האם אתן מתחילניות אקטיביות או דווקא מפחדות מהתחלות חדשות? לכבוד החגים איה גרינברג הכינה עבורכן רשימה חלקית של אירועים מסוג כזה

על ההתחלה

התחדשות

אני פריקית של התחלות חדשות. אני יודעת שיש הרבה אנשים שמפחדים מהן, חוששים מחוסר הוודאות, אבל לא אני, רק תנו לי התחלות חדשות ואני פורחת. בוראת את עצמי כל פעם מחדש, משילה בשמחה את העור הישן ומחליפה אותו בחדש. משודרג.
הכל נקי וטהור בהתחלה חדשה. את עוד לא יודעת אילו הבטחות היא צופנת בחובה, מה הם כללי המשחק, כמו דף חלק שעדיין לא נכתב בו דבר אבל הוא מלא בפוטנציאל לסיפור טוב. אני מתמלאת בכוחות מחודשים, בציפייה לבאות, אני סקרנית, אני מרגישה חיה, בועטת, אני הכוכבת של הסרט שלי.
את החיבה להתחלות חדשות גיליתי לא מזמן כשהבטתי לאחור בהיסטוריה הפרטית שלי. התגלית המרעישה שלי הייתה שהרבה פעמים אני יוזמת אותן, את ההתחלות, אני מתחילנית אקטיבית. ממרחק של זמן, אני יכולה להניח את האצבע על פרשות הדרכים, על האירועים שהם ציוני דרך בחיים שלי ובתקופות ממש סוערות אני יכולה להבחין בשינוי בזמן אמת.
לקראת השנה החדשה שמשמשה ובאה הכנתי לעצמי רשימה (לא שלמה) של אירועים כאלו, שטומנים בחובם הבטחות חדשות:

מסעות

מסעות הן האופציה הקלאסית להתחלות חדשות: המון גירויים, אויר של מקום אחר, פרספקטיבה אחרת. אף אחד לא מכיר אותי בוורסיה הקודמת, אני יכולה להמציא לי אני חדשה. קורי העכביש הסמויים שקושרים אותי לכל הדברים שהם כאילו חלק מההגדרה העצמית שלי נפרמים לאיטם. אחרי הרבה זמן במסע, זה לא משנה מאיפה אני, מה ההשכלה שלי, מי ההורים שלי ואפילו מה השם שלי, משנה רק מי אני באותו הרגע. אני נושאת על גבי את כל החפצים שאפשר לקרוא להם “שלי”, ואני קלילה, נישאת עם הרוח. כל יום הוא התחלה חדשה.
אפילו החזרה מהמסע, שהיא תמיד החלק הכי קשה, היא בבחינת התחלה חדשה. את אף פעם לא חוזרת לאותו המקום בדיוק- אין אדם רואה את אותו הנהר פעמיים. גם כי האדם משתנה וגם כי הנהר משתנה. אני שוב ממציאה לי התחלה חדשה.

מעברי דירה

ההתחדשות מתחילה בשלב האריזה. אני ממיינת את המונומנטים ההיסטוריים שלי: מה צריך להעיף, מה יכול להישאר ומה אני “חייבת” להשאיר. למרות שאני יודעת שצריך לזרוק, יש אגפים שלמים בארון שלי שמיועדים לחפצים סנטימנטליים שאין בהם שימוש ומודעות זו התחלה.
אני מאבזרת את עצמי מחדש. צובעת קירות, מנקה ארונות על-פי הכלל הידוע שמה שלא תעשי בשבועיים הראשונים בדירה החדשה כבר לא תעשי, כנראה, לעולם.
אני מתוודעת לסביבה החדשה- לקיוסק, לקפה השכונתי, לנוף של החדר שלי כשאני פוקחת עיניים בבוקר ובכלל לאנרגיות החדשות של מקום חדש.

חברים חדשים ומתחדשים

התחלות חדשות עם אנשים חדשים שאת מכניסה לחיים שלך: הפגישה הרביעית עם בחור שמוצא חן בעינייך, חברה חדשה שמשמחת אותך. או אפילו חבר ותיק, שהזמן והמקום מעניקים ליחסים שלכם נופך חדש. שוב פעם, האופציה של להיות חדשה בתוך האינטראקציה, לא לפי הכללים הישנים והתפקידים המסורתיים שלקחת על עצמך מזמן במערכות היחסים הותיקות והמוכרות (שכבודן במקומן מונח רק לא קשור למאמר הספציפי הזה).

חגים ומועדים

תקופות חשבון נפש אוניברסליות כאלו כמו עכשיו- התחלה של שנה חדשה. החלפות אקראיות של מספרים בתאריך עושים לי את זה. השלמת סיבוב של כדור הארץ סביב השמש היא תמיד אירוע מרגש בשבילי, מן נקודות ציון שמאפשרות השוואה והערכה מחדש של המצב.
אז מה היה לי בשנה הקודמת? מה השתנה? מה נשאר? מה אני רוצה לשנה החדשה? חשבון נפש, כמו ביהדות, בין אדם לחברו וגם בין אדם ובין עצמו (אני חוטאת במחשבות יהודיות כאלו גם בסילווסטר). ויש מועדים אישיים לחשבונות נפש, כמו יומולדת. אני אוהבת לבדוק מה היה ביומולדת אשתקד ומה השתנה ואילו דברים חדשים אני רוצה לעצמי.

מוארות כאן ועכשיו

נכון שלכל מקום (גיאוגרפי או על-פני ציר הזמן האוניברסלי או הפרטי שלי) אני סוחבת את עצמי. ונכון שהחוכמה האמיתית היא לדעת להתחדש מבפנים גם ללא שינויים פיסיים חיצוניים, או לחילופין להכיר בהתחדשות שכבר קרתה ולהשתחרר מתפישות העצמי הישנות שכובלות אותנו. אולי כשאהיה מוארת כל התהליכים האלו יקרו לי בטבעיות “כאן ועכשיו” (כמו שאומרים בשפת המוארים). אבל עד אז, אני יכולה להתנחם בעובדה שבשביל התחלה חדשה תמיד אני יכולה לנסוע, לעבור דירה, להחליף עבודה או לקנות עוד זוג נעליים.
שתהיה לכולנו שנה של התחלות חדשות והמשכים מרגשים.

תגובות

  1. קולמוסן

    אני ראשון? איזה כבוד!
    ההתחלה הזאת מרגשת אותי (-:

  2. חתולת פחים

    להתחיל מחדש.

  3. סקרניהו

    מי אלו “המוארים” במה הם מתראפיינים, מה סדר יומם ומהי שפתם, אולי מישהו יסביר לחוצנים שלא מתגוררים בתל-אביב המעתירה.

  4. נעים מאד תמר, מכורה להתחלות חדשות!
    וחוץ מזה מותק של מאמר (-:

  5. buttercup

    מזרימות לי אנרגיות והתרגשות, תחושה שיש משהו לקום בבוקר בשבילו.

  6. בשביל זה הערתם אותי? איזה שיעמום….
    אולי כדאי שהנהלת האתר תתעורר קצת ותתחיל להיות יותר סלקטיבית לגבי התכנים שהיא מאפשרת לפרסם….
    ועד אז – לילה טוב מתוקים שלי…..

    חחררררפפפפפפפפ…………

  7. מפוהקת

    מה התחלות עכשיו?
    למה הכתבה הזו קשורה בכלל?

  8. חתול אחד

    בתור התחלה: נסו לשים את הציניות בצד ליום אחד (“יום ללא ציניות”).
    או כמו שאומרים אצלנו בפולניה: אם אין לכם משהו נחמד להגיד – עדיף לשתוק.

  9. אוטוטו

    למשל של מקופלת

  10. הערה- “כאן ועכשיו” הוא דווקא ביטוי מעולם הפסיכולוגיה הקלינית. וזה קשור מבחינת המודעות העצמית שלנו- בלעדיה לא נוכל לזהות איפה “התחלנו מחדש” באמת. אבל מי אמר שצריך? אני מכיר מישהו שכל הזמן מתחיל מחדש, כמוך, ורואה בזה פשוט “נתינת פוש” לחיים כשהם קצת מתעייפים..

    • עכשווניקית

      כאן ועכשיו
      לחיות את ההווה, את הרגע, כל השאר הוא או היסטוריה שהיא מאחורינו או עתיד שיש לו אין-סוף אפשרויות. בעצם החיים הם אך ורק הווה וכל השאר זה וירטואליה. ניתוחים בלתי נגמרים של מה שכבר היה ואיננו עוד או של מה שיכול להיות.
      אין כלום חוץ מהכאן והעכשיו ובכל זאת המחשבות שלנו נוטות לנדוד כל הזמן למחוזות וזמנים אחרים.
      אולי כי ככה אנחנו בנויים, אולי זה מה שעוזר לנו לשרוד ואולי זה באג במערכת שמשאיר אותנו תמידית באיזושהיא רמת סבל.
      כי רגעי האושר המתוקים הם תמיד בהווה, כשהם מתרחשים לא ממש מעניין אותנו מה היה קודם ומה יהיה אחר-כך. נראה לי שבמונחים פסיכולוגיים קוראים לזה אופוריה וגם זו נחשבת לסוג של הפרעה, אם היא מתרחשת לאורך זמן ארוך מידי.
      יוצא מזה שההנחה הבסיסית היא שבני אנוש מוכרחים לסבול.

      אבל למה?!

  11. זכריה

    פשוט מאמר משעמם ומרדים.
    חסר כל כיוון חסר כל עניין. מה קורה לעורכים, אין מצבור של נושאים קצת יותר טובים
    שיבוצעו ביתר כשרון?

    • מיכל פוקס

      זכריה היקר.
      מכיוון שאתה הפשלת את עורך והסתובבת ערום ברחבי הרשת אכן יש לך את הזכות לבקר ולהעריך אחרים. צריך הרבה אומץ ורצון טוב כדי לספר משהו אישי על עצמך, וחוסר אישיות כדי לבקר אחרים שמעיזים.
      תגובה משעממת להחריד, חסרת הומור וכיוון.
      מזלך…
      שיש לך ממי לבקש סליחה.

  12. בואנה אתם כאלה מבאסים. אין כאן מאמר אחד, אפילו אחד שלא מלא באותן התגובות הקוטלות והמבאסות האלה. מילא אם הייתם נותנים ביקורת בונה, או מביעים דעה מנומקת,
    אבל רק להעיר שזה חרא של מאמר שכתוב בחוסר כשרון זה ביקורת זה?
    ושוב לחזור על הסיסמאות המעייפות של עריכה לוקה בחסר?
    נמאס, אם אין מה להעיר לגופו של עניין, ורק לקטול ולקטול פשוט אל תגיבו. ואתם גם לא חייבים לקרוא אם זה לא נראה לכם, חסרים אתרים אחרים לגלוש בהם?

    • דבורה

      הם צודקים. המאמר נחמד, אבל אין שום דרך להגיב אליו. המאמרים שנחמד לקרוא כאן הם אלה שמצליחים להרגיז אותך, להצחיק אותך – בקיצור: לעורר אותך לאיזו תגובה.
      המאמר הזה לא עושה את זה. אין לי מה להגיד עליו, על הנושא שלו. שום-כלום.
      איפה קרין ארד? אריאלה? אתי אברמוב? בננות, רוצים אותכן!!!

  13. נקניק

    הדחקה חדשה

  14. שתיים אלוהינו

    אני בסך הכל התחלתי. ביג בנג! לגבי השאר האשימו את שירלי. לא לוקח אחריות!

  15. מיכל פוקס

    סליחה מזכריה שהוא כזה אידיוט.
    בסופו של דבר יום כיפור היום ולא בא לי להתחסל מבחור שמכנה עצמו זכריה. (הכי גרוע אם זה שמו האמיתי?!?)

    ואיה – שלא תצנח רוחך, פשוט יש כאן כמה חארות, שלא נותנים ביקורת בונה, אלה עסוקים בלשבור את אלה המעיזים.
    שפה יפה- ורבאליות נועזת דווקא קצת חסרה לי בכתבות באתר (כן, אפילו במאמרים שלי), בעוד שאצלך היא בשפע.
    תכתבי שוב, אני לפחות מחכה.

    : )

  16. בננה בהכחשה

    אל תפגעי איה אבל מאמר משעמם ביותר, בעצם את יודעת מה את יכולה להיפגע מה איכפת לי ממך את לא תומכת בי כלכלית או בכל צורה אחרת אז אני שמה עלייך ולכל יפי נפש האשכנזים שיבואו לי בהערות כמו “את סתם רעה” ו- “לכי תוצאי ת’תיסכולים שלך במקום אחר” אז אני לא סתם רעה אני רעה כי זאת אחת ההנאות שלי בחיים ואני כן אוציא את התיסכולים שלי פה כי אחרי הכל בשביל זה בנו את האינטרנט, לא?
    ולסיום משפט שאני אוהבת במיוחד- “בעלי האמצעים חושבים שאהבה היא הדבר החשוב ביותר בחיים, העניים יודעים שזה כסף”

    • בננה מטוגנת

      אז כאן זה המקום שמוציאים בו אגרסיות? מה את רוצה להגיד חתיכת בננה רקובה ומתוסכלת?
      שגם אין לך כסף וגם אין לך אהבה.
      מעניין ת’תחת, או, עוד הרבה הרבה פחות מעניין מהמאמר הזה.
      אם את מחפשת אמפתיה או תמיכה כלכלית כדאי מאוד שתצרי לך איזושהי אווירה חיובית.
      ואם את מתעקשת להיות אמבה טרום התפתחותית כדאי שתפסיקי לפזר אימרות שפר הרומזות על מצוקתך הקיומית.
      כי באמת אחרי הורדת רמה אל מתחת לקו הערווה כל מה שאפשר לצפות לו (סליחה על הצרפתית) זה זין בעין.

  17. נו את רואה איה, אחרי המאמר הקודם שהשאיר אותי סמרטוט מעוך באמת (או בערך כמו אחרי פרק ב”שולחן לחמישה”) את מביאה אותה עכשיו בהפוכה עם גוד וייברשנס והתלהבות של מורעל מגולני. נו ובגלל זה אני אומרת שאיה היא משק אוטרקי כי לא חשוב 1000 תגובות מעודדות ומשפטים יפים על החיים גלגל השנה (ואולי גם הירח המלא המכושף….) מביאים לך בעצמם התרוממות רוח ומקור בלתי נדלה של השראה. שימחת אותי מותק.

  18. בננה בהכחשה

    תגידי יא נדחפת מה הקטע שלך?? מישהו בכלל פנה אליך? מישהו דיבר איתך? לא!!!
    או שאת בעצם מהאנשים הפתטיים האלה עם שמחת החיים?? ?? ?? ?? ? כי אם כן כדאי שתיזהרי מפני שהיעוד שלי בחיים הוא למחוק אנשים אלו מפני האדמה אז כמו שאומרים הפלצנים: את על הכוונת שלי!

    • דייזי ביוקנן

      אוי בננות בננות.

      הפלתם אותי מהכסא ומרוב צחוק אפילו לא כאב לי.

      עכשיו אני צריכה שיגרדו אותי מהרצפה.

      וואו……כמה זמן לא צחקתי ככה, הייתי מציעה לכם לעשות שלום כמובן ולעזוב אתכן משטויות
      אבל אתן מצחיקות ואני נהנית.
      נשיקות
      דייזי

  19. איה
    פעם ראשונה באתר
    התאהבתי בך קשות
    תני סימן
    רון

  20. אריאל

    אם תאמרי עד שאהיה מאורת לעולם לא תיהיי
    המוארות היא כאן ועכשיו, ולא סתם אומרים כאן ועכשיו, רק עכשיו, עד שתהיי מוארת לא תיהיי

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *