איך יתכן שאלוהים בורא את הרזות עם בור ללא תחתית? רחל ניר חושפת את האמת מאחורי מעשה הונאה ארוך שנים

פרופורציות בחיים

עד מתי?

די כבר, זה בלתי אפשרי להמשיך יותר ככה. אני באמת מצטערת שאת החשיפה של מעשה הונאה רחב היקף וארוך שנים, אני מבצעת כאן. אני חושבת שמגיעה לי על זה תוכנית שלמה של “כלבוטק” או “עובדה”.
יש פה קבוצה קטנה של אנשים, או יותר נכון נשים, שמענות אותנו ומהונאות אותנו לאורך שנים וצריך לשים לזה קץ. לא יכול להיות שקבוצה קטנה ודקה במיוחד גורמת לנו להרגיש חרא עם עצמנו.
באופן מפתיע, מקורי ובלתי צפוי התפרסם עוד ראיון עם דוגמנית או ליתר דיוק דוגמית. כרגיל בראיון שאלו אותה “איך היא שומרת על המשקל” וגם היא כמו רבות לפניה, ורבות אחריה, טוענת שהיא אוכלת הרבה ומהכל וברור שהיא לא עושה שום פעילות גופנית חוץ מלקשקש בראיונות. גם אני אכלתי בגיל ההתבגרות הרבה ומהכל וממש אבל ממש לא נראיתי ככה. תמיד חשבתי שלא רק המורים בבית ספר מעדיפים את הילדות הרזות והיפות, אלא גם אלוהים, לכן הוא בורא אותן עם בור ללא תחתית.

איך להישאר רזה

עם השנים גדלתי והחכמתי ובעיקר הבנתי שלאלוהים כנראה אין שום דבר נגדי (למורים בבצפר דווקא כן). למדתי שמה שנכנס חייב או לצאת או להתמקם איפשהו, אבל הוא לא נעלם בהתאם לנוחותינו. לא נכנס עכשיו לכל מיני הסברים מדעיים, אבל אין כזה דבר חילוף חומרים מהיר, גם לא סופר סופר סופר מהיר. אני דורשת מכן להפסיק לשקר לאלתר. אתן מגיבות בכנות לשאלת המשקל והאכילה כמו לשאלות על עזרה לאנשים וגיוס לצבא. אתן הרי אומרות שאתן מאוד אוהבות לעזור לאנשים ושלא תוותרו על גיוס לצבא ואיכשהו אף פעם לא רואים אתכן מתנדבות לשום דבר שלא למטרות יח”צ וכשמגיע הזמן להתגייס איכשהו יש תירוץ. אז חאליק. לוקשים אנחנו אוכלות במרק של סבתא.
אין מצב שמה שאתן אומרות נכון. אם אוכלים הרבה משמינים. אם אוכלים קצת נראים פצצה, אפשר לאכול הרבה ולעשות הרבה פעילות גופנית. אלה פחות או יותר שלל המתכונים ל”איך להישאר רזות”. זהו – אין פטנטים אחרים, אלא אם כן דוגמניות ורזות הן סוג של מוטציות.

ולסיכום: אוי, שתיתי עכשיו מים, אני לא רעבה

הייתי בשני הצדדים, מניסיון תאמינו לי, רזות אוכלות פחות, שמנות אוכלות יותר. נקודה. דוגמה מוחשית לעניין? בבקשה. יושבת קיוב לידי בעבודה. מידה 34, משהו שסיימתי איתו בערך בגיל 8. היא טענה שהיא אוכלת הרבה וטוב, אז להלן ההוכחה. כשאנחנו הולכים לאכול צהרים ומציעים לה להצטרף, כשברור שכולנו רק על קפה מהבוקר, היא אומרת “אוי שתיתי עכשיו מים, אני לא רעבה”. לא יודעת, בלקסיקון שלי אם שתיתי אני לא צמאה, אין פה שום קשר לשובע. פתאום בשעה 18:00 אנחנו שומעים אותה אומרת, “אוי שכחתי לאכול היום”. מה שכחת? איך לעזאזל שוכחים דבר כזה? אצלי הבטן צורחת עם מגה-פון, לא רק כשאני רעבה – כל היום. גם שני סנדוויצ’ים מלחם קל עם גבינה עד 18:00 בערב זה לא אוכל, או גרם ורבע של פסטה גם אם זה ברוטב שמנת. כמו כל דבר בחיים, גם פה הכל שאלה של פרופורציות. הבנתן?
תרגום לגברים: אין מילים בפי, יש עוגת קצפת. כוסיות אוכלות פחות – נקודה. לא המצאה, לא גילוי מרעיש – פשוט עובדה.

תגובות

  1. טוב שבאת לי ככה אחרי ההעמסות בחגים. זמן לצום טוב

    • האקסית המיתולוגית

      והטפשות היא שהן חושבות שזה יפה.
      לאישה בוגרת (ונורמלית!!) זה לא יפה לשקול 40 קג’ להכנס לג’ינס מידה26/24 ולקטר שאת מלאה….
      משקל 40 קג הוא של ילדה בכיתה ו’
      מידות 24/26 הן של ילדות….
      לא של נשים!
      אבל בדבר אחד טעית…
      גברים אולי חושבים שאנחנו אוכלות פחות (ז”א לחם קל וגבינה ) אבל מעדיפים שזאת שנמצאת איתם תאכל ותיראה כמו בן אדם לא כמו ילדה בת 15

  2. סנופקין

    רחל, יכול להיות שמישהו במערכת הצליף בך עד שתמלאי את מכסת המילים הנדרשת?
    יאמר לזכותך שזאת רשימה לא ארוכה במיוחד, אבל בכל זאת, כל זה כדי להגיד שלא יכול להיות שנשים רזות אוכלות רגיל?
    אי אפשר לסכם את זה בשתי השורות האחרונות, עם התרגום לגברים?
    לחילופין, יהיה נחמד לשמוע זוית קצת יותר אישית שלך, מהחוויה הפרטית שלך, מה ואיך עובר עליך ועל אחרות בשדה הקרב המטבולי.
    בתיאבון.

  3. אני בת 23, 1.62 גובה ושוקלת 40 קילו. ואני ההוכחה לכך שאין שום קונספירציה.

    אני רזה, ותמיד הייתי רזה (כשאת ילדה קטנה, אגב, זה ממש לא כיף וסבלתי המון מהצקות ורגשי נחיתות). במקרה שלי זה שילוב של גנטיקה (כל המשפחה שלי רזים מאוד, ואמא שלי אחרי שלוש לידות עדיין נראית מצויין לגילה) וחילוף חומרים מהיר – וכן, יש דבר כזה. חברות שלי נוהגות לשעשע את עצמן בלתת לי פחית קולה ולתזמן כמה דקות לוקח לי לרוץ לשירותים….

    ולא, אני ממש לא מאלה שלא אוכלות כלום כל היום. אם כבר להיפך – אני אוכלת שלוש ארוחות מסודרות (טוב, בדרך כלל…) ועוד מנשנשת על הדרך עוגיות וחטיפים בעבודה, מתוך שיעמום (מזכירה של עו”ד לצערי). אני מאוד אוהבת אוכל (במיוחד אם מישהו אחר מכין אותו), אני כמעט אף פעם לא אומרת לא לאוכל, ואין אצלי כמעט כזה דבר “לא רעבה”. שיחה ממוצעת ביני לבין חברות שלי בעניין הזה נראית ככה:

    אני: אני רעבה. בואו נצא לאכול. בא לך וופל בלגי?!
    חברה: לפני שעתיים אכלת פסטה!
    אני: אז מה? זה היה לפני המון זמן!!!

    ולא, אני גם לא מהבחורות השטוחות האלו שנראות כמו אנורקסיות (בכלל, הפרעת האכילה היחידה שלי היא התמכרות קשה לרביולי בטטה…) – אני מאוד רזה, אבל בכלל לא שטוחה (אפילו הייתי מקטינה קצת את החזה אם זה היה נופל לקטגוריה של מעשה שפוי ואם לא היה לי פחד פתולוגי מסכיניםמחטים ודעה שלילית מאוד על כל נושא הניתוחים הפלסטיים…)

    אני לא יודעת כלום לגבי הדוגמניות האלו וההצהרות שלהן, אבל גם די נמאס לי לשמוע בנות עם גוף נורמלי, מלא יותר או מלא פחות, מקטרות כל הזמן ומאשימות את כל העולם ואשתו בקונספירציות וכו’.
    אני מצטערת, אבל יש בנות שנולדו עם גנים מסוימים, שכוללים מראה מסוים או רזון טבעי. כמו שיש מדענים גאונים שנולדים עם IQ גבוה, אז מה נכלה את כל חיינו בקנאה חולנית בהם?
    את לא רזה כמוני? אז מה? אני לא בלונדינית יפיפיה כמו אסתי גינזבורג, אז מה אני אעשה? אתבכיין באינטרנט? מה זה ייתן לי? רק מרירות.
    כל אחת והחבילה שלה, וואללה, יש דברים יותר גרועים ובואו כולנו נגיד תודה שאנחנו בריאות.
    תאמיני לי חבל לך על העצבים, שנים הייתי בנסיונות להעלות במשקל, הלכתי לדיאטניות וניסיתי הכל. בסוף נמאס לי. רבאק, אני בריאה, בדיקות הדם שלי בסדר גמור, אין לי בעיה נפשית או הפרעת אכילה, זה הגוף שלי, זה מה שקיבלתי, ומי שיש לו בעיה עם זה שיילך את יודעת לאן. אל תביני לא נכון, יש הרבה דברים בגוף שלי שאני לא אוהבת והייתי משנה אם הייתי יכולה. אבל אני גם מבינה שזה טבעי לנשים ההלקאה העצמית הזאת וסה”כ עוד לא פגשתי בחורה שאוהבת את הגוף שלה ואני בטוחה שגם ג’יזל המדהימה קמה בבוקר ומעקמת את האף המושלם שלה מול המראה.
    תפסיקי עם התסביכים, תשמרי על הבריאות ותהני מאוכל במידה – חיים רק פעם אחת אז שזה יהיה טעים!!!

    • — אני צמחונית מטעמי אדיאלוגיה, ומפצה על זה בהרבה מאוד ג’אנק פוד 🙂
      — מודה, אני פדלאה אמיתית, לא סובלת ספורט משום סוג, כך שגם “אפשר לאכול הרבה ולעשות הרבה פעילות גופנית” לא תופס במקרה שלי.

    • אלמוני

      החילוף חומרים מהיר הזה שאת מדברת עליו,זה בעצם לחרבן המון,לא? כי אחרת לאן זורמות כל הפסטות בטטה האלה?

      • אני לא “מחרבנת המון”. התפקודים הגופניים שלי באים באותה כמות ותדירות של אדם ממוצע. הם פשוט עובדים טיפה יותר מהר מהממוצע, זה הכל.

        ואגב, אני לא אוכלת המון וגם מעולם לא טענתי את זה. אני אוהבת אוכל, נהנית מאוכל ומכורה לאוכל בריא וגם לג’אנק פוד.
        מה שכן – יחסית לבחורה קומפקטית אני אוכלת די הרבה (ביחס לגודל שלי).

  4. אחת, אורחת

    התוכן רלוונטי אולי לכאלה שתוהות “איך הן כאלה רזות”… אני אולי אשמה באותה מידה כי נכנסתי הנה.. אבל סגנון הכתיבה, ההתברברות ההכללות והפניה הישירה לקורא מזכירות סגנון של פאקצה. מידה 36. אז אולי זאת מחמאה

  5. מרצ'לו

    שנון .אהבתי הכי את התרגום לגברים… קצפת בפה זה מדליק …אני ממלא פי מים.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *