הבו לי חתן

מי פנוי לבליינדייט?

פעם בכמה זמן, לשמחתי לא לעיתים קרובות מדי, הדחף למצוא חתן אוחז בי בעוצמה בלתי סבירה. זה תלוי בהמון גורמים, כמו מצב הירח, מפלס הכינרת והמבט הזה שיש לאימא שלי בכל פעם שהיא רואה תינוק. בתקופות כאלה אני תמיד מתעוררת במחשבה – “אוי ויי מותק, שוב ישנת לבד?”, ונרדמת למחשבה, “קוקי, מה יהיה? השחלות שלך לא נהיות צעירות יותר”. מי שהכי סובל באותן תקופות הם האנשים הקרובים אלי, שנאלצים לעמוד במסכת הצקות איומה ובדרישה הבלתי מתפשרת, “הבו לי חתן ואם אין, מתה אנוכי”.
האנשים הקרובים אלי בדרך כלל מאוד אוהבים אותי, חוץ מאשר באותן תקופות בהן לחץ החתן שלי נוסק. בזמנים כאלה מסננים אותי בטלפון, מתחמקים ממני ודורשים שאני אפסיק מייד עם ההיסטריה וההטרדות. מה הם חושבים לעצמם ערלי הלב האלה, שלא מעליב אותי לשמוע מישהו, דווקא חבר יקר, עונה לטלפון ב- “אריאלה, אין לי, אין לי עם מי לסדר לך בליינדייט, אני לא יכול ללכת ברחוב ולהציע לאנשים להיפגש אתך!” (למה לא בעצם?). אבל כשאני נודניקית אני הכי נודניקית בעולם, והתכסיסים השפלים שאני נוקטת בהם כדי שיסדרו לי חתנים מביכים אותי עד מוות בתקופות בהן הלחץ נרגע.
אני מאוד מאמינה בזה שהצד הנחוש והבטוח יותר בצדקת דרכו הוא הצד שינצח במלחמה, ואחרי שלכולם נמאס ממני, הם מבינים שהדרך היעילה להיפטר ממני היא לסדר לי דייטים.
אחרי שהטלפון שלי עובר לכל הרווקים והגרושים (בלי) הזמינים (למה אני לא מתקשרת אליהם? איזו שאלה טיפשית, ככה) לא נותר לי אלא לחכות באצילות שכל החתנים העתידיים האלה יתקשרו אלי. אחרי שהם מתקשרים, מתחיל שלב הסינון הטלפוני. אחרי שהם מסננים אותי רובם בורחים בבעתה. אני מבינה אותם. אם אני הייתי מדברת איתי בטלפון, בהחלט לא הייתי רוצה לצאת איתי. למרות זאת, יש עדיין כאלה שמסכימים להיפגש איתי, שיבורכו, ופה, רבותיי, מתחיל האקשן.

רשימה חלקית

בחשבון גס אני יכולה להגיד שעשיתי כמה עשרות בליינדייטס בחיי. מעט מהם הגיעו לדייט שני, מעטים עוד יותר זכו (?) להגיע לשלישי וכמה אף זכו להיות במערכת יחסים איתי. (נכון שאחרי הדייט השלישי זה נחשב מערכת יחסים לכל דבר? אה? נכון?). אבל פה אני לא רוצה לכתוב על מערכות יחסים, אלא על כמה תופעות מדהימות שנתקלתי בהן בשש השנים שאני בעסק.
קודם כל, הבליינד הראשון, שלעולם לא ישכח ממני. אימא של לילי סידרה לי ולה (למה אימא שלי אף פעם לא סידרה לי דייט? היא טוענת שזה בגלל שהיא לא מכירה אף אחד שמגיע לו את העונש לצאת איתי. לפעמים נדמה לי שהיא לא צוחקת כשהיא אומרת את זה) שני בחורים, אה, סבבה כזה? חיפאים ממשפחה טובה? שלי היה בן 24 , נחמד בערך כזה וגרוש. בגיל 24 הייתי בטוחה שאנשים גרושים הם כאלה שיש להם פגם אישיותי חמור, אבל בגלל שהייתי בת 24 ועדיין רווקה, החלטתי להיות סבלנית. כשבדייט השני הוא הזמין אותי לארוחת שישי אצל אימא שלו נזכרתי שחזרתי לאקס שלי (התירוץ המועדף, יכול להיות שאני שורפת אותו עכשיו?) ונשבעתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני יוצאת לבליינד דייט.
תוכניות, אלוהים צוחק, נו.
בערך שנה אחר כך, בת 25 ומיואשת לגמרי, עינת הכירה לי את אורן. התירוץ היחיד לזה שהיא חשבה שהוא מתאים לי היה שבגלל הנואשות שלי. היא פעלה מתוך שכנוע עמוק שאני אסכים לצאת גם עם מישהו שאומר, “רוצה לבוא לסיבוב בג’יפ שלי?”, תוך כדי נפנוף בסטארטק. איני רוצה שישתמע שאני לא בחורה חומרנית, אבל ראבאק. בעצם, עכשיו שאני חושבת על זה, עינת סידרה לי שלושה בליינדיטים ושלושתם היו כישלון מוחץ. השני היה עם ליאור. ליאור הוא שם שאני מאוד מחבבת גם בגלל שהנשיקה הראשונה שלי הייתה עם בחור שנקרא כך וגם כי הערך הגימטרי של ליאור ואריאלה זהה (תנסו אם אתם לא מאמינים לי). ובכן, ישבנו בבית קפה והוא לא הפסיק לספר לי על ההצלחה המסחררת שלו עם בנות המין השני וכמה דיילות הוא זיין כשעבד בתור סלקטור באחת מבירות אירופה. חיכיתי כבר שהסיפורים יגמרו כדי שאני אוכל ללכת הביתה ולהקדיש את עצמי לנצח ללימודי ויטראז’. גם בדרך הביתה הוא לא הפסיק לספר על הזיונים שלו, אבל השיא היה כשהגענו לרחוב שלי והוא לקח לי את היד, הניח אותה כמעט בכוח על הזין שלו ושאל במבט פתייני אם אני לא רוצה שהוא יבוא אלי.
הדייט השלישי שעינת סידרה לי, והאחרון לעת עתה (מאמי, את יודעת שאני מתה עליך, אבל בכל זאת) היה עם מהנדס נחמד שעובד אתה וממש מת למצוא בחורה נחמדה, חביבה ורזה לבנות אתה בית חם בישראל. רזה אני כן. שוב בית קפה, שוב לא הצלחה מסחררת, אבל כבר היו לי כאלה ובסך הכל היה נחמד, עד שהוא החזיר אותי הביתה, וליד הדלת אמר, “את לא הקאפ אוף טי שלי, אני לא אתקשר”. ואני מייד חשבתי, מי לעזאזל הכניס את הכנות לאופנה? מה עם “נדבר” הסטנדרטי והמקובל?
היה גם את ההוא שבמשך כל הפגישה סיפר לי איך לפני הוא יצא עם מישהי שמנה ושזה נורא הפריע לו. אין לי בעיה עם שיפוט אסתטי, לכל אחד יש את הטעם שלו. אני בהחלט מוכנה לקבל שיש כאלה אנשים מוזרים ומסכנים שלא אוהבים, למשל, איך שאני נראית, אבל במשך שעה וקצת הוא הסביר לי איך הוא ניסה להכריח אותה לעשות דיאטה והיא רצתה כי היא נורא אהבה אותו אבל לא יכלה. כששאלתי אותו כמה זמן הם יצאו, הוא ענה “שנה וחצי”. ניסתי לחשוב איזה נזק נפשי יכול להיגרם למישהי שיוצאת שנה וחצי עם מישהו שלא אוהב איך היא נראית ומאשים אותה כל הזמן שהיא לא משתדלת מספיק. ברחתי הכי מהר שיכלתי.
האחרון לעת עתה, נודע בגלל סיבות ברורות מאליהן בשם “התימנייה המלקקת” (ואני דווקא לא ארחיב על הכינוי שלו את הדיבור). נפגשנו אחרי שדיברנו תקופה ארוכה באיסיקיו. בפגישה האמיתית הראשונה דיברנו על מוזיקה, נושא נייטרלי ומעולה לפגישות מסוג כזה, אני אמרתי שאני מאוד אוהבת את יו2 והוא לקח את ידי בידו ואמר “אני אוהב אותך”. לא שאני לא ראויה לאהבה, אבל קשה לי להאמין שמישהו יכול ליפול בקסמי עד כדי הצהרה כה מרגשת בפעם הראשונה שהוא רואה אותי. בפגישה השניה הוא אמר שהוא יתקין לי באוטו את מערכת הסטריאו הסופר משוכללת שלו ורצה לתת לי מפתח לבית שלו. מלמלתי לעצמי משהו על העדר גבולות וברחתי.

פעם אחרונה שאני בבליינדייט

כשחזרתי מהודו נשבעתי לעצמי שלא עוד, אי אפשר ככה יותר ונמאס לי לעבוד בדייטינג. ברור שלא עמדתי בזה. גם כשאני לא מציקה תמיד צץ איזה מישהו עם כוונות טובות ובחור נפלא שחיכה רק לי כל חייו. האמת היא שיחסית למספר הגברים שפגשתי, מספר המוזרים היה מועט, ועדיין, כל פעם אני נשבעת לעצמי שאני מפסיקה עם הפגישות העוורות רק כדי להיזכר שהמיתולוגי שלי הכיר את אישתו ואם ילדיו באחת כזו וכל פעם אני חורקת שיניים וממשיכה.

על הכותבת אריאלה רביב

בת 30, סיימה ממש עכשיו לחפש את עצמה; הממצאים מפוזרים בכל רחבי האתר. כשתהיה גדולה היא רוצה להתפרנס מכתיבה, חולמת שתהיה לה מספיק משמעת עצמית כדי לכתוב ספר.

תגובות

  1. ג'וליה

    שתדעי לך, שאת היית הבליינד-דייט הכי מוצלח שלי!

    • לוחמנית

      אנחנו בשנות ה-2000, המציאו כבר מזמן את הגלולה ואת הויברטור, עוד מעט נשים יוכלו להכנס להריון מהמטען הגנטי של עצמן – אז במקום לבזבז את זמנך הפנוי בחיפוש אחר דייטים עלובים – השקיעי אנרגיה, למשל, בהפגנות נגד הכיבוש ובעד היציאה מהשטחים, וגם אם לא ניכנס לפוליטיקה- צאי מההיסטריה – זה לא טוב לעור הפנים.

      • נמרוד

        אהבתי 🙂

      • ג'וליה

        אבל בפעם הבאה תגיבי למי שצריך, טוב?

        התגובה שלך היתה מכוונת לאריאלה, לא לי.

      • אלמוני

        קול קוראת בובה, שמרי את ההברקות שלך לעצמך, לפני שנתחיל להבריק עלייך חזרה בצרורות. יאללה תברחי.

        • לוחמנית

          אני לא בורחת לשום מקום, אחרי הכל פסח מתקרב, ואני שומרת את ההברקות שלי לרהיטים החדשים, כמו כל אישה חסודה וכשרה, וכל זה אחרי שנכנסתי להריון מהמטען הגנטי של עצמי – אז במטוטא ממך – צרורותיך לא מפחידים אותי כלל, מה גם שבטח אתה לא טעון…

          • אלמוני

            לוחמנית- קול קוראת-ג’וזפינה-ג’וזף אמזלג-ושלל ניקים מזדמנים-: הפעם בתוכניתנו ד”ש עם שיר נקדיש לך את שירו המופלא של שלום חנוך

            מה -מה – ממממממממייייייייייההההההההההה….
            מיה קטנה שלי…
            מה היה בי, מיה
            מה השתנה בי, מיה
            מיה, גלי לי, גוזלי שלי…

            חג שמח לך ולכל משפחת אמזלג בנס ציונה.

            • לוחמנית

              אין לך קצה של מושג מי אני, למען האמת אני די טרייה באתר, מין ילדת פלא כזאת (ביותר ממובן אחד), אני ממש לא גרה במקום שכולל את השם ציונה ואני בכלל לא אוהבת נס, אז כדאי שתעבור לניחוש הבא…

              • רוז מרי

                איפה את גרה ומה את אוהבת? כל מה שאיכפת לנו הוא שאת מטומטמת.

                • לוחמנית

                  זהו, שנשארו כמה שכן אכפת להם (וגם אותם אפשר לספור על אצבע אחת). אמרו לך פעם שמאוד לא מנומס לצחוק על אנשים בודדים? (אני בטח לא צריכה לספר לך על בדידות , נכון?המרמור שלך לא משתמע לשתי פנים). לכי ללקק קצת רוזמרי, אולי הוא יוריד לך קצת את המועקה).

                  • חנון לבנבן

                    תיזהרי.
                    גם אלה שאיכפת להם, ימוגו באויר הדחוס שמסביבך. אם את באמת כל כך חדשה כאן, ולא תפסת את ההבדל הדק בין להגיד “הלאה הכיבוש ותנו לנו להתרבות מהביציות של עצמנו” ובין באמת ללכת לישון כל ערב לבד עם קצה השמיכה כמשענת יחידה, כדאי שתדממי עוד קצת, תהרהרי לעצמך אם באמת אפשר להמתין את העשר- עשרים שנה עד שיוכלו להתרבות מהמטען הגנטי של עצמך (את באמת מאמינה שמגיע לבת שלך העונש הזה?) ומה בינתיים?
                    בננות, זה בעיקר על הבינתיים.

                  • רוז מרי

                    זה מה שיפה באינטרנט: כלום, ממש כלום, לא ידוע בוודאות על הכותבים מלבד כשרון הכתיבה והאינטליגנציה שלהם. את *מנחשת* שאני בודדה, ואני *יודעת* שאת טפשה.

                    ואם לא יפה לצחוק על אנשים בודדים, למה את יורדת על אריאלה?

              • לא חשוב

                שיט, עוד פמניסטית לוחמנית?
                רבאק, היתושים יוצאים, וגם אלה יוצאות במכה אחת…

                סנו – לשיפוטכם וטיפולכם.

            • גבירת הטירה

              עם ההיא מהשטחים והביציות אפשר לפחות להסתדר, גם אם לא מסכימים איתה. אבל את, חכמה להרע, מה ההתגוללות הזו לך? אחר כך באים חנונים לבנבנים ומאחלים לה שתדמם. תראי מאיפה התחיל ולאן הגיע.

              להירגע נא. תודה.

              • לוחמנית

                קודם כל, רוזמרי, לא הייתי כל כך מזדרזת לקבוע שאני טיפשה. הציון בפסיכומטרי שלי הוא הרבה יותר מכל התאים הבודדים שיש לך במוח. ונכון, פסיכומטרי לא ממש קובע חוכמה, אבל אם באמת תרצי להכנס איתי לקרב מוחות, תנחומי (עלייך)!
                שנית, לא התכוונתי לעורר כזאת מהומה – נכון, כתבתי משהו מופלץ סתם בתור בדיחה, לא התכוונתי שכל מיני חנונים לבנים יאחלו לי לדמם או משהו כזה…
                מה שיפה באינטרנט שבאמת אפשר לכתוב שטויות, משהו מנוגד לגמרי לאופי ולאמונה שלך (חוץ מהתקווה לצאת מהשטחים), ועדיין להשאר בחיים.
                שלישית, אז מה אם אני חדשה באתר. יש לי הרגשה שיש פה כאלה שניכסו לעצמם את הזכות להגיב פה לכתבות, ומקבלים מגיבים חדשים כמו שאסירים ותיקים מקבלים “דגים טריים”. קצת יותר פרגון, בננות וחנונים לבנבנים.
                זהו, מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם באי טיפשותי ובחדות התבטאותי, וגם אם לא – אני נוסעת לסופשבוע לפריז עם החתיך החדש…

                • לא חשוב

                  ציון בפסיכומטרי זה פאקטור של חוכמה? ממתי? הרי לומדים כמו תוכי ומקבלים ציון טוב – זה לא כל כך קשה כמו שהרבה כאן יאמרו לך את זה. נקסט…
                  אחלה – כתיבה נעימה לך… (חוזר לעיתון)

  2. go to Anatalia Turkey, there are plenty of poor starved beutiful man there hungry for some female turist’s attention. maybe it is not for life but it will boost your Ego

  3. יקירתי
    אם את חושבת שמצב הדייטים שלך גרוע, מה יגידו איזובי הקיר?
    עד שלא שמעת על החבלן, לא שמעת זוועה מימייך!!
    האמיני לי, יהיה לך מצויין!

  4. שפרה הצולעת

    אהובתי, מרתק כתמיד.
    דרך אגב, את בעלי פגשתי ברחוב, אז לכל אלה שאומרים “איפה אני אמצע חתן, ברחוב?” אני עונה שהנה, עובדה.
    אני חושבת, למרות שזה יהיה בנאלי ואת תגלגלי בעינייך, שאת צריכה להיות יותר פתוחה, ולחכות עוד שתיים שלוש פגישות לפני שאת חורצת את דינו של הבליינד האומלל. לפעמים אנישם נמצאים בחרדה מהפגישה, ובמקום להתרכז בך או בשיחה רק חושבים איך הם נשמעים כל הזמן.
    נשיקות,
    שפרה.

  5. שפרה הצולעת

    טוב, בסדר, אז לא עשיתי הגהה ויש לי טעויות.
    תהרגו אותי.

  6. קראתי וגם חיבבתי אבל משהו מציק לי.. מכיוון שקראתי את מאמריך הקודמים ומכיוון שניחנתי בזיכרון טוב, אני זוכרת בפירוש את אותו האורן שציינת שהייתם בסיפור של חודשיים וש”הבחור הטוב” הזה אחרי חודשיים אמר לך שצריך לדבר ושהוא לא בנוי לקשר וכו’ וכו’.
    אז האורן מהמאמר הזה עם הג’יפ והסטארטק.. זה אותו אחד? או שיש באמתחתך מספר אורנים?
    סתם סקרנות.

  7. סתם אישה

    יש לי חברה כזאת שמציקה עם בליינדייטים, היא נפרדה מהחבר שלה אחרי 7 שנים לפני שנה ומאז היא רק מטריפה את כולנו שנכיר לה פוטנציאלים. היא כל כך לחוצת חתונה שבא לי להרביץ לה. זה פשוט מעיק והאמת היא שזה די דוחה אז עיצה אישית – תרגעי קצת אחותי- נישואים זה לא כזו מציאה גדולה (מניסיון הייתי שם וברחתי אחרי 3 שנים)

    • שפרה הצולעת

      לך יש ניסיון מר וזאת זכותך, אבל אל תטיפי בגנות הנישואים כי יש הרבה מאד זוגות מאושרים.
      ודרך אגב, לפי כל הסטטיסטיקות את תתחתני מחדש בתוך פחות משנתיים

    • אצלך לא הצליח הגלגול הראשון, ואולי השני יהיה מוצלח יותר, אין להסיק מזה שנישואים הן מקפצה לאבדון.

      אל תייאשי!!!!!!

  8. המאושרת

    ראיתי את התמונה שלו בקופידון
    שלחתי טלפון
    נפגשנו בבר
    ישנו ביחד
    עברנו לגור ביחד
    טוב לנו הכי בעולם
    …כבר כמעט ארבעה חודשים…

  9. סתם אישה

    אז אולי הזיכרון שלי מספיק קצר כדי שאתחתן שוב, אולי, אולי מנגנון ההדחקה שלי עובד מספיק טוב ואני אתחתן שוב ובעוד שנתיים אני אהיה נשואה בשנית ואומללה בשנית כמו כל אותם הנשאוים שמעבירים את ימיהם באומללות מתמשכת. אני זוכרת כמה אמא שלי הייתה אומללה לפני שהתגרשה אחרי 30 שנות נישאוים, אני יודעת כמה אומללות החברות שלי בנישואים שלהן. אבל מה אני אגיד לך זוגיות טובה זה כמו לזכות בטוטו, זה קורה למעט מאוד אנשים אבל לא עוצר את כל האחרים מלקוות. אין שאללה שבפעם השניה בעוד שנתיים (לפי הסטטיסטיקה) אני אזכה בטוטו

  10. סתם אישה

    זו לא הגישה אלו העובדות

    • אני איתך. אמנם בבריחה איטית יותר (הייתי “שם” קרוב ל-3 שנים, פחות מומלץ, למשל, מקורס צניחה חופשית), אבל עודני חושבת שמוסד הנישואין הוא פאסה וחוץ משרלוט (ואחרי אתמול, גם קארי כנראה), נראה שיש אפילו נשים שמסכימות עם הקביעה הזו. למה בריחתי איטית יותר?! בכל זאת אני מתקרבת ל-30 ואחרי הכל נתונה ללחצי חברה מתונים. אז אני לא ממהרת לפסול, אבל מה שראיתי סביבי במהלך השנים רק העמיק את חוסר אמונתי במוסד הנישואין. מה נעשה?! אפשר גם להיות בקשר מדהים בלי לקשור את הקשר, לא? אפשר להביא ילדים גם בלי בעל (חבר לחיים זה מספיק טוב). ובאשר לבליינד דייטינג – הם אכן נועדו לעיוורים בלבד.

      • שפרה הצולעת

        את בטח מצליחה להבין שיש כמה וכמה צורות חיים חוץ משלך, ביקום הזה, נכון?
        אני כל פעם מחדש בשוק מאנשים שמצליחים לשכנע את עצמם שגם לאחרים, שכביכול משדרים אושר ושביעות רצון, רע ומר.

        • זה נקרא הבעת עמדה/דיעה או התבטאות חופשית (שיט) או כתיבה בפורום תגובות באינטרנט. זו לא כפייה או עצה מעשית לחיים ארוכים (למה לא, בעצם? מי שפחות מנוסה ויותר פתוחה ויותר שפויה יכולה לאמץ את עצותיי החכמות).
          על כל פנים, תרגעי. תודה.

  11. אהרון5

    כולכן טיפשות

  12. על סיפורי הבלינד דייט כבר נכתבו ספרים ומאמרים לרוב ולכולם מכנה משותף: הכותב מנסה את כוחו בעולם הבלינד דייט ולתדהמתו הוא מגלה אוסף יצורים אומלל, מכוער, גס וטיפש. לעיתים הוא פורש מייד ולעיתם הוא ממשיך בעוד פגישות שרק מאששות את שידע כבר לאחר הפגישה הראשונה.
    אז מה המסקנה? שלא כדאי לנסות? שסביר להניח שהפרטנר הפוטניאלי פגום באופן כלשהו?
    ואולי גם אריאלה ושלל כותבי המאמרים והספרים גם הם לא מציאה גדולה?

    • בבבלללעעעע

      תגיד לי, לימדו אותך להבין מה שאתה קורא?

    • ארבינקא

      שפורמט הבליינד-דייט מזמין צרות. יושבים שני בני אדם זה מול זו ולהפך, ומנסים להעמיד פנים שהם מי שהם חושבים שהשני רוצה שיהיו. זה לא חייב להיות במודע. ויש כמובן, הרבה מתח ולחץ = מתכון בטוח לצרות צרורות.
      ולמרות שאישית אין מה לספר על הבליינדים שלי, לא לטוב ולא לרע, ויש להניח שכך היה גם מהצד השני, פוטנציאל ההיזק ברור.

    • את אהבת חיי הכרתי בבליינד דייט.

      אין חוקים!!!!!!

  13. יהושוע הפרוע

    די כבר לבכות
    אני בטוח שבמקביל לבכי על חוסר משווע בחתנים
    את פוסלת גברים על ימין ועל שמאל
    בעצם מה שאת אומרת זה : אין מספיק חתנים שמתאימים לבחורה נפלאה ומדהימה כמוני
    וזה “קצת ” אליטיסטי וסנובי לאמר
    אני לא חושב שיש המון גברים מדהימים אבל גם לא המון נשים מדהימות
    כולנו די ממוצעים בעצם אם נערוך השוואה של כמעט כל המרכיבים האפשריים
    אז די לבכות , תהיי בוגרת , תפנימי שהחיים זה לא סרט
    וחס וחלילה אל תתפשרי יותר מידי ואל תתני למישהו להתפשר בכך שהוא איתך

    בי
    ואם אשמע על מישהו – אני מבטיח לתת פרטים

  14. רויטלי

    אריאלה, בשבילי באמת היית בליינדייט מוצלח…
    וההוא האחרון המתסכל והזחוח..זוכרת? -הוא מסתובב פה די קבוע עם כל התוספות האפשריות.
    פרטים בטלפון.
    נשיקות.

  15. יפאורה תבורי

    באלוהים, אריאלה, תרשמי לקופידון, תרשמי לבליינד דייט, תרשמי לביזוג, תעשי דיאטה, תשני תספורת, תלבשי מחשופים ותמצאי לעצמך חתן כבר. רק תפרקי אותנו מהעול של לקרוא את תחנונייך בכל שבוע שני.

  16. סתם אישה

    שירלי משלמת לך כסף ? FUCK ואני חשבתי שהכתיבה בבננות היא על בסיס וולונטרי בלבד, תמיד דופקים את השחורים!!
    ודרך אגב אם את רזה, עם שיער מרהיב ומחשופים למה לשם שמיים את זקוקה לבעל? אחרי החתונה רק משמינים, מסתפרים גרוע ואז לא בא לך יותר ללבוש מחשופים כי את נראית חרא!

  17. מדהים לשמוע על מה שאנשים אחרים מכנים כבלינד דיטים מוזרים, ועד כמה הם למעשה קונבנציונליים . אצלי משום מה כל בלינד דיט שלישי שלי הוא תמיד עם אחת הטיפוסות המוזרות ביותר שניתן להעלות על הדעת. היו לי כבר כמה שקבלו תיקשור ישיר מחייזרים תוך כדי הפגישה ( בעברית למרבית הפלא), הייתה את הההיא שטענה שיש לה כוחות כישוף ואיימה בסיום הפגישה הלא מוצלחת שהיא תטיל עלי קללה הן בגלגול הזה והן בגלגולים הבאים.הייתה את ההילרית שטענה שאני הייתי שד בגילגול קודם כלשהו , וגם בגלגול הזה ושכל דקה נוספת איתי מסכנת את נשמתה הנצחית. הייתה את המשוררת שהתחילה תוך כדי הבלינד דיט לדקלם בקול רם (מאוד) את השיר החדש שלה ,למבוכתם ולסבלם של כל היושבים בבית הקפה ואחר כך החלה לצרוח כשלא זכתה ממני לביקורת טובה במיוחד … והיו עוד כמה עשרות כאלה.
    ידידים שלי טוענים שכנראה שאני מושך אלי את כל היצורות המוזרות האלה , או שאני נמשך אליהם כנראה שהם צודקים , אבל לפעמים גם אני מייחל פעם אחת לבלינד דיט קונבציונלי כל שהוא שלא יגמר באיזו צורה ביזארית במיוחד.

  18. ואני תמיד טוענת
    שמישהי או מישהו שהם “מישוהים”
    לא זקוקים לבליינד דייט כדי למצוא את בחירי ליבם

    אריאלה לתשומת ליבך

    ראי הוזהרת

    ודרך אגב, אין לך מאמרים יותר מעניינים לכתוב עליהם חוץ מאשר הוא/היא ?
    הרי פעם טענת, שאין צורך בבן זוג לידך כי אנחנו בשנות ה- 2000
    מה קרה ?
    היהפוך נמר חברבורותיו, התהפוך פרה לעז ?
    סופ”ש נפלא
    ותשתדלי לא לשבת הרבה בפאבים, שם בטוח לא תמצאי חתן.
    (אולי בעצם בפאב חשוך, כן)

  19. יונתן ילון

    היה מאוד משעשע לקרוא. אני לא בטוח שזו מחמאה…
    הזדהיתי מאוד עם הבליינדייטים (פרט לחיפוש אחרי החתן), וגם קצת נלחצתי, למען האמת…

  20. ariela i dont belive in the shining nithe on the withe horse ,if you will find sombudy nice he will fuck onoder women ,any way after 2 years ,or less .thay all do

    !!!
    so please give as some happy storys this is borring

  21. אני חושבת שהחיפוש אחרי החתן הוא בלתי נמנע, גם אם אנחנו התגלמות האישה החדשה, אשת ה-2001 המוכשרת, המאובזרת והאמא של העצמאיות.
    בשורה התחתונה, להיות לבד זה לא כיף.

    חוצמזה, בקשר לבליינד דייטים, גם לי יש סיפור (וכן, אתם צריכים לקרוא אותו), כשנפגשתי עם מישהו אחרי שהעברנו שעות בשיחות טלפון ליליות, ואז כשנפגשנו הוא שלח ידיים כל הערב ובסוף שאל: “לא מגיעה לי נשיקה על הערב הזה (=3 כוסות קפה שעל החשבון שלהן התחלקנו חצי-חצי)?”, וכשאמרתי “לא, אני חושבת שלא”, הוא נעלב ועשה לי פרצופים במשך 6 הדקות של הנסיעה הביתה. תהיו בריאים.

  22. י"ור התנזים

    האתר כתחליף לעזרה מיקצועית 🙂 נו שויין
    אריאלה WHO THE FUCK GIVE ABOUT YOUR PERSONAL LIFE

  23. טוב, קודם כל אהבתי , שנית אני מזדהה חלקית אפשר לומר עם עניין הבליינד דייט , חלקית יש לומר כי משום מה לעומת כמה בנות גילי(27) שאני מכירה שמאוד מאוד מאוד רוצות זוגיות(=נישואין?!) לא לחוצה על חתונה אבל הייתי רוצה בן זוג קבוע משהו לברוח אליו בימים טרופים עד מטורפים אלו.

  24. אריאלה , הדילמה שאת מתארת מוכרת להרבה מאוד נשים בארץ ובעולם, אבל נכון שצרת רבות נחמת טיפשות, אז יש לי שאלה: למה לחכות שיסדרו לך דייט בעצם? למה שלא תסדרי את לעצמך דייט?
    והיום יש אינטרנט ויש אפשרויות רבות לעשות זאת. יש אתרי שידוכים לא רעים, שיש בהם חומר דווקא טוב (מהגברים באתר, סליחה על הכינוי חומר), אני יודעת שיש לאנשים דעות קדומות על שיידך דרך האינטרנט , אבל אני יכולה להגיד לך שבגלגולי הרווקי הקודם דווקא פגשתי כמה כאלו ממש בעלי פוטנציאל לא רע? ואם קובעים פגישה במקום ציבורי ונוקטים בכל אמצעי הזהירות, אפשר לפעמים לעלות על דברים מאוד מוצלחים.

    והאמת היא שאם את באמת רוצה כבר להתמסד, או לפחות להתאהב, אז זה יקרה. פשוט צריך ליזום ולא לחכות שיזמו עבורך. זה עובד. איי סוואר.

    • לא חשוב

      נגה היקרה,
      צ’מעי, מה אני אומר? אפשר להכיר דרך הרשת – זה ברור (וחברתי היקרה תעיד על כך – הכרנו שם).
      העניין עצמו שאנשים לא בדיוק יודעים על מה לשאול, לא יודעים לסנן מה אמת ומה שקר, שוכחים שהרבה פעמים הצד השני *מגזים פראית* בתיאורים שלו/ה, מצמידים לעצמם תוארים בלי שום כיסוי? (מי אמרה סקסית?), ובקיצור – שקרים רצים חופשי…
      אז מי שרוצה להכיר – שתיקח זאת בחשבון, שתיקח בחשבון ש”היפיוף החתיך” בעצם נראה כמו פח הזבל שלך ביום רע במיוחד, שהחוכמה שהוא מפגין בצ’אט היא תודות לאפשרויות העריכת טקסט (ולפעמים עזרה מחבר שיושב ליד)…
      אבל – הסיכוי שם וקיים להכיר. אם סקפטי שכמוני הצליח – כל אחת יכולה להצליח…

      בהצלחה, שבת שלום, ובעסה לאללה שהפסדנו את המשחק בגלל גול עצמי.
      שימון

      • פשוט צריך לקחת את זה בחשבון כשבאים לפגוש מישהו שלא מכירים, שיכול להיות באמת שהנסיך על הסוס הוא בעצם איש הפיל.
        אבל זה באמת לא נורא, מקסימום בחשנו קפה עם אדם חדש במשך רבע שעה, לא מתאים עוברים לנקסט אחריו לא?

        באמת באסה. חסר פה איזה נצחון גביע גמרי כזה להעלות את המורל קצת.

  25. לעניין החבלן
    מבטיחה מונולוג שלם, תנו יומיים, האמינו לי שווה כל רגע
    אחרי הסיפור הזה, רווקות ישראל יחייכו בשלווה אחרי כל בליינד דייט לא מוצלח כביכול!
    הרבה אויר!

  26. פעיל תנזים מהר גריזים

    לו רק יכלתי לצאת עם בחורה שכמותך

    לחשוב על בליינד דייט איתך,
    מעורר תאבון ממש.
    את נשמעת בחורה משכמך ומעלה.
    לא אתפלא אם איזו דוגמנית מסתתרת מאחורי הכיוני והשנינות…..

    פעיל תנזים מהר גריזים
    *אז מה אם אני שיכור?*

  27. יאיר לא לפרסום

    נחמד, חביב, אך לא חדשני בעליל. עם כל הדאווין שלך, ככל שאת משתפרת ככה הטקסטים שלך מזכירים לי את שלי.
    תשמעי זה יישמע מקניט ומתרשע אבל זה בסך הכל כן (או כנה למען התובנה ונגד הלשון).
    יש לך סיבה להלחץ- נשים בנות שלושים זה (פרו) דודות מגעילות.
    יחד עם זה ההחלטה שלא תבוא מתוך לחץ.
    אולי את צריכה איזה בעל קורדי.
    אחד כזה שיש לו אומנם שיערות של תחת על האף, אבל לב טוב והוא יאהב אותך. תשמעי קורדי זה לא רעיון כל כך רע, להיפך. יאללה לכי על זה. תנסי להשיג קבלן או משהו.

  28. ביצ'ה

    קודם כל אריאלה היקרה אני ממש ממש מקווה שתמצאי לך אהבה (כי זה באמת מה שחשוב ולא הטבעת על האצבע) כי להיות בת 30 ועדיין לבד זה ….לא נעים.
    ושנית מניסיוני החביב ביותר מבליינדיטים העיקרון הוא למיין אותם כבר בשיחה הראשונה בטלפון ולצאת לפגישה רק אם “הנורמלים” שבינהם.
    ואם תמצאי מישהו אל תשכחי לספר לנו איך מצאת אותו (שננסה גם )
    אושר שלווה נחת ושלום

  29. קורדליה

    אריאלה,
    אהבתי
    אהבתי בהחלט
    למרות שהתנחמי לך. מצבי חמור עוד יותר…
    לי אין אפילו את האומץ לבליינדייטים ושידוכים (למרות ההצעות של חבריי)
    בטיפשותי או שלא, מאמינה בהתאהבויות, קליקים וזיקוקים ממבט ראשון טבעי, לא מלאכותי.
    מה שמותיר אותי לבד כבר זמן מה מאז ש…

    נו טוף, זה מה יש לעת עתה…

    דרך אגב
    פעיל תנזים,
    תגובותיך מלאות קסם וצ’ארם כתמיד
    יפה לך…מאוד
    אל תפסיק (פליז)

  30. פעיל תנזים מהר גריזים

    אריאלה ,
    מעבר לכל מעלותייך ,
    נראה שמשום מה את שופעת עלי מאורך,
    ואני נראה חיובי משו בצילך.

    ראי איך זה הגבתי לשני מאמרים באותו יום,
    באחד נצטיירתי כדיאבולי ונרדף ,
    ותחת השפעתך – כולי נופת צופים , מסתבר.

    אז תני לי יד , אני אלך לקנות טבעת.
    מתי החופה?

    *פעיל תנזים מהר גריזים*
    מברר מחירים של קייטרינג

  31. סתם אישה

    נשבעת לך שאני השמנתי אחרי החתונה, התחת גודל השדיים נשארים שטוחים, אחרי שהתגרשתי, רזיתי, התחלתי לקחת גלולות ואז סוף סוף צמחו לי השדיים 🙂

  32. אריאלה חביבה,

    לדעתי הנושא ראוי לספר בפני עצמו.

    רוצה סיפור ? אז ככה –
    לבליינ דייט הראשון (והאחרון) בחיי הגעתי אחרי שהתגרשתי.
    הסיפור ידוע בקרב חברותי כסיפור ה”עגלון”, ומוזכר בכל פעם שהמושג “בלייד דייט” עולה לאוויר.

    ידידה (לא מאוד קרובה, אבל שחשבתי שהיא מכירה אותי מספיק טוב) הבטיחה שהוא מדליק, בגיל המתאים, גרוש, וחוזר לארץ לאחר שנים בניו יורק.
    קבענו שיחכה לי מתחת לבית, ואיך שראיתי אותו הבנתי שאני חייבת להוציא אותו ממתחם השכונה, כי אם יראו אותי עם אחד כזה אני מפסידה נקודות לכל חיי, ואולי אפילו אאלץ לנטוש לכפר מרוחק בהרים.
    בקיצור: איש מזדקן שאפילו ברוחו לא נראה צעיר ביום מגילו, לבוש חולצת הוואי וסנדלים תנכיים. בהמשך הערב יסתבר שגם השמיעה שלו כבר לא משהו.
    לאחר שמצאתי בית קפה נידח (הוא לא הכיר את העיר), ובנסיונות למצוא נושאי שיחה (שלא יגידו שאני פוסלת חתן פוטנציאלי רק בגלל מראהו), שאלתי במה הוא עסק בשנים הרבות בהם חי בניו יורק. התשובה המעורפלת הייתה “אמא שלי אומרת שאני בעסקי תיירות” (?? )
    ולאמת המביכה: עסקי התיירות הם סוס ועגלה איתם הוא היה עושה סיבובים לתיירים בסנטרל-פארק (זוכרת את הפרק בסיינפלד שבו מאכיל קריימר את הסוס ב”באפורינו”? – בדיוק ככה זה נראה ומריח ).

    היום, אחרי מספר שנים, זו נוסטלגיה משעשעת. ובכל זאת, מבחינתי זהו לקח לחיים הנוכחיים, ואולי גם לגלגולים הבאים…

    ועוד לקח (מפי חברות): לעולם אל תבקשי מחברה רווקה/גרושה לסדר לך דייט. אם הוא היה כזה מוצלח, היא הייתה שולחת אותו אליך?

  33. חתול אחד

    בליינד-דייט, כמו הארה, בא בהמון צורות; אין כללים (מה שעובד בשביל אחד, עוכר בשביל אחר), ועוברים חוויות מוזרות (לפעמים, על הגבול).
    אין אפשרות אחרת אלא להמשיך ולנסות עד שמגלים זהב.
    בהצלחה, אריאלה.

  34. טריניטי

    …. ואזיז את העולם.
    נכון? או בערך זה מה שההוא אמר.
    בוטן!!!!!!!! כפרה עליך, איזה סיפור אימה, מפתיע אותי שלא המצאת לו סיפור וברחת כל עוד נפשך בך, או שכן?
    בכל מקרה:
    הסיפור נגע קלות לליבי, היית במס’ דיי מצומצם של בליינדייטים, זוועתיים יותר ופחות, מאחד יצא זיון (הבחור היה יפה וטיפש, וואט קן יו דו?), מאחד יצא סיפור מצחיק לספר לחברות (ישבנו על חוף הים, מה שלא כ”כ התאים לבחור נוירוטי שכמוהו, ובשלב מסוים, בלי כל קשר לשיחה הסתמית שניהלנו או לעובדה שלא הראיתי התעניינות, הבחור קפץ עלי וניסה לנקר לי בשפתיים. מרוב הלם יצא לי “מה אתה עושה?? ?”), מאחד מהם אפילו יצא לי סיפורון של איזה חודשיים, אבל זה לא היה זה. הבחור דווקא היה מהסוג המתחתן, אבל אני עוד לא…
    אבל מה שדווקא מפריע, היא הגישה.
    אני מכירה מישי (במסגרת ההיפטרות מה – ה’) בת 26, יוצאת כמה חודשים עם מישהו, לחוצה פחד על חתונה.
    יש לה בעיניים את המבט הזה, מכירות את המבט הלחוץ הזה? את מסתכלת לה בעיניים ופשוט מסוגלת לשמוע את כל הדודות וקרובי המשפחה מתלחששים ולראות את מבטי הרחמים.
    לא מזמן שמעתי ממנה את המשפט:”בת 30 ולא נשואה? אוי ואבוי, הייתי מתה אם…”
    לא עצוב?? ?
    מי קבע שיש גיל דד-ליין לחתונה?
    אני דווקא בעד להתחתן, אבל לא מתוך לחץ, שכידוע, מניע אותנו לבחור בזה שמגיע ראשון, ולא בהכרח בטוב מכולם.

    • נו, טריניטי, תני צ’אנס…
      זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי לבליינד דייט בחיים. חברותי החביבות, שלא רצו לשבור אותי מההתחלה (כי תמיד יש תקווה…) לא הסבירו לי את כללי המשחק, וככה יצא שלא עודכנתי באפשרויות המילוט.

      וכן, אני מכירה את המבט הזה שאת מדברת עליו. אישית, כמי שכבר הייתה במוסד הנישואין, אני ממש לא בעדו (אני כן בעד זוגיות, רק בלי מוסדות), אבל, מצד שני, קשה לי לשפוט בנות אחרות, כי אני יכולה להבין את הרצון בזוגיות, משפחה, ילדים.
      רק שנדמה לי שבמבט הזה יש משהו די מפחיד וחסר אונים כאחד, ואם הייתי גבר בטח הייתי בורחת כמה שיותר רחוק ממנו.

      ועוד דבר מצער ששמתי לב אליו לאחרונה הוא שלבנות שחצו את השלושים יש אכן איזו נטיה להתפשר יותר ולבחור בראשון שמוכן למחוייבות – גם אם לפעמים צריך לעשות כווץ’ גדול כדי להתאים אותו לתמונה.
      אל תתפסי אותי במילה, ממש אין לי כוונה להכללות – רק משהו שראיתי יותר סביבי בתקופה האחרונה.

  35. יהיה טוב

    או-קיי.
    אז בואי נאמר שיהיה טוב, מה קורה.? אז את חסרת חיים……
    מי צריך לדעת על זה.? אם כל אחד ירשום על הדייטים הלא כ”כ מוצלחים שהיו לו, זה יהיה על הפנים.!
    בייי

  36. או טו טו בת 30

    אריאלה

    קראתי והזדהיתי כל כך.
    אני עוד מעט בת 30 (בעוד מספר חודשים) הגיל מתחיל להציק. אבל יותר מכך הצורך באהבה. וידידיי, זה בעצם מה שחשוב. לא חתן, לא חתונה, טבעת, צקצוקי שכנים ודודות זקנות ומצקצקות ובטח לא שכנות רכלניות. פשוט אהבה.
    שנים רבות התגדתי לעצם עניין חתונה ומחוייבות ולמעשה אפילו לא הגעתי למצב של לאפשר לעצמי להתאהב, לאהוב מישהו (האמת, גם את עצמי). עד כדי כך חששתי ממחוייבות, מכשלון בבחירה, “מלקבור עצמי חיים” (כך חשבתי בזמנו על האהבה או מוסד הנישואין). היום לשמחתי, התבגרתי, ואני כל כלך רוצה לאהוב, להתאהב, למצא את האושר, למצא נקודות איזון בחיי ולהבין שלא הכל סוגה בשושנים וכי עוד יהיו קשיים (אומנם מסוג אחר) עמם עלינו להתמודד.
    אולם,
    דווקא כעת אינני מצליחה למצא את האושר אותו אני מחפשת בדמות של אהבה.
    תוהה לעיתים אם זה יקרה בכלל.

    האמת, די פאסיבית ולא ממש מחפשת, אך מדי פעם יוצאת בבליינד דייט שנידונו מראש לכשלון.
    לרוב, ה”מכיר” לי את הצד השני איננו מכיר אותי כלל ולעיתים אף לא את הבחור . אין טעם לתאר את עוגמת הנפש (ואולי ההדדית).

    זהו, רציתי ארק לשתף (ובעצם לפרוק), אפשר לצחוק על כל העניין אולם מי כמוני יודעת עד כמה כואב זה יכול להיות … ויותר מכך, עד כמה בודד.

  37. אלונה

    איפה את?
    כבר הרבה זמן אני קונה “מותק” רק בשביל לקרוא אותך,אבל למה הפסקת לכתוב גם שם?
    בקשר לבלינד דייטים שלא הלכו-הבררנות המופרזת של גברים זה משהו שאני,ואני חושבת שעוד הרבה היו שמחים לקרוא עליו.
    נורא אהבתי את הטור שלך ב”מותק”,אבל עדיין,הרגשתי שלא חסר הרבה,רק שורה אחת אפילו חצי שתרמוז שהאידיוט האחרון הוא לא היחידי בסוגו,ושזה לא המקרה היחיד שמישהו פסל אותך בגלל השטות הזאת.
    לא הצהרה,אבל רמז קצת יותר עבה בפסקה המסכמת.
    ככה כולם יוכלו להבין אותך,ולא רק אני.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *