אפנת אנשי המחמד: טל עירוני סוקרת את רשימת החריגים, שגורמת לקבוצות מסוימות להרגיש נורא נאורים ומתקדמים. קבלו את הלהיט האחרון בתחום - הירושלמי מחמד

אופנה ומבוא לירושלמית החדשה

אפנת אנשי-המחמד

אופנה זה משהו שמשתנה כל הזמן וכל מה שחשבתם שהוא הכי סטייל לפני דקה כבר ממש פאסה וכנ”ל לגבי אפנת אנשי-המחמד. אני רואה בשנים האחרונות שכל קבוצת אנשים זקוקה לנציג החריג שלהם שיגרום להם 1. להרגיש נורא נורמלים לעומתו 2. להרגיש נורא נאורים ומתקדמים ואפילו קצת מופרעים.

לרשימה

בהתחלה היה הגיי-מחמד, מין טיפוס נורא סטרייט פרינדלי, רצוי שהוא גם יהיה נורא דרמטי, צבעוני ומשעשע, מין מסמר מסיבה כזה שיזעזע ויצחיק בו זמנית ושההומואיות שלו תהיה ברורה לכולם.

אחר כך היה את הערבי מחמד, ככה כולם יודעים שאתה לא סתם שמאלני, אתה גם פעיל! כמובן שהערבי מחמד שלך נורא מיוחד, חכם ומוכשר (בדרך כלל יוצא “בצלאל”), אתם אוכלים אצלו בבית ארוחות אותנטיות ואי אפשר כמעט לשים לב שהוא ערבי.

מאוחר יותר הגיע הדוס-מחמד. אפשר לנהל איתו שיחות רוחניות ולספר שעשיתם אצלו שבת. הוא תמיד לבוש נורא יפה, רצוי בלבן עם כיפה בוכרית גדולה. הוא פותח אתכם לאופקים חדשים ואפילו יודע להסביר שניטשה לא חידש שום דבר, הכל כבר היה כתוב בקהלת.

ועכשיו, טרי מהמדפים, הגיע הירושלמי-מחמד! הוא לוחם את המלחמות בשבילכם, אנשים נהרגים מחוץ לבית שלו ובכניסה לסופר שלו אבל הוא לא מתייאש וממשיך ללכת לקניון ולשבת בפאבים. כשיש פיגוע אתם אומרים שאתם צריכים לנתק את השיחה כדי לוודא שהירושלמי שלכם שרד גם הפעם. אתם יודעים שהוא נורא מדוכא ומפוחד ומנסים לעודד אותו אבל לא מעיזים לבקש ממנו שיעבור לתל אביב 1. כי אתם יודעים שזה יפגע באידיאולוגיה שלו 2. כי אז לא יהיה לכם ירושלמי-מחמד.

הרשימה הפרטית שלי

במקרה שלי זה ממש קופת המזל, כי מעבר לעובדה שאני ירושלמית, אני גרה במרכז העיר ועובדת בענף הכי פגוע- מלונאות! כתוצאה מכך, כמובן, החברים שלי הם ערבים ודוסים, אמנם ערבים “רגילים” ודוסים “רגילים” (אפילו מתנחלים), אבל אף אחד לא צריך לדעת את זה, כי אף אחד לא מגיע לירושלים ואפשר לדמיין שהם עונים על דרישות אנשי-המחמד.
יותר טוב מזה, שני החברים הכי טובים שלי הם הומואים שגרים בתל אביב, אז אפשר להביא אותם לאירועים חברתיים וככה בכלל שיחקתי אותה! יש קצת בעיה עם העובדה שלא רואים עליהם שהם גייז אבל אנחנו עובדים על זה ומתאמנים על מניירות נשיות ובגדים קצת יותר צבעוניים.
בקיצור, אני חייבת להישאר בירושלים, רק בשביל המשפחה והחברים שזקוקים לי. בכל אופן כל עוד המצב הביטחוני ממשיך להתדרדר.

על הכותבת טל עירוני

ילידת 71'. סיימה לימודי אדריכלות ב"בצלאל" לפני שנתיים ומאז מכורה לירושלים. מודה כל יום על שסידרו לה אינתיפדה כדי שיהיה לה תרוץ לא לעבוד במקצוע ושיהיה זמן ליצור. פנטזיות: תערוכה אישית ב-Moma. מציאות: וירטואלית לחלוטין

תגובות

  1. אין לי מה לומר. רק רציתי להיות ראשון…

  2. מילואימניק מחמד

    שנוצרת כאן גאוות יחידה…
    בתור מילואימניק מחמד אני שולח לך ברכה נאמנה ממרומי הכרמל המוריקים ומאחל לך ולכולנו שהמחמדות שלך תעבור מהר.

  3. ארבינקא

    נו, למישהו חדש שתל אביב היא מדינה קטנה מוקפת מדינה קטנה מוקפת אויבים?
    כמו שגלגל”ץ מדווחים על “פקקים ברחוב זה וזה” וכולם יודעים כנראה שמדובר בת”א, גם אם יש שמות כאלה בכל עיר שנייה,
    שיש כאלה שרחובות בשבילם זה “דרום”,
    שיש כאלה שמילואימניק בשבילם זה חיה נכחדת,
    וישאלו את הקצין הדתי הקרוב למה דתיים לא משרתים בצבא,
    ושאין להם שום בעיה עם הומואים, בתנאי שזה לא במשפחה שלהם.
    אלא מה – שמסיבות משונות יש חפיפה גדולה בין הקבוצות.
    לא שירושלמים צדיקים תמימים, אבל יש לי חשד מהותי ש”תל אביבים” כאידיאה (סליחה על ההכללה, והתנצלות בפני אלה שסתם גרים בתל-אביב – הרוב הדומם, לדעתי), הם מלכי הבועתיות.
    בצדק כמובן. אין שום דבר שווה מחוץ לתל-אביב. מה, לא?

    • בא נעבור על רשימת המצרכים שהבאת לנו ונראה מה אין בת”א ששוה לצאת בשבילו:
      1. “ת”א היא מדינה קטנה מוקפת אויבים” – ואתה רוצה להרוג אותנו?
      2. רחובות זה בדרום, חדרה בצפון – ומה בדיוק יש שם?
      3. רחובות פקוקים – איך נצא?
      4. מילאומניקים – מה הם יודעים לעשות שיעשה לנו נעים?
      5. קצינים דתיים – כנ”ל (וגם אנחנו לא ממש קרביות)
      6. ירושלמים “צדיקים תמימים” – מ ש ע מ ם

      ובקיצור, אם רק נחליף את סימני הפיסוק במשפט האחרון שכתבת זה יצא מושלם:
      אין שום דבר שווה מחוץ לת”א!!!! מה? לא!

      בוטן זונחת את הדוס ההומו הירושלמי (שיצא למילואים)
      וחוזרת אל חיק חיית המחמד הפרוותית

      • listen you guys, i know that what i’m gonna say is really not in the spirit of this web-site, but this article was on the edge of stupidity, and what really pushed it over the edge were the silly responses…. i love our little country and will come back to it pretty soon, but meanwhile i’m here, across the ocean, opening one of my favorite web sites to get an update and all i keep thinking is : what morons!!!! seriously, get out of your little miserable shell, go sniff outside and you’ll see that this whole concept of “pets” is so redicilous!!!!!
        forget about style and whatever is fashionable, just be yourself. it’s bad enough that in a small place like israel whenever something is in fashion EVERYONE looks the same – so stop telling the public what’s in and what’s out – your brainwashing the inocent minds of the still-self-opinionated people!!!!!

        • שטרודל

          נעים מאוד, אני ירושלמית גאה.
          דבר ראשון אני רוצה לומר שהמאמר כתוב בצורה מאוד אותנטית ומעניינת. מעניינת-כיוון שהנאמר פה קומם אותי. ציפיתי שהשורות הבאות ,בהמשך לרצף המדובר,יספרו על כך שהכותבת “נהנית” מהפיגועים כיוון שהם מספקים לה עוד נושאי שיחה, ועוד הזדמנויות להיות “פוליטיקלי קורקט” כאילו, שיואו. אם הייתי אחד מהמכרים שלך,טל עירוני, ההומואים, דתיים, ערביים ושאר המקוטלגים, הייתי נעלבת. הצורה הבוטה והקיצונית שהצגת אותם גורמת לחשוב שזה כל מה שהם עבורך- דמויות חד מימדיות שמיצגות תכונת אשיות בהם.

          לטובתם וטובתך, טל, מקווה שאין זה כך.

      • ארבינקא

        ציטטת אותי נכון, והחמצת את הפאנצ’ליין של הציטוט.
        נו, טוב, לא משנה.

  4. סתם אישה

    כתל אביבית שישנה לבד כבר שבוע כי חבר שלה במילואים אני זועמת.
    כתל אביבית שחברה שלה נהרגע בפיגוע אני זועמת עוד יותר.
    כתל אביבית שאין לה חבר “הומו”, “דתי” או “ערבי” אני כבר לא יודעת מה לאמר. ודרך אגב, השקפת העולם שלי מתנגשת מאוד עם זו של הדוסים כך שכנראה לעולם לא יהיה לי חבר “דוס”, נכון לשעה קשה זו אני לא מחבבת ערבים ובהחלט לא מעניין אותי מה אנשים עושים במיטה שלהם כך שבעיני חבר “הומו” זה ממש לא גליק גדול זה פשוט חבר שמאוהב במקרה בבני מינו.
    נמאס כבר מההתנשאות הפריפריאלית הזאת – לא רק אתם יודעים מצוקה כלכלית או מצוקה ביטחונית. כאילו כאן בתל אביב אנשים לא איבדו את עבודתם ממש לאחרונה, או כאילו כאן אנחנו לא מפחדים לשבת בבתי קפה (ובסוף יושבים גם יושבים אבל לא בגלל שאנחנו מנותקים אלא בגלל שלא נפסיק לחיות).
    באמת אני מתפלאה שאף אחד עוד לא מצא לנכון להעיר איזושהי הערה על סושי, על גבינות או על יין.

    • אסתר המלכה

      אם כתבת ככה, את פשוט לא שייכת לנישה החברתית שהרשימה נכתבה עליה. ברור שלא כל תושבי תל אביב הם אותו דבר. הרשימה מתייחסת לנישה מסויימת, זו שבה לפחות מבינים שיש מקום להעמיד פנים שאתה סובלני כלפי ‘אחרים’. את פשוט לא שם. לא בעניין הסובלנות הנרחבת ולא בעניין העמדת הפנים. גם זו אפשרות, אם כי לא מאד ‘מעודכנת’…

      • איש בלי נצח

        לא פחות משיש בת”א אנשי-בועה, כך יש מחוץ לת”א אנשים שחושבים שת”א היא עיר-בועה. רועי ארד, תל-אביבי מובהק ומוצהר מהזן הגרוע ביותר, אמר לי פעם שהמיתוס הזה של ת”א נבנה, בעיקר, ע”י אנשים שגרים בפריפריה, ואני מניח שיש בזה מן האמת.

        אני, בתור ירושלמי, אין לי אף חבר שעבורו אני “ירושלמי מחמד”, בדיוק כשם שלי אין “תל-אביבי מחמד”. יש לי חברים בת”א, שאני דואג להם כשיש פיגוע שם, והם דואגים לי כשיש פיגוע פה. יש לי גם חברים בכוכב יאיר, בחיפה, בקיבוץ ליד באר-שבע, בנתניה, בנהריה, בהרצליה, ברעננה, ברמת-השרון, במבשרת-ציון, בגילה, בראשל”צ, בחולון ובהרבה מקומות אחרים. אף אחד מהם אינו “חבר מחמד”. אני מכיר כמה הומואים, כמה מהם אפילו חברים שלי, ואף אחד מהם אינו “הומו מחמד”. אני מכיר הרבה דתיים, אחד מהם אפילו חבר טוב שלי, ואף-אחד מהם אינו “דתי מחמד”.
        המאמר הזה הוא דבילי. המסר שלו הוא דבילי ושטחי, והרבה יותר משהוא אומר דברים רעים על חלק מהתל-אביבים, הוא אומר דברים רעים מאוד על חלק (או לפחות אחת) מהירושלמים, ועל כך אין לי אלא להצטער.

  5. נראה כי בתקופה האחרונה המוזות פה באתר ממש שותקות, מאתר שהייתי נהנית לקרוא בו כל דבר אני מוצאת את עצמי משתעממת ותמהה על הבחירות שנעשות, ותוהה למה צריך לקרוא את זה ומי האידיוט שבחר לפרסם את אותם קטעים, ואני מצטערת על הקטילה הבוטה אבל לא מצאתי דרך אחרת, בכל אופן לגבי מה שנכתב פה אני חושבת שבסך הכל נעים לך ונחמד לך שאנשים מתקשרים אליך מתא לשאול לשלומך, והציניות הזאת היא לא במקומה כי היא לא מצחיקה לא נוקבת ואין בה שום אמת, אולי רק לגבי עצמך , דבר המרמז על כך שבחירת החברים שלך נעשית על פי מה שאופנתי ולא על פי מה שהם….

  6. אני גולשת באתר הזה כבר הרבה זמן ואף פעם לא הגבתי, אבל הפעם המאמרלדעתע קצת חסר טעם.
    אפשר להסיק מדבריך שפיגועים קורים רק בירושלים. מה עם חיפה, ראשון, הרצליה, חדרה, עפולה ות”א?
    לכן נראה לי שהמאמר שלך קצת לא במקום.
    אם את מרגישה שאת צריכה להישאר בירושלים רק בתור ירושלמית- מחמד, מצדי את לא חייבת.
    גם ברחובות ובראשון ובכל מיני מקומות אחרים תחושת הביטחון לא קיימת, לא רק בירושלים.

  7. אסתר המלכה

    רשימה מצויינת, אבחנות מדוייקות.

    ומשהו, עם פחות קשר לירושלמי ויותר קשר לדוגמאות האחרות –

    איך פוזת הנאורות גורמת לאנשים לחפש את עלה התאנה החברתי שלהם… אבל אבל אבל, רק בתנאי שה’אחרות’ של ה’אחר’ התורן היא נורא סימפטית-מרשימה-סקסית-מעניינת-וייצוגית. הוא אמנם ‘אחר’ אבל יפה-מוכשר-חכם-אסתטי וחושב כמונו, ממש כמונו, בכל הנושאים החשובים. שיגעון של סובלנות.

  8. לא משנה

    מאמר ממש נחמד וקולע. מבינה על מה את מדברת, אגב, יש כזה דבר “תל אביבי מחמד”
    כבר?

  9. מלאכית

    אני לא מבינה איך התעצם לו כדור השלג הזה ומתגובה אחת שלילית כבר עשיתם מגב’ עירוני רוצחת, גזענית, מופרעת ומה לא…. אני חושבת שפיספסתם משהו. אם תקראו את הכתבה באווירה קצת פחות מלחמתית וקשה, אולי גם תמצאו את החן שבה… 🙂

    • התכבדו הבננות…

      • צודקת,
        מאחד שכבר היה ה”תל אביבי מחמד” של חברים מירושלים,
        ה”חילוני מחמד” של חברים חרדיים,
        ה”סטארט אפיסט מחמד” של חברים משעממים,
        ה”פסיכופט מחמד” של חברים שפויים,
        ועוד כהנה וכהנה סטיגמות וסטריאוטיפים
        (מה לעשות שאני עדיין לא גיי, ערבי, חרד ואני גר בת”א).

        תמיד שיעשע אותי לראות איך חברים מציגים אותי, אילו סטיגמות הם מדגישים.
        הרי אף פעם לא יאמרו את זה ישר, אלא תמיד בסגנון:
        “זה מאדוג, הוא חבר של מושיקו מהצבא.
        אולי יהיה לכם על מה לדבר, הרי סיווני רק גמרה קורס וורד בסיוון והוא סטארטאפיסט…”

        ותמיד חשבתי בראש דבר אחד על כל אותם חברים (גם אם אהבתי אותם כבני-אדם):
        Get A Life, Stop abusing mine…

        אבל ככה העולם עובד,
        כל אחד רוצה חברים מעניינים.

  10. חוה והנחש

    תשעים אחוזים מאותם תל אביביביים “בועתיים” הם בכלל ילידי הפרובינציה
    ששוכרים דירה בתל אביב ומשחקים בכאילו.

    כמו כל דבר, אנשים חייבים להמציא להם “מעמד” חברתי, מכיוון שאין לנו
    משפחות מלוכה או רוזנים, התחלנו לדרג אנשים לפי מוצא / יכולת כלכלית
    ומיקום גיאוגרפי. הכל על מנת להשתייך לקבוצה (גם הלא-תל אביביים הם קבוצה).

    מישהו צפה בסרט “הנחשול”? בטוחה שיבין את כוונתי.

    הגזמתי? אולי, אבל מעליב לראות אנשים כה רדודים שזה
    מה שקובע את סדר יומם: תשלום ארנונה לעיריית תל אביב.
    שיהיה.

  11. זה בכלל לא מאמר מקורי- יש לאורי אורבך מאמר על ה”דתי מחמד” שמתאר הרבה יותר טוב את התופעה שקשורה בדתיים. וזה באמת די אווילי לכתוב מאמר שמתאר איזושהי הרגשה אישית ולנסח אותה כאילו שזו איזו תופעה חדשה (ולא שעיתונאים אחרים לא עושים את זה). אלא אם כן הכותבת מכירה המון “אנשי בועה” תל-אביביים וראתה שגם להם יש “ירושלמי-מחמד”. משום מה, לא נראה לי.

  12. ג'ולין

    היא תופעה שהרבה יותר כותבים עליה מאשר היא קיימת בפועל. כן, ישנם אנשים שאם כבר יש להם חבר ששונה בנושא משמעותי מהחברים האחרים שלהם הם ישמחו לעשות מזה קצת הון חברתי אבל יש מעט מאוד אנשים שבוחרים חברים לפי קריטריונים כאלה.

    הועלתה פה סברה שהתופעה קיימת בצורה חזקה במיוחד בתוך הבועה התל אביבית (שאינה כוללת את כל תל אביב רבתי אלא רק רחובות מסוימים/גילאים מסוימים/מקצועות מסוימים). אבל הבועה הזאת כל כך קטנה שלא ברור מה הטעם להטריד את כולנו עם ענייניה המקומוניים. באותה מידה יכלה להתפרסם פה כתבה על ערכות האיסוף החד פעמיות לזבל כלבים שנתלו ברעננה.

    נכון, יש עניינים מסוימים של הבועה הזאת שיוצאים אל מחוצה לה או שראוי להם שיתפשטו אל מחוצה לה. יש גם עניינים שקורים ברעננה שמשפיעים על דברים מחוץ לרעננה – פיטורים באמדוקס למשל. אבל לכן פיטורים כאלה יופיעו בעיתונות הארצית וסכסוכי חניה או הסלנג הנוכחי במטרו ווסט לא.

  13. וואו…
    לדעתי אנשים לקחו את המאמר הזה ברצינות הרבה יותר מדי גדולה.
    אני ירושלמי, שאיבד חברים, ואיבד אנשים שמכיר, ואיבד כמעט את מקום העבודה שלו בגלל פיגוע. אנייכול להגיד בשקט שהמאמר הזה ממש הצחיק אותי. הומור טוב זה מה שאנחנו צריכים בימים אלה, והכותבת עושה את זה מצוין. אנשים, קחו את זה בפרופורציות הנכונות ותראו שזה אפילו ישעשע אותכם.
    לא מנסה להתחרות ב”של מי העיר עם הכי הרבה פיגועים”. לא מנסה לבדוק שום סטטיסטיקות ודברים כאלה. אני פשוט נהנה ממאמר שדי העלה לי את המצב הרוח הירוד בימים האחרונים.
    תודה לך טל.

  14. funny and true.
    i live here, i’ve lived in tlv, and i am a current pet.

  15. דייייי!

    ירושלמיות יקרות אנא מיצאו לכן גיי-מחמד בצלאלי (יכול להיות גם ערבי…)
    השתעשעו איתו ככל העולה על רוחכן (תתפרקו נשמות) רק אל תלאו אותנו במאמרים תפלים כאלה יותר-תודה.

  16. כלמנסע

    מאמר מעניין ושנון עם הברקות אולי ציניות, אבל מדויקות! תרדו לה מהוריד כל התל-אביבים, הירושלמים והמילואימניקים!!!!! די עם ההתחסדות והצדקנות! היא לא מחמיאה לאף אחד, עם כל הכבוד לפיגועים!

  17. ווי איזו הזדהות! גם אני גרה במרכז העיר בירושלים ועובדת במלון.

  18. דנה אגם

    מאמר מצויין!

  19. אני ירושלמית.יש לי חברים בת”א ואשקלון ונתניה ואשדוד ו… ו…. ו…וכל אחד עם אופי שלו כמובן הסביבה משפיעה גם היא אבל אופי בדרך כלל חזק יותר מכל ההשפעות החברתיות והסביבתיות במיוחד כאשר מתבגרים ומשתנה השקפת העולם לפי נסיון הנצבר.תמיד יש כאלה שזה לא משתנה אצלם כי הם לא נחסשים לבעיות רציניות באמת או משהו אחר תמיד פותר להם את הפזלים של החיים.מסכנים קשה להיות בקרבתם בתקופות קשות שלהם כי לא יודעים להתמודד.אצל ירושלמים זה קורה פחות כי יותר מנוסים בחיים עקב תנאים סביבתיים חברתיים קשים יותר וערכב סביבתי מגוון יותר.יודעים להיות סבלניים יותר עם זולתם מכל מינשהו.מי שלא ירושלמי ולא מהסביבה אל תעלבו זה רק השארה סובייקטיבית.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *