הו ירדנה

מזה זמן מה אני חולפת על פני מספרות ברחבי העיר, בוהה לרגע באינסטנט בלונדיניות וממשיכה הלאה, שמחה שאני לא כמותן, תלויה בצבע ובמספריים. עד שיום אחד שערי איבד את חיוניותו כליל, ודרש, תוך איומים בנשירה המונית, תספורת או מינימום קצוות. הודות ליכולת האנושית המופלאה להדחיק, טראומת התספורת האחרונה נשארה בזכרוני רק במעומעם כך שבסופו של דבר מצאנו עצמנו, שערי ואני, בדרך למספרה.
בימים שקדמו להכרה שאני באמת הולכת להסתפר, רף המתח הלך ועלה עד שהבנתי שאין מנוס מלגייס את אמא למשימה. אמא מבינה. יד ביד הלכנו להסתפר, במוחי רצים תרחישי זוועה המבוססים על הקטסטרופה האחרונה, אמא קלטה את המצוקה בפני הלבנים משהו והרגיעה, “הוא ספר נפלא, ממושמע”. אין מה להוסיף, באמת, ממושמע זה בדיוק מה שאני צריכה, הקלה נסוכה על פני, אין כמו אמא.
כיסא הספרים היה נוח למדי, הספר אכן היה חביב וניחן במינונים נמוכים של פלצנות כך שכל האווירה הייתה ידידותית למשתמש. בשלב הראשון שערי נחפף בעדינות. במהלך החפיפה הספר הפתיע במקצוענותו כשציין “השיער שלך חולה, ממש במצוקה” במקום “שיערך כל כך נפלא ומלא חיוניות, משהו” הבלגתי, והנהנתי בהסכמה בזמן ששערי צווח לי באוזן “אמרתי לך, אמרתי לך”.
בשלב הבא המספריים נכנסו לתמונה ויחד איתן הופיעו אצלי פרכוסים קלים הנובעים ממצוקה ומתח (פסיכולוגיה שנה ג’). הספר הרגיע, “אל תדאגי את תהיי בובה”, ואמי לחשה מהצד, “אל תדאגי הוא ממושמע”. הסברתי בקול רועד שאני רוצה לקצר קצת בקצוות ולדרג מעט מקדימה ושוב נענתי ב”אל תדאגי את תהיי בובה…”. בשלב הזה הפאניקה הייתה כבר בלתי נמנעת (בובה? בובה???). המספריים גזרו וגזרו, הזמן התארך כמו מסטיק ונדמה היה שצליל המספריים ירדוף אותי לנצח, כשסוף סוף הן נרגעו אזרתי אומץ להישיר מבט למראה, פני קיבלו עווית מוזרה, אמא מיד קלטה ופצחה ב – “ליאתי זה מהמם, נורא נורא יפה”. אני עדיין שותקת, חלל גרוני מתמלא בגוש לא ברור ואני מתאפקת חזק חזק לא לפרוץ בבכי, לא לעשות בושות. אני מביטה שוב במראה ואז אני קולטת שאני ירדנה ארזי בתספורת מחרידה מימיי האירוויזיון העליזים אי שם בשנות השמונים. קשה מאוד להשלים עם ירדניות מכל סוג כך שגם ההתאפקות כבר לא ממש הצליחה. כמה מביך, מצאתי את עצמי מזיזה את הראש מצד לצד תוך שאני מיבבת “זה לא טוב, זה לא טוב בכלל, חייבים להחזיר את זה”. הספר ואמא איחדו כוחות, “זה מהמם באמת, מה פתאום ירדנה, חוץ מזה ירדנה אישה נאה”. בזווית העין קלטתי את אמא מנסה להרגיע את הספר המבועת בזמן שפניה מסגירות את בהלתה.
יצאנו מהמספרה כשאני מדדה אחרי אמא בשובל דמעות וחרחורים. היא הולכת לפני בצעדים מהירים, סבלנותה כבר פקעה מזמן, מתעלמת בהפגנתיות מבכי התמרורים שתקף את ביתה, תוך שהיא משדרת לסביבה כל קשר בינינו מיקרי בהחלט. אני פוסעת אחריה באיטיות בזמן שאני ממלמלת “הבטחת שהוא יהיה ממושמע, בגללך אני נראת כמו ירדנה….”.
בדיעבד, מדהימה אותי העובדה כיצד תוך שעה קלה מצאתי את עצמי שוב בת שלוש, רוקעת ברגליים, בוכה ומסרבת להכיר בעובדה שהזמן הוא הפתרון היחיד ואין ברירה אלא להתאזר בסבלנות. המסקנה המתבקשת אם כך היא ששיער ראשנו הוא הרבה מעבר לחבורת תאים מתים. נראה שהפרת האיזון העדין בין השיער לראש עשויה להוביל לתגובות בלתי רצוניות, דיכאון עמוק ואף פחד מחשיפה. מצד שני תספורת מוצלחת תתרום לביטחון והדימוי העצמי, אם היא ממש להיט מצב רוחך יעלה פלאים עם כל הצצה במראה.
אני על כל פנים אאלץ להשלים עם כינויי החדש ירדנה ולהתמקד בביצוע המחודש ל”אלי אלי רק תפילה אשא.”

תגובות

  1. אנג'לינה

    הקטע המזעזע הזה של טרנדים אצל הספרים חייב להיפסק. לא לכל אחת מתאים לוק פארה פוסט או גרוע מזה ירדנה ארזי והכי גרוע זה המראה העכשוי פחד של אילנה אביטל המקומבקת.
    נותר לך להתנחם בדבר אחד- הוא לא הפך אותך לבלונדינית.

  2. כן משנה

    בנות. תמיד חושבות שיש לכן בעיות.
    תתמודדו אתן עם נשירת שיער בגיל 30. למה, אני גר קרוב לצ’רנוביל שאני צריך לגייס מראה של פעיל ימין בגרמניה?
    משום מה, כל פעם שאני רואה אדם מבוגר מסופר בתספורת בת יום, הוא נראה לי פתאום דבילי כמו מבוגר בבגדים של ילד בכיתה א’. אולי בגלל שבבית הספר היו תמיד מכים ילדים שהסתפרו.
    אבל בכל זאת, אם יש דבר שלא הייתי רוצה להיות זה להיות ספר נשים. אני חושב שזו עבודה אחראית כמו מנתח מוח. אפשר לרסק לבן אדם את המצב רוח למשך שבועיים בגלל ההחלטות שלך. מה, שאני אקח על כתפי הרחבות אחריות שכזו?
    ספר שלא עושה מה שהאישה מבקשת ממנו צריך לקחת אותו ולתלות אותו מהשערות בכיכר העיר. צריך לתת לו לספר צורות על כבשים בעזרת מספרי ציפרוניים, צריך לתת לו קלף סברסים בעזרת הלשון.

    ליאת, אני איתך. תני לי את הכתובת של הספר הזה, עבודה נקיה, לא ירגיש שום דבר. באחריות, בשבילך מותק, בחינם.

  3. בן אדם

    הימים עוברים התספורת חולפת אבל העובדה שיש לך מאמר בבננות לעולם נשארת!

  4. ירונה פרידה

    מה זה החרטא הזה?
    האתר התחרפן
    למה אי אפשר לקבל מאמר נורמלי עם כתיבה סוחפת?
    למה ההתפשרויות הנמוכות האלו?

  5. a few things to add:
    I never had a good hair day in my life, my hair has a will of it’s own, and also my hair talks to me, so does the hair of every girl I know

  6. טוב
    מה לומר
    אין משהו יותר מעניין לכתוב עליו ?
    לדוגמא: היום שעברתי חיסון בכיתה ב’ שמלבד להשאיר את חותמו – צלקת על כתפי, נמשך בשנים ארוכות של מרמור ועצב כקעקוע על ליבי ?
    מה הקטע, כל אחד מתקבל לאתר הזה כדי לכתוב ?
    כי גם אני יכולה נראה לי, ברמה הזאת, גם אחותי בכיתה ב’ (שאגב, לא עברה חיסון ואיננה
    נושאת צלקת על כתפה) יכולה לכתוב כאן
    חבל,] פשוט חבל
    כי הכתיבה יפה, אבל הנושא, נתבטא בעדינות, לא משהו.

  7. איך.. איך החזרת אותי במחי מאמר 20 שנה אחורה.
    בת 21 נבוכה בארץ זרה, אחרי כמה חודשים של שהות שם כשהשיער כבר דיבר שפה משלו, אזרתי עוז ונכנסתי למספרה באזור מגורי.
    מאחר שחוכנתי על ברכי תוכניות בתיה עוזיאל.. הכינותי מראש ציור עם התספורת שאני רוצה שתתנוסס על ראשי בסיום ה”חוויה”.
    הספר הושיב אותי על הכסא שם סינור על כתפי, טפח על כתפי בעידוד לקח מספריים בידיו וככה בלי אזהרה מוקדמת בלי לחפוף לי את השיער לפני.. גזר לי צלחת על הראש..
    מילים לא יצאו לי מהפה.. דמעות החלו לזלוג על הלחיים והבעת אימה על פני ראיתי את כל חיי רצים כמו בסרט מול עיני.. טו מייק א ורי לונג סטורי שורט.. הספרית שליד הבחינה בדמעות שלי, (הספר אפילו לא שם לב.. נו גבר) התחילה למלמל לי באיטלקית.. מה קרה? ולמה את בוכה? ואני .. הדמעות שזלגו בשקט הפכו להתייפחויות כאלה וחוסר יכולת מינימלית של דיבור.. היא לקחה אותי ביד, חפפה לי את שערותי המבועתות.. ותיקנה את הצלחת שלי לתספורת נערית וקצרה.
    וככה שערי הארוך הפך לקצר והטראומה לא תישכח לעולם! לאחר כמה חודשים כשצמח השיער התחלתי לנשום כמו פעם. ויותר לא העזתי להכנס למספרה בחו”ל, רק בביקורי בארץ.
    אני לא יודעת אם להודות לך על המאמר או לא.. החוויה המצמררת הזאת חזרה אלי ופתאום מועקה מונחת לה בחזי. אבל כמו שלי צמח ונשכח.. גם לך יצמח.. הבטחה שלי.

  8. סתם אישה

    אני לפני שנתיים וחצי הפסקתי את הספרית באמצע העבודה כשראיתי את האסון שמסתמן לו מול פני שם על המראה, צד אחד היה ארוך יותר, צד אחד היה קצר יותר (ואנחנו מדברים על שיער קצוץ!!). מבחורה עם שיער גולש, חלק ובלונדיני (והכל טבעי), הפכתי לבחורה שנראית כמו דני שובבני עם תספורת קצרה ומגוחכת. בעלי ראה אותי והתחיל לצחוק אני כמובן בכיתי. השיער צמח (לאט מאוד) והיום הוא כבר שוב ארוך וחלק – לספרים אני נותנת לגזור לי רק קצוות בלי דרוג ובלי נעליים אין כאן שום מקום ליצירתיות – אני מבהירה מראש שאם יהיו על הרצפה יותר מ – 2 סנטימטרים של שיער ואם תהיה זווית קלה בתספורת אין תשלום!

  9. בלגאניסטית

    עד לפני שלושה שבועות הייתי משוכנעת שאמא שלי וגיסתי ניחנו ביידי קסם. שבע שנים שהנחתי רק לאמא שלי או לגיסתי לגזור לי את השיער. אמנם שבועיים אחר כך נראיתי מוזר, אבל אפילו זה היה עדיף על ביקור במספרה.
    אבל לפני חודש, באירוע משפחתי כשראיתי את בת-הדודה שלי ענודה בתספורת נפלאה, שלא הייתי קוראת לה תיספורת , אלמלא כל שערה ישבה לה במקום. יום אחרי כן קבעתי תור לספר שלה, ושבוע לאחר מכן חנכתי מספרה קטנה ופשוטה, נטולת גימיקים ומוזיקת רקע, מה שנקרא בלתי קולית בעליל. אלא מה , שם מספר לו בשקט בשקט ספר גאון, שהחליף איתי כמה מילים לפני ששינה לי את השיער ואת הפרספקטיבה…
    ואז, הוא גזר פה וגזר קצת שם, אחר כך בדק איך נופל הרים חלק וגזר מצד אחר, במשך רבע שעה המספריים שלו ריקדו במיומנות עליזה סביב הראש שלי, ומן המראה הלכה ונשקפה אלי “אני” המשופרת בהחלט !

  10. סתם אישה

    בטוח שאת ספרית “מושתלת” שמנסה לשקם את כבודם הרמוס (ובצדק) של הספרים.

    • בלגאניסטית

      וזכית – סורי למספרתה של הבלגאניסטית
      מבטיחה לעשות לך מחיר לא בשמיים
      משהו שיחזיר אותך לאדמה!

      ;-ׂ)

      • מיס פיגי

        האם מדובר בטראומה משנות ה-80 המקושקשות? כי אז תספורת ירדנה היתה דבר נחשק (לפחות מבחינתי. בתור אחת שחיפשה פשרות רבות לתלתליה פשרת ירדנה נראתה הגיונית. לא שהיום ברור לי למה? אבל חפיפה, שתיים וזה עובר. ועכשיו אני פחות מפחדת מספרים.

        • מיס פיגי

          לכל העורכים הלשוניים: אני סובלת מבעיית סגירת סוגריים. אנא הפנו אותי לתחבירן הקרוב…תודה.

  11. רוז מרי

    כתיבה נאה וקולחת, תיאור חביב של הרגשות והאירועים, ואף לא שגיאת כתיב אחת!

    ליאת, נשארה לנו רק הבעיה ההיא עם המתמטיקה, ואת עולה לכיתה ו’. איחולי.

  12. בובי של דובי

    טיפשי אך נחמד וכייפי לקריאה!!!!!

  13. עמלקית

    את הטראומה של בבט שום דבר לא יעלים. באתי אליה עם שמחת חיים ועליצות, עם שיער חלק ובלונדיני, מהסוג שמתיישר כל הזמן, והיא, באבחת מספריים קיצרה אותו בחלקו העליון עד למעל האוזניים, מה שגרם לו לעלות למעלה, ואילו מאחורה השאירה שובל קטן א-לה אלי אוחנה בשנותיו היפות. לא עזר כלום. באותו יום בכיתי כפי שלא בכיתי מעודי, ולמחרת הלכתי עם כובע צמר למרות החום, וגם למחרת, ובסוף,כשהורדתי אותו התחלתי ללכת עם סיכות, וכל יום היה מחדש bad hair day מה שהפך את אותה שנה ל bad hair year ואת חיי לbad hair life ובסוף הוא צמח. אז יישרנו פה ושם בעזרתו האדיבה של אבא, ומאז, למרות שחם לי, ולמרות שיש לי קשרים, ולמרות שמדגדג לי כל כך בכפות הרגליים, אני לא מצליחה לעבור את סף הדלת של מספרה. לא אופנתית ולא שכונתית, ובכל פעם שמישהו מהכפר מספר לי שהוא מסתפר אצל בבט אני מנסה להסתיר את המבט שאומר “אז זה לא באשמתך, השיער הזה”.
    שמא יבוא היום ומישהו יוכל לתת לי שם של ספר אמיתי שמגיע ללא עגמת נפש?

  14. קוקיה

    כמה בחורות עם תספורות מזעזעות אתן מכירות? לא הרבה, נכון?
    אז איך זה שלכל אחת יש את הטראומה ההיסטרית מתספורת? איך זה שכולן היו בלונדיניות עם שיער חלק/ בקבוקים כשהן נולדו? איך זה שכל פעם שאת גוזזת שני מילמטרים ואף אחד לא שם לב, את נשרטת? מה קרה המודעות העצמית נפסקת בקו העורף?

  15. המשכוכית

    עוזי מגזוז – מקסים ואמפתי, מומחה בשיער קצר וצבעים. מי שיש לה שיער ארוך, שלא תתקרב.

    ויטוריו – מקסים ואמפתי, מומחה בלעשות דברים שמתאימים לפעמים, אבל לא בהכרח מה שביקשת.

    שוקי זיקרי – שלח את המתמחה שלו. מומחה בלעשות דברים שנראים כמו בז’ורנל של רופא השיניים מאפריל 1997.

    בני ברדוגו – יוצא מולה סנטר (מקבל בבית, ת”א) – מקסים, תומך. לא יצירתי ולא טרנדי, אבל יעשה תמיד בדיוק רק מה שאת מבקשת.

    קדימה, בנות, תוספות והערות.

    • המלכה ננה

      קודם כל להיסתפר רק אצל אישה. דבר שני עדיף כזאת שלא עובדת כל היום בתור ספרית אלא רק מידי פעם ולמה ? כי אז היא לא מאבדת את חדות החושים והרגישות שלה לגבי גזירת שיער והחשיבות שלו לאנשים שמסתפרים.
      בקיצור לא מספרה אלא רק בית!
      והכי בקיצור הספרית שלי אילנית ארז בתל אביב מקשיבה למה שמבקשים. נותנת תה צמחים ומתעניינת ומשתדלת בכל מאודה לספק את הסחורה.

  16. Girls, we’ve got an issue here!
    אבל מנקודת מבט קצת שונה(ותחתונה).
    מה בקשר לתספורת למטה?!
    לא יודע מה הקטע. שלוש מארבע חברותי האחרונות, איך לומר, היו קצת שעירות למטה. וזה לא שהן היו שעירות באופן כללי. אחרת לא היה להן בכלל סיכוי.
    הנוכחית, בלי שצריך להגיד לה שום דבר, שמלכתחילה לא היתה שעירה, התחילה לעשות משולשים(ולא ברחבה), חצים וכל מיני גיאומטריות. כיף להסתכל, וכיף לרדת לה. מה שכן, צריך לתת חיזוקים חיוביים.
    וזה לא רק אסתטיקה. לידיעתכן בנות, העור הורדרד והענוג של הזין שלנו, אינו עמיד בשפשופים אין סופיים. ובעוד אנו מחדירים לכן, עודף שיעור גורם לשחיקת אותו עור נפלא, והתוצאה, בפעם הבאה שתרצו שנזיין אתכן, לא בטוח שנסכים. זה פשוט כואב לנו!
    ולכן, עקב כך ובהתאם לזאת, אני מציע קמפיין ישראלי גורף, ובמסגרתו ידולל הכוס. ואפשר להתחיל עם רונית אלקבץ. חתיכה מדהימה, שמן הראוי היה שתקדיש מספר דקות לנושא, לפני שהיא חושפת את ערוותה בפני כל עם ישראל(חתונה מאוחרת-חרא סרט).

    Love u girls

  17. מיואשת

    כמה אפשר, כמה?? ?? כל דבר מהווה תסביך? מדובר בשיער. ש-י-ע-ר!!!! הוא גדל! אני יודעת, לא שמעתן את זה קודם וזה מהווה שוק עבורכן. אומר זאת שוב: הוא ג-ד-ל! מה זה הטראומות האלה מספרים? נמאס כבר מבנות ונשים שמסתובבות שנים עם אותה תסרוקת רק מהפחד שיבוא איזה ספר נועז ויוריד יותר מ-2 ס”מ בקצוות. הלו! אני הנורמלית היחידה? אני היחידה שהולכת לספר ואומרת לו – תעשה מה שבא לך? אם הספר גרוע, לא אחזור אליו יותר. ואם הוא טוב- זכיתי בתספורת חדשה ומרעננת. מלבד מכוערות קיצוניות, אין הרבה נשים ברק תספורת אחת יפה להן. זו לא התספורת. זה התסביכים והמקובעות שלכן. אה, כן. והפחד הזה – מה החבר/בעל יגיד, שהרי בשבילו אנחנו מסתפרות, למענו אנחנו מתלבשות ובכלל, חיות. בנות, תשתחררו כבר. נמאסתן .

  18. מה הקטע של כל אלה שקוטלות את המאמר?
    מה יש, אתן לא יכולות להתפשר על פחות ממאמר של שעתיים קריאה על אהבות נכזבות וזיונים גרועים? למה מה, זה קלאסה?? סה”כ מאמר קליל ונחמד.
    אז לכל הממורמרות קחו תרופה להקלת הדימום!

  19. הזדהות

    אסור להתפתות לעסקאות בשטח בלה בלה בלה…
    איך אפשר להפקיר את השיער בידי יצור הרואה בשיער מקור לביטוי עצמי וחש בצורך לשדר את אמירתו האישית לאומה ע”י גיזום מחלפותיה של הקורבן התורן.
    מן הראוי שתפנימי את מה שחלקינו הפנמנו מזמן, הספרים הם עם שחש בצורך לבטא את עצמו ותסכוליו באמצעות חומר הגלם (השיער) ורצוי שיהיה כמה שיותר ארוך…

    ד”ש

  20. רק בדבר אחד יש קוצנזוס מוחלט אצל הגברים:
    אין הסכמה לגבי צבע העינים המועדף, צבע השיער, צורת השיער, גובה הבחורה, אופי הבחורה, ואפילו מבנה הגוף של הבחורה (כן כן, נתקלתי לא מעט בגברים שמעדיפים בחורות מלאות).
    רק בדבר אחד אין מחלוקת: שיער קצר לבחורה זה מכוער.
    נכון, יש תמיד את הדוגמה של הקירחת ההיא משנות השמונים שאני בטוח שגם היא הייתה נראת הרבה יותר טוב עם שיער ארוך. זה לא משנה מה ואיך: שיער ארוך זה של בנים.
    ואגב, יש רק קבוצה מסויימת של גברים שלא יסכימו איתי: הספרים… (מעניין למה).

  21. אלמוני

    קרה לי היום ואני ממש מתביישת להסתובב ככה אגב גם אני ליאת…
    מבאס מאוד הכתבה הזאת עזרה לי מאוד שכן אחרי זה לא ידעתי למי להגיד אחיות שלי אמרו לי שא ני דומה לשיפרא (מהאח הגדול) חברה שאלה האם זה פאה? ורק א מא ניסתה להסתיר את הבהלה ואמרה יפה לך הכל ביתי היפה שורה תחתונה-אין כמו אמא:)
    הלוואי שייחתכו לכל הספרים ולילדים שלהם את השיער כמו שעשו לי היום וגם לאלו שהגיבו מגעיל לכתבה זו שירגישו…………..

  22. אלמוני

    למה לא קיצצת לגמרי וזהו?
    אין על קצוץ לנשים- קרחת
    תגלחת יפהפיה
    יאללה תקצצי פעם אחת

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *