איך אנחנו נראות בתקופת האביב? רונית בר-לביא מזדעקת על המפגע החזותי שהיא עדה לו

מפגע אביבי חזותי

אביב הגיע, פסח בא

כל ילד גן יודע כיצד עליו לזהות את ימיו הראשונים של האביב. כשגרתי בילדותי ביישוב הקטנטן ההוא שבקצה העולם, סימנים כאלה היו עניין שבשגרה. אך כאדם עירוני, כיצד מזהה האדם הפשוט את בואו של האביב? נכון, על ידי השינוי הפתאומי בלבושם של אנשים ברחוב או במקום העבודה.
אכן, ימים לא פשוטים מבחינה חזותית. מילא הסגריריות, מילא העלטה המוחלטת בחמש אחרי הצהריים, והיעדר בן הזוג שאמור לנחם בעיתות כאלה, אפילו את תום עונת פסטיבלי החינם של הפסח הייתי מחליקה, אבל המפגע האופנתי, אללי. עליו אין כפרה, לו אין שום תירוץ. המראות – קשים בהחלט.
אנשים שרק אתמול ליהטטו בחן במדרכות ובכבישים עטויי צעיפים וג’ינס קליל, מצאו עצמם לפתע בפתחו של יום אביבי, ובזריזות שלפו משהו מהארון המקביל, ההוא של בגדי החורף והקיץ.
המסודרים פחות, הסתפקו במה שמצאו בתחתיות ובקצווי המגירות, הסמרטוטים הדהויים שהיו פעם בגדי בוטיק שגולגלו ונדחפו נמרצות לשוליים בתהליך בוכנה של הידוק ודחיסה במשך חורף וקיץ שלמים.

מפגעי האופנה

כך או אחרת קרה, שאתה נתקל במפגעי אופנה שאפילו עיר כירושלים מרימה גבה ניכחם.
החל מקפוצ’ון א-לה- סיום התיכון מלפני חמש עשרה שנה בצבע צהוב עז עם רקמה של כל החבר’ה על הדשא, שאינו מצליח להסתיר מתחתיו חולצת צווארון מקומטת משובצת ירוק-חום ממיטב האופנה שהיתה נהוגה במדשאות גבעת רם בלימודי הפיזיקה לפני עשר שנים, ושגם אביך מוכן להישבע שלבש בדיוק אותה בדיוק באותו מסלול לימודים בדיוק לפני 40 שנה.
והמכנסיים שלָך, מה קרה לג’ינס ההורס מלפני שבוע? זהו שכלום, הוא נלבש גם היום, אבל
אוי לבושה, מעליו נקשרה לה ולא-ברישול-נעים, חולצת גזורה חביבה. ומי מבצבץ מבעד קפלי החולצה לעיני כל העוברים ושבים? דווקא יאיר, האכזבה הראשונה שלך בחיים, ככה מביט אל הרחוב, במלוא בלוריתו המתנפנפת מבעד לשכבות שלך, בחוצפה אין קץ.
ומי הוא הקוזאק החתיך שעובר מולך במדרכה שממול? אך אויה, זהו לא קוזאק חתיך ואקזוטי, אלא
רק שמעון השכן שלבש כרגיל את מכנסי הברמודה החומות שלו, רק שבבוקר סחה לו זוגתו
ש”קריר בחוץ” ולכן הוסיף בהיסח הדעת מעין פוזמקאות ירוקות ושרוולי דמה להשלמת הלוק
ההורס.
אכן מראות קשים מספקת עירי ההפכפכה בימים הפכפכים אלה. אומרים שמחר יהיה חם מהרגיל לעונה, אני בטוחה שלגרמי השמיים עצמם חלק בכך. סך הכל כמה כבר יצא לכם להביט בעיר שלמה מהלכת בגופיות ועליהן קפוצ’ונים מזעזעים, במכנסי ברמודה ומתחתם גרבי ברך, בשרוולי דמה מאוחדים עם חולצות קצרות, בבגדים כלליים ללא סיווג שטוב שבמקרה מצאת אצל סבתא, וכל זה בקשקוש צבעים שאין לו שיעור ואין לו מידה, ועוד ממעוף הציפור?

הנה אני באה

כשמדובר בעיר שחוברה לה יחדיו, הרי שזוהי שערוריה, לעיר צריך שיהיה צביון אחיד יותר
והגיוני, ואין להרשות כאוס מחריד שכזה. סך הכל לא לעצמנו אנו חרדים כאן, אלא תארו לכן שבמצב כזה מגיע ראש ממשלה כלשהו לבקר? הרי המסוק לא נוחת ישר על גגה של הכנסת, יש לו כברת דרך לעבור גם עד למשכן הנשיא. שלא נדבר על צעדת ירושלים, או סיורי נחלאות למיניהם, או על שיירת לווייה של רב זה או אחר. ובקיצור, מה יגידו עלינו השכנים?
נודה על האמת, גם בימים כתיקונם עירי אינה מצטיינת דווקא בטרנדיות אופנתית, על אחת כמה וכמה
בחילופי העונות. לכן אני קוראת לכל תושבי העיר להתארגן מבעוד מועד ולהפנים בסביבות תחילת אפריל, שכן, בתקופה הזו של השנה בהחלט סביר ש”ייעשה חמים”, ושעל כל תושב לדאוג לעדכן את המלתחה בעצמו, לבל ייתפס עם המכנסיים למטה בבוקרו של יום עבודה עמוס כשיש לו רבע דקה לזנק מהבית.

1 תגובות

  1. בתור ירושלמית וותיקה ונאמנה אני חייבת להודות בבושה שמעולם לא הצטיינתי בהשקעה יתרה באופנת עונות המעבר. לוקח זמן והרבה אנרגיה להתאושש ולהפשיר מהחורף ולהאמין, אבל באמת להאמין, שסוף סוף הגיע האביב המבשר על הקיץ המושיע מן הכפור. אז אולי זה לא תירוץ, אבל מיטב המחלצות הקיציות שלי מופיעות רק ביוני-יולי, כשכבר אין ספק… מאמר אוטנטי ומשעשע, שיהיו עוד כאלו!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *