לירן דברת תוהה האם הויתורים שאנחנו מוכנות לספוג באהבה שמכופפת אותנו כמו בננות רקובות שווים משהו

ויתורים זה כואב?

באהבה אין חוקים

גם בימינו אלה, ימי טכנולוגיה, חומרנות ושיוויון בין המינים, יש עוד קומץ אנשים בעלי אוריינטציה רומנטית שמאמינים בכוחה של אהבה ומוכנים ללכת בשמה די רחוק.
אך ראוי לדון בשאלה כמה רחוק אפשר וראוי ללכת באמתלה זו. אסתכן ואומר ששאלה זו מופנית בעיקר אלינו הבנות, המגלות לרוב סימני הקרבה ניכרים יותר מאלה שמגלים הגברים.
כולנו יודעות שאהבה אמיתית מוציאה מאיתנו דברים מפתיעים ולא צפויים ואף מכופפת אותנו כמו בננות רקובות. הרי כמה פעמים שמעתן בחור שמצהיר “אני אוהב אותן בלונדיניות, רזות ושאפתניות”, ומצאנו אותו כרוך אחרי שחומה, עגלגלה וביתית? או מישהי שמכריזה בגאון: “אני צריכה אותו מצליחן, עשיר ומרשים” ומשתטחת לרגליו של דלפון ביישן? קורה.
באהבה אין חוקים ואנחנו לומדות גם להתפשר כדי שזה יצליח. הבעיה מתחילה לצוץ בהדרגה, בדרך כלל כאשר אחד מבני הזוג חסר בטחון בקשר לצד השני ולכן מצטייר כנלהב יותר ופשרן יותר.

ויתורים כואבים

אין להניח מראש שאלה הן תכונות מייצגות בשאר תחומי החיים של הנלהב. יכול להיות שבחייו המקצועיים והחברתיים הבנאדם אסרטיבי ואף מעורר כבוד והערצה. רק אל מול בן הזוג הנכסף הוא הופך קרפיון ממש. לא חסרות דוגמאות מן החיים:
שרון מצויה במערכת יחסים קרובה-רחוקה עם בחור אותו עבדה קשה מאוד להפוך מילד רודף שמלות לגבר מחויב ואוהב, אבל איך שעמדה לנוח על זרי הדפנה – אופס… הבנאדם החליט לנסוע לארה”ב כדי להגשים חלום (להתפיח את הכיסים). שרון המתגעגעת והאוהבת נסעה בעקבות אהובה, דחתה את לימודיה ורק לאחר חודשים רבים חזרה ארצה להמשיך בחייה. הם מנהלים קשר בשלט רחוק (מכתבים, מיילים, שיחות סקס) ואין הוא מתכוון לחזור בשנתיים הקרובות. אילו היא, שעתידה לא פחות ולא יותר מונח על הכף, שוקלת ברצינות לעזוב לימודיה ועבודתה ולטוס אליו שוב. אגב, זה בסדר מבחינתה שהוא יעשה סקס מזדמן (“כי הוא בן, הוא חייב”). לה אין כוונה כזו.
איילת מתמודדת עם סיטואציה הרבה יותר נטולת תקווה. בחורה שהצליחה להעלות ברשתה על הנכסף שלה כבר בתיכון למשך כמה שנים. גם כאן ניכר דפוס של אדיש ובטוח בעצמו וחסרת ביטחון שנראה כי כל האנרגיות שלה טמונות בלרצות אותו. אחרי שש שנות זוגיות הוא הכריז על שבירת כלים ונפנף אותה ללא רחם. חודשים ארוכים היא מנסה להתאושש מההלם ומהטראומה וברגע הראשון שהיא מצליחה לעמוד על הרגליים, הוא מרגיש שהיא כבר לא ב”Stand By” ויוזם קאמבק משודרג למגורים משותפת. תוך פחות מחודש הסתמנה באופק עוד בעיטה בישבנה של הנלהבת, שלא מפסיקה להתחנן שלא יעזוב אותה וייתן לה צ’אנס לעשות אותו מאושר (ביחסים בהם היא אומללה רוב הזמן). איילת, אגב, היא עורכת דין מאוד מצליחה.

לוותר או לא לוותר?

יש אינספור דוגמאות נוספות לויתורים, פשרות והקרבות שאנחנו מסוגלות לספוג על מנת להשיג את הרצוי עבורנו ביחסים. השאלות שחשוב לשאול את עצמנו כשעוצרים לרגע, הן האם אותם ויתורים מביאים אותנו לתוצאה הרצויה או שהם פירות של חולשה ופחד שבסופו של דבר יוצרים חסכים, מירמור ותוצאה הפוכה לחלוטין? האם הקרבות מהותיות הופכות אותנו שפחות לאהבה, משועבדות לתלות או סתם רומנטיקניות חסרות תקנה? האם כדאי פשוט להכיר בכך ש”בשבילך הירח אצלו בידיים, בשבילו בשמיים”?

על הכותבת לירן דברת

רווקה בת 26 מת"א עוסקת בהפקה, עריכה וכתיבה בשבועון פנאי

תגובות

  1. אלמוני

    זאת לא פשרה!!!
    זה ביטול עצמי! מה שורדה היתה אומררת בנחרצות: “תזרקי אותו!!”
    התפשרויות במערכת יחסית משמע ויתורים הדדיים!!!!

  2. ההשוואה בין יחסים לעבודה היא לא חכמה, גם אם מתבקשת. כולנו עושים ויתורים בחיים לטובת דברים שחשובים לנו יותר. כשאת אסרטיבית בעבודה את אולי מוותרת על הרצון שיאהבו אותך תמורת הצלחה/כבוד מקצועי/קידום וכו’, אהבה היא דבר שצריך לפעמים לוותר בשבילו על דברים אחרים. הטענה שרק נשים מוותרות היא מופרכת מעיקרה, כולם מוותרים על משהו (רק המשהו משתנה בין אדם לאדם).

    • עוד גבר

      אולי יש קשר פרופורציונאלי הפוך בין מידת הויתור
      למידת ההתאמה בין בני הזוג.
      ומעבר למידת ההתאמה הזוגית אולי בכלל למידת
      ההתאמה לזוגיות…

      • עוד גבר חכם

      • גם בהתאמה מלאה יש ויתורים, והויתורים עצמם לא תמיד קשורים דווקא להתאמה. מה לעשות, גם כשאנחנו בזוגיות אנחנו לא חיים בסימביוזה מושלמת ובד”כ תימצא איזו נקודה שבה שאיפות שני הצדדים מתנגשות ומישהו צריך לוותר. הטענה שבהתאמה מושלמת לא יהיו ויתורים היא רומנטיקנית (ולא רומנטית) ותמימה.

  3. סו-לונג-מריאן

    בננות לא צריכות להירקב בשביל להתכופף, את יודעת? בננות הן פרי כפוף טיבעי. מעבר לזה אין לי שום הערה על המאמר שלך- בכל זאת, בת 26. אני לא מצפה למשהו אחר מבחורה בגילך.
    (וזו לא עקיצה)

  4. הן קיצוניות ומראות על בעיות נפשיות של הנשים והגברים המעורבים. גם גברים סובלים מתסמונת ה”התנתקות מהמציאות”, ראו את המקרים הקלאסיים של הגבר המבוגר, האמיד ובעל המשפחה הנכרך אחר נערה בת 21, מאבד את כל מה שיש לו ואחרי חודשיים גם את הנערה לטובת איזה ערס עם שיער מחומצן.
    לרוב מדובר במקרים מינוריים הרבה יותר, אך גם בהם שולט חוק החדק המשוטט – יש אנשים שעושים הכל כנגד האינטרס הברור שלהם.

  5. בננהשייק

    לצערי, הדוגמאות שהובאו כאן אולי קצת מוקצנות אבל לא תלושות לחלוטין. גם אני, אשה אסרטיבית וחזקה בדרך כלל הייתי בסיטואציות שקצת מזכירות חלק מהדברים. כשגבר נוטש – הכאב והעלבון כל כך חזקים ומוחשיים, שכל מה שרוצים לעשות זה להפסיק את הכאב שהוא גם מאוד פיזי. לכן, כשאחרי כמה חודשים (או עשר שנים..) כשהוא בא ואומר – טעיתי – אני בעצם כן רוצה”, הכבוד העצמי והעלבון הישן מטשטשים כל הגיון ושכל ופשוט נסחפים שוב אל המים העכורים בבחינת “חוויה מתקנת” – עד ההתפכחות שבאה בד”כ מהצד הננטש.
    עכשיו אני במצב הזה – הכאב וההלם פינו מקום להשלמה ותקווה, אבל אני עדיין צריכה להילחם בדחף להתכרבל אצלו כל פעם שהוא זורק לי רסיס חיבה. נפלתי כמה פעמים ועכשיו החלטתי שזהו – אני לא עושה הולד עד שהוא יחליט מה הוא רוצה, אני ממשיכה הלאה. אם בעתיד הוא יחליט שהוא רוצה לחזור – הוא יצטרך לבדוק אם זה בכלל מתאים לי!

    • הסוג הזה שהולך וחוזר הוא בדרך כלל חסר תקנה. חבל על האנרגיות והזמן שלך. לאחרונה הגעתי למסקנה שהפכפכות היא אחת התכונות שאין עליהן מחילה כזה מגיע לבן זוג (כמו טפשות, קמצנות ושחצנות). טוב את עושה מותק שאת ממשיכה הלאה. את התקווה תחפשי במקום אחר.

      • התכוונתי:
        כשזה מגיע לבן זוג

      • אלמוני

        כן, הפכפכות היא לא לעניין ויתכן גם שהיא תכונה בלתי נסלחת.
        אבל, קמצנות היא בוודאי תכונה שאפשר לדון עליה. היכולת והרצון להוציא כסף תלויה מאוד בהכנסה של הבן-אדם. אם המצב הכלכלי של החברה שלי היה קשה הייתי הרבה יותר שמח אם היא הייתה קמצנית מאשר פזרנית.
        וההפך.

        בקשר לטיפשות, אני לא ממש מבין למה את מתכוונת במילה טיפשות, אבל אם התכוונת לחוסר הקשבה לזולת משולבת עם אינטליגנציה נמוכה, אז כן, גם אני לא הייתי נשאר עם כזאת בת זוג.ג

  6. מיני מאוס

    אוף.
    אני קוראת את זה, וזה קצת מרגיז. במיוחד בתקופה שבה האקס שלי רודף אחרי עד לקצה העולם (וכשאני אומרת “קצה העולם” אני מתכוונת לזה), ידיד שלי לוקח מטוס לפריז אחרי שהוא בילה 3 ימים בלבד עם צרפתיה נחשקת, מכר אחר מנסה להחלים משנה של שברון לב בסגנון “לך תבוא” ו… יש עוד.
    התגובות שמקבלים הגברים הן הרבה יותר סלחניות מאשר התגובות שמקבלות הבחורות, שלא לדבר על קורטוב של הערצה סמויה המתגנב לקולו של המספר את קורותיהם – אח… איזה רומנטיקן. הוא לא פוחד ללכת עם האהבה שלו עד הסוף. אבל היא? איזה סמרטוט. מה היא רצה אחריו לאמסטרדם? מה היא כבר חושבת שהיא תמצא שם?!
    אין הבדל, לדעתי לפחות, במידת הטמטום שכל אחד מאתנו, ויהא מינו אשר יהא, מסוגל ללקות בה כשהוא מאוהב. ונהפוך הוא: כמעט כל הגברים שדיברתי איתם הסכימו איתי ש”המין החזק” מסוגל לעשות בשם האהבה דברים שמכניסים לכיס הקטן את כל הבנות כולן…

  7. מוותרת סידרתית

    באוגוסט האחרון החלטתי לחתוך מערכת יחסים של יותר מ-3 שנים של וויתורים. אבל היום אני כ”כ אומללה מההחלטה. אני יודעת שאסור לי אפילו לחשוב על זה אבל אני כ”כ רוצה אותו בחזרה. זה ממש מפחיד אותי. אני אוהבת אותו יותר מהחיים עצמם. פעם חשבתי שניהיה ביחד לנצח. היום המחשבות האלה לא נותנות לי להמשיך. מה לא בסדר איתי?

    • אולי עשית טעות, אך הרבה יותר נשמע לי ש…לא. באמת!
      אם חתכת, בשעה שאהבת, אז כנראה שהרגשת שאינו מעוניין בך מספיק, ובטח צדקת. אז עכשיו את מתגעגעת למעט שהיה לך (הוא, אך לא אהבה ממנו), כי אין לך אפילו את זה. אבל אין, הוא בטח לא רצה אותך מספיק, לא מעוניין, והכאב לא רלוונטי..

    • בסה"כ נשואה באושר

      לכי אליו! דברי איתו ותבדקי את האפשרות לחזור אליו.

      בפרספקטיבה של חיים שלמים את אף פעם לא תסלחי לעצמך אם לא תנסי. וגם אם זרקת אותו כי כי הוא לא אוהב אותך מספיק וכו’ – אולי את בעצם צריכה אישור לכך שעשית את הדבר הנכון, ואין כמו סרוב מגעיל מצידו בשביל להבהיר לך את זה סופית ולגרום לך להיות שלמה עם עצמך בזה שגמרת איתו.

      כרגע המרחק והזמן עושים את שלהם ואת בעצם עושה לו ולקשר שהיה ביניכם סוג של אידאליזציה. אולי אחה”צ אחד בבית קפה יחד איתו יזכירו לך מה כל כך לא סבלת אצלו ויגרמו לך להרגיש הרבה יותר טוב (ושוב מצד שני, אולי מדובר בדבר האמיתי ואתם תחיו באושר ועושר עוד שנים רבות…)

      לא תדעי אם לא תבדקי!

      אגב ספר מומלץ לכל הסובלות במערכות היחסים – “לבסוף מוצאים אהבה” מאת ארוויל הנדריקס.

  8. גם אני שפוטה של האהבה- ורק לבנאדם אחד. אני בחורה דיי מוצלחת- לומדת הנדסה בטכניון והכרתי בחור לפני שהתחלתי ללמוד, גרנו יחד כחצי שנהבאירופה והבנאדם לא יוצא לי מהראש. אני לא מוכנה לשמוע על קשר חדש ורק מחכה לחופשות מהלימודים שאוכל לנסוע ולראות אותו. אני יודעת שזה לא טוב בשבילי אבל האהבה איתו זה משהו אחר- ושווה את זה. אני עוד אקבל אותו בחזרה אני יודעת את זה.

  9. ***כל אחת מתיימרת להראות שזה לא באמת כך, אז או שלך זה לא קרה או שאת פשוט , מאוהבת ולמי שכתבה את המאמר ——יפה כתבת
    ברוב המקרים זה כך !!!!!!!!!! אצל הגברים

  10. שושוי

    מאמר מצוין , קצר וקולע.
    אני נמצאת במצב הזה, ואחרי שקראת את המאמר ואפילו את התגובות קיבלתי קצת פרופורציות לקשר.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *