ושם מצאתי אותו בתחתונים, היה את הבוס ההוא שהעיר על העכוז שלי במכנסי הרכיבה (מול צוות שלם), היה את הצוות שלי שכפי שהתברר – דיבר בעיקר על ההיקף שלי בהפסקות סיגריה, את הזקן המסורתי על שפת הים שהיה חושף את מבושיו בכל פעם שהלכנו שמה (עד שהישרתי מסבט וביקשתי שיסלק את הדבר הקטן והמבחיל הזה מפני), היה את הוא מהמכון שחשב שזה סביר להעיר (גרפית מאוד) על המפשעה שלי. ויש עוד, יש עוד הרבה.

    כפי שאמרתי, אלו לא סיפורים שחרטו פסים עמוקים בישות שלי, אבל הם מצטרפים לחוויה אחת גדולה, לחרון ולתסכול. וגם אם הם לא הפכו לטראומה, וגם אם אני מסוגלת להפריד ולהפריד היטב בינם, לבין ההתעללות שחוויתי כילדה, זה לא מכשיר אותם, לא מקטין אותם, ולא הופך אותם למשהו שמותר לשתוק לו.

    אני לא מתכוונת, לא עכשיו, ולא בכל זמן הנראה לעין להתחיל לחשוב שזה עניין לפמיניסטיות – זה עניין לכולנו, זה עניין למי שיש לו אימא, למי שיש לו אחות, חברה, ידידה, אהובה או בת. עד שהרחובות יהיו שוב בטוחים, עד שחדרי המדרגות, הכיתות ומקומות העבודה יהיו מקומות בהם אישה לא צריכה להיאבק כדי שלא תיהפך לאובייקט. עד הסנטימטר האחרון.

  55. נכון נכון אני בן, גבר, זכר. במילים אחרות נראה שאני האויב באתר הזה.
    אני לא מבין מה אלה הקשקושי מוח על מה שעברת? באמת באמת שקשה לי להאמין שזה נכון.
    את מבינה -> זה לא נראה לך קצת צירוף מקרים שכל כך הרבה פעמים נתקלת בהטרדה מינית, זה רודף אותך מה?
    לא רק זה, אלא שלא, זה לא קורה לרוב הנשים, אני שאלתי.
    אבל בעצם, זה לא מוסרי ובכלל אסור לי למתוח ביקורת עליך, כי אני לא עברתי את מה שאת עברת.

    אבל דבר אחר עצבן אותי. היחס שלך לצה”ל. מה זה הזיון מוח הזה? תפקיד בנות להיות זונות? קודם כל רק שתדעי שצהל הוא הצבא היחידי בעולם שמגייס נשים לשירות חובה. וכל כך הרבה תפקידים קרביים פתוחים לנשים. נכון, זה לא מספיק. אבל מתחילה להיות פה אפליה דווקא כלפי גברים! נשים יכולות לא לשר בצבא או לשרת שנתיים שג’ובניקית או 3 כקרבית. לגברים אין בחירה! אנחנו חייבים לאכול חרא. אין כבוד לנשים?! תטוסי לאיראן תראי איך תתגעגעי.
    גם לי אודיגו, מעולם לא נתקלתי בסייבר סקס.

    נראה לי שפשוט אין לך מזל ודווקא את נתקלת בכל החראות (יש כאלה, ולא מעט). אם אני טועה – תגיבי, גם אתן בנות יכולות לשלוח לי הודעה שאני טועה.
    בכל אופן – אני מרחם עלייך…

    • אינדי_גו

      גם לי אודיגו ולא נתקלתי בסייבר סקס
      :)))
      גדול, זו הבדיחה הכי טובה ששמעתי בזמן האחרון.
      תודה ששעשעת אותי בשעת לילה מאוחרת זו.
      🙂
      מה דעתך לשנות את המין בפרטיך האישיים ל”נקבה”, סתם ככה, בשביל הכיף והנסיון?
      נדבר אחר כך, טוב?
      ואם אחרי קריאת כל התגובות אתה עדיין חושב שמה שאני עברתי הוא מיוחד במינו, אתה כנראה אטום במיוחד.
      וכן, אם תשאל את רוב הנשים אם הוטרדו או הותקפו מינית, הן תגדנה לא. אבל אם תעבור איתן על: האם פעם נגעו בך באוטובוס, העירו הערה מאיימת, דיברו איתך תוך בהיי בחזה שלך וכו’… אתה עלול לגלות עולם חדש ומופלא.

      • בסדר אני אטום
        אבל אני אבדוק באמת את העניין עם האודיגו ואצור משתמש נקבה. נראה…

      • אגב מה הבעיה שלך עם סייבר סקס??
        יש לא מעט בנות שאוהבות את זה.

        זה שלך זה לא מתאים זו בעיה שלך.
        את לא חייבת לשתף פעולה עם אנשים שפונים אלייך את יודעת.

    • בננה אדומה

      אתה טוען שכאן יש כבוד לנשים – ושאם אינדי תטוב לאיראן היא תתגעגע?
      ובכן, טוס אתה לאחת ממדינות סקנדינביה, ונראה אם תבין דברים חדשים על יחסים שיוויוניים בין המינים….:-)

  56. אגב- אל תשכחו שזה קורה גם לבנים (ע”י גברים כמובן),
    וזו תופעה שהולכת וגדלה

    • אינדי_גו

      כמובן שהיוצא מן הכלל בעיקר מעיד על הכלל, אבל למה לנו להיטפל לקטנות, כשאפשר להיטפל לקטינות?

      • לא דיברתי פה על נשים שעשות דברים כאלה. מספרן שואף לאפס.
        הרי ברור שהגברים הם הדפוקים. אבל לא כולם.
        נגיד שאצל גברים כל 1 ל 10 יוצא מניאק.
        אצל נשים זה 1 ל 100. וגם זה לא.

        • פשוט כך.
          באשר לאחוזי ההטרדה המינית – הערכות מדברות על בין 50% ל80%. קרא את התגובות לכתבה הזו ותבין יופי. יש גם סקר מקוון באייאואל, אם לא קשה לך פרטים קטנים – תגיד ואני אתן לך לינק.

          באשר לנשים שהותקפו כילדות – מספרן שואף לאפס? מספרן שואף ל 30%, ואומרים שאפילו יותר, קרא את הכתבה שלי בנושא, “מאחורי הגמגומים”, הפניה מסוף הכתבה של אינדי ואז נדבר.

          למה שלא תקרא בסבלנות, תחשבו כמה רגעים ורק אז תדבר? קל יותר לרסס את העיוורון והבורות שלך על בסיס הנוחות – כמה נוח להאמין שהכל בסדר והנשים, כרגיל, מגזימות.

          הייתי שמחה לסנן גם כמה קללות.

          • רגע, לא הבנת אותי נכון
            אמרתי שמספר בנות המטרידות שואף ל 0, ולא המוטרדות. וזה היה המשך לדיון קודם.

            אני אשמח אם תשלחי לי את הלינק, כי אני רוצה לשמוע עוד מידע בנושא.

            לאינדי – צדקת בקשר לסייברסקס באודיגו, אני טעיתי.
            מצטער.

            • ב 98% מהמקרים התוקף הם זכרים
              ב 85% מהמקרים הנפגעת היא נקבה
              רק 10% מהמקרים מדווחים

              וזה להכל – הטרדה מינית , מעשים מגונים, תקיפה מינית למיניה והתעללות מינית למיניה.

              משהו לחשוב עליו.

            • אינדי_גו

              ספר, ספר, איך זה לבלות לילה באודיגו בתור בחורה?
              🙂

              • לא ניסיתי להיות בחורה, אבל שאלתי בחורות על השימוש באודיגו. בקיצור מסתבר לאחר ששאלתי ידידה טובה שלי בנושא, שכל הבנים איתם דיברה ברשימה שלה (חוץ ממני ועד מישהו מהולנד) פנו אליה מתישהו בשיחה בניסיון לעשות סייברסקס. שאלתי עוד מישהי והיא אמרה שפונים אליה אלף ביום. שאלתי אותן גם על הטרדות מיניות, התשובה כבר ברורה.

                מכאן הסקתי את מסקנתי.

  57. כל פעם שאני מסתכל על הכתבה הזאת, אני כל כך כועס, ומצד שני המום.
    אולי באמת קשה לי להבין את זה.
    אבל מעצבן אותי התוקפנות שלך, הכל אשמים במה שקורה לך, לכן.
    תעזרי לי בבקשה – במה אני קשור לעניין? מלבד שאני בן.
    אני יכול לעשות משהו, לשנות משהו?
    אין לי מושג.

    אז למה אחרי שאני קורה את המאמר אני מרגיש שאני אשם?

    • zot sheomeret

      educate your doughters, your sisters, your friend. tell them to take shit from no one. in any case of foul play don’t shut up. report, scream, hit.
      or as my father has told me: punch straight in the noze. cause there is where it hurts the most.

    • אינדי_גו

      אם אתה מכחיש, או אומר, זה לא באמת ככה, אז זה עושה אותך לשותף. המאמר הזה אינו כתב אישום כנגד המין הגברי. הוא כתב אישום כנגד נורמה פסולה, שבה יש גברים מטרידים ותוקפים (שהם אגב מיעוט בקרב הגברים), נשים מוטרדות ומותקפות (כמעט כולן) ורוב גברי שותק, שאינו מודע לתופעה בכלל, וגם אם כן, לא חושב שזה כל כך חמור. רק ככה הגענו למצב ששני שופטים גברים חושבים שעברו הצבאי של מרדכי (עבר שללא ספק מעוטר בקרבות רבי תהילה על התחת של הפקידות שלו) צריך לפטור אותו מישיבה בכלא.

      אנחנו חיים בחברה חולה, שמוסדות החוק שלה מעוותים לעתים קרובות מדי את המושג “צדק”, שבה מזייף קסטות פירטיות מקבל 13 חודשים בכלא, וגם *אנס* מקבל עונש דומה.

      וזו גם חברה שבה יותר מדי גברים חושבים שזה לא נורא להטריד או לתקוף מינית, הרי “היא הזמינה את זה”, או שהם סתם בוחרים להעלים עין, לא יגידו שומדבר לחבר שלהם שהם יודעים שעושה דברים כאלה, ישתקו כשבבסיס שלהם קורים כאלה דברים, בשם “אחוות הלוחמים” וכו’.
      וחלקם פשוט עסוקים סלהכחיש. אין דבר כזה, את מגזימה, שטויות, אני לא מכיר אף אחת שהוטרדה מינית (שאל שוב, והפעם באופן קצת יותר יסודי, כי זה חלק מהעניין – יש גם אחוז לא נמוך של נשים שלצערנו רגילות לקבל את היחס הזה מבלי להתלונן ולפעמים גם מבלי להפנים שנעברה עבירה כלפיהן, תשאל כל מלצרית בפאב כמה פעמים התחילו איתה בברוטאליות, כמה פעמים בעל הבית ניסה להשכיב אותה, כמה פעמים שלחו לה ידיים תחת מעטה הצפיפות, וכו’)

      וכן, יש גם נשים שעסוקות בלהכחיש או להדחיק או סתם לא לייחס לזה חשיבות רבה. וזו זכותן המלאה כמובן, אבל אלה מהן שאומרות שהתיאורים מוגזמים פשוט תקועות באמת עמוק בהכחשה או שגדלו בתוך קופסא רצינית ביותר של צמר גפן, לא-ראיתי-לא-שמעתי-לא-דיברתי.

      אז איפה אתה בכל זה?
      במקום של המודעות הגדולה יותר, של לא לשתוק אם אתה רואה דבר כזה קורה לידך, של לגנות ולהוקיע אירועים כאלה, ולדעת שהם קורים הרבה יותר ממה שחשבת, וממש מתחת לאפך.

  58. לוכד עריקים במיל'

    לכל אלו שחושבים שזה לא קורה: אני לא יודע באיזה בועה אתם חיים. הטרדות מיניות מתרחשות מידי יום ובתור סטודנט שנמצא בחברה צעירה ומשכילה רוב הזמן (אוניברסיטה)
    אני פשוט נדהם מחדש לגבי ההעזה של גברים מסוימים ועוד יותר מהשתיקה שלכן שמעודדת את המניאקים.
    יום אחד בסיירי בבנין מסוים בשעת ערב במסגרת תפקידי כאיש בטחון באוניברסיטה שמעתי קולות
    בכי של בחורה. נכנסתי לכיתה וראיתי מניאק הנמצא בתהליך הפשטה של סטודנטית המררת בבכי. כאשר הוא ראה אותי הוא ניסה להתנפל עלי אך למזלי חברת השמירה מעדיפה לעבוד עם מכשירי קשר מסיביים…אחרי שהבחור נמלט זב דם ,ניסיתי לדובב את הבחורה כדי לקחת ממנה
    פרטים על התקיפה ולתדהמתי היא התחננה אלי שאני אשתוק ולא אפיץ את הסיפור כיוון שבמגזר שלה זה בושה. לך תבין.
    ובכלל ,כל יום אתה רואה סטודנטים המחלקים הערות בקול רם לסטודנטיות חולפות והן רק
    מחייכות במבוכה ועוברות הלאה. פעם הדבר פשוט הרגיז אותי ולקחתי פרטים מסטודנט שליטף שדיים של סטודנטית
    וחשבתי שיעשו מזה משהו אבל התלונה נגנזה בדרך ולמה ? כי הסטודנטית לא רצתה להתלונן.

    • בננה אדומה

      היא פוחדת להתלונן מפני שנשים פוחדות מיחס עויין. כל סוג של יחס עויין, בכל רמה, מכל גורם.
      אתה יודע שהבחורה שהתלוננה על איציק מרדכי, הפקידה שבגללה התחיל כל המשפט לא מצליחה למצוא עבודה? היא נחשבת לבחורה “מסוכנת” – על אף שבית המשפט קבע שדיברה אמת.
      ברגע שבחורה מפסיקה להיחשב ל”נחמדה” ואפילו קורבן “נחמד” והופכת לאדם שמסוגל להעניש את מי שפגע בו, היא “מכשפה”, “ביצ’ית”, “שרמוטה” וכו’.
      נשים פוחדות פחד מוות להיחשב ל”לא נחמדות”. זה טבוע כל כך עמוק בדמן, בחינוך שלהן, שיעברו עוד דורות עד שניתן יהיה להתגבר על זה.

  59. את צודקת בקשר לאודיגו.
    פשוט יש לי 35 בנות ברשימה, ומעולם לא נתקלתי בתופעה באודיגו. וזה בגלל שאני בן.
    מצטער על הפזיזות.

  60. יפית הללי

    אינדיגו היקרה
    מאמרך הוכיח לי שוב כמה חשוב שיש כמוך נועזות ואמיצות
    הנה אני קוראת את דברייך ונזכרת באיש ההוא ספק קבצן ספק משוגע שהיה מאונן ב”חולו” דרך קיצור כזאת שהיינו עוברים בה בדרך לבית הספר היסודי
    ובתומר פפולר כן זה השם שלו שהיה אח של חבר מבית הספר שנגע לי בשדיים ועד לפני שנים מועטות ואני כבר בת 30 הדחקתי את החוויה המרה הזאת
    הוא לא ידע ש”בזכות” מה שעשה הוגברה המודעות שלי (כילדה בת 10) לשל בת 20
    והנדחפים-נצמדים-קרצייתיים
    העדפתי לקום באוטובוס ולזרות בהם מבטי אימה וכשבגרתי והייתי לאשה לא התביישתי לפתוח את הפה ולנבל אותו אולי זה מה שימנע מהם לחזור על מעשיהם הדוחים
    אוף איזה פרץ של וידויים
    תודה אינדיגו שככה פתחת את הלב
    פתחת אצלי איזה סוגר או שניים

    • תומר פפולר

      אני רוצה לדעת מי את ואת כתובתך כדי לישלוח לך מיכתב תביעה מעורכי דיני על הוצאת דיבה על סך של 20.00000 ולאחר שאני יקח לך את הבית ואת כול מה שיש לך אולי תדברי רק את האמת לאמיתה

  61. גבר שמנסה לא להטריד

    שלום לכן
    ראשית אני רוצה להתנצל
    אני זוכר בעברי כנער את עצמי נדחק לפעמים (לעיתים רחוקות) אל ישבניהן של נערות
    ואפילו כמה פעמים שולח ידיים אל שדיהן כאילו בלי כוונה.
    לא , לא ידעתי עד כמה זה פוגע בכן, ולא הבנתי את משמעות הדבר.
    והיום ?
    היום קשה לי לא להסתכל למחשוף שעומד מולי,
    אני מוצא את עצמי מול עובדת שלי, שאני מסתכל לחזה שלה.
    לפעמים אני תופס את עצמי ועוצם עיניים.
    ולפעמים היא שמה לב ומרימה עוד קצת את החולצה.
    זה קשה, מה לעשות ? ?
    קודם כל יש לשים לכך לב,
    דבר שני נראה שיש בחברתנו המתירנית פגמים מספר שגורמים לזה.
    מותר לכל אשה להתלבש כפי שהיא רוצה,
    אבל שתדע שזה קשה לא להסתכל עליה כפי שהבגד שלה מצהיר.
    מותר לפרסם כל מיני תמונות ופרסומות שהופכים את האשה לאוביקט מיני
    אבל אחר כך כל אשה הופכת לאוביקט מיני, – אצל אדם נורמלי (אני חושב)
    לפחות עד לרגע שמכירים אותה שאדם ואז יש לה משמעות נוספת,
    אולי זה נשמע קצת מוגזם, אבל ככה אני מרגיש, ונדמה לי שכמה גברים נוספים
    אם הם מוכנים להיות כנים עם עצמם יחושו זאת.
    אז תשימו לב נשים איך אתן מופיעות
    וותשימו לב גברים לאן אתם מסתכלים
    וזה חוץ מהסוטים ששולחים ידיים וכו’ עליהם לא דיברתי, ניסיתי לדבר על האדם המצוי

  62. אף אחת, כל אחת

    “מספיק עם זה ודי, איתי זה לא כדאי
    קיבלתי כבר ממך לחץ דם גבוה
    שיגעת אותי כל כך עם העינטוז שלך
    איני יכול יותר בך שלא לנגוע”

    לפני יותר מ10 שנים אני חושבת, זה היה להיט היסטרי. אף אחד לא חשב בכלל על המשמעות, ועל התוכן. בזמן שרובנו עברנו את שלל הסיפורים המתוארים פה, ועוד כהנה וכהנה חוויות מכוננות כיד הדימיון הטובה, היו שרים את זה בתוכניות שישי בערב.

    קראתי את הכתבה הזאת בתחושת חנק ובדמעות של תסכול. אני כל כך שמחה שכתבתן פה כל מה שכתבתן, אני כל כך שמחה שאנחנו משחררות פה את השדים האלה שלמדנו לחיות איתם, ולמדנו לשמור אותם מוחבאים טוב טוב בארון, כי אף אחת לא יכולה להעביר את חייה כקורבן.

    כן, גם לי יש סיפורים מהארון. את כולם. את השולח ידיים מהאוטובוס, את המפקד שמטריד ומציע הצעות וזורק הערות, את התוקף שאפשר להרביץ לו בחזרה בכל הכוח, אבל זה לא מספיק, כי הוא יותר חזק. ואי אפשר גם לגבות ממנו את המחיר החברתי שהוא ראוי לשלם, כי יש לו גב, של החברים שלו, של הנשמות הטובות שימצאו בדיוק את השנייה שבה הייתי צריכה להתנהג אחרת, שזו השנייה שבאה לפני שבכיתי וצעקתי לו שיעזוב אותי וזה לא עזר.

    ולמי שתהה: כן, כ כ ה אנחנו מרגישות. המון אגרסיביות יוצאת ממני לפעמים כלפי גברים, שלא מטרידים, ושאני יודעת שלא עשו ולא היו עושים כלום, רק בגלל התהום הפעורה בינינו. בין אלה שחיים בעולם, באותו עולם, בלי פחד. שיכולים לנסוע לבד לכל מקום, שיכולים לעבור בכל סמטה בכל שעה משעות היום והלילה, שיכולים לעבור בלילה על יד גבר או חבורה של גברים בלי להחיש את צעדיהם ולקוות שהם לא יזרקו שוב איזה הערה משפילה, במקרה הטוב. שלא צריכים להיזהר כל כך. אני מקנאה בביטחון הזה. אני כועסת כי אני חושבת שגם אני זכאית לו. ואני חושבת שמעולם הוא לא היה מנת חלקי.

    ואם אני מסוגלת להודות בזה בפני הנשמות הקרובות לי ביותר, אני מסוגלת להודות בזה גם פה, בפני גברים שאני בכלל לא מכירה: תצעקו, תמחו, תילחמו גם, תנסו לראות את העולם פעם מהזווית הזאת- כי הוא לא נראה אותו דבר. מי שיש בו כל כך הרבה חמלה כלפי המטריד והתוקף, אין בו חמלה כלפי הקורבן שלו, וגם לא כלפי הבאה בתור.

    רוב הגברים לא מטרידים. אבל לרוב הגברים אין מושג מה זה, ואיך זה מרגיש, ואיך זה נראה, וכמה זה חונק, וכמה זה כואב לחיות בעולם שזה חלק ממנו. אם היה להם אולי מרדכי היה יושב בכלא, שם מקומו.

    לכל הבנות שטענו שהכל פה מוגזם ושהן מעולם לא טעמו אפילו קמצוץ הטרדה מינית ואחיותיה הרוחניות, אני יכולה רק להגיד שנדרשת המון חוצפה להגיד שזה מוגזם, ולא להודות על מזלך שזה מעולם לא קרה לך. צריך המון חוצפה ואטימות לא לראות שאם מישהי מספרת פה 5 מקרים שונים שקרו לה, ולמישהי אחרת לא קרה כלום, סטטיסטית אנחנו עדיין מדברים על 100%, כמה אפשר לעצום עיניים?

    על ההרשעה של מרדכי היו צריכים למחות בגלוי לא רק כמה אירגוני נשים. ולא רק נשים, ולא רק מי שיש לו חברה אמא ואחות. היו צריכים למחות על המצב האבסורדי המתמשך הזה שמטרידים תוקפים ואנסים מקבלים עונשים מגוחכים, כל מי שלא מוכן לקבל את האלימות הזאת. לא רק לפי מידת הפוטנציאל לפגיעה במי שקרוב לו, אלא כהשקפת עולם. כי אחרת גם הבת שלי תעבור את כל מה שאני עברתי, והיא אפילו לא תבוא לספר לי, כמו שאני לא סיפרתי. היא תפנים את חוקי המשחק, והפרס שלה יהיה כשהיא תוכל להפסיק לכעוס, כשהיא תוכל להנות מסקס גם אחרי שהיא תגלה שזה משהו שאפשר גם לקחת בכוח, ושיהיו לה חיים מוצלחים ונורמלים, כמו לכל אלה פה שעבדו ולמדו והתאהבו ופתחו את הלב על אף הצלקות שבו.
    אבל היא לא צריכה לעבור את זה מלכתחילה, כמו שאף אחת לא צריכה. לכן התסכול וחוסר האונים.

  63. קו מידע ותמיכה לנפגעות הטרדה מינית באוניברסיטת ת

    בעקבות פרשת מרדכי וההשלכות החמורות שלה, החלטנו לארגן כנס שיבחן את ההשלכות של הפרשה. כולכן/ם מוזמנות/ים.
    הכנס “פרשת מרדכי כמקרה מבחן” יתקיים ביום ד’, 30 במאי 2001, באולם הופיין, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת”א, בשעות 16:00 – 18:00. הדוברות: ד”ר אורית קמיר, הגב’ שלי יחימוביץ ועו”ד מאיה צחור.
    לפרטים נוספים: http://www.tau.ac.il/~shline

    (להוסיף את התו “טילדה” (“~”) לפני shline)

    מקוות לראותכן/ם,
    קו מידע ותמיכה לנפגעות הטרדה מינית באוניברסיטת ת”א.

  64. דניאל

    אני יכול לאמר לכן רק דבר אחד, אחרי שקראתי את המאמר, את התגובות הנשיות והתגובות הגבריות. כמה שחשבתי שגברים ככלל הם חארות, כנראה לא ידעתי עד כמה.
    ליבי איתכן.

  65. יואש ד

    נראה לי שאני אתחיל לקרוא באתר הזה בגללו.

    ובתגובה למאמר, אני מעוניין לכתוב קודם כל שאני
    ממש נגעל מהמציאות המרה שהמאמר הזה חשף
    בפני. לבי לבי לכן הנשים, מול כל אותם מניאקים
    ומטרידים. אצלי במשפחה הסיפור הוא על המורה
    לנהיגה שהטריד את אמא שלי.

    ולאמירה קצת יותר עניינית: מהניסיון שלי, בחברה הקיבוצית
    שבה אני גר, איכשהו תמיד הבנות אוהבות את אותם בחורים שמחבקים ומלטפים.
    אני לא מתכוון להגיד משהו כמו “הן מביאות את זה על עצמן”
    או משהו מפגר כזה. אבל תמיד נדמה לי שמשהו
    שמתוך קבוצת הזכרים שבידידות עם הנקבות, תמיד הן
    רוכשות הכי כבוד לזה הברברי ביותר, הגס ביותר והמטריד ביותר.

  66. ליאת

    יש לי שתי הסתייגויות קטנות בנוגע לתגובות (ולא למאמר):
    הראשונה והגדולה היא בנוגע להטרדות בנים:
    גברים כן מוטרדים מינית גם נערים וגם ילדים, והמועקות הן אותן המועקות, התחושות הן אותן תחושות, גם העלבון ההשפלה, חוסר הבטחון והאשמה, הנזקים והתסביכים שמלווים אותם כל החיים..
    בנים מכל הגילאים מוטרדים, נתקפים ונאנסים, על ידי גברים וגם על ידי נשים.

    וזה ממש * חורה * לי ואני ממש לא מקבלת שבנים לוקחים את זה פחות קשה. לדעתי, בנים יותר מתביישים להודות בזה מנשים, בין היתר בגלל תגובות כמו שהועלו פה. החברה פחות מקבלת את הרעיון שגבר עומד בתור קורבן, ובכך מחדירה לקורבן מהמין הגברי את המסר של ההדחקה.
    חשוב מאוד לפרסם מאמרים כאלו ולהעלות את המודעות לנושא. אך הבעיה היא שהעלימו בדרך את המין החזק, שלא תמיד הוא חזק. כאילו אין דבר כזה גבר שהוטרד מינית או גבר שנאנס.
    אני עוד לא ראיתי שום תשדיר של מרכזי תמיכה למען נפגעי (ולא נפגעות) תקיפה מינית.

    הסתייגות שניה:
    אני פמיניסטית במובן הפשוט של העניין. אבל, אני לא מקבלת כל פעם את הטיעון המעצבן,
    שבא כנגד כל אישה שלא מסכימה עם טיעון המחץ של הפמיניסטיות הרדיקליות והוא:
    שככה המצב קיים בחברה ולא רק זאת, החברה לימדה אותנו הנשים להאמין שזה לא כך ולהדחיק.
    לדוגמא: אם את לא מסכימה איתן על היקף התופעה של הטרדה מינית בנשים ועוד מעיזה לומר שאצלך המצב לא דומה – טעות ביידיך!! את רק חושבת ככה כי החברה לימדה אותך לחשוב כך, ושידרה לך להדחיק את המצב באופן כללי ואף באופן אישי.
    די נמאסתן – תגידו מה שיש לכן להגיד, אבל אל תגידו לי מה לחשוב ומה לא לחשוב.
    ואם כן תגידו לי, אז במה אתן שונות מהגברים של עולם הסדר הישן?

  67. אנונימיממי

    וואו..מאמר כבד בהחלט שינה את הגישה שלי לגבי כמה וכמה דברים.
    רציתי להתייחס לדברים שנכתבו בכיתה ג, בגן וכדומה..אני יושב וקורא את זה
    וחושב לעצמי..המשחקים האלו שהיינו קטנים…כן כן גם אני הייתי עושה דברים כאלו והרבה יותר גרועים..משחקי קלפים..כן כן..אוי ואבוי..המשחקים של רופא וחולה..משחקים שאם הייתי עושה אותםעכשיו הייתי קורא לעצמי סוטה ודוחף את עצמי לכלא..אז בקיצור..גם אני היתי “משחק” משחקים כאלה..ולא רק בגן,
    מ..מיקרה אחד זכור לי..אני הייתי בכיתה ד והיא בב או א..כן כן.עכשיו כזה אני חושב איחחחחחס מה עשיתי ועבר המון זמן..המון.
    ולא רק בכיתה א,
    ולא בב,
    ולא בג
    ולא נמשיך..
    אז אני שואל דברים כאלו זה פשע?
    לכל אדם יש איזה שלב בחיים שבו הוא מקבל את “ההבנה” שהוא צריך לשלוט ביצרים שלו,
    אצלי למשל זה קרה מאוחר(לא לא בגיל 18 הרבה לפני..חח..אבל גם לא מוקדם מדי..בין ד לה) – לא אני לא אנסתי אף אחד חס ושלום..דווקא אני בין הרומנטיים.
    (שאני אומר אצלי זה קרה די מאוחר אני שוב מדגיש זה לא שהלכתי לי באמצע הרחוב ו…..אני מתכוון כמו המשחקים המטופשיים האלו רופא וחולה..ומשחקים שלא נדע מצרות חח..)
    אז איפה הייתי?אה..שבו הוא מקבל את “ההבנה” שהוא צריך לשלוט ביצרים שלו..והדברים שהאדם עושה לפני שהוא מקבל את ה”הבנה” לפחות אצלי הם לא מכוונה רעה חס ושלום, זה..מחוסר בגרות, בגרות חלקית, יצרים חזקים, הורמונים…

    כשאני מסתכל על עצמי לפחות..וואו הדברים שאני עשיתי..אילו פשעים..אילו (לא לא תפסתי בחורה באמצע הרחוב ואנסתי…אין סיכוי..פשעים בכוונה לא פשעים פשעים..חח)
    כאילו הם ממש לא היו מכוונה רעה..שוב אכתוב ואומר אלו דברים שבאו מחוסר בגרות ויצרים.
    הלו כולם שמעו על המשחק רןפא וחולה לא?
    אולי אני היחיד פה שכתב את זה אבל – עובדה..
    ואתן בנות יקירות שאני מעריך כל כך..אינכן חפות מפשע..לא נחסוך גם לכן יש יצרים וכן גם אתן משחקות..משום מה יש לי יזה “קסם” (בלי עין רעה טפו טפו טפו) שהרבה ידידות מספרות לי דברים שלחברות הכי טובות שלהן הן לא מספרות וכך יצא מזלי להבין אתכן הרבה יותר טוב מגברים אחרים..
    משחקים כאלו..ומשחקים הרבה יותר רציניים שאם הייתי מבוגר בכמה שנים אלו משחקים שהיו מכניסים אותי לכלא..וגם אם הייתי זוכה במשפט אני עצמי הייתי דוחף אותי לכמה שנים טובות.
    אז..המשחקים האלו הם חלק מתהליך ההתבגרות (בין משחקים רציניים יותר וכבדים..ובין התקלויות במזדרון ונגיעות “בטעות (בטעות קלאק) “).

    מחכה לתגובות.

    נ.ב
    וואי..עכשיו אני חושב ושוב קראתי את המאמר (מאמר?) ,
    הדברים האלו באמת משאירים צלקות..ושלא תחשבו שלנו הגברים החזקים ! (החזקים קלאק..לא תתפלאו אבל רובנו לא כל כך חזקים..) אין צלקות כאלו..ואפילו מדי פעם אני חושב אם המשחק רופא וחולה שעשיתי עם הילדה החמודה הזו בכיתה א היה בסדר..ואם נהגתי כשורה..ואם זה היה טבעי..

  68. ראובן

    כמה שאת צודקת
    אני מקווה שיום יגיע וזה יפסק

    • קרן -אור

      כמה שזה נכון,
      לי באופן אישי קרו כל מני מקרים מגעילים, עד שהחלטתי לפעול…
      רצה הגורל וכשחזרתי ערב שישי אחד ממסיבה , איש מגעיל אחד החליט שהעובדה שאני
      לובשת שמלה צמודה ותחתוני חוטיני מרשה לו לדחוף לי ידיים מתחת לחצאית…
      היה לילה, והלכתי עם שתיים מחברותי הטובות , אני הייתי באמצע, חברה טובה שלי שהלכה בצד שמאל שלי לבשה בדיוק אותו דבר (אתם יודעים נערות מתבגרות…)
      פתאום הרגשתי משהו ,זה הרגיש כמו יד , זה בערך נגע לי בתחתונים. נתתי צרחה והאפס ברח.
      חברה שלי ניסתה לזרוק עליו סנדל.
      ואני החלטתי להתקשר למישטרה.העובדה שהוא היה אדם דתי חובש כיפה, וגם בעל גבס ביד עזרה לשוטרים שהגיעו די מהר, לאתר אותו.
      בכתב התלונה נגדו נכתב כי הנאשם “עשה זאת לצורך גירוי מיני”,
      הייתי קטינה באותה תקופה ולפי החוק אסור היה לפרסם את שמי. הוא ניסה להכחיש , אך נשבר.
      טען שהוא נשוי, אדם דתי…
      ואתם יודעים משהו, מהקנס שהוא שילם לי עשיתי יופי של טיול לפני גיוס.

  69. כל הכבוד!! ישר כחץ מזדהה לחלוטין. הלוואי שיקומו עוד נשים ויאמרו עד כאן. אנחנו שוות לכם לחלוטין, אם לא יותר…

  70. תיכוניסטית

    קודם כל, עליי לומר שזהו באמת מאמר מעולה, אשר נוגע בנושא רגיש מאוד.
    יישר-כוח!!!

    למרות שאני עצמי מ-ע-ו-ל-ם לא חוויתי שום סוג של הטרדה מינית פיסית או מילולית, אני מכירה מספיק בנות שזה קרה להן כדי לאשש את העובדה שזה קורה לרוב הבנות.
    אנחנו אומרים שצריך להאשים את החינוך, שמחנכים בנים כאילו הכל מותר,
    אך למעשה האשם האמיתי הוא בחינוך של הבנות – או למעשה בחוסר החינוך.
    הורים ברובם לא מספקים לבנותיהם את הכלים המתאימים להימנע ו/או להתמודד עם התופעות הללו. למעשה אני סבורה שהסיבה העיקרית שגדלתי חפה מכל הצקה או אפילו הערה פוגעת, היא החינוך המצויין שקיבלתי, שמדגיש שהכל צריך לספר ובכלל לצאת מהבית עם גישה של “אל-תתעסק-איתי-ממזר-אחרת-תצטער-על-זה!!!”. הביטחון שמעניקה הידיעה שעומדים מאחורייך הורים תומכים שיגנו עלייך לא משנה מה, הוא הוא שעושה את ההבדל.
    פוגעים בחלשים, זה נכון. מסקנה: לחנך את ילדינו לפחות להקרין תדמית חזקה!

  71. מישהומהעבר

    אני מניח שאת יודעת שיש גם אחרים אז בכל ים שחור יש גם מטוס קטן של תקווה

  72. אלונה

    מסתבר שעל פי התגובות שפה, כן, גברים לפחות בחלקם, לא מכירים. וזה עצוב, שהם לא מכירים. משום מה תמיד חשבתי שברור לכולם מה שאנחנו עוברות. כן, כמו שרון גם אני לא חושבת שכל אותן המוטרדות הן חריגות. לא רחמים אני מחפשת, ולא שום סימפטיה כזו או אחרת, אבל מודעות למציאות, הכרה בעובדות. ואלו עובדות.
    אין אישה שלא חוותה הטרדות כאלו ואחרות. חלק מהעניין הוא, שאנחנו מודעות לעניין שזה לא חריג, שאלו כבר נורמות. אולי זו הסיבה שחלק מהבנות כאן כתבו שהן לא חוו הטרדות. כי הן לא מייחסות להתנהגות הזו משמעות כל כך חריפה, כמו המשמעות של הטרדות. זה עדיין לא אומר שזה לא קרה להן, וימשיך לקרות.

    אין נקבה שאני מכירה ולא חוותה את מה שמוזכר פה. מדגם מייצג? לכל הדעות.

    אני קוראת את הכתוב באתר הזה לא מעט. לא מגיבה כמעט בכלל. עכשיו, ראיתי צורך להגיב, אולי בכדי לגרום לאותם תמימים להאמין שיש מקרים בהם ניתן להכליל. ואולי אני זו התמימה, שחושבת שתגובה בפורום תגרום לאנשים להתחיל להכיר במציאות יומיומית.

    זה התחיל בגן פרטקין, הגן המפורסם של סוטים בעיר אילת, בה גרתי.
    זה המשיך בתחנת האוטובוס, כשעמדתי וחכיתי. רק שלפני האוטובוס הגיע מישהו אחר, זריז יותר וחפן את הציצי שלי בתור הידיים המסריחות שלו. תאמינו לי שאני טיפוס אימפולסיבי שלא שותק בשום מצב. ושתקתי.
    זה לא הסתיים על הגשר ההוא, להולכי רגל, כשעמד מולי מישהו עם איבר מין שלוף, רק אני והוא, מרחק של סנטימטרים באמצע שום מקום.

    כתבתי לפני כמה חודשים בפורום אחר, שבו אני משתתפת, משהו.
    עדיין רלוונטי, נראה לי. וימחיש יותר מכל דוגמא את ההרגשה:

    אחת משלל המתנות שקיבלתי ליום ההולדת הייתה שמלת מיני. אף פעם לא לבשתי שמלת מיני, אולי כי אני מרגישה חשופה מידי. אבל זו שמלה פשוטה, בלי קשקושים, בלי מחשופים, בלי שסעים. חלקה ופשוטה.

    בליל שישי יצאנו, חברה ואני למועדון. אתם יודעים, לרקוד, לשתות, להתפרק. מסתבר.. שזה לא כל כך פשוט.
    אין לי מושג איך לתאר את הדברים בצורה כזו שתעביר את ההלם שהייתי בו.

    זה התחיל ממאית השניה שבה יצאתי מהרכב וזה נגמר רק בשבע בבוקר, כשהגעתי הביתה.
    הררים של בנים, נוטפי ריר ומחורמנים על לשד העצמות. בדרך מהאוטו למועדון חצינו כביש. אור ירוק לרכבים ונספרו חמש מכוניות שנעצרו ובתוכם גוש של תאבי מין. הם צעקו מתוך הרכבים, הם התחננו שנבוא. כשלא התייחסנו הם צעקו משפטים בסגנון: “את פוסטמה, אבל חופשי הייתי שם לך”.
    הוא היה שם לי! אתם מבינים?! חומד שכמותו, כל כך רומנטי.

    הגענו למועדון וניגשנו ישר לבר, אולי האלכוהול יטשטש את ההלם. מסתבר שאופטימיות זה מצרך נאיבי.

    הברמן זרק עלינו דפים, רק שנשים לב שהוא גם שם, מלבד הברמנית. לא הספקתי לשתות שלוק ראשון וכבר הגיע מישהו שבצבא היה חניך שלי. אם נתחשב בעובדה שבחורה פיקדה עליו, זה לא ממש מפליא שהוא, במילים עדינות, לא סימפט אותי. והפלא ופלא, בליל שישי הייתי התגלמות החלום. הוא הלך אחריי, באש ובמים, לכל מקום שהלכתי.

    אנחנו רוקדות וחברה שלי מתפקדת בתור שומרת ראש. מסתובבת מימיני, משמאלי, ומכל הכיוונים שלי. זה לא הפסיק, פשוט לא הפסיק. “את סלבריטי פה” טרח איזה דביל להודיע לי רגע לפני שהזיעה שלו נמרחה בשלי.

    למאית השניה חברה שלי העיזה להוריד עיניים ולרקוד, רגע אחרי זה כבר הרגשתי זוג ידיים שמנסה להכנס לי מתחת לחצאית. הוווו איך שהייתי עצבנית. “זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני רואה אותך מול העיניים שלי” הודעתי, עם מבט של רוצחת בפוטנציה, להר האדם שכנראה גם הוא לא התנגד “לשים לי”.

    הוא נעלם, כן. אבל נשארו שם עוד מאות אחרים.

    כשיצאנו בשבע בבוקר מהמועדון אמרתי לחברה שלי שאני מתקדמת לכיוון הרכב והלכתי. באמצע הכביש עצרה מרצדס כשבתוכה מישהו שיכול להיות סבא שלי. הוא נראה ממש פטאתי בנסיונות שלו למשוך אותי לכיוונו. לפני המרצדס ומאחורי מסתבר שהולכים שלושה בנים. תסלחו לי, קשה לי לקרוא לדבר הזה “גברים”.
    “תעצרי” הם אמרו בקול תקיף, ואני התחלתי לפחד. “את לבד” הם הודיעו לי. “אם את ממשיכה ללכת עוד כמה מטרים, אנחנו אחרייך. את תיאנסי היום”.

    זה נשמע מגוחך? כי באמת שפחדתי. כן, אין לי ספק שאם לא היו לי שומרי ראש באותו הלילה, הייתי נאנסת. זה לא ממש קשה להם, לצערי.

    קשה לי להאמין שאת כל גועל הנפש הזה יצרה שמלת מיני. כלומר, זו בסה”כ שמלה, למען כל הרוחות והשדים. זהו, רק הגוף זה מה שחשוב. אני יכולה להיות עם פרצוף מעורר פלצות, אני יכולה להיות הכי אנטיפטית בעולם, ועדיין זה לא חשוב. מה שמשנה, מסתבר, זה מידות הגוף שלי ואם “שווה לדחוף לי”.

    הו אלוהים, נגעלתי. הרגשתי כל כך זולה ומלוכלכת.
    הזין עומד והחבר`ה שם מאבדים שפיות.

    אני לא יודעת, קשה לי להאמין שאת כל גועל הנפש הזה יצרה שמלת מיני.
    זה לא שאני כל כך תמימה. אין בחורה שלא שורקים לה ברחוב, אין בחורה שלא קופצת בבהלה מצופרי משאיות מרקיעי שחקים, אין בחורה שלא ספגה לפחות פעם אחת או פעמיים את כל המבטים, את הנגיעות, את המשפטים המטומטמים, ותהיה הכי מכוערת שאפשר להיות.
    ועדיין, מה שהיה שם בליל שישי הגיע לרמות שהצליחו לזעזע אותי.

    לא, אין לי מילים. “אכזבה” לא תטיב לתאר את שהרגשתי.
    והתקלחתי, בטח שהתקלחתי.

    • מעדיפה להשאר אנונימית

      הם כולם חיות… מוגנים בתוך הגוף השעיר, מסתתרים מאחורי קבוצות של אנשים שהם קוראים להם חברים אבל הם יודעים שאם הם לא יעשו את זה אף אחד לא יהיה חבר שלהם.
      הייתי בסרט הזה (בג’ינס וטי שרט ולא בשמלה, במקרה) ולי לא היה מזל ואני יכולה לומר בעיניים קצת אדומות וגוף תשוש מרוב זעם, שאפילו שזה היה לפני שש שנים עדיין לא מחיתי את זכרון פרצופו המכוער מתנודד מעליי, ואת הריח. הריח.

      • אלונה

        לא מתיימרת לחשוב שאני מבינה מה עבר ומה עובר עלייך. לא מתיימרת לאמר שמתישהו זה יפסיק לעבור.. אבל מבקשת שתאמיני: *לא כולם* חיות.
        אני רוצה להאמין שאלו שנוקטים בדיבורים.. הם לא מבינים מה הם מעוללים. ויש את אלו, הבנות, שעוברות את זה כלאחר יד ויש את אלו שזוכרות. אבל מילים הן מילים, ועדיין, כמה פוגעות שהן יהיו העוצמה שלהן לא זהה לידיים שפולשות.

        פעם, בזמן שישנתי, נכנס מישהו לבית שלי, והסתובב בו חופשי. אני זוכרת שהתעוררתי ונכנסתי לשוק. התחושה הזו, שהייתי שם, חסרת הכרה כביכול, בזמן שמישהו הסתובב במקדש הפרטי שלי, עושה בו כרצונו.. התחושה הזו, שהוא יכול היה לעשות ככל העולה ברוחו גם בי.. ההבנה הזו, שאין דבר מוגן, גם לא אני.. כל זה גרם להלם. זעזוע לא קטן. כל זה הוא כזית לעומת מה שאת חשת וחשה, סביר להניח שגם כזית לא.

        לא מתיימרת לצייר לך עולם ורוד ולהתעקש שתאמיני שיכול להיות.
        אין בחורה שלא עברה את כל אותם המבטים, חיכוכים, נגיעות.
        נכון.
        אבל זה לא הופך את כל הגברים כולם לחלאות. לא, לא כולם חיות.
        והלוואי שיבוא מישהו שתשתפי אותו. מישהו שידע מה עברת ומה את עוברת בכל יום. מישהו שתתני לו לנסות ולהבין. מישהו שיחבק אותך ולא מרחמים. מישהו שתתני לו לפרוץ את החומות שבנית על לא עוול בכפך. מישהו שיאהב אותך, מישהו שאת תעזי לאהוב.
        ואת תדעי, שאותם החלאות תמיד יהיו קיימים, אבל המישהו הזה לצידך יגרום לך להאמין שלצד החלאות קיימים גם הגברים הטובים..
        והם קיימים.

        אלונה.

        • יהיה טוב...

          יש כמה נושאים בחיים שאני מנסה להתחמק מהם וזה בהחלט אחד מהם…תמיד אתה אומר “לי זה לא יקרה” ואולי גם יש אנשים כמוני שלצד האמרה הזו מתעקשים לא לחשוב / להתקל בנושא.
          לפני כמעט שנה (מי האמין שעבר כ”כ הרבה זמן) התחלתי לצאת עם מישהו , אני זוכרת כמה הייתי גאה שיצאנו שבטח כל הבנות מקנאות בי על החתיך הזה לצידי.
          מהפגישה השניה הוא כבר רצה לבוא אלי ובגלל שהכרנו כבר קודם זה לא נראה לי כזה אסון (אני צריכה להזכיר לעצמי להבא לא להפר את העקרונות שלי) הוא לא אנס אותי אבל הוא בהחלט היה מאוד אגרסיבי וכוחני עד שהייתי צריכה בכח להעיף את הידיים שלו ממני וכמו מטומטמת אמרתי לעצמי שהוא לא התכוון – הוא קצת נסחף. אחרי תקופה קצרה כשהבנתי ששינוי לא הולך להתרחש ניפרדתי ממנו אבל הוא לא הסכים לקבל את זה.
          ואז זה כבר נעשה ממש אלים – זה הסתיים בניסיון לאונס (ומזלי שרק ניסיון) והמפחיד הוא שבשבילו זה היה רק משחק הוא באמת ובתמים האמין שזה מגרה אותי להגיד לו לא ולחוות את הכוחניות הגברית שלו.
          מאז את התמיכה הכי גדולה קיבלתי דווקא מגברים – ואפילו לא כאלה שהיו קרובים אלי בזמנו (כמובן שכרגע לא אוותר עליהם בעד שום הון שבעולם)
          זה פשוט גרם לי להאמין שיש גברים מ-ד-ה-י-מ-י-ם בעולם
          הבעיה זה רק למצא
          בהצלחה לכולנו….

  73. אלמוני

    אל נא תגזימי ואמרי שכל הנשים עוברות דברים כאלה. בואי נגיד שהחויות שהיו לך הן, ברוב המקרים, לא חלק מהנורמה. ואם כן, אז משהו כמו חמישים אחוז. לא יותר. לא משהו עד כדי כך אלים. כי יש את כל החויות האחרות, כמו בבית ספר, בחטיבה, כמו שאמרת, וכשהיית בגן, שהן קצת יותר מנת חלקן של נשים רבות בילדותן. לומר שזה רגיל, שכל מה שעבר עליך היה רגיל, זה מוגזם.
    אבל את כמובן צודקת. חלקית.

  74. אני המום.
    אנ’לא יודע בדיוק מה כתבו לפני, לא היה לי כח לקרוא את הכל,אז אני מניח שכבר אמרו את זה, אבל אני פשוט המום. החיץ הזה, בין העולם של הגברים לעולם של הנשים, לוידע… בלתי נתפס?
    אנ’לא יודע, אולי בגלל שגדלתי בחברה דתית, אני רואה דברים אחרת, גם בעולם החילוני שאני נמצא בו היום, אבל, בחיים לא הייתי חושב לתפוס למישהי ת’ציצים. ז’תומרת כן, נו.. אבל אתם מבינים. לא בלי שזה נעים לכולם.
    ואז נזכרתי. לפני איזה שנתיים שלוש. בחזרה מסיני. תחנה מרכזית ת”א. הלכתי להשתין. הוא עמד שם במשתנה, ופשוט ראיתי שהוא רוצה לתקוע אותי. פחדתי.. זה מצחיק, אבל פחדתי.. אנ’לא בחור חלש והוא בטח לא היה יותר גדול ממני, אבל הרגשתי ת’פחד הזה.
    (ראיתם מה זה? נותנים לבן לתאר סיטואציה של אונס מבטי, והוא כבר יעשה מזה תחרות מי יותר גבר…)
    זהו. אין לי מה להגיד יותר. מפחיד. כואב. וכשיהיו לי בנות, הן ילכו כל הזמן עם מסמר חלוד בכיס. שיהיה.
    נני

  75. As a woman I am apperantly uneducated. I knew cases like that existed, but the very magnitude and the overall number of victims is shocking, like many said before me.Hearing women refering to abuse as “normal” and “everyday” is, like, awfull!!!
    I will not repeat any of the argments mentioned above, but I want to thank Indigo for writing this article, and to thank the other women who have shared their personal stories. It isn’t as “clishea” as it seems, this whole ‘female bonding’ sesion. It is necessary, if we want these behaviours out of our society for ever; it is necessary for women, especially, to feel like they are not alone.

    Maybe there’s no point in writing what everyone already knows, but it made angry and hurt. Woman to woman, I can’t say positivly if I will have enough strenth to fight it, or to resist, if someone would have done it to me. Anything really, even the smallest jilt, is humilliating even when kept secret. Imagine, if it has to be displayed to all in order to get corrected….

    So thank you Indi, once again.

  76. אינדיגו, את מלאת תסכולים.
    עדיף שתשתקי ותמשיכי למצוץ.

  77. אינדיגו,
    הציור שאיירת כל כך מתאים,כבר ממנו מתחיל הכאב, לצערנו.
    אני יכול רק להשתתף בתחושת חוסר האונים והתסכול שאליו מגיעים לעתים, בעל כורחנו בגלל אנשים מסוימים חסרי רגישות (שלא לדבר על לב..). ממש אין מילים..כואב..

  78. איזו התרגשות לכתוב סוף סוף בפעם הראשונה ונקוה סימן לבאות.
    לצערי, אני משתייכת לאותן בחורות שנגעו בהן הנצמדים, המאוננים, המעירים,המתערטלים, הסוטים, הנשואים, והרשימה לא נגמרת.
    אני חייבת לציין שרק כשנכנסתי לקשר זוגי הדברים חזרו אלי. אוהו, ועוד איך חזרו…
    לצערי את רב המקרים הדחקתי, יחד עם שאר הדברים אף הנפלאים שקרו לי באותה התקופה…
    היום הדברים עוד מתעוררים, למזלי לא נשארתי פגועה נפשית, כמעט מאף מקרה.
    אך זה עניין של אופי, וכל בחורה לוקחת את הדברים בצורה שונה.
    אז לכם הבחורים שאולי חושבים שהסיפוק הרגעי שלכם לגיטימי על חשבוננו, תפנימו…

  79. ילדונת

    גם אני עברתי ועדיין עוברת כל מיני מקרים שכאלה אך אני לא מגדירה אותם כטראומות, ואני מדברת על הדברים הקטנים: המקרים בגיל 10, הנדחפים, הנתקלים. אולי זה מפריע לכמה ימים אך שוכחים אותם והם חסרי משמעות….כן, זה היה משמח יותר עם הם לא היו קיימים כלל, אך הם כן ומה שיש לנו לעשות זה לספר למשהו, להתלונן, יש לנו כוח. אני רואה את עצמי נערה חזקה.ואני מאמינה שיש בכוחי להשפיע,כמובן על עצמי. לכן אני מאמינה שיש טעם להתלונן לאחר הטרדה שכאזאת- הרי ככל שיוגשו יותר תלונות כך יחסו לעניין חשיבות גדולה יותר, לא?
    חוץ מזה אני הייתי מרגישה רע אם הייתי מוותרת, כמו שאת ממליצה שנעשה…
    אבל כן מפחיד אותי לחשוב שכשאני יגיע לצבא יהיה לי צורך להגן על עצמי מפני גברים במשרות גבוהות יותר…ואם לא אסכים להם, אענש?
    אבל מה אני יודעת? אני רק בת 15….

  80. אמת כוזבת ועצובה לכול איש ואישה (במיוחד לגברים)

    “…שזה לא נורא לגעת במישהי למרות רצונה. יותר חמור לגנוב. והמסר לנשים? א י ן ט ע ם ל ה ת לו נ ן , כי אפילו אם הגבר ימצא אשם , הוא לא י י ע נ ש. ת ס פ ג י ו ת ש ת ק י…”
    כואב לשמוע בתור גבר, אני מסכים עם כל מילה שאמרת ובטוח שכל אישה חושבת בדיוק אותו דבר,: אנחנו חיים במציאות כואבת ואין לנו להתרגל אליה, אסור בהחלט, כי אתן הבנות לא צריכות לקבל את זה כמובן מאליו, (כמו שקראתי באחת התגובות, שזה לא כל כך נורא, וזה לא בדיוק כמו שאת ושיש הגזמה) זה בדיוק כך ואף יותר. יש, צריך וניתן להוקיע את התופעה הזאת החיי היום יום שלנו.
    ולכן הבנות אל תוותרו לעולם למרות שאתם באמת עושות הרבה יותר בשביל להגיע לאותה תוצאה שאנו מגיעים בתור גבר אובייקטיבי, ואין מה לעשות (או שיש) א ת ן ח י ו ת ב ת ו ד ע ה כ ו ז ב ת ואת זה אתן צריכות לשנות כי זה לא ברור בכלל.
    מקווה שיהיה טוב.

  81. תארו לכם שתי משפחות קרובות שממש מתפקדות כשמפחה אחת בהן אני – האחות הקטנה של כולם ואחי הביולוגי ושאר 5 האחים(בני-דודים) שלי .
    מלכה קטנה ושישה אחים , חברים הכי טובים שיש.
    כמה בטחון יש ואמון בכל מילה שכל זה גורם להטרדה שהייתה שם להפוך במרוצת השנים לתמונות פלאש-בק שיחזרו אלי 10 שנים מאוחר יותר והגרוע מכל – בלי חוש טעם , ריח בלי כעסים ובלי שאלות – רק תמונות חולפות של מה שאירע .
    והנה התמונות לפנכן ולפנכם :
    אני בת 4 -5 ואני עולה כמו כל יום לחדר של בני דודיי , ובן -דודי היקר שנולד עם בעיות שמיעה קשות ותמיד קיבל את התמיכה והאהבה מכל משפחתו ומשפחתי שהייה תמיד כשווה בין שווים בין חברין וסביבתו מצעיה לי לשחק ברופא וחולה וכאן נחשפת התמונה האחרונה בו אני רואה את שערות ערוותו , של נער בן-15 ושער אברו שהוענק לו ע”י האל.
    ובאמת שכאן נגמרות התמונות ואין זכר למה שבא אחרי זה , כאן עלו לי שאלות ותהיות אך אני מכירה את עצמי ויודעת שמעבר לא קרה כלום ורק בגלל שאנחנו גרים בשתי יבשות שונות ואלפי קילומטרים התהיות הללו בעינן עומדות.

    יש לי אחות קטנה והשנה ביום הראשון לכיתה א’ הסברתי לה טוב טוב מה הגוף שלה ולמי הוא שייך מה כן ומה לא בשביל דברים כאלה מוצאים את השפה והדרך הנכונה להבהיר בלי להרתיע.
    אחרי שקראתי את כל הדברים ואני עומדת לפני גיוס- הפחד רק גובר ואיתו הערנות.

    לסיכום
    לוותר – אף פעם .
    מאמר מעולה , סגנון הכתיבה הבטחון המוקרן ממנו והישירות בלי הפחד והרתיעה של נגיעה בנושא.
    שני צעדים קדימה.

  82. דניאלה

    מצאתי דרך לנפנף את הקרציות המחפשות רק סקס…כשהם פונים אלי
    מייד אני עונה להם…איחרת – בדיוק גמרתי.,,:::)))
    התשובות מפליאות, בדרך כלל עונים לי כל הכבוד, לא ציפינו לתגובה
    כזו
    בנות, שווה לנסות!!!!!!!1

  83. דניאלה

    אנונימוס…….!!!בטח אתה היית בין אלו שפנו אלי וקיבלו ממני תשובה כזו!!!חהחהחהחה
    חכמנו זכרונם לברכה אומרים ” על ראש הגנב בוער הכובע”

  84. שרון היקרה
    צר לי על מנת חלקך בתור אשה, ואני בוודאי כואב את כאבך, אבל שלא תחשבי שאתן לבד בסיפור הזה. מה, הגוף שלי לא היה הפקר לערסים כל החיים שלי?
    איזה חרא קטן נגע לך בציצי? ומה אני אגיד על החרא הקטן שנגע לי בזין?
    וילדים בכלל – ואני מקווה שזה ברור לכולם – הם מרושעים. כולם. בעל זבוב זה כסף קטן. 3 ילדים גדולים הפשיטו אותך זה סיוט, אבל חבל שאת חושבת שזה עניין נשי. גם לי איזה חרא הוריד את המכנסיים מול כל הבציפר (או לפחות ככה אני זוכר את זה).
    צריך להבין: הטרדה – מינית או לא מינית היא עניין של _כח_. גם הטרדה מינית (ואפילו אונס) זה לא עניין מיני. זה עניין של כוחניות, של שליטה, של אגו. הטראומה של הנפגע היא אולי מינית – אבל האקט עצמו – לא קשור לזה.

  85. אני רוצא חומר אל צבא הגנה לישראל

  86. כל כך נכון…
    ומה שיותר מקשה, זה שגברים מתקשים להאמין שזה אכן המצב.

  87. מתוך נסיון כאוב ולא שאננות:
    1) למתחכחים למיניהם (מלצריות פאבים מכירות מקרוב..מידיי) –
    שיטת הראסיה האחורית , כל שאת צריכה הינה סיכת ראש כדולה ומתכתית – דרך הפעולה: זריקת הראש בפתאומיות לעבר שפתו או גבתו המדממת (בקרוב) של המתחכח.
    2) הניצמדים – ( מוכרים מכל המקומות העמוסים בארצנו הקטנטונת) –
    שיטת הדריכה (שלך) והצרחה (שלו), נא להצטייד בזוג נעלי עקב אכזריות והמון כוונה.
    (מנסיון באצבע הקטנה זה תמיד יותר כואב).
    3) הממששים – (זן שמוכר בעיקר לאולו מאיתנו שנוסעות בתחבורה ציבורית) –
    שיטת המרפק ושאגת הקללה – המרפק לצלעות והשאגה לאויר ( מניאק,סוטה…) וההמון הזועם כבר אחריו.

    קיימות שיטות נוספות שנוסו בהצלחה לאורך השנים, אך ההמלצה המשכנעת ביותר שלי היא סכין שחורה, סקסית ואכזרית (בדיוק כמוני) הנישלפת במיומנות שיא לעבר פניו המשתאים של התוקף/המטריד שהפך בין רגע לקורבן.

    ותנסה לעשות עוד צעד, חלאה!

  88. למקרה של הטרדה קבועה ע”י אותו אדם אני ממליץ של שמוש באלימות כנגד אלימות, מה לעשות כל אחד מבין את השפה שהוא מדבר בה עדיף לשכור את שירותיו של עבריין או בעל מקצוע (אם יש כמה מוטרדות הן כבר ישמחו לשלם ביחד) שיתפוס את האובייקט בלילה או במקום מבודד בשימוש בקצת גז מדמיע לפנים (למנוע זיהוי) ובכוח פיזי מתון הוא כבר ישכנע תאמינו לי זה עובד יותר טוב מאחלה משטרה המרשם הזה עובד טוב גם במקרה של בעל אלים ובכלל בכל מקרה שרוצים לסגור דברים בשקט .

  89. I lost my trust. Everytime I gave it there was another insidence. So many women continue to give trust. The man are fortunate – they can harm and still be sure that someone will want them and will be willing to be humiliated. For me they are simply monsters – dangerous and egoistic. I lost hope. They are drugged by over-dosze testosteron level.

  90. את צודקת במאה האחוזים, אבל יש מה לעשות…אני התלוננתי במשטרה על מקרה אחד ספציפי (תקיפה מינית, לפי הגדרת המשטרה) אני יודעת שעצרו אותו ניפתח תיק.. ואני יודעת שיותר הוא אחרי מעצר של 48 שעות וחקירה צולבת והודעה במעשה … יחשוב פעמיים ואפילו 3 ליפני שיחשוב לגעת בבחורה בניגוד לרצונה.
    למרות שלדעתי גם בלי התלונה הוא היה חושב כך…(בנות אלימות חזרה כלפיהם דרך מעולה)
    והגנה עצמית זה הדבר הכי חשוב שתלמדו

  91. חבל לי לשמוע על מקרים כאלו.
    אבל בחור משם לא שווה לבחור מפה אז..
    לא להכליל

  92. זה נכון!
    כל מילה נכונה, ותדעו שאין מה לקנא בבחורות יפות מידיי,
    הן משלמות על זה כל חייהן,
    מכירות את המישפט “מי שרוצה להיות יפה, צריכה לסבול”
    כשהייתי קטנה ואמא שלי יחסה את המשפט לסידור גבות והורדת שיער,
    רק היום אני מבינה שזה נכון גם להטרדות מינית, והצבא? שם יכולתי למיין ולסווג כל הטרדה והטרדה לפי סולם דירוג שהמצאתי מייאוש.
    בנים (הפניה ל”נצמדים” ולמטרידים):
    יהיה מאוד נחמד, אם תניחו לנו ותעשו ביד!

  93. נכון מאוד וכואב..כואב שאין מה לעשות בנידון..

    גם לי קרו מקרים ואחד מהם הוא ששכן שלי,מבוגר כבן 60 ,שם לי סרט כחול בוידאו(דבר שלא נחשפים אליו כבר בגיל 12 בערך) והחל למשש לי את החזה כשהוא אומר:”וואו! איזה חזה יפה צמח לך..”
    ומה אני,נערהאומללה שאומנם הבינה מה קרה אבל לא יכלה להגיב,אמורה לעשות במצב כזה?
    לצעוק?-אף אחד לא היה באיזור
    להעמיד אותו במקומו?-מזה כבר לא משנה והוא בטוח היה צוחק לי בפנים..
    לספר להורים או לחברים?-או שלא יאמינו(השכן הכה נחמד..?!) או שיאמינו וגם ישארו חסרי אונים..
    לספר למשטרה?-מי בכלל חשב על זה? זה כבר יותר מדי..וחוץ מזה,הוא רק נגע,לא היה כאן אונס(אם בכלל יאמינו..) וגם אם ימצא אשם- על עונש אין בכלל מה לדבר…

    • אינדי_גו דורכת במקום

      להתלונן עליו במשטרה. אולי לא יעשו לו כלום, אבל גם להיות מוזמן לחקירה במשטרה זה לא תענוג.
      אני בדיעבד חושבת שכדאי לספר, כן לספר להוריך ולחבריך. משתי סיבות: אחת, כדי לא להישאר בסיפור הזה לבד, כדי לקבל תמיכה. שתיים, כדי שגם אחרים יידעו מי הוא ומה הוא. במיוחד אם את גרה במקום קטן – השמועה שהוא זקן אשמאי מלוכלך ייתכן שתגן על הנערות תמימות הבאות שתיקלענה לאיזור.

      • אם אני אגיע למשטרה עם סיפור כזה-יצחקו עלי..(בלי צחוק!)
        [הרשות הבצעת כבר לא כ”כ מבצעת..וגם אם כן זה רק כשמתחשק..(אם הגענו למצב כזה ששוטרי תנועה מבצעים(הרשות מבצעת?…) עבירות תנועה אז…)]

        • אינדי_גו דורכת במקום

          אני לא בטוחה שיצחקו עליך. מה שהוא עשה מנוגד לחוק, וזכותך להגיש תלונה.
          מה שאני כן יכולה להמליץ בחום, הוא להתייעץ עם מי שצברו ניסיון ומומחיות בתחום. סיוי – עשי לעצמך שירות גדול ותתקשרי 1202, יושבות שם נשים חכמות שגם יוכלו לתת לך עצה טובה, ללכת/לא ללכת למשטרה, ויוכלו גם לעזור לך בעוד דרכים. לצערנו, ניסיונן מתבסס על לא מעט מקרים. לשמחתנו, הן שם. לא ילחיצו אותך ולא יילכו נגדך, אלא יקשיבו לך ויגבשו איתך פתרון שמתאים לך.

          • האמת היא שעבר כבר הרבה זמן וכרגע זה לא מציק לי אך הנושא הזה באופן כללי מציק ובעייתי מאוד ונתתי דוגמא זו רק כדי להמחיש את המבצ העגום..

            • אכן רק לא מזמן (לפני כחצי שנה) ספרתי להוריי ולאחיי על המקרה (עם השכן ) והם הציעו לי להתלונן במשטרה…
              בתחילה נראה לי הדבר מיותר אבל לאחר מכן הסכמתי במחשבה שאין לי למעשה מה להפסיד, ולא היית לי בעיה לפתוח את זה שוב ולספר פרטים..
              אמי הגיעה איתי לתחנת המשטרה והתחלתי לספר אבל…
              מכיוון שהסיפור היה כ”כ מזמן (לא זכור לי באיזה גיל אבל לפני בערך 12 שנים) ולא זכרתי מספיק פרטים מגוחכים (כמו מה היה כתוב על הקלטת וידאו, איפה היית מונחת וכו.., אמרו לי שאין כ”כ מה לעשות, וגם אם יגיעו לעמות פנים מול פנים אתו (בנוכחותי) זה לא ממש יעזור..
              והרי לכם דוג’ חיה וכואבת למקרה שלא מטופל (אולי בצדק מצד המשטרה אבל זה כבר לא משנה…) כמו שצריך..
              ודי הגיוני שסיפורים כאלה יפתחו רק אחרי הרבה שנים כאשר הבחורה כבר התחילה לשכוח ומסוגלת לדבר על כל הפרטים הקטנים שאולי כבר הצליחה לשכוח…(וזה אף חמור יותר במקרים יותר קשים משלי…)
              וכן, קשה לומר אבל אני לא רואה פתרון הולם לשחיתות, אא”כ תהיה התייחסות הולמת וענישה מספיק מרתיעה מצד המשטרה….

  94. אני לא מסקימה לדברים האלה

  95. לא בדקתי אם אני הראשון ששם לב אבל…

    לפי המאמר גברים עושים מעשים אלה, והרבה מעשים ומכאן: הרבה גברים.
    ואלה שעושים את זה מכירים את זה, בסתירה לכותרת. מ.ש.ל.

    נ.ב: אני צריך לקחת חופשה מהלימודים. ( מבחנים במתמטיקה אתם יודעים)

    • אינדי_גו דורכת במקום

      הנה נוסיף לך עוד כמה משפטים לשאלה בפסיכומטרי:
      ג. ייתכן שגבר אחד עושה הרבה מעשים, (חומר עזר למתקשים: מכאן, שייתכן שאחוז הנפגעות גבוה ואחוז הפוגעים נמוך).
      ד. דברים שגברים לא מכירים מצד הקורבן, (איך אני בשבילך?)

      • שיט, עוד פעם מועד ב’

        • אינדי_גו דורכת במקום

          לא בגלל הביקורת. בחיי, קטנה עלי הביקורת הפסאוודו לוגית. נשבעת לך, לא הזיזה לי קצה עפעף.
          אמה מה, נגיד הועלה פה נושא די כבד. ובמקרה, ככה, יש לך ציוד שכנראה עוש אותך גבר. משמע, אולי כן הכרת, אולי לא הכרת, פה ניסיתי להגיד משהו, אתה יודע. משהו שיגרום לך לחשוב, או לראות, או מה שלא יהיה.
          ואולי אתה מכיר נשים שהוטרדו. אולי פעם החברה שלך. אולי אמא שלך. אולי אפילו אתה. לך דע. אבל לא, הדבר היחיד שאתה מביא איתך מכל המכלול שהוא אתה, זו האמירה ה – טוב לא משנה מה – (אני עדינה היום ואיתך) שלך, על עאלק לוגיקה. שאתה יודע מה – גם אלמלא היתה מופרכת עד טמטום, עדיין לא ממש קשורה למה שצריך להיות לך לומר על זה. גם אם זו רק שתיקה וקצה של מחשבה.

          • לאינדי: שעשועים לוגיים עלובים הם כל מה שיש לי אז אל תקחי לי אותם.

            ולעניין:
            אני יכול לזרוק לפיילה רק כמה סיפורים של אמא שלי שהייתה פ”פית בגולני לפני יותר משלושים שנה. אז התופעה הייתה יותר חמורה, לא היתה מודעות, הפמיניזם בארץ היה בחיתוליו והגנרלים היו אלילים. כשהיא הגיעה לחטיבה מיד קפץ איזה מג”ד ולקח אותה. היא היתה פקידה שלו תקופה קצרה ונאלצה להמציא בשבילו תרוצים בזמן שנאף במשרד עם איזה קצינה. בסוף היא הצליחה לעבור לפלוגה. ויש את הסיפור על איזה קצין שלישות אחד שהיה שולח ידיים לכל הבנות והיה לו תסביך בגלל שהוא רק שליש, ולכן היה מנסה להדחף לכל חפ”ק ולכל שטות כדי להיות גיבור. בסוף הוא התאבד או משהו. והיו עוד הרבה הטרדות קטנות, אבל אמא שלי היא אסרטיבית ולכן לא סבלה את זה הרבה.

            אם יש איזה חיילת שקוראת את זה עכשיו:
            אם הייתי בחורה בחיים לא הייתי מסכים להיות פקידה. כל התפקיד הוא השפלה.
            במיוחד אם לוקחים אותך להיות פקידה של איזה קודקוד כי את נראית טוב, זו בעיני כבר הטרדה מינית עוד לפני שמישהו אפילו אמר משהו או שלח יד, בנות שמסכימות לזה או שהתפתו ל”מעמד” של קרובה לקודקוד או שהן מאותגרות נוירולוגית.(המצאתי עכשיו, להפיץ? )

            לאינדי: אני יכול עדיין לחזור לשעשועים לוגיים.

            • אינדי_גו דורכת במקום

              אין לי דבר נגד שעשועים לוגיים
              כל עוד הם לא מקיאים לי על הרצפה בבית.
              🙂

            • שבנות בוחרות בתפקיד זה(ברוב המקרים). לפי מה שידוע לי לא כ”כ שואלים אותך מה אתה רוצה להיות בצבא(לפחות לא בתקופה של אמך..)

              • אני לא מתמצא בתהליך השיבוץ של בנות בצבא, אבל כנראה שיש פה איזה מלכוד: מלכתחילה בנות שמגיעות להיות פקידות הן כנראה כאלה עם נתונים פחות טובים, ומטבע הדברים גם כאלה שפחות מודעות למה שהתפקיד גורר (ולכן לא מתנגדות להגיע אליו). סביר שהן גם לא תהיינה בעלות הכרה פמיניסטית ומכאן שאפילו לא יראו בחלק מהתופעות הטרדה כלל! מה שמעלה כמה שאלות פילוסופיות לגבי מהות הפמיניזם או כל גישה מוסרית בכלל, האם למשל ניתן לומר שבאופן אינטואיטיבי או לא מודע, הן כן מרגישות השפלה? האם הפמיניזם הוא חלק מאיזה “טוב אוניברסלי” שהאנושות שואפת אליו?
                או שכל דור והתפיסות שלו? הרי בתרבויות קדומות מעמד האשה היה של רכוש, וגם עבדות למשל היתה מקובלת. אז מאיפה מגיע השינוי?
                אני לדוגמא מסכים (בגדול) עם הפמיניזם (אבל אולי זה רק בגלל שנולדתי לעולם שאחרי המהפכה הפמיניסטית…) אבל רגע, אם האנושות מתקדמת מבחינה מוסרית במהלך הזמן אז בעצם גם אני לא צריך לקפוא על שמרי, אולי אני צריך להתקדם באיזה אופן, אולי להפוך לצמחוני? 🙂 האם האדם יכול לבדו לדעת מהו ה”טוב” שיש לשאוף אליו? שהרי מהפכות רבות הובלו בידי בודדים, או שאנחנו רק תוצר יחסי של החברה שבה אנחנו חיים?
                וכן הלאה…

                תיקון: לפני שצולבים אותי פה, בניגוד להערה בסוגריים המהפכה הפמיניסטית לא הסתיימה ולמעשה ברוב העולם עוד לא התחילה.

                שאלה לבלשנים: מה נכון, מלכתחילה או מלחתחילה ?

                • ואל תשאל אותי למה…

                  • כל הנושא הזה של בנות בצבא הוא עצוב אם אתה שואל אותי..
                    אני לא צריכה לספר לך סיפורים על זה כי בטח כבר שמעת….אבל,
                    דרוב הזמן בנות לא מרוצות שם במקרה הטוב ומנוצלות במקרה הפחות טוב…
                    וזה קורה בגלל היחס המשפיל והמזלזל(בנוסח:”יפה וטיפשה” או “תסמונת קדם וסתית”וכדו’).
                    ולגבי פמיניזם:כל אחד והתיאוריה שלו..אני חושבת שמצד אחד זה מועיל מאוד לנשים(וטוב שזה קיים..) ומצד שני,זה אולי הרס כמה ערכים בדרך לתהילה…

                    • מה דעתך על הפמיניזם החדש בצבא: ” גם אנחנו רוצות לשרת בשטחים כמו הבנים – ולהיות לאוכל לתולעים” ?

                    • אני לא הייתי רוצה לשרת בשטחים(ואפילו עשיתי שרות לאומי…),אבל אם יש מי שרוצה למה למנוע?

                    • כשאני רואה באיזה מרחק החטיאה תגובתך את העיניין, זה גורם לי לעצור ולהסס, האם יש בכלל מקום לדיון הזה ? נניח שכן…

                      כוונתי היתה שהשאיפה של בנות לשרת בתפקידים כגון אלה מעבירה לי מסר פסימי על הטבע האנושי בכלל. אנסה להסביר זאת באמצעות משל קטן:
                      הבנים והבנות שיחקו בגן. הבנים שיחקו בכל הצעצועים והבנות היו כלואות במתחם קטן ויכלו לשחק רק בצעצועים ספורים. הבנות מבחינות שהבנים אוהבים לשחק הרבה בקקי, ולכן מקניטות: “אתם הבנים משחקים בקקי!”. משסוף סוף השתחררו הבנות מהכלוב שלהן, במקום לבקר את הבנים על טיפשותם כל מה שהיה להן לומר זה: “עכשיו גם אנחנו רוצות לשחק בקקי!”

                      אני מתכוון שבניגוד לטענות שהועלו בעבר, על כך שהמין הגברי הוא אלים ושאם נשים היו מנהלות את העולם לא היו מלחמות כי מלחמות הן עיניין של גבריות, המקרה הישראלי מראה שנשים הן לא אלטרנטיבה מוסרית אלה בדיוק אותו זבל כמו גברים ומכאן הפסימיות שלי.

                    • אלמוני

                      קודם כל ,טוב שאתה יודע שגברים זה זבל…
                      אולי באמת תנסה להיות קצת פחות פסימי ולרדת קצת לעם..
                      ואלי באמת אין מקום לדיון הזה…

                      ואתה לא חייב לענות גם על זה אם קשה לך…

                      תודה על ההקשבה!

                    • אני ממליץ על פסימיות: הפסימי מופתע רק לטובה.

                    • כן זו אני!
                      בטעות יצא חסוי…
                      ןלחנון המושלם:
                      אתה כ”כ חמוד! וזה לא תמידנכון מה שאמרת…
                      אני אישית נמשכת יותר למנייקים אבל במידה!
                      אני לא ארצה בשום פנים גבר שדוחף לי תלשון שלו במועדון עוד לפני שהבחנתי
                      בצבע עיניו לקשר רציני (כמו שגבר לא ירצה בחורה כזו…)
                      יש דברים שלא אתפשר עליהם והתנהגויות כאלה עוזרות לי להבין בדיוק מה אותו
                      גבר מחפש…
                      אז הסר דאגה מליבך!
                      אני בטוחה שתמצא בחורה שווה ורצינית שמכבדת את עצמה.

  96. החנון המושלם

    שרון היקרה…ובכן, אני גבר, בעצם לא גבר אלא ילד. אף בחורה בעולם לא תעלה בדעתה להגדיר אותי כ”גבר”, למרות שאני כבר בן 22 והדוקטור אומר שסיימתי את התפתחותי הפיזית ומוכן לתהליך הרבייה. אם כן, מהו הפגם בגבריות שלי? קיבלתי חינוך טוב של אמא פולניה, אני לא נמרח על בחורות בדיסקוטק, אני לא מטריד, אני לא זורק הערות סקסיסטיות, לא מנצל לרעה את אלה שזוטרות ממני בהיררכיה הצה”לית, אני מעולה בתפקיד ה”ידיד” ומעולם, מעולם לא שלחתי ידיים. מנטלית, אני לא מסוגל לנהל מתקפה ישירה על יעד נקבי מבוצר עד לכיבושו והכנעתו. לעומת זאת, רבים מחברי כן מסוגלים לכך, יש להם את החוצפה ואת האומץ להטריד, לדחוק לפינה, לכבוש, לדפוק ולתקוע את מה שמגיע להם בזכות ולא בחסד. כמו שאמרתי, התנהגות שכזו היא לא באופי שלי, אני החנון המושלם: עתודאי ממושקף, עבדו של השכל ולא עבדו של הטוסטסטרון…..ועל כך אני משלם את מלוא המחיר – בגיל 22 יש לי “המון זמן לעצמי”, בערב יום שישי אני יושב ומשפשף בזמן שהסחבקים שלי “מרביצים אותה בכוסיות”. הרושם שנוצר אצלי זה שאותם גברים שחרטו בנשמתך את עוגמת הטראומה המינית, דווקא הם אלה שזוכים להערכה והערצה בקרב המין הנשי. גבר שאינו מסוגל לדרוס ולהשתלט בצורה אגרסיבית על גוף האישה הוא אינו “גבר”, לא בעיני הנשים ולא בעיני חבריו הגברים. אני יודע שכתיבת דברים אלו באתר שעיקרו מוקדש לנשים, משול להתאבדות. אולם במקום לבצע בי לינץ’ מילולי, את או אחת המגיבות, הסבירו לי, למה הטענה ש”בנות הולכות דווקא אם זה שפוגע בהן” נראית לכן כה מופרכת ולמה דווקא התנהגות אלימה וחצופה מתוגמלת בד”כ בכניעה ובפיסוק ירכיים רחב?

    • שירלי

      אני לא יודעת על איזה מחקר סטטיסטי אתה מבסס את המסקנה שלך שבנות אוהבות גברים שתוקפים אותן ולכן אני לא אגיב לקביעה הזאת ,
      לגביך , יכול להיות שאתה פשוט בחור לא מושך , או פחות מושך ולכן בחורות לא מעוניונות בך . אני מצטערת בשבילך אם זה המקרה , וזה יפה מצדך שאתה לא תוקף אותן ולוקח בכוח את מה שאתה לא מקבל בזכות , אבל מה אתה רוצה בעצם ? פרס ?
      יש הרבה מאוד בחורות לא מושכות או פחות מושכות ( הרבה יותר למעשה כי הקריטריונים לבחורה מושכת הרבה יותר קשים ומחמירים
      אבל זה כבר סיפור אחר ) שסובלות בדיוק מאותו תסכול שאתה סובל ממנו , אבל אף אחת מהן לא תעלה בדעתה שמגיע לה שבחורים ירצו אותה רק משום שהיא לא מבצעת שום פשע .

  97. דג זהב

    לקח לי זמן, בערך שעה של קריאת תגובות עד שהתחלתי להיזכר בעצמי במקרים האלה שקרו וקורים גם לי ממש כל הזמן.
    המקרים האלו כבר כל כך מושרשים בתוך החיים והחברה שלנו, שקשה להפריד אותם מהנורמה ולקלוט שהם בעצם לא נורמליים.
    הגברים מאחורי העצים, הפחד להיכנס לסמטאות או בניינים חשוכים, אפילו כשאני חוזרת בשתיים בלילה מיציאה אני מסתכלת לכל הכיוונים לפני שאני נכנסת לבניין שלי.
    והכי מגעיל? הגברים הדוחים שמשום מה מרשים לעצמם לבהות בי במבט מלוכלך, ברחוב או בכל מקום ציבורי. רק אתמול ישבתי באוטובוס ואיזה גבר מקריח ודוחה בערך בשנות הארבעים שלו ישב במשך 15 דקות מולי והפשיט אותי במבטו. רציתי להקיא או לחילופין להכניס לו אגרוף, אבל הכי הרבה הרגשתי פחד וכעס. ורק התפללתי שהוא לא ירד איתי בתחנה.
    ומקרים כאלה ודומים קרו לי יותר משאוכל לספור.
    אבל האם עונשים למקרים בודדים של אונס או הטרדה יעזרו? אני לא בטוחה (על אף שאין קשר–חייבים להעלות את העונשים, מה זה חצי שנה על תנאי לאנס? בושה וחרפה לשופט שנותן כזה עונש)
    לדעתי הפתרון הוא קודם כל בחינוך. אפילו בביה”ס, לחנך כבר מגיל צעיר שצריך לתת כבוד לאישה (ולהסביר למטומטמים מבניהם שזה לא מכבד לזרוק הערות כמו “איזה כוסית” או להסתכל עלינו במבטים חודרים ללא רשות). כי כרגע זה כל אחת לעצמה וככה זה לא יכול להמשך.

    • בתרבויות מזרחיות נהוג להשפיל מבט.
      תמיד חשבתי שזה דבילי אבל כשהזכרת את עיניין החינוך זה גרם לי לחשוב שיש משהו ללמוד מהם.

  98. שמור במערכת

    בבקשה, תסבירו לחיילת צעירה שכמותי, איך אפשר לבטוח בגברים?

    קודם כל תודה. תודה על כך שאני יודעת שאני לא היחידה, על כך שאני יודעת עכשיו שיש באמת סיבה לכך שאני לא בוטחת באף אחד, שאני לא מסוגלת לחשוב על להישאר עם הסגן אלוף לבד במשרד. וסליחה, למין הגברי, שהייתי מעדיפה להיות לסבית מאשר להמשיך להיפגע, ומי שזה מדליק אותו שיכניס תזין בחזרה פנימה, עדיין לא עברתי לצד הזה…
    ברצוני להוסיף את תסמין הילדה החדשה בבי”ס. אולי לא הרבה מיכן עברו את זה, בטח שמעתם כמה כתבות בעיתונים, על תסמין הילדה בבי”ס החדש אשר כ”כ פוחדת מרוע הגזירה של ההשתייכות לקבוצת ה”לא מקובלות” אשר היתה הסיבה למעבר מלחתכילה…ומי כמוני יודעת את ההרגשה. אך מי שהציגה פה את כל התסמינים, עשתה רק חצי עבודה, היא הציגה את הבעיה, אך מהו הפתרון? איך אני, אשר התברכתי במובנים מסויימים אך לא באינסטינקטים נשיים טובים במיוחד, ואשר נפגעתי מספיק מהמין הגברי בחיי, יודעת אם אני יכולה לסמוך על בן אדם מספיק בשביל לתת לו תמספר טלפון שלי, לצאת איתו, או חלילה, להתאהב בו? ואיך לעזעזל אני יכולה להיות ידידה של אחד כזה, בלי לדמיין שבליבו הוא זומם משימות ותחבולות, על איך להשיג בתולה שכמוני? בבקשה, תוציאו אותי מהמעגל הזה! מה טוב בכלל בלהיות אישה?

  99. את רוצה להגיד שזה דבר נורמלי לכל ילדה שבכיתה ג’ תופסים אותה כמה בנים בכיתה ו’ ומנסים לאנוס אותה?!

  100. אנונימית

    מאמר מצוין. מאז שהוא נכתב שום דבר לא השתנה. ברור שהעניין הזה היה מאז ומתמיד והוא מושרש כ”כ עמוק בהתנהלות האנושית. אני סטודנטית לפסיכולוגיה שממש היום למדתי שאחת מכל 4 נשים חוותה אונס (כל סוג של אונס, כולל אונס פגישה), בעניין ההטרדות המיניות את צודקת לחלוטין. מעט מאוד נשים לא עברו באף שלב בחייהן הטרדה על רקע מיני. אפילו בחורה שעוברת ברחוב וקוראים לה מכוערת ומי בכלל יתחתן איתך זו הטרדה מינית. אני אישית עברתי אונס+שלל הטרדות והערות מיניות בערך מכתה ו’ ואני רק בת 24. האם זה ישתנה? אולי, מתישהו… אבל לא לפני שהאובייקטיזציה של גוף האישה תיעלם מן העולם, לא לפני שהזנות תיעלם מן העולם, לא לפני שהפורנוגרפיה בצורתה הנוכחית תיעלם מן העולם, לא לפני שהדוגמנות הנשית בצורתה הנוכחית תיעלם מן העולם, לא לפני שMTV ופרסומות יפסיק להיות פורנו. לא לפני שיפסיקו לחלק את גוף האישה לחלקים: שדיים, תחת, רגליים, שפתיים. לא לפני שנשים יתחילו באמת לאהוב את עצמן ולהבין שסקס לא שווה גוף “סקסי” במונחים תרבותיים.
    ילד בן חמש שפותח את האינטרנט וקופצים לו שדיים במימדים חוצניים, פותח את הטלוויזיה ורואה נשים מזיזות את התחת ומבין שאישה היא דבר כ”כ נגיש וכ”כ רוצה את זה ומגיל 5 מאכילים אותו בזה, למה לעזאלזל שלא ירביץ הערה? יטריד מינית? למה?! למה שלא יאנוס?! האישה היא הרי גוף, אייקון, נחלת הציבור. גוף האישה הוא הגוף הכי ממוסחר שקיים, מדוע זה נורא לדחוף ידיים לסחורה?
    האם כל הגברים הם כאלה? ודאי שלא. האם כל הנשים סובלות מזה? רבות מאוד.

    • לוכד

      התועבה הזו תעלם, או לפחות חלקה, רק עם החמרת הענישה. כמו שבסינגפור אנשים למדו על בשרם ממש כי לא כדאי להשליך מסטיק ברחוב, כך גם כאן ילמדו שלא כדאי לזרוק מלים מיותרות, רק אם על דבר כזה הם ימצאו עצמם מנקים רחובות במשך 15 יום, כמו שהיה נהוג בבריה”מ.

  101. From far far away

    And what about being in junior high and the boys snap your bra straps trying to figure out who is wearing one and who isn’t, so they can mock the ones who do , and mock the ones who don’t.
    and what about walking down the street and hearing the guys shout “honey , is it your birthday? no ? so what’s with the balloons? ” . And you want to earth to open and swallow you, looking around to see who heard, dreaming of physically , PHYSICALLY , harming them back. a comment like that to a 16 years old, what else can you learn other than being ashamed of what you are?

    so it doesn’t have to be rape , it doesn’t even have to be physical. All that is needed for an everlasting scare is one comment , one look that makes you feel like you are an object , detested and desired at the same time. And it doesn’t matter how assertive you are , or how strong , you still cry inside.

  102. מיכאל

    מעולם לא הטרדתי אישה,אני חנון שנזהר מאוד בכבודן של נשים וחש בדרך כלל מתי נשים חשות מאויימות ומקפיד לתמרן את עצמי בעדינות מחוץ למצבים שעכולים להתפרש כמאיימים אפילו בטעות,אבל נדמה לי שלכל בעייה יש יותר משני צדדים.
    ולכן הייתי רוצה לשאול את הנשים היקרות שכותבות כאן האם הן לא מודעות לפעמים שאולי מתוך יצר הישרדותי או חינוך לקוי נשים פעמים רבות מדיי משתמשות במיניות שלהן כנשק או ככלי לקידום עניין זה או אחר,כמובן שגם זה לא אשמתכן אלא תוצאה של חברה שנשלטה הרבה זמן על ידי גברים,אבל אם אנינו מדברים ומנסים ליצור שינוי הכרחי בצורה שבה אנחנו חיים כדאי שנהיה מודעים גם לעצמנו ולא רק לאחרים.
    שימו לב, אני לא מאשים נאנסות בזה שהם נאנסו,אני רק מעלה מזכרונותי מקרים רבים שבהן נשים,(גם צעירות מאוד, מאוד) ממש הלחיצו והביכו אותי בדרך המעט בוטה שבה ניסו לקדם את עצמן אצלי.

  103. מריאנה

    לצערי הרב היא צודקת,לצערי הרב יות לא רק גברים נוטים להאשים את הקורבן”היא לא נזהרה,היא לא אסרטיבית מספיק”,אלה,גם נשים אחרות הרבא פעמים פשוט לא קולטות!גם לי זה קרה ולאימתי קיבלתי מנשים אחרות תגובות נוראיות,החל מ”זה מה שלבשת,את לא נזהרת,את היית תמימה”ועד לתגובה הכי מטומטמת שיש”למה את מצפה,בחורה יפה כמוך?גברי בוודאי שירצו לגעת,לא כולם יכולים להתאפק”בולשיט!! לא מעניין אותי מה לבשת או איפה הלכת,בוודאי שצריך להזהר,ותאמינו לי מגיל צעיר מאוד למדתי להזהר,אבל,גם אני הותקפתי,בשעות הבוקר,בדרכי לסופר,לעייני אנשים!ועוד העיזו לומר לי לא לפנות למשטרה,כי”מה כבר יעשו להם?”ו”בטח לא ימצאו אותם” אז נכון לא מצאו אותם אבל התעלמתי מהתגובות האטומות של הסובבים וסיפרתי,נסעתי למשטרה וסיפרתי!לאף אחד אין זכות לגעת באישה בניגוד לרצונה!לאף אחד!ולא משנה ביכלל למה ואיפה,פשוט אין זכות כזו,נקודה. ואת זה אנחנו צריכים ללמד גם את בנותינו וגם את בנינו,ולומר להם שעם כבר קרה הדבר אז בשום פנים ואופן אסור לישתוק!

  104. איילת

    טוב אז אני לא שונה ממכם והיום אחרי טראומה חדשה אני כותבת,
    בפעם הראשונה שזה קרה הייתי ילדה, היינו בחוף ושיחקתי במיים עם חברה ועם המזרון החדש שלי ואז סבאלה זקן וחמוד אמר שהוא התעייף ןביקש להשען עליו, נתנו לו הוא נראה חביב ואז לפתע מתחת למים יד ליטפה את החזה (שבגיל 12 עוד לא ממש התפתח).

    אח”כ זה היה בתיכון בחור שנהג להביט ולהגיש שאני מתפתחת יפה ובאזורים הנכונים עם טון כזה ומדי פעם נצמד אלי חזק בתור לברזייה,

    בצבא זה כבר היה ידוע קצין שחיבק אותי כשהכיר לי את הבסיס ושאל למידת החזייה, צוער שחלק חדר עם חבר טוב והציע לי שיראה לי מה זה גבר אמיתי, קצין ידיד שבהיותי ישנה באוטובוס בלילה של ניווט ליטף את גופי -התעוררתי בבהלה-

    בחור במסיבה שבה עבדתי כיחצנית שניגש לשאול איפה המשקה חינם שהובטח ובהיותי מדברת עם הברמן שיקבל דחף יש לבין רגלי,

    והיום עוד חולה עם ריח אלכוהול מגעיל עלה לאוטובוס ריק לחלוטין ,והתיישב לידי נגע בי ולאחר מס הערות מצידי עזר רק הערת בחור אחר והוא קם ועבר ליד בחורה אחרת שם חזר על מעשיו

    אני מחכה לרגע שזה יגמר, שאני אוכל ללכת ברחוב בלי בטן שמתהפכת ולא מדברת על פרפרים,

    מי יודע אולי שחרור האישה האמיתי עוד יגיע יום אחד

  105. אביתר

    שרון,
    לאט מתקלף לו מעטה המיסתורין סביב הדמות שמאחורי הכשרון
    (אשה חולמת,אשה ערה)…
    אני לא בטוח שהמרכיב האלים הזה באינטרקציה בין המינים- אין לו דבר עם תפקידי המינים “המקובלים”-ולפיכך יש גם לנשים חלק ביצירת
    “ערפל קרב” שבחסותו מתרחש הכל:פשעים,טעויות,תשוקה ואפילו אהבה.
    יש לזכור,שה-setting האבולוציוני לחיזור כולל נבוט וגרירה בשיער.
    יש לזכור,את הדואליות והפער שבין המהפכה המינית לבין 6000 שנות תרבות פוריטנית (ללא קשר וללא מעמד כלשהו לאשה).
    יש לזכור את ההשלכות (הנפשיות) של ההבדל (הפיסי) שבין לחדור לגופו של מישהו-לבין לארח מישהו בתוך גופך.
    בדבר אחד אני בטוח,
    זו הרגשה מחורבנת להיות שייך
    למחצית החלשה של האנושות.
    כנראה שיש בזה תחושה נרדפת.
    כנראה זה גם הופך אותך בכח לנרדף.

    צר לי על העוול והכאב שנגרם לך.

  106. איתמר

    האמת אני חיב לצין שלא ידעתע מספר דברים
    1. ששדים שגדלים כואבים
    2. שאתן חוות את ההטרדות הללו כטראומה

    אבל !!!!
    אתן לא פחות גורמות לטראומה לנו לגברים
    1. דבר ראשון יש לכן נטיה לרצות לחנך אותנו – תודה אנחנו לא רוצים חינוך
    2. אתן מצד אחד לא סובלות אותונו מצד שני שים בחורות בחדר אחד סגור למשך חצי שעה – תחזור ותמצא להקת לביאות שמוכנות לטרוף אחת את השניה בשביל לצאת
    3. בכל זאת חסר לכן משהוא – אני שם כסף שגם אם היה רק תרומות זרע לאן סוף זמן ולא היתם צריכים אותנ הייתן מחסלות אחת את השני עם האהבה והאחווה המזויפת שלכן אתן צריכות אותנו
    4. גם אנחנו לא מושלמים – הטבע ברא אותנו עם משיכה אליכן וזה מזל כי ללא משיכה מינית סלחו לי לא יודע מה הייתי עושה איתכן – אתן כל כך שונות
    5. אם אתן לא רוצות שיגעו בכן בגוף תפסיקו למשוך לנו את העניים אם בגדיעם חושפנים . ילדות בנות 13 לובשות מכנס שמראה את הטוסיק נו באמת …… אתן יכולות להתאחד ולהלחם ביצרני האופנה במותגים יש לכן את הכוח לשנות
    6. ובכל זאת אני אמפטי ומבין את הכאב שאתן חוות ולא מצדיק אף אחד מהסיפורים שעולים כאן בילדותי שחקנו ברופא וחולה ולא היה שום בעיה בזה הילדות בגן אהבו לשחק בזה והיה כבוד מה אני אומר שיש דברים טבועים מראש ואי אפשר להלחם בהם השאלה היא הגבול – וכן החברה צריכה לחוקק והלעניש בהחלט כן

  107. לילית

    כשהייתי בתיכון היה איתי בשכבה איזה אידיוט, שהיה שולח את הידיים שלו לכל בחורה אפשרית, ובמיוחד לדחויות, בשביל לנצל את הפגיעות שלהן וחוסר הביטחון שלהן, ופשוט להיות שיכור מהכוח שלו.
    באיזשהו שלב הוא נתן סטירה מצלצלת לאחד מהבנים בשכבה והוא הגיב והתלונן.
    זה ההבדל. אנחנו שתקנו וקיבלנו את ההטרדות כמשהו זניח ונפוץ, שאין מה לעשות נגדו וצריך להשלים איתו. אמרנו לו שיעזוב אותנו במנוחה, אבל אף אחת לא התלוננה או נקטה צעדים ממשיים נגדו.

  108. שנתיים עברו מאז כתבתי את התגובה הקודמת. רק היום קראתי את התגובות שענו לי עליה.
    לכל מי שירד עלי, ממש לא הבנתם אותי ועיוותתם את מה שאמרתי. ותודה ללוכד שהיה נראה היחיד שהבין.
    דבר ראשון, על אחד משתי המקרים כן קראתי למשטרה.
    ובמקרה אחר של נהג מונית שזרק לי משפט על איך שאני משדרת סקס צעקתי כמו שלא צעקתי בחיים. סרבתי לשלם לו ולקחתי את מספר המונית כדי להתקשר לתחנה להתלונן וגם למשרד התחבורה (ותודה לנוהל החדש שבו מס’ המונית כתוב על המונית עצמה).
    כל מה שהתכוונתי להגיד בתגובה ההיא, שאם תהיו חזקות, אסרטיביות, לא פוחדות להתלונן, זה יקרה פחות (לא אמרתי שבכלל לא, רק פחות). מי שמשדרת חולשה יקרה לה יותר (ולא שאני מאשימה את מי שיותר חלשה, כי ככה אנשים נולדים. וגם לגברים חלשים מתנכלים יותר.
    ולראיה, עברו שנתיים מהתגובה האחרונה שלי, ואני רק יכולה להגיד, שאני מאמצת היטב את זכרוני ואני לא מוצאת אף מקרה של הטרדה בשנתיים שמאז.
    ובדיוק בגלל זה קראתי לחינוך. לחינוך של גברים שזה אסור ושיש לכבד את הנשים. ולחינוך של הנשים לא לשתוק, כדי שיהיו חזקות יותר ושזה יקרה להן פחות. ביחד עם המערכת המשפטית שצריכה לתת עונשים קשים יותר.
    זה כל מה שניסיתי להגיד, אז בלי לנסות לעוות את דברי.

  109. הפסנתרן

    שרון, שעות אני יושב פה וקורא את כל התגובות, אחת אחת.
    לאט לאט נפתח לפני עולם שלא הייתי ער לקיומו עד לרגעים אלו.
    המאמר מעולה וכך גם התגובות, ללא ספק אקח איתי הרבה דברים הלאה.
    אף פעם לא הערכתי את החופש שלי ללכת בכל שעה ובכל רחוב, חשוך ככל שיהיה בלי לחשוש מהטרדה. כניראה שאכן תהום פעורה ביננו בעניין הזה כפי שכתבה אחת המגיבות.

    המאמר והתגובות שינו בי משהו, גרמו לי להיות מודע. לרגע הצלחתי להבין את המשמעות של להיות בחורה – במובן הצר של הנושא הכמובן.
    תודה

  110. שום דבר טראומתי מדי.
    שום דבר יוצא דופן ביחס למה שעבר על חברותי ואחיותי.
    יש לציין שאני אישה אסרטיבית מאוד, וכך גם הייתי בילדות.
    אז ככה: יסודי – ילד גדול יותר מספר לי ולחברתי ש”קרי לילה זה דבר מאוד נעים” ומסביר לנו מה זה.
    חטיבת הביניים. ילד מגעיל מהכיתה נהג להיצמד לכל הבנות ולהתחכך בהן. זה נפסק (כלפי) רק אחרי שצעקתי עליו איזה יום מול כל הכיתה. לא הלכתי למורות כדי לדווח.
    תיכון – הלכתי ברחוב לטיול עם הכלב, ושני נערים תפסו לי בשדיים.
    מאז – עשרות פעמים בהם הוטרדתי מילולית (בעיקר כשגרתי בב”ש כסטודנטית ויצאתי עם חברה לצעידות בעיר).
    מאז – מאות פעמים בהם הרגשתי מאוימת, בעיקר על ידי חבורות של נערים וגברים.
    מאז פרשת האנס הסדרתי (גרתי אז באזור פעילותו, בקומת קרקע) – פחד נוראי מאנסים, עד כדי כך שאני מסתובבת עם גז מדמיע.
    לגבי אנסים “מוכרים” – שהם רוב האנסים – אני מאמינה שהיום בזכות האסרטיביות שלי והמודעות – לפחות זה לא יקרה לי.

  111. איזה שטויות עים גבר נוגע בך בלי רצונך את חייבת להיתלונן אליו

  112. מישהו

    לפני כמה שנים עבדתי בחברת סטארט אפ גדולה ברמת גן
    הייתה מעליי בוסית שנראתה פחות או יותר בסדר עם גוף יפה – יחסית
    היא תמיד חלשה עליי מבטים לא עבדתי איתה ישירות ולכן המגע הויזואלי איתה היה לעיתים רחוקות אם בכלל…
    יום אחד היא קראה לי למשרדה להשלמות מסויימות בגימור מערכת התוכנה כולי שואל את עצמי לפשר הבעייה וחרד מפני תוצאותיה חשבתי שישנה בעייה עם פיתוח התוכנה שבא החברה נתקלה שעליה הייתי אחראי במחלקת הפיתוח,
    אך כשנכנסתי היא אמרה לי לסגור את הדלת לא הבנתי מדוע שכן הדלתות תמיד היו פתוחות…. חשבתי שזה משהו שנוגע לסודיות במוצר
    לא האמנתי לעצמי עד כמה צדקתי,
    ובכן, הפתעה!
    היא התחילה למשש אותי בכל מיני כיוונים וזוויות החלה ללקק את הצוואר שלי נבהלתי קצת נכנסתי לפאניקה והרגשתי המום מהסיטואציה ומההפתעה שאליה נקלעתי היא אמרה לי כי אם לא אשתף פעולה אני מאבד את המשרה, אז בלית ברירה הלכתי על זה…
    התחושה שלי שלמען האמת בהתחלה חרדתי חששתי וחשתי איום מהמצב הזה אבל לאחר שזה קרה לא רק שאני לא מרגיש מאויים מה שאני והיא עשינו בחדר הזה יצא לי ככיף לא נורמלי עכשיו כשאני חושב על זה…
    זה פשוט היה מדהים!,
    כגבר אני מקווה שסיטואציות כאלה רק ירבו ככל שהן מנוהלות בידי נשים…
    הקשר בינינו נמשך הרבה מעבר לעבודה ולא רק שאני שלם עם זה אלא שזו הפעם הראשונה שבא הרגשתי גבר יותר מאי פעם והידיעה שמא שמצפה לי בעבודה גרמה לי להיות מאושר עד הגג
    אז הנה מה שמצפה לי כל יום בעבודה:
    1. כיף לא נורמאלי
    2. ברית עם הבוסית והקלות וגמישות ייתר בתפקיד
    אני מודה שזה מקשה עליי עוד יותר להבין למה נשים חשות מאויימות יותר בסיטואצייה דומה אבל מה להגיד… פשוט אני לא מרגיש בעייה מסויימת בסיטואציה כזאת,
    מה שכן אם זה היה גבר הוא היה חותף בעיטה בביצים ולעזאזל המשרה בכבוד שלי אף אחד לא יפגע אבל אם זו אישה אז חופשי…
    זה עוד עדות לכך שנשים לא עובדות באותו הראש כגברים וישנם הבדלים ואני שמח לדעת את זה כי עד כה הבנתי שנשים הן אותו דבר בכל אופן צורה ומובן כך גדלתי וחונכתי אבל טעות כתיקונה בה…

  113. מי אני ומה שמי.

    גם אני בתור ילדה הוטרדתי.. הרבה יותר מדי נשים הוטרדו לאורך השנים.
    היה פה מישהו בתגובות שאמר ש”לא כל הגברים כאלה”.. מה זה משנה? לא בזה דן המאמר הזה.. הקטע הוא שכל הנשים מוטרדות, ולא שכל הגברים מטרידים. מספיק שאחד מתוך 4 גברים מטריד 6 ומעלה נשים בחייו, וכבר יוצא שכל אישה הוטרדה לפחות פעם אחת בחייה.
    וכל הגברים שמנסים להצדיק את המטרידים – מה אתם חושבים שאתם עושים? אין לכם כבוד לאדם חיי שככה אכפת לכם שמטרידים אותו? אני הייתי מתביישת.
    כל עניין ההטרדות זה מאבק עתיק יומין, ואני מאד רוצה להאמין שהוא לא חסר-שחר.
    ולכל אחיותיי הנשים – חזקו ואמצו.

  114. מי אני ומה שמי.

    לא נראה לי שאפשר להיות קטנוני יותר.

  115. מישהי

    זה באמת עצוב שזו המציאות של ימינו,אני לא חושבת שקיימת אישה בישראל,אם לא בעולם כולו,שלא חוותה לפחות מקרה אחד של הטרדה מינית…

  116. לא חשוב...

    את כל כך צודקת. כל מילה ומילה…
    ואפילו לא במקרים של באמצ שאנסו מישהי…
    כל כך קשה לפעמים…
    אפילו סתם ללכת ברחוב ולדעת שהנה נועצים בך שוב את “המבט” ולך הרי אין מה לעשות עם זה…אין חוק נגד להבתכל על חזה או משהו..או נגד משהו שאמרו… אין!!
    וההרגשה..ההרגשה של זה….ההשפלה, הפחד.
    לעתים אני פוחדת ללכת לבד אפילו לא קשרו ביום או בלילה..תמיד יש גברים מגעילים שמסתובבים בכל מקום..
    כל כך..לא נעים כל כך מגעיל..
    כל כך עצוב..
    את זה אי אפשר להסביר פשוט.

  117. אלמוני

    אני לא מנסע להצדיק את הענסים להפך אני חושב שצריך להעניש אותם כך שלא יוכלו לעשות את מה שעשו כבר פעם…מצידי לקרות ת’ראש..אבל ממש מטריד אותי זה שיש נשים שחושבות שכל הגברים ככה..זה ממש לא נכון!!!ובתגובה אחת היה כתוב :”אפילו עם מתוך 6 גברים רק אחד ענס….”מה אתן בסדר?? ??!!!! כיאילו אתן חושבות שבכל כיתה שיש בה לפחות 12 בנים אז מהם יצאו 2 אנסים?? ?? ?? ?? ?? ?!!!!!אולי אולי אולי מי 500 בנים יוצא אחר כך ענס אחד…חוץ מי זה כמו שכבר נאמר פה עם תיהיו אטרקטיביות וזהירות אז הסיכוי להענס ירד בהההרבהותיהיו חזקות תגידו לא! חזק וברור ותברחו או תעשו כל דבר אחר כדי שהכבוד שלכן יהיה כמו שהוא צריך להיותוחוץ מי זה על תחשבו שרק לכן יש בעיות כאלה ורק גברים עונסים או עושים מעשי פשע גם נשים עונסות !וגם לגברים יש חיים קשים!ושוב אני לא מנסה להצדיק אותם להפך…

  118. גברים לא מכירים הרבה דברים בסקס
    http://israelmadonna.fleshblogger.com/
    סקס

  119. אלמוני

    ממש לאחרונה יצא לי (לצערי הרב) לחוות חוויה דומה. בעודי הולכת ברחוב התקרב אלי איש זר. בהתחלה לא האמנתי שהוא באמת רוצה לפגוע בי. חשבתי שזה רק הפחדים שנטעו בי עוד מתקופת הילדות. הוא הצמיד אותי אליו ונגע לי בישבן. במקום לבעוט בו ולהתחיל לרוץ עמדתי שם קפואה וצעקתי כמו חיה פצועה באוזנה של אמי איתה דיברתי בטלפון באותה העת. כנראה הוא נבהל וברח ואני המשכתי ללכת (אפילו לא רצתי מרוב הלם…).
    נורא הזדהתי עם מה שכתבת “…חסרת ישע או קפואה מכדי להגיב עליהם, ולפעמים, עד היום, את פשוט מופתעת מדי”

  120. אלמוני

    ממש לאחרונה יצא לי (לצערי הרב) לחוות חוויה דומה. בעודי הולכת ברחוב התקרב אלי איש זר. בהתחלה לא האמנתי שהוא באמת רוצה לפגוע בי. חשבתי שזה רק הפחדים שנטעו בי עוד מתקופת הילדות. הוא הצמיד אותי אליו ונגע לי בישבן. במקום לבעוט בו ולהתחיל לרוץ עמדתי שם קפואה וצעקתי כמו חיה פצועה באוזנה של אמי איתה דיברתי בטלפון באותה העת. כנראה הוא נבהל וברח ואני המשכתי ללכת (אפילו לא רצתי מרוב הלם…).
    נורא הזדהתי עם מה שכתבת “…חסרת ישע או קפואה מכדי להגיב עליהם, ולפעמים, עד היום, את פשוט מופתעת מדי”

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *