מתחנחנת

רוב הזמן אני רק מתפללת שיהיה משהו שייסחף אותי. בזמן שנשאר, אני מפנטזת כמה כיף זה יהיה.
לא, זה לא שאין לי זמן לקשר, ברגע שאמצא אפנה מיד את כל הזמן שצריך. בינתיים זה לא קורה.
חבר טוב אמר לי שאני נראית חזקה מדי מהצד, שזה מאיים על גברים. לטענתו גברים אוהבים בחורה חזקה, דעתנית ואסרטיבית כחברה לעבודה, ללימודים, כידידה, אך לא כבת-זוג. לטענתו בחורים מחפשים בחורה שתימס כל פעם שהם פותחים את הפה. מדובר בחבר טוב, מבוגר ממני בכמה שנים טובות, נשוי ואב לשלושה ילדים. שתקתי. חשבתי לעצמי, איזו דרך עלובה לנסות לעודד אותי? את האמת זה אפילו לא מעודד. זה יותר מעליב. מה זאת אומרת את נראית חזקה מדי? זה אומר שאני נראית כמו איזה בריון?

ככל שאני חושבת על האבחנה שלו אני נזכרת בבן-זוגי האחרון, שאהב לנהל שיחות ארוכות בטלפון כאילו היינו שנינו תיכוניסטים חסרי דאגות. מצטערת, אני לא מסוגלת. אני מאבדת סבלנות מהר. אני אוהבת להקשיב, לשתף, להיות חלק מזוג, אך לא עומדת בכל ההתפנקות שכרוכה בכך.
לעיתים נראה לי כאילו אני הבחורה היחידה בעולם שמחכה לשלב השיגרה ומואסת בשלב החיזורים המעיקים. לעיתים אני מוצאת עצמי בוחנת את חברותיי מהצד, מצאתי את הבעיה העיקרית שלי: אני לא יכולה להתחנחן. אני יודעת לדבר ברכות, אבל דרגת האינטימיות שדרושה לכך צריכה להיות גבוהה מאוד. לצערי, אני אף פעם לא מספיקה להגיע לשלב הזה. כאילו אני מבהילה אותם קודם. גם ככה אני מרגישה כאילו גברים מפחדים להתחיל איתי, אני תמיד מוקפת בחברים, בעיקר זכרים, תמיד קולי נשמע ובד"כ בכל מקום שאני נמצאת נוצרת המולה סביבי. לא בכוונה, באמת. לפעמים אני שומעת את חברותיי משוחחות עם בני זוגן, שיחות כאלו לא אוכל לעולם לנהל. פוקי, שמוקי, בולי, אכלת? שתית? חירבנת? לא מפריע לי לשמוע את חברותיי מדברות כך, אבל אני לעולם לא! אני מרגישה מטופשת. מצד שני בינתיים כל הפוקיות, שמוקיות נשואות, חלקן עם ילדים ואילו אני מקיימת מערכת יחסים עם הגאווה העצמית שלי.
לא יודעת מאיפה נובע הצורך שלי להיות בשליטה. כאילו הפיכתי לפוקית משמעותה כניעה. אני נודדת במחשבותיי, חברי הטוב לידי, לסיום מוסיף "אם הייתי צעיר בכמה שנים".

עכשיו אני עכשיו אני

בת 27

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *