דור ההמשך

מזה שנתיים בקירוב שהמצב פה במדינה הוא לא מי יודע כמה. אני לא מדברת רק במושגים מדיניים, לא צריך דוקטורט בשביל לראות שהדמוקרטיה פה חולה. אני מדברת על הכל: איפה שאתה לא דורך היום אתה שוקע בחרא. שנתיים אנשים מסתובבים פה ברחובות כמו מטרות נעות, הכלכלה נראית כמו בדיחה לא מוצלחת במיוחד וחוץ מהדולר והבטן של שרון כלום לא “עולה” פה. אז מה נשאר לנו לעשות? אני אגיד לכם מה: להמשיך בשגרה היומיומית הציבורית הבנאלית, ובפרט ברוטינה הבידורית הקונבנציונאלית האפאטית שלנו, ומבלי לשים לב לתרום את תרומתנו זו לגידולו של דור חדש, המורכב רובו ככולו מצעירים שהתכונה הכי בולטת שלהם היא ה”כמעט”. הם כמעט אינטיליגנטים, כמעט תרבותיים, כמעט משכילים, כמעט חרוצים, והשימוש במילה כמעט הוא אנדרסטייטמנט למה שבאמת מתרחש פה בארצנו הקטנטונת. התחזית שלי עבור הדור הבא היא: צפוי להיות הרבה יותר גרוע. חכו ותראו.

באחד הימים, בעודי מזפזפת בין התחנות המרובות גיליתי להפתעתי הרבה, כי אין גבול לטמטום המשודר אלינו דרך הערוצים. אבחר כדוגמה מייצגת שני אירועים טלוויזיוניים, בולטים לרעה באיכותם הירודה:

1.
היכן ניתן למצוא בחורות שהמילה זוועה עושה חסד עם המראה שלהן, מפשיטות בחורים מסוקסים הדוברים שפה זרה ומפוזרים בימים כתיקונם בכל רחבי הגלובוס, בעוד הם נותנים לה מחמאות כגון :”מיד כשראיתי אותך לראשונה ליבי החסיר פעימה למול יופייך המרהיב”? איפה תראו בחורה שמלקקת משקה חריף מעל שריריו החשופים של נסיך חסון וכהה עור, כאשר ברקע נשמעות צווחות נסערות של נקבות חסרות ישע הישובות להן בקהל? אני מניחה שהניחוש הראשון שעולה במוחכם הוא כי האירוע הנ”ל מתקיים במועדון חשפנות מהמין הגברי. ובכן, נחשו שוב חבריי המלומדים. מדובר, לא פחות ולא יותר, בתחרות של ריקי לייק לחיפוש אחר הגבר הסקסי ביותר בעולם: מדובר בהצגה הכי זולה ומבחילה בה ניתן היה לצפות היום בפריים טיים. אפילו לארץ ישראל היה נציג משלה, שעינטז למורת רוחה של חברתו שנכחה בין שורות קהל הצופות, בעוד גברות מזילות עליו ריר ומשחרות לטרף. ברגע שנחתו עיני על המסך הקטן, לא יכולתי שלא להתייחס לגועל שהתרחש אי שם בארצות הברית רק כמה חודשים קודם לכן. השקרים הגסים שהתעופפו מפיהם של הגברים המתחרים, ונחתו ברוב פאר והדר הישר באוזניהן הכרויות של הנשים, לא הפתיעו אותן כלל. נהפוך הוא: הן נראו לרגעים לא מעטים כפתיות המאמינות לקלישאות שנזרקו אליהן מכל עבר והיו מהסוג השפל ביותר, ללא כל שמץ של אמת, ולו המינורית שבמינוריות.
הרמה התרבותית הנמוכה, המחישה את החרפה הנוראית, ששמה בכיס הקטן את תחרויות מלכות היופי לדורותיהן. איך הגענו למצב השפל הזה? איך הידרדרנו כל כך נמוך, במדרון התרבותי שלנו, עד שאנו אפילו לא מגרדים את התחתית? הרי עברנו אותה מזמן! איך אנחנו נותנים לחרפה הזו להיכנס לבתים שלנו מבלי שאף אחד לא מנסה לעצור אותה, רגע לפני שהיא עוברת דרך המדיה?

2.
לא רק תוכניות משפילות ושטחיות אנחנו מוכנים לסבול בשקט, גם הזמן השיווקי שבין התוכניות מוקדש בחלקו להעביר לנו מסרים, שבונים על צופים רדודים וחסרי אינטליגנציה. קחו למשל את הפרסומת של קשר בראל לכרטיסי אשראי שנועדו לבני נוער מתחת לגיל 16. לא די בכך שהמוצר עצמו מרמז שהדור הצעיר מבלה את כל ימיו המתבגרים בקניות, הם אף מקווים לאפשר לו לעשות זאת כמעט ללא הגבלה. לא ברור לי כלל מדוע הורה, שיש לו קצת שכל בקודקוד, יאפשר לילד שלו שימוש בכרטיס אשראי בגיל כה צעיר, בו לבטח אין לילד הכנסה משלו? אבל בואו נעזוב לרגע את הסיבה, ונתרכז בתוצאה: שני בחורים זבי חוטם שותים מילק שייק כיאה לגילם (וזה יהיה החלק היחיד שמתאים לחתך הגיל בפרסומת הזו), ישובים על הבר, אינם מדברים במילים מפורשות אלא בצלילים כגון – אי, אוי, אהה, ווואי במשך יותר מדקה. כנראה שהדור הצעיר הוא אילם לפי דעת המפרסם היקר. לאחר מכן מצטרפת אל השניים בחורה, או ליתר דיוק בובת ברבי צעירה ורדרדה ובהירה, חמוקיה בולטים או מובלטים (תלוי איך תסתכלו על זה), וגם היא, מסתבר, לוקה באותה המחלה בה לקו חבריה הנערים – אובדן כושר הדיבור. כעת מתחילה הצעירה הבלונדינית הנחשקת להעביר את הקש שלה לאורך פיה ופניה, לתדהמתם הבלתי מוסוות של הנערים שישפכו (תרתי משמע) את המשקה שלהם בעוד הנערה ממשיכה בפליטת צלילים נוספים מאותו הז’אנר אל חלל הבר. עד שתסתיים לה סימפוניית הצלילים הנהדרת ויעברו לשלב שליפת המוצר, לו כה ייחלנו מתחילת התשדיר הנורא הזה, ולו רק כדי שיסתיים, נספיק להישאר פעורי פה, בשוק, בהלם ובהמימות, וכל אותו הזמן נתהה מה אמורים ילדינו ואחינו הצעירים להבין ממה ששודר בפרסומת.
חברי קשר בראל: האם באמת אמדתם את הנזק האפשרי שאתם גורמים בהינף היד, כשהמסר שאתם שולחים לנוער הוא: “אל תדברו, אין צורך, כסף הוא הכל בחיים” וכל זאת תחת מעטה של מיניות, שאינה מרומזת כלל, אלא מוצגת בריש גלי? אם הייתי שייכת לארגון שממנו יצאה הפרסומת הזאת הייתי מתביישת להמשיך ולפקוד את כתלי המשרד.

הדור הצעיר מקופח בלאו הכי. מקצצים לנצח בתקציב החינוך שלו, מה שגורר את רמת ההוראה הירודה בעל כורחה, והיא זקוק היום, אולי יותר מתמיד, ליד מכוונת. בימים כאלה בהם ההגדרה “עם הספר” הפכה מזמן לאגדה אורבנית, כל שנותר לחבר’ה המתבגרים הללו הוא להתהפנט מול האמ.טי.וי, לאחר שסיימו לבהות בביפ ולדבר באיי.סי.קיו במקום לשחק מחבואים ולהתרוצץ באוויר הצח. בזמן הזה, אצלנו בטלוויזיה העדכנית כל כך, ממשיכים לשדר תוכניות ותשדירים שיש להם יעוד משותף אחד בלבד והוא השגת רייטינג למטרות רווחים כספיים עבור תאגידים כאלה ואחרים.
ברקע, בד ובד עם המטרה העיקרית, קיימת תמורה נוספת והיא הפיכת הנוער החדש לבוגרים חסרי תרבות, חסרי ערכים, לאנשים שטחיים, לבהמות מסוג אדם. שאף אחד לא יבוא ויתרץ לי שהשידורים מונחים על ידי רצון הציבור. גם אם כל סקרי הקהל מורים לתקשורת שזה מה שהעם דורש, זה עדיין לא אומר שהמשדר עצמו לא יכול להפעיל קצת שיקול דעת ולהבין שאם לא נעצור את הרצף הזה כדור השלג ימשיך ויתגלגל לו לנצח נצחים. ואם הישועה לא תבוא מהמדיה, לפחות אנחנו – הקהל, יכולים להפסיק לאכול בשקט את החרא שמאכילים אותנו, ולהתחיל להצביע ברגליים. האם לא הגענו לזמן הזה? לעת בה נתחיל לקחת קצת אחריות על כל המתבצע ממש כאן מתחת לאפינו? הרי, אם אין אנחנו לנו, מי לנו?

על הכותבת מאי רוזן

בסך הכל אחת שמנסה לתעד את מה שקורה לכולן פה ושם בחיים

תגובות

  1. תכניות כמו ריקי לייק או פרסומות כמו של קשר בראל לא היו יוצאות לאוויר העולם אם לא היה להן קהל מתאים. ובקטע הזה את יכולה לקחת את עצמך בידיים ופשוט להתנתק מהכבלים או בכלל לזרוק את הטלוויזיה מהבית. לא?

    • מאי רוזן

      נראה לי שפספסת את כל הרעיון של המאמר.
      אני לא מוטרדת רק מההשפעה עלי,
      אלא על ההשפעה הכללית של המגמה הזו של רדידות כללית במדיה.
      בעידן של היום מאד קשה להסתיר את כ-ל הרוע והשטחיות מהנוער,
      וזו הבעיה!
      קפיש?

      • קפיש. ברור לי שמה שמטריד אותך(וגם אותי) הוא ההשפעה הכללית של המדיה. בכל מקרה לי לפחות נראה שלהיאבק בתופעה כללית כל-כך זה קצת קשה.אני מעדיף להתמקד במה שאפשרי, וזה לדוגמא לא לראות את הזבל הזה בבית, וכמובן לא לילדים שלי (שיהיו). בכלל, הקלישאה של הכל מתחיל בחינוך נכונה פה מאוד- כמה שמדיה תהיה זוועתית, היא עדיין לא יכולה להרוס חינוך טוב.

  2. ראש ביצה

    איכשהו בכל דור קמה דודה שמודאגת מ’הדור הצעיר’
    צריך לזכר שגם הורינו דאגו (כפי שעשו הוריהם) לרמתנו ואין כמו הדאגה הזו לבשר שכבר אינך בצעירים (לפי המאמר הכותבת גם מעולם לא היתה…)
    תוכניות הטלויזיה נועדו לענות על צורך של חלק מהאנשים בהתבהמות ושל החלק האחר בהתנשאות

    • אני לא יודעת אם הכותבת הייתה או לא הייתה צעירה, ולמען האמת, זה לא משנה.
      בתור נציגת הצעירים בעצמי (16.5), אני מוכרחה להסכים איתה. זה גם לא משנה בן כמה אתה, כי אתה יכול גם להיות בהמת טלויזיה נוחה להשפעה בגיל 25. הכל תלוי במסננים שאתה שם על התודעה שלך כשאתה מתיישב לראות טלויזיה.
      מה שכן, אני חושבת שבן צודק – חינוך טוב הוא תמיד התחלה טובה, ואפילו הרבה זוועות לא יצליח להרוס חינוך טוב.
      הבעיה היא שחינוך טוב הוא מאוד נדיר.

      בכל מקרה, המאמר התחבב עליי מאוד.

  3. שלום, אני לוקחת את עצמי את תפקיד נציגת הצעירים, ואומרת שאנחנו אוהבים בנאליות ומין מפורש בפרסומות.
    תודה

    • חזיז ורעם

      ואני אוהב לבצע סאדו באמצע הרחוב. זה עוד לא אומר שאני צריך לעשות את זה. וזה בטח לא אומר שאחרים צריכים לסבול את זה.

  4. תאמרי לי איך אני(אנחנו) אמורה לעצור את זה ואני אפעל מיד!
    הבעייה היא שהכל מוכתב מראש.אין סקר דעת קהל וגם אם יש לא מתייחסים אליו(גם במדינה דמוקרטית זו…)
    אולי אני קטנה אולי טיפשה ואולי תמימה ואולי שלושת התארים ביחד אבל,
    אני לא רואה שום דרך לעצור את זה או את הפריצות והמתירנות המוגזמת בדורנו.
    (אלא אם, להוציא את הטלויזיה את הרדיו ואת כל מכשירי התקשורת מהבית וגם לסגור את הילדים בכלוב, נשמעים לך פתרונות הולמים…).

    אם יש לך פתרון איך לא לאכול את החרא הזה(זה אולי אפשרי) ואיך לקחת אחריות על מעשינו,אני אשמח לשמוע!

    בתקווה לעתיד טוב יותר ולשנה טובה ושקטה לכולנו!!

  5. לא יודעת מה הנוער.דווקא אני מכירה יותר בני נוער חכמים ומבוגרים שטחיים ובורים.
    המדיה.הכסף.די ברור ככל שיש לך יותר כסף אתה יותר מטומטם וככל שאתה יותר מטומטם כך יש לך יותר כסף בתקשורת של היום ובכלל תסתכלו במוספי הכלכלה.
    הרי מי שעשה את הפרסומות האלה זה לא הנוער.זה המבוגרים שהיו מאה אחוז בטוחים בטמטום של הנוער.
    ילדים ונוער.כשפונים אליהם צריכים להיות סופר אינטיליגנטים סופר מעוררי סקרנות וסופר בוגרים.הם הרבה יותר חכמים מאיתנו.אבל משום מה אם תסתכלי בערוצי הילדים וספרות הילדים של היום ועיתוני הילדים של היום ועיתוני הנוער תוכניות הנוער ספרי הדרכה למתבגרים כולם ביחד לא עולים על 50 אי קיו וזאת בהנחה שילדים ונוער הם טיפשים וזה מה שטוב בשבילם.
    ככה זה.המרד האפשרי הוא רק בידייך כשהילדים קטנים תדעי מה לרכוש עבורם בהתחלה עוד בטרם יהפכו לצופי אקזיט מושבעים.זה מתחיל ממהורים מלומר לילד שילך לספרייה במקום לקנות ספרים או מלרכוש עבורו ספרים בסופר או בקיוסקים או בכלל רבי מכר של היום צעצועים זולים.בשנות החיים הראשונות את עוד יכולה למנוע ממנו להפוך לאידיוטאחר כך אמא זו רק אמא והמחנכים האמיתיים הם הטלויזיה והמקוצצי שכל מטעם משרד החינוך.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *