תמר II

תמר. אחר כך – תמי, ככה היה בגן. ביסודי – תמי גם. לקראת החטיבה תמוש, בפי הבנות. תמרי – אמר אמרי החבר מכיתה ט’ (הוא החזיק מעמד שלושה חודשים). תמי שוב, בתיכון. שירות לאומי – תמר. אחרי כן נעלמה מעט. אבל היום… היום – תכירו את תמרה. משופצת, הורסת, נוצצת, מוצצת.
ד”ר גולדבלאדר תיקן את האף.
ד”ר ישעיהו ח”ן תיקן את השפתיים וד”ר פלדמן שאבה שומן. ז’יוונשי מספקים מלתחה ומוטי מדיזנגוף דברי הרחה.
ישבו שלושת הבנות במכונית עם ז’וזף אלקיים. הבנות הן תמרה וליאת ומריסה. הן יצאו מהמועדון הכי חם בעיר. ליאת נהגה.
“תמרה תעברי קדימה”.
“למה?”
“אני מפחידה את הצרפת’וש”.
“כן זה נכון”, אמר ז’וזף אלקיים, שידע רק מעט עברית. ילד בן שמונה-עשרה יפה במיוחד. עור שחום, עיניים ירוקות. ז’וזף אלקיים, רק בן שמונה-עשרה אבל מקושר למוטי ב. – דילר לכוכבים, הביא לתמרה גרם בחניה, היא שמה קצת על הקשת בין האגודל לאצבע ומרחה על העור. חומר צהבהב שמנוני. “מממ… נראה טוב השיט הזה”, היא אמרה. ז’וזף גלגל עיניים. שמה על החניכיים, עד עכשיו היא נושכת שפתיים כזה חומר טוב.
תמר – היתה מכוערת בצעירותה, שיער בלונדיני דליל, לחיים שמנמנות, נפולות, צמיגים במותניים, שפמפם מעל השפה, מבט מפוחד, עכשיו היא תמרה. אישיות פָּר אקסלנס, השתתפה בקליפ של גרטרוד גרבר האמן המפורסם בחו”ל. תמרה = “תמר II: הנקמה”.
“הבנזונה חשב שאני ארד לו לפני שאגמור. אמרתי לו היי מאדר פאקר, תאכל אותי כמו קוואקר, ואני ישבתי על האסלה – והוא סיים אותי”. הן גיחכו.
ז’וזף אלקיים, ששמע הרבה וראה עוד יותר, אמר שיורידו אותו פה. פה זה טוב.
הבנות נשארו לבד באוטו והחליטו להמשיך לבר ובו תיושם תוכנית ב’ של הערב – דברה מס’ 2 בברית חברותן: “תגנוב”!
על כורסה סמוך לשירותים ישב בחורון בלונדיני עם עיניים כחולות. כזה שתמר לעולם לא היתה יכולה להשיג. אבל תמרה תשיג. “יושבים פה?” היא שואלת.
הבחורון, (עשרים ושש?… עשרים ושבע?), מחייך, סיגריה דלוקה בידו. “בטח”. ומתכוון, לך יש מקום.
“אני פה עם חברות שלי”.
“יש מקום”.
הבנות מתיישבות, חיוכן מסתיר שיניים.
“אתה הולך לכבד אותי בסיגריה?” שואלת תמרה.
אפשר היה בבירור לראות שהיא מנותחת. אפה היה ישר מדי, עפעפיה מתוחים מדי, שפתיה גדולות מדי. היא אהבה את זה ככה. מאסה בטבעיות של פרצופה הישן. אני יפה כמו פרח מבד, חשבה. כאלה שאמא שלה שמה בוואזה בסלון. פרחים שלא צריך להשקות.
הבחורון הוציא חפיסת קאמל מכיסו. תמרה לקחה אחת והוא הדליק לה. “תודה…” היא אמרה ברמיזות, הגניבה מבטים לבנות: צ’ק דיס אאוט.
“יש לך שפתיים יפות”, אומרת תמרה. הבחור מחייך. “אני והחברות שלי החלטתנו שבגלל שחורף אנחנו ממש זקוקות לנשיקות”. הבחור הסמיק…
“ז’אקט יפה יש לך”, אומרת תמרה וממששת את דש המעיל. “… זמש… אני מתה על הפאבריק הזה… מאיפה המעיל?”
הבחור מכחכח בגרונו, “מאיטליה… הייתי באיטליה. אהם… חזרתי עכשיו”.
“מה עשית באיטליה?”
“עבודה”.
“כן? במה בחורון שכמוך מתעסק? אתה נראה די צעיר. אתה לא איזה ביג שוט עשיר שאני צריכה להתחנף אליו נכון?”
“סתם עבודה”.
תמרה מחייכת. מתקרבת אליו.
מלצרית דקיקה עם קעקועים מגיעה לשולחנם. ליאת ומריסה מזמינות שתייה וצוחקות קצת. בינתיים החלה תמרה מנשקת את הבחורון. מביטה בו בעיניים. חשבה עליו ועליה מזדיינים כי הוא יוכל לראות את זה בעיניה, וכך יחשוב על זה גם הוא אם טרם החל. ואז התקרבה, שפתיהם נגעו. תחילה ברכות, ולאחר מכן היא הכניסה לשון. הבחורון שיתף פעולה, הניח יד על מותניה. היא השמיעה קולות חרישיים. שפתיו אדומות וחושניות ומעט זיפים שורטים את פניה. היא מצצה את לשונו, הוא העביר את לשונו על שפתיה… שיניה… תמרה התקרבה עוד. שלחה יד לירכו. הכניסה יד מתחת לחולצתו. אחזה בבשר, עברה עם כף ידה על גבו על חזהו. הוציאה את היד, שלחה למפשעתו, והזין שלו היה חצי קשה.
הבחורון, עיניו עצומות מתעמק בנשיקה. תמרה, עיניים פתוחות, מבריחה יד לכיס מעילו ולקחה משם ארנק אדום שכתוב עליו
STEVE’S PACKS JERUSALEM הארנק נפוח מאוד. בעודה ממשיכה לנשק, העבירה את הארנק לידי ליאת, שהכניסה אותו לתיק השחור הקטן שלה ואחר אמרה: “תמרה… מריסה לא מרגישה טוב. צריכים ללכת”.
תמר ניתקה את הנשיקה. לבחורון היא אמרה “אוי חבל. אנחנו צריכות ללכת. הייה מאוד נחמד. אולי נמשיך פעם. אתה חם!”
צ’או.
הן יצאו מהדלת וצחקו כל הדרך לאוטו, ובאוטו החלו לחלק ביניהן את השלל.
“אני צריכה למלא דלק”, אמרה ליאת. תמרה הוציאה את כרטיס האשראי של הבחור ונתנה לה. “95 מלא בבקשה”.
הא הא הא.
“הוא ממש מליאן הא? איזה נפח יש לדבר הזה”… המשיכה תמרה. היא בדקה את כמות השטרות. חמש של 20, חמש של 50, שש של 100. “בואנה מי זה הבחור הזה?”
אבל רוב הנפח היה בכיס הכסף הקטן. “בטח יש לו מטבעות זהב”. היא פתחה את הסקוטש. קרחחחח. ובמקום כסף קטן היה הכיס מלא בשיניים. שיניים אחוריות, כולל השורש, עם מעט דם כרוש בקצותיהן. הריח היה מוזר.
בעלה הרופא של תמרה, (זה שקיים בדמיונה מאז שהיתה בחטיבת הביניים), היה יודע ששמם בז’רגון הרפואי הוא hypoconulid ו-tuberculum sextum

כתב העת “מעיין” לשירה ואמנות מופץ יחד עם מגזין הקולנוע מערבון. ההשקה תתקיים ביום שישי הזה, בין 14:00 ל17:00 בלופט של קסטיאל, שוקן 27, קומה 8.

לאתר מעין

תגובות

  1. נורית

    דם קרוש, לא כרוש.

  2. התחיל נחמד, המשיך ממש נחמד ונגמר בצורה הגרועה ביותר שאפשר לדמיין. מיותררררררררררררררר.

  3. סיום מעניין, דמות מצוירת היטב אבל לא כל כך אמינה.
    אם לא היתה ארוחת יום הולדת שאצטרך להיות בה סביר שהייתי במפגש ביום שישי. נו מילא, חבר שלי ייצג את שנינו בכבוד:)
    בהצלחה אמיר.

  4. אלמוני

    אהבתי ממש!! יש המשך?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *