מיומנה של אוהדת כדורגל

הקדמה

להיות אוהד כדורגל מושבע פירושו לדבר בשפה. זה לא רק עניין טרמינולוגי, זו נקודת מבט. זה לא מספיק לצעוק נבדל, צריך גם להבין על מי צריך להתעצבן.

להיות אוהדת כדורגל בתל אביב בימינו זה עדיין לא מובן מאליו. לפחות לא בעיניהם של גברים. כן, גברים כאן כבר שמעו על בחורות שמתעניינות בכדורגל, אבל לא הפנימו שיש מביניהן שהן אוהדות מושבעות. כזו אני, אוהדת מושבעת. וככזו אני דוברת את שפת הכדורגל. אני מרגישה את המשחקים, לא רק רואה אותם. מתרגשת, מנתחת, מתעצבנת.

לפני שמינית הגמר בין פורטוגל ודרום קוריאה נכנסתי לחנות פרחים. “מה, אתם לא רואים את המשחק?” שאלתי את בעל החנות מתוך דאגה ואמפתיה. הוא ענה שהוא לא מספיק לראות את המשחקים ואני השבתי שזה נכון שהשעות קשות אבל בכל זאת, נבחרת פורטוגל היא פייבוריטית גדולה שלי. מפה לשם התחלנו לדבר על הפורטוגלים ועל פיגו ולדסקס את סיכוייהם של נבחרות שונות עד שפתאום הרים בעל החנות גבה וקרא: “את באמת מבינה בכדורגל?!” הוא גילה שאני דוברת את שפתו. פעם, סיפר לי, רק פרחות התעניינו בכדורגל. רציתי לאמר לו שפעם רק הומואים עבדו בחנויות פרחים, אבל זה לא הסגנון שלי. אין לי בעיה שלגברים יהיו דעות קדומות על נשים וכדורגל כל עוד ניתן להפריך אותן בדיבור. תנו לנו לדבר איתכם באותה השפה, אוהדי כדורגל מכל המגדרים – התאחדו!

יש הבדל עצום בין אוהדת מושבעת לבחורה שרואה כדורגל. אני לא אחת שרואה מונדיאל עם החבר’ה בעבודה, כי כולם רואים וזה בקטע. כדורגל בשבילי זאת הנאה ארצית רוויות אדרנלין והורמונים. משהו שנע בין חוויה דתית (לראות את קאפו מניף את הגביע ולהתנצר) לבין יצר אתונאי קדום של תחרות. כל מה שאני מבקשת זו הכרה. תבינו – זה באמת עושה לי את זה. אני רוצה שיהיה ברור שכאוהדת כדורגל, אני לא פולשת למגרש גברי. הכדור, ככלות הכל, עגול.

טראומת פוסט-מונדיאל

סינדרום דכאון פוסט מונדיאל פוקד אותי כל ארבע שנים מזה שתיים עשרה שנה. הימים הראשונים אחרי שזה נגמר תמיד קשים לי. זה לא שאני לא יודעת מראש שיהיה גמר ואז החיים יחזרו למסלולם, אבל איכשהו זה מאכזב כל פעם מחדש. תחילת המונדיאל כרוך בהתרגשות וציפייה: דיונים על הקבוצות והימורים. מי בכושר, מי נחוש, מי לא בפוקוס ובשנים האחרונות – מי עשה תספורת מעצבנת ובעיקר מחאות ועצבים על שדרים ופרשנים. ואז מתחילים המשחקים ונבנה סדר יום יפה להפליא של צפייה אדוקה. הבית הופך למזבח לאמנות הכדורגל. אותם רגעים קסומים של הילוכים חוזרים של גולים מהדהדים בי גם בימים שאחרי.

אבל אז מתחילות לנשור נבחרות והמימד הטראגי של המונדיאל כבר מבצבץ מתחת לשמחת המנצחים. כי לא משנה כמה פורטוגל איכזבו השנה, עדיין היה לי קשה להסתכל לפיגו בעיניים ולראות כל כך הרבה עצב. שלא לדבר על ראול. כי אפילו שזה רק משחק, מעורבים בו המון רגשות. גם המתח מתחיל להתפוגג, אופציות מתבטלות (גמר ברזיל-פורטוגל למשל), ומתחילים לראות את הסוף. כשמגיע חצי הגמר אני כבר עם חצי רגל מחוץ למונדיאל, נוקטת בטקטיקה של “להקדים תרופה למכה” ומנסה להרגיל את עצמי לרעיון שזה אוטוטו נגמר. מרווח הימים שבין החצי לגמר מסריח מסוף. זהו, רק עוד משחק אחד ודי. ואז חוזרים לחיים וסדרי העדיפויות משתנים וכבר אין מתח. וכשאני כמעט משלימה עם הסוף מגיע הגמר ובמשך תשעים דקות בלי הארכה (בכל זאת ברזיל – נבחרת שלא הפסידה אף משחק, ולא הגיעה לאף הארכה או לפנדלים) מחייה בי את כל הטורניר. ובסופו – רגעים ספורים של שיא, התמצית של התמצית.
ואז, כאילו שלא ידעתי, שוב מאיר איינשטיין מנמנם לצופיו לשלום. ואני מרגישה חור ענקי, חלל מטורף שיתמלא (אולי) רק בעוד ארבע שנים.

על הכותבת מורן פז

מביתה היפואי, מחדשת בכל הנוגע למוזיקה. בשאר הזמן היא משקה את העציצים, ויוצאת למשימות התנקשות בינלאומיות

תגובות

  1. נמאס לי כבר מאוהדות כדורגל. כל כך הרבה “וידויים” כאלה התפרסמו בזמן האחרון, שאני תוהה אם נותרו עוד כמה אוהדי כדורגל לרפואה.

    • חן ראובן

      מורן…את לא צריכה להרתע מתגובות של אנשים…
      תמיד מה שנראה חורג מהנורמות החברתיות בחברה אז דוחים או צוחקים עלו…
      ולא משנה אם זה מוצא דעות פוליטיות..נשים שמשחקות כדורגל…
      או אוהדות….
      יש אנשים שעושים על זה קרירה…ישראל קטורזה למשל…
      מנסיון אני יכול להגיד לך שידידה טובה שלי שהיתה בנבחרת ישראל .. מכבי חיפה ועכשו הפועל פת….עדין יש שמתעלמים ומזלזלים בה ככדורגלנית…

  2. האמת שאני לא מהנשים האלו שמגיבות וגם לא מהאוהדות אבל קראתי, התרשמתי ובעיקר התעצבנתי, לא, לא ממה שמורן כתבה אלא מהתגובה הטיפשית שהיא קיבלה.
    מה לעזאזל כואב לך? אז מה אם את לא מבינה בהכל?!

  3. זה חלק מהלוק של הסופיסטיכוסיות בארצנו. הן יודעות הכל על כל נושא שבעולם אבל כשאתה פולט איזו מילה הקשורה לכדור ול22 שחקנים, אתה חוטף מהבחורה מבט של אמא טרזה המתבוננת בחולה כלבת.
    הבינו נערות יקרות: הכדורגל הוא חלק מהתרבות העולמית ואין טעם להתגאות בבורות.

  4. דברת רק על המונדיאל…
    בשאר הזמן אני מקווה שאת אוהדת של הפועל ת”א !!!

  5. סתם אישה

    הייתי במשחק של הפועל תל אביב בקפריסין (שלחו אותי מהעבודה) הערכתי את גודל הכבוד שנפל בחלקי ומאוד התאמצתי להיכנס לרוח העניינים, רציתי לצעוק, להתרגש, אבל ממש לא הצלחתי, פשוט לתת אגוזים למי שאין לו שיניים. 90 דקות ורק גול אחד, כל כך שיעמם לי.
    כדורסל אני עוד מסוגלת לסבול, זה לא שאני אוהדת שרופה אבל אני בהחלט יכולה להינות ממשחק.
    כמו שבטח כבר הבנת אין לי שום עניין בנושא הזה ואני לא מצליחה להבין למה זה מעניין מישהו אבל אם זה מענייין אותך אז נא לא להתנצל על זה ואיך אומרים בעברית – GO GIRL

  6. as a sign of appreciation to the truly interested female:
    i was in miami the first weekend of the mundial. italy played equador and argentina played nigeria. i went to a miami beach italian bar to enjoy the game with the crowds. during the argentina game at least half the crowd were women (many of them sexy and many not) and when batigol finally scored it was a truly happy place. when italy palyed later on in the night the crowd was basically me and 50 other nervous italians. after vierri actually scored the crowd was boringly interested in who should play – del piero or toti, yuventus or roma. very very boring.

    my lesson: there are actually many places where very cool women are interested in football, just not in the medditaranean.

  7. another note of appreciation to the interested female:

    as the mundial with the most upsets in recent history who do you think was the biggest “smallest” team? the US, Korea, or maybe Senegal?

    I personally vote for the US. that how our proud team (Israel) should play in big tournaments. if we ever get there of course.

    el el israel

    • חשבתי שסנגל עד לרבע הגמר בו הפגינו חושר שליטה מוחלט בנעשה על המגרש (למזלם גם הטורקים לא הבריקו ולכן הם לא יצאו בתבוסה מביכה).
      די חיבבתי את הדרום קוריאנים אפילו שהמשחק שלהם מסורבל (כל שחקן נוגע בכדור עד שהוא מגיע לשער) ומייגע. היתה להם נחישות ראויה להערכה, אבל מצד שני הם לא ממש משחקים כדורגל כמו שקבוצות עם מסורת ארוכת שנים משחקות. אולי זה מעצבן לפעמים כשחקנים איטלקים או ארגנטינאים מעיפים את עצמם ברחבה אבל זה חלק מהמשחק ולקוריאנים אין את זה. הם כאילו משחקים “נקי” מדי, זה לא כדורגל…
      כן, בהחלט ארה”ב נתנה מעצמה והביאה אותה בכמה גולים יפים. ואגב, אני לא מאמינה שגרנט יצליח לעשות משהו עם הנבחרת בזמן הקרוב.

  8. מורן אחותי היקרה לדרך ולנשק, הערת אגב שולית וחסרת כל חשיבות:
    במונדיאל האחרון, דהיינו זה שנערך בשנת 2002 במזרח הרחוק, התמודדה קוריאה הדרומית (כך לפי האקדמיה ללשון) נגד איטליה וניצחה 2:1 בשער זהב של האן (באיזה דקה ? 117 כמובן). פורטוגל, כך כולנו יודעים, מעולם לא העפילה לשלב שמינית הגמר (ומכאן אגב הסנסציה, שהרי היא הייתה פייבוריטית לזכייה לאור הגעתה לחצי הגמר באליפות אירופה ב- 2000 משער זהב בפנדל לאחר נגיעת יד) וזאת לאחר שנוצחה 1:0 על ידי מיודעתנו קוריאה הדרומית (משער של מי ? של פארק כמובן שהעביר מרגל ימין לשמאל ובום טראח גוללללללל-סליחה קצת נסחפתי.)
    וכל המידע השולי הזה למה ?
    מן הטעם הפשוט, שאוהד מושבע של כדורגל, שברוב עזות מצח את מנסה לשייך את עצמך לאליטה זו, מעולם, אבל מעולם לא היה שוגה בצורה כ”כ בוטה. אוהד כדורגל זוכר בע”פ את הדקות בהן הובקעו הגולים (שערים בפי שדרי הכדורגל), את המבקיעים והכל תוך שהוא מתאר בבהירות רבה, כאילו הדבר ארע לפני מס’ דקות בלבד, את המהלך שקדם להבקעת הגול. אין לי כל התנגדות שאת ובנות מינך תחשבנה באמת ובתמים אוהדות כדורגל, באמת שלא. אין מראה יותר משובב נפש מאשר כוסית (אני מניח שאת כוסית-את רואה שאני לטובתך ?! ) ששדיה היפים והמוצקים מקפצים בעת הבקעת גול. אבל מפאת קדושת הכדורגל מן הראוי שאלו שאכן ובאמת ובתמים ראויות לכך, תישאנה בתואר הכל כך מחייב. בקיצור אחותי ”בשביל כבוד צריך לעבוד”. נפגש בשבת איצטדיונה של קבוצתי האהובה בית”ר ירושלים. סלאמאת אחותי.

    • בושה ונכלמת.
      הערצתי הרבה לפורטוגל סימאה אותי וגרמה לי להאמין שהיתה זו שמינית גמר. תאמין לי אני באמת אוהדת, אני פשוט בעלת זיכרון גרוע. אבל עכשיו כשקראתי את תגובתך, אני חיה שוב את אותן דקות נוראיות של משחק מול דרום קוריאה, בהן לרגע לא האמנתי שפורטוגל לא תוציא את התיקו העלוב שהיתה זקוקה לו וזאת חרף ההפסד האמריקאי לפולין. אגב, חלק גדול מהתפקוד הלקוי של פורטוגל במונדיאל הזה היה פיגו שפשוט איבד את הכדור בכל פעם שנגע בו. לא הבנתי גם למה נונו גומש לא שיחק יותר. ואני בכלל לא מדברת על התקרית האומללה של ג’ואו פינטו שלמיטב הבנתי הושעה לתקופה עכשיו. נבחרת עצובה פורטוגל. אני אוהדת אותה מיורו 2000 ובמונדיאל הנוכחי היא לא דמתה לעצמה במיל.
      מה אומר? הערתך נגעה לליבי וגם הצליחה להחיות בי את אותם רגעים.
      ביציע בטח לא ניפגש, לי שומרים מקומות בבלומפילד (בכל זאת יפואית), אבל אפשר בהחלט להתכתב כדורגל. respect

    • קארין

      איש יקר קראתי את תגובתך וצר לי להודיע לך אבל אתה ש-ו-ב-י-נ-י-ס-ט!!!!
      כי כמו כל הגברים בארץ אתה לא חושב שמורן אוהדת כדורגל אתה רק מתעניין בזה שהשדיים שלה יקפצו כשיש גול…. וחץ מזה זה ממש שטויות האפליות בין המינים אני בת 14.5 ואני שחקנית כדורגל וכן אני לוקחת כל בן בשכבה שלי באחד על אחד.. יש לי הרבה התערבויות (כי יש בנים כמוך שמזלזלים……) ואפילו לא הפסדתי באחת מהן..תסביר את זה! אז כנראה שהבעיה היא לא בבנות שמשחקות א אוהדות אלא באנשים כמוך שרק מתעניינים בזה שהשדיים שלי יקפצו…….

  9. Philippe Bergeroo

    Chere Moran,

    Quelle trahison !

    Hapoel ne pourait jamais nous remplacer.

    Vous avez brise nos ceoures

    Sincerement,
    Philippe Bergeroo
    Entreineur
    Paris Saint Germain

  10. עיונב חן

    אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

  11. קארין

    מורן כלהכבוד לך… אני שחקנית כדורגל ואנ ממש מסכימה איתך… אבל אין מה לעשות אנחנו חיים במדינה שוביניסטית, וגם אנחנו השחקניות מרגישות מתוסכלות מהחוסר השקעה בענף כדורגל הנשים

    • חופית

      קארין את צודקת במדינה הזאת לא יודעים להעריך שיש שחקניות כדורגל טובות
      לכל מי שיש בעיה עם כדורגל נשים יכל לקפוץ

    • חופית

      אני בעצמי שחקנית כדורגל וזה מאוד מתסכל שבארץ לא מטפחים את ענף אם היו משקיעים
      בכדוגל הנשים בארץ היו באות הרבה בנות לשחק כדורגל התגובות שלאנשים מעצבנת
      הם חושבים שבנות לא יודעות לשחק כדורגל כדאי לכם לבוא לראות כדורגל נשים ותאמינו לי שאחרי שתראו את המשחק תשנו את דעתכם….

  12. היי לכל השחקניות!

    מישהי יודעת עם יש קבוצות לנערות בגיל 18-19
    כי זה נורא מעניין אותי ואני משחקת שנים כדורגל אבל בחיים לא פניתי לשום קבוצה..
    אז רציתצי לדעת אם עדיין ניתן לצרף אותי לאיזושהי קבוצה…מחכה לתשובה..

    🙂

  13. יפתח מרקוביץ

    שלום מורן

    אני סטודנט בוינגייט ואני עושה סמינריון על אוהדות כדורגל( למה יש במגרשי כדורגל רוב גדול לאוהדי כדורגל מאשר אוהדות),
    רציתי לדעת אם יש לך מאמרים בנושא זה שיכולים לעזור לי.
    הודה לך אם תוכלי לעזור לי
    יפתח מרקוביץ

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *