מה קורה אחרי שנים של רומנים מפלסטיק כשנכנס לך אחד ושודד לך את הלב ככה בקלי קלות?

החולה מתה

פתיחה-טיסה-פגישה

היא חשבה שהיא ראתה כבר הכל. קשוחה ממש קשוחה, כמו פלדה, לא מתפשרת, לובשת את הפוזה כמו תלבושת אחידה. בית מעוצב, חיים מקטלוג, הבגדים הנכונים, העבודה הנכונה, כרזות ממוסגרות על הקירות, קוסמטיקאית צמודה, סקי בחורף, נוצצת.
הכל טוב , תודה ששאלתם ואני לא יכולה להתעכב יש לי שוב פתיחה/טיסה/פגישה אז ביי ממי ונדבר, תתקשר. נקבע.
המון חברים, ורק החברים הנכונים.
וככה שנים ועוד שנים, רומנים קצרים, מפלסטיק, לא משאירים קמטים, לא מלכלכים. הכיריים במטבח תמיד בוהקים, במקרר אין שאריות של חיים אחרים. מדי פעם מבליח הגבר הנכון, כרטיסים למקום הנכון, רואים אותם ביחד – ארוחות ערב ברפאל, סופשבוע קצר בלונדון. נקי.
לא רוצה ילדים, לא רוצה פוצי מוצי. הכל מצוין. לחם ושעשועים.

ניתוח לב פתוח

והוא ראה אותה, ישר ידע איפה ומה. נכנס לה לחיים ושדד לה את הלב בקלי קלות, כאילו היה שם מקום מוכן בשבילו שנשמר עבורו כל השנים והוא פשוט איחר להגיע. היא המומה, היא בכלל לא נמשכת לדעתה, זה לא הגבר שהיא היתה בוחרת לעצמה, לא מתאים בכלל. מה קורה כאן? נכנס לה לחיים, לבית, למיטה. נשאר לישון כאילו זה טבעי לגמרי לישון מחובקים ולבוש בסדינים שלה – מאה אחוז כותנה מצרית. כל הלילה היא מתפתלת אבל לא יכולה לבקש ממנו ללכת. מכיר אותה, יודע בדיוק איך לגעת ומה להגיד, ממיס לה את ההגנות כמו חמאה במחבת רותחת.
לוקח אותה לסרט, בא עם האופנוע, היא מחבקת אותו מאחורה, מתכרבלת עליו בקולנוע, ישנים ביחד. שרה במקלחת, לוקח את הכלבה שלה לטיול בוקר, הולכים לחברים ,אופה עוגה, מחכה שייגמר היום, מורידה שערות בקפידה, מכינה ארוחת ערב, הכיריים הנוצצים מתכסים בכתמים קטנים של רוטב.
הולכים לפארק, דברים בנאליים, קפה מוקדם בבוקר לפני שהוא יוצא ליום ארוך, לא מאמינה שהיא ערה בכזו שעה, בגללו. מאוהבת כמו בת שש עשרה, כמו פעם לפני שהחיים אפו אותה עם קרום קשה.
כל ההגנות שלה אינן, והוא בכלל לא הגבר המתאים, לא מבריק, לא זוהר, לא מעוצב בכלל. בלילה הוא נוגע בה , הגוף כל כך רעב למגע כזה, לא מתחכם, מלטף מדהים, פשוט, כאילו מישהו סיפר לו הכל עליה. בלי שאלות, בלי מבוכה בכלל. זוג, איש ואישה. מעיזה לכלול אותו במחשבות שלה על העתיד, מעיזה לספר לחברה, מעיזה.

לא לבעלות לב חלש

הוא נעלם, לא עונה לטלפון, שולחת הודעות, אי מיילים, מתקשרת, שוכחת את כל הכללים ומתקשרת ומתקשרת ומתקשרת. לא עונה אפילו כדי להגיד שנגמר. לקח לה את הלב ולא מחזיר. נעלם ואיננו.
חוזרת הביתה מוקדם, מאכילה את הכלבה, משאירה לה קערה מלאה אוכל ומים, שתשתין באמבטיה, למי אכפת. מכבה את האור, הנייד לידה, אולי בכל זאת. יודעת שזה לא יקרה. כואב לה עכשיו , כמו לצוף במים שחורים ועכורים. גוררת את עצמה לשירותים. מקיאה. מתכרבלת חזק בשמיכה, הכלבה מציצה עליה בתמהון.
עוברים כמה ימים, היא מתאוששת, מנקה את הבית, שוטפת הכל, מזמינה את העוזרת, משאירה לה עוד מאה שקל ונעלמת, מתרצת בשפעת בעבודה, קונה פרחים, קונה לעצמה עוד כמה זוגות נעליים. מזמינה טיסה לאמסטרדם, מכינה הזמנות לתערוכה המתקרבת, קוצרת מחמאות, אף אחד לא שם לב שהיא בלי לב, אף אחד לא יודע, אף אחד לא ייגע בה יותר ככה.

על הכותבת תמר דרסלר

בת 33 בדיוק, בוגרת פילוסופיה באוניברסיטת בר- אילן, מתרגמת עורכת , כותבת , משתדלת להיות גדולה ואחראית, מגדלת חתולים, כלבה וארנבת.

תגובות

  1. מכיר את ההרגשה כואב אבל אבל חבל לבזבז אנרגיות שליליות עדיף להשקיע במשהו חיובי אולי אפילו לפנק את עצמך.

  2. סיפור על כלבה כפרית, שהחיים הפכו אותה לקשוחה ונשכנית, שאומצה על ידי משפחה וננטשה כעבור כמה חודשים, כשהמשפחה חזרה לעיר מהדאצ’ה. כאב קשה מנשוא.
    הכתיבה שלך מצוינת, נוגעת בדיוק בנקודות הנכונות.

  3. נובלסית

    יש פארק בישראל?
    פארק הירקון?
    היא לא שמעה שיש שם כימיקלים מוטנטיים בירקון?
    בקיצור….
    אולי כתוב נחמד אבל כולה מיחזור של פרק מלפני שנתיים של סקס והעיר. עם הבעיות הניו יורקיות של סקס והעיר.
    הלו…. כאן זה ישראל, לא שמעת שהכריזו במטוס: בעוד מספר דקות נוחתים בתל אביב, וכו’?
    לא הגיע הזמן למצוא מודלים חדשים לחיקוי?

    • שברון לב זו בעיה ניו יורקית?

      • נובלסית

        מערכות יחסים מפלסטיק זאת בעיה ניו יורקית.
        להגיע למערכת יחסים עם מידה כזאת של חוסר מודעות, תוך עיסוק בלתי פוסק בעטיפה החיצונית ובתפקוד החיצוני השוטף, בלי שום התייחסות למי ולמה ואיך, זאת בעיה ניו יורקית. זאת גישה ניו יורקית לחיים, לבעיות, להכל. חוסר מודעות, מופרכות, תלישות, כל אלה תכונות ניו יורקיות. כל אלה תכונות שלא קיימות ולא יכולות להיות קיימות בארץ, והבחורה המדוברת, בקצרצרון שלמעלה, היא תלושה, מופרכת, חסרת מודעות. כמו שיש חיבה מיידית לקארי וסמנתה ומירנדה ושרלוט ככה נוצרת חיבה גם אליה, אבל זה לא אומר שהיא מודל אמיתי שקיים, או שיש בה משהו מהממשות שלנו, של החיים והסיפורים שלנו. היא יותר מה שהייינו רוצות להיות לכן ההזדהות איתה יותר דומה לשמחה לאיד. לספר את הסיפור שלה זה לגיטימי, כמו שלגיטימי להזדהות עם סקארלט אוהרה.
        גם לה יש מעטפת בטון ולב של אבן שבור.
        אז במקום טרה יש לופט ובמקום עבודת אדמה ומלחמת אזרחים יש פארק וברווזים.
        שיברון לב תמיד היה ותמיד יהיה נכון ואותנטי בהרגשה, של מי שחווה אותו ומי שקורא ומזדהה.
        אבל למקם אותו במקום אחר ממה שהוא נמצא, לתת לו תפאורה של ניו יורק ושל חיים טובים כביכול בשביל להדגיש את הפער בין הפנים לחוץ, רק מרחיק אותו, רק עושה את הקטע הנ”ל לא אמיתי, מתייפיף, ממש כמו הבחורה המדוברת.
        זאת ביקורת איכותית, לא כמותית.
        על איך ולא רק על מה.
        כמו שלפעמים לא מספיק שידברו איתך על מה שכואב, את צריכה שיגידו לך גם את הדברים הנכונים, שמתאימים לאופי ולאישיות שלך.
        ככה שלא כל סיפור על שיברון לב נשמע לי אותנטי, במיוחד ברגע שהוא כתוב בעברית אבל מדבר על דברים כל כך לא עבריים (ישראליים).

        • אולי את המנותקת. הסיפורהזה הוא גם שלי. צר לי שאת חושבת שחיים כאלו מתקיימים רק בניו יורק או שפארק עם ברווזים יש רק בתל אביב. צאי ותסתכלי סביב.

          הביקורת שלך נשמעת לי פשוט רדודה להחריד. כמו מערכות הפלסטיק שאת כל כך בזה להן.

        • מבינה על מה את מדברת, וגם די מסכימה איתך. כנראה שקל לנו יותר, אפילו לצורך נחמה להתעטף באשליה הבועתית והצבעונית של קארי ברדשואו, ולא לצורך העניין להבין שכנראה אנחנו יותר מתקרבים להוויה של מחזה של חנוך לוין על עליבותם וקטנוניותם של הדברים המהותים בחיינו.

          זה גם מה שתפס בסדרה הבועתית וחסרת המשקל ההיא של דנה מודן שמכרה רומן למשרתות תחת אשליה כביכול מתוחכמת. ובגלל זה כנראה כל כך הרבה אהבו את זה.

  4. שמשתק
    שממית
    שלא נותן לנשום
    שעושה כואב בחזה
    שכל מה שאת רוצה זה להכנס למיטה ולא לצאת ממנה
    כ”כ מוכר
    והדבר היחיד שמעביר אותו זה הזמן
    הוא לא מרפא אותו לגמרי
    הוא מקל
    לא חושבים עליו כל רגע
    חושבים עליו פעם ביום
    כבר לא מחכים לצלצול
    אבל מקווים עוד לפגוש אותו באיזו פינה…

    • מזדהה עם חלק ממה שכתבת ,
      זה נורא נורא כואב …
      זה פוצע את הלב,
      אך – הזמן אכן מרפא פצעים מהסוג הזה. אלא אם כן הבעיה היא אחרת.
      מניסיוני למדתי שאת הלב לא נותנים , וצריך לדעת לעשות סוויץ
      ולהמשיך הלאה ,

      • נמצאת עכשיו בתוך הכאב הזה. פרידה מסובכת שאף אחד לא יודע מה יהיה בסופה. פרידה לצורך מחשבה, לצורך הבנה אם נועדנו להיות. אבל אני יודעת, יודעת שאני רוצה, יודעת שאני אוהבת הכי בעולם. מקווה כל יום שנחזור. אחרי שלושה שבועות של טלפונים אינסופיים, החלטנו לנסות לדבר פחות, כי אחרת אי אפשר להבין, אי אפשר לחשוב, אי אפשר להרגיש מה זה להיות בנפרד, ורק ככה אולי נוכל להיות ביחד באמת.
        וכל יום הוא מאבק, מלחמה. כאב חותך.
        זה באמת עובר?

  5. טוב, הייתי בסיפור הזה :-)

    ותודה לאל אני כבר לא.
    זה בדיוק כמו שתארת – כואב, מעליב וטורד שלווה. אנחנו חייבות ללמוד לשמור על עצמינו ולבדוק טוב טוב למי אנחנו נותנות את הלב שלנו, כי זה כבר לא מה שהיה פעם והלב כבר פחות מתאושש בנקל.
    בגיל 30 הגיע הזמן לקחת אחריות על עצמינו ולהעלות סטנדרטים. גם של יחס ממנו.
    בסיפור זה לא ברור מדוע הוא פתאום נעלם אבל בחיים, שלי לפחות, בפוסט-מורטום, אפשר להצביע על נקודות בהן הנחתי שגם הוא מעוניין כמוני ובדיעבד התברר שזו היתה טעות. לכן אני אומרת שצריך לקחת אחריות.
    … ועכשיו,מזה שבוע יש מישהו שעושה סימנים ממש טובים של רוך ורצינות. אני מאמינה לו ומחזיקה את ליבי אצלי. יש לי זמן, עד שאבטח לגמרי, עד שנעבור מספיק, עד שאדע שהוא ראוי. ואז – זה יהיה אושר 🙂

    • בערך בסיפור הזה

      לקחת אחריות בדיוק מה שאני חושבת לעצמי בימים אלו… איך אפשר להיות כל כך לא אחראית כשמדובר בלב שלך ובקלות כזו לתת ולתת ולתת. עכשיו חודש אחרי בידיעה שמצא את האחת שלו המחשבה היחידה שעוברת בראש “כמה מטומטמת”.
      כואב.

  6. מבינה את הכאב והצער, אבל לב סגור רק יכאיב לך יותר בסופו של דבר יקירה. הוא יצבע את חייך בגוונים אצילייים של אפור.
    גם נעליים, ופרחים לא יעזרו. רק שאיפות עמוקות ונשיפות עמוקות עוד יותר. אמרי לעצמך “אני סולחת לו” ללא הרף. שנני זאת כמנטרה. זה יוביל את תשומת ליבך ממנו לרגשותייך את, ובסופו של דבר יעזור לך לשוב לשלוות נפש.בבקשה אל תאבדי תמימות.
    ספר מופלא שאולי נורא יעזור: “בחזרה לאהבה” מאת מריאן וויליאמסון.
    שתדעי אהבה, אורות וקסמים.
    רוני

  7. מבקשת לדעת מדוע גברים נוטשים בצורה כה אלימה ופוגעת. תודה

    • נובלסית

      תירגעו. קודם כל תירגעו.
      כל כך רכות אתן ומזדהות עם כל דבר ומייד מפחות אותו למימדים עצומים.
      לנטוש זה לא אלים ופוגע.
      בן אדם שנוטש בלי הסברים הוא סתם חרא או מרגיש מרוקן לחלוטין.
      מה אלים בזה?
      מכות זה אלים.
      התעללות מילולית זה אלים.
      מניפולציות רגשיות, משחקי כוחות,
      זה אלים.
      גברים ש”נוטשים”
      (אחרי פחות מחודש זה נטישה? כולו כמה זמן זה בכלל?)
      יכול להיות שרק עושים טובה וחוסכים לבת הזוג הסמרטוטה את האלימות האמיתית, את הקושי האמיתי.

      נא לא לאבד פרופורציות, בבקשה!

      • ואלימות היא לא רק משהו פיזי. אלימות היא אקט הפוגע באדם אחר, ויכולה להופיע במספר צורות. נטישה חד צדדית מהסוג המדובר היא אלימות.
        כנראה שלא חווית דבר כזה, ואני מאחל לך שלא לחוות.

        • נובלסית

          זה אקט שמבטא משהו.
          זה אומר שגם זאת אלימות?
          לא אני זאת שחסרות לה חוויות, אלא להיפך: מרוב שחוויתי כל דבר אפשרי במערכות יחסים יש לי פרופורציות.
          לפעמים פרופורציות זאת לא מילה מגונה, אתה יודע?
          לפעמים היות הפרופורציות זה דבר שמציל חיי אדם, כשהכאב הנפשי קשה מנשוא.
          ולפעמים גם זה לא עוזר.

          • זה תלוי איך האדם מקבל זאת. אי אמירת שלום יכולה להיות חלק ממסע התעללות רגשית.
            לפעמים מילה מכאיבה יותר מסטירה.

  8. מעיין

    מדהים. מרגש. כתוב יפהפה וכל כך קולע.
    עצוב…
    התמימות חוזרת כששוכחים. נופלים שוב. קמים. לאט לאט את מפתחת שכבת עובי שכבר לר נותנת לך לקרב אנשים בקלות. במהירות.

  9. שלב אחר שלב , תמר את בונה כאן סיפור שיעורר את רגשותינו (כי שלו לא התעוררו…)
    מבקשת את הזדהותינו ולבסוף את רחמינו (כשעזב הוא לא ריחם…)
    אבל עוררת אצלי דווקא קינאה כלפייך, הרגשת!!!! אוהבת נאהבת מלוטפת מוגנת ליבך נפתח!! הוא לא נשדד!! כשהלב נפתח כולם יכולים לקחת, ואת אל תפחדי לתת.

  10. HARP MUSIC

    חבל
    ממש חבל
    שבאמת אף אחד לא מבין מה זה לגעת בעננים
    להגיע לשחקים
    לעוף במרומים
    להיות פשוט להיות
    חלק מהאושר
    אפילו רק לקצת.
    אבל הנפילה הרבה יותר כואבת והרבה יותר תלולה
    והלב
    וחומות ההגנה
    הם לא ממש שיטחיות
    אלא רק התוצאה
    של חיים בין השברים
    חבל ממש ממש חבל
    שלדבר בגלוי
    זה כבר לא ראוי

  11. אנונמי

    זונה מהכלת כלבה שכבר מזדייניית עם כל אחד שבוחנת אותו את סקסית וזונה אבל שמדובר באהבה את ישר בורחת הנה מספר של בחור שרוצה להכיר אותך בטח את תברחי יא פרחה הנה אתן לך את המספר והוא כל הזמן פנוי ז תתקשרי אליו כל יום את שומעת אחרת אהרוג אותך יא זונה מזדיינת עם כל אחד הנה המספר 052-5919689

    • אנונימי, יא חולה נפש. מה זו הצורת דיבור הזו. מה עשתה לך הבחורה
      אני ממליצה בחום על סדנה לאגרסיות, מעניין איפה גדלת…
      בשוק הכרמל אולי?? בגלל יצורים נחותים ופחדנים כמוך המדינה שלנו נראית כמו שהיא נראית.

  12. מזדהה לגמרי עם מה שכתבת. עוברת כבר 5 שנים סרט. נכנס לי לחיים לרבע שעה, מטלטל אותי, אוהב אותי, נוגע בי כמו שרק הוא יודע, מדבר לי לתוך הנשמה, ונעלם…. אפילו לא טורח “לגמור” איתי, ונעלם לחודש, שנה, שנתים, וחוזר, כל הזמן חוזר. ההרגשה היא כמו שזרקו אותך לתוך תהום, הזמן עובר והפצע קצת נרפא, ואז את מטפסת חזרה, עד שהגעת חזרה לסף התהום ואת כמעט למעלה, הוא כאילו בא, נעמד מעליך ומשחרר לך את האחיזה, ואת נופלת חזרה, חזרה לתוך אותה תהום בדיוק, למרות שאת יודעת שצריך להזהר … כל האינסטינקטים נכבים, ושוב את נופלת חזרה לאותה תהום , וחוזר חלילה. והאהבה המטורפת, המתוקה, הטובה, הרעה הזאת, לעולם לא מפסיקה, גם אם לא רואים אותו שנים, היא חזקה באותה מידה. איתו מתעוררים בבוקר, והוא המחשבה האחרונה לפני שנרדמים, וזה לעולם, לעולם, לא עובר….. אלא אם כן מתחתנים איתו……

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *